מהר"ם אלשיך צד

לומר שהגט בטל ובניה ממזרים וכו' עכ"ל. והנה לפום ריהט' משמע מדבריו דגילוי דעתא דבעת נתינת הגט מילתא היא דהא קאמר וכ"ת גילוי הדעת יש וכל גילוי הדעת כתנאי גמור הוא וכו' משמע דהכי ס"ל דגילוי דעתא בגיט' כתנאי גמור הוא וכן נמי ממאי דאיכ' גילוי הדעת הראוי לבטל את הגט דהיינו כתנאי כהלכתו. אבל אין זו הבנת דבריו ולמיקם עלה דמילת' נידוק לישני' מאי קאמר וכ"ת גילוי הדעת יש וכו' דאי פירוש' דמילת' היא דעד השתא סלק' דעתין דליכא גילוי הדעת ואתא למימר וכ"ת שיש גילוי הדעת ובהיות גילוי הדעת הדין הוא שכל גילוי הדעת הוא כתנאי גמור אי אפשר שהפי' הוא כך דהא אין ספק שגילוי הדעת יש דהא קאמר והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך והיינו גילוי הדעת ועלה קאמר דמש"ה מצי מקלקל לה והיכי קאמר וכ"ת גילוי הדעת יש הרי בהכי עסקינן וכן אמר הוא בפי' במאי דקאמר פי' לאו בטל ממש קאמר דלאו תנאי גמור הוא דמשמע דתנאי גמור הוא דליכא אבל גילוי דעתא מיהא איכא ואיך יאמר אח"כ וכ"ת גילוי הדעת יש הא ודאי דבהכי קא מיירי דהיינו משום שם רע אני מוציאך וכו' ועוד מאי קא משני לא היא דהא אמרינן וכו' אי פירוש' דמילתא הוא לא היא כלומר שלא יש גילוי הדעת א"א שהרי בפי' איתמר דבאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך דהיינו גילוי הדעת ואיך יאמר דלא היא ועוד מאי קאמר ואי משום גילוי הדעת קא אתית לה לא שייך תנאי כפול ביה דמשמע אלא ודאי דלא מיירו בדאיכא גילוי הדעת הרי א"א דלא מיירי בהכי דהכי הויא אוקמת' דגמ' בפי' ועוד מאי קאמר דהא אמרי' לקמן מאן חכמים ר"מ דאמר בעי' תנאי כפול וכו' דהיינו דמתני' דקאמר משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר הוא בדכפל ומתני' דהמוציא את אשתו משום איילונית דקאמר יחזיר היינו בדלא כפל ואי פירש דבריו הוא בהא דתנן משום שם רע לא יחזיר היינו בדכפל תנאיה ולא בדקאמר לה גילוי מילת' בלבד דהיינו משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך א"ה היכי קאמר פירוש לאו בטל ממש הוא ולמה לא יהא בטל ממש כיון דכפל תנאיה וכמו שאומר הרשב"א גופיה בסוף דבריו אבל אם התנה תנאי גמור וכו' היה הגט בטל ועוד נדייק לישניה דקאמר ואי משום גילוי הדעת קא אתי' לה והל"ל ואי בגילוי הדעת קא מיירו ועוד שאם סברת הרשב"א היא דגילוי הדעת כי האי דהיינו בשעת נתינת הגט הוי כתנאי גמור כדמשמע הכא קשה דידיה אדידיה דהא קא מסיק מילתיה ואמר דמאי דקאמר ר"מ הכא דאיכ' לעז בעלמא היינו בדכפליה למילתיה וכגון דאמר לה הוי יודעת דמשום שם רע אני מוציאך שאלו לא היה הנדר והשם רע לא הייתי מוציאך דהיינו שאם היה אומר לה משום שם רע אני מוציאך בלבד ולא היה כופל אפי' לעז לא הוי אע"ג דהוי גילוי מילת' בנתינת הגט ובתר הכי מסיים וקאמר אבל אם התנה תנאי גמור כגון דאמר לה ע"מ שהנדר נדר ואם לא היה הנדר נדר לא יהא גט היה הגט בטל ואם בפתח דבריו קאמר דבגילוי דעת הוי כתנאי גמור שהגט בטל ומסיים דבריו ואמר דבתנאי גמור הוי הגט בטל ובגילוי הדעת אי לא כפליה למילתיה אפי' לעז בעלמא ליכא. אבל פירושא דמילתיה דהרשב"א ז"ל זה הוא ונדייק לישניה דקאמר וכ"ת גילוי הדעת יש ולא אמר וכ"ת דגילוי הדעת יש דהוה משמע שבא לחדש היות שם מציאות גילוי הדעת אבל הכי קאמר נמצא גט בטל וכו' פי' וכו' והוא כי קשיא ליה להרשב"א דמאחר דאוקי בגמ' דמיירי בדקאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' דהיינו גילוי דעת בגיטא היכי קאמר דמצי מקלקל לה לומר אילו הייתי יודע שהדברים בדאין וכו' נמצא גט בטל ובניה ממזרים והרי גילוי דעתא בגיטא לאו מילת' היא והיכי דיינינן ליה כתנאי גמור להיות הגט בטל וע"ז אמר וכ"ת גילוי הדעת יש כלומר כיון דגילוי הדעת יש ודאי כדאוקי בגמ' דאמר לה משום שם רע אני מוציאך תבא לומר וכל גילוי הדעת כתנאי גמור הוא וכאותה שאמרו בקדושין בההוא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י שהוא שתאמר דממונא וגיטי שוין בהאי גילוי דעתא משום דהוי בשעת מעשה דתימר דלא דמי לההוא דאיפליגו ביה אביי ורבא דהוי בבטולא דגט לא היא דהא מוקי בגמ' מאן חכמים ר"מ וכו' ואי משום גילוי הדעת קא אתית ליה דהיינו שמה שהגט בטל היינו מטעמא דגלי דעתיה דקאמר משום שם רע אני מוציאך דהוי כתנאי כפול א"כ לא שייך נפילה אלא ודאי דגילוי דעתא אינו כתנאי לבטולי גיטא אע"ג דאיתי' והיינו דקאמר ועוד דאת"ל דאיכא תנאי או גילוי הדעת הראוי לבטל את הגט וכו' לומר את"ל משא"כ שיש תנאי או גילוי דעת הראוי לבטל שהוא שתחלק בין מאי דאיפליגו ביה אביי ורבא ותאמר שיש גילוי דעת מספיק לבטל הגט דהיינו מה שמגלה דעתו בשעת נתינה כי האי דקאמר משום נדר כו' משום שם רע וכו' א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שאמרו שלא יחזיר כדי שלא יערער כיון שאם גלה דעתו הגט בטל ואי איהו שתיק אנן לא שתקינן אלא ודאי דגלוי דעתא לאו מלתא היא אפילו ללעז בעלמא אלא היכא דכפליה למילתיה דקאמר לה הוי יודעת דמשום שם רע אני מוציאך שאלו לא היה הנדר או השם רע לא הייתי מוציאך מש"ה הוי לעז בעלמ' ותקנו הלעז במה שאומרים לו שלא יחזיר שעתה יתייאש מלהוציא לעז אבל אי לא כפליה אלא דקאמר משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך בלבד דהוי גלוי דעתא בגיט' אע"ג דאיהו בשעת נתינת הגט אפי' לעז ליכ' ומה שאמרו בגמ' והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך וחששו ללעז בעלמ' היינו בדכפליה ומאי דאוקמוה בגמ' למתני' דלא יחזיר ובדכפליה לאו בדכפל תנאה דאמר אם השם רע או הנדר אמת יהא גט ואם לאו לא יהא גט דבהכי אם נמצאו דברים בדאים הגט בטל לגמרי ולא בהכי עסקינן אלא דקאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' ובדכפליה למילתיה דמש"ה מהני מאי דאמרו לו שלא יחזיר כדי שלא יבא לערער שאם היה תנאי גמור אפי' אי הוא שתיק אנן לא שתקינן והוי גט בטל במפורש כל זה בלשונו והוא דרך התוס' שכתבנו למעלה. נמצינו למדין מדברי התוס' ומדברי הרשב"א ז"ל דגילוי דעתא בגיטא אפי' בעת נתינת הגט לאשה לאו כלום הוא אלא אי כפליה למילתיה איכא לעז בעלמא ובתנאי כפול כהלכתו אם נמצאו דברים בדאים הגט בטל מש"כ בממונ' דאפי' גילוי דעתא כשהיה בשעת מעשה הוי כתנאי גמור כהלכתו וא"כ בנ"ד אפי' הוא גילוי דעתא בשעת מעשה לא הוה אלא חשש לעז כ"ש דהוה הגילוי דעת מתחלה דלאו כלום היא לכ"ע כדכתיבנא: והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"י דגרושין וז"ל המוציא את אשתו משום שם רע או משום שהיא פרוצה בנדרים אומרים לו הודיעה שמפני זה אתה מוציאה כדי ליסרה ודע שאין אתה מחזירה לעולם ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם וכן המוציא את אשתו משום אילונית או משום שרואה דם בכל עת תשמיש ה"ז לא יחזיר לעולם שמא תנשא כאחר ותלד האילונית ותתרפא הנדה ויאמר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל והבנים ממזרים עכ"ל. הנה יראה מדבריו ז"ל שגילוי דעתא בגיטא הוי: כמגרש על תנאי שהרי כתב ונמצ' כמגרש על תנאי והוא כמ"ש ה"ה שמ"ש ז"ל שיכול לומר אלו הייתי יודע וכו' הוא' בשגלה דעתו ואמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' והן אמת כי זה הוא הפך ממה שכתב בפירוש המשנה דבעינן תנאי כפול ומה שאמרו שיכול לומר אלו הייתי יודע שהדברים בדאין לא הייתי מגרשה היינו בשכפל תנאו ואמר משום שם רע וכו' ואם לאו לא יהא גט אבל גילוי דעת לחודיה לאו כלום הוא והיינו משום דאיכ' תרי לישני בגמ' ובפי' המשנה פסק כלישנא קמא דקאמר והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' ובספרו פסק נמי בלישנא בתרא שהוא וצ"ל לה משום שם רע אני מוציאך וכו': איברא דמסתבר' דהרמב"ם ז"ל גופיה: ממאי דכתב בי"ד עשה עיקר ממ"ש בפי' המשנה וא"כ נקטינן: אליביה ונ"מ דדעתיה בגיטין כדעת התוס' ז"ל בממון דגילוי דעתא עדיף מתנאי שאינו כפול והוי כתנאי כפול. אבל למיקם עלה דמילתא בסברת הרמב"ם ז"ל חזינ' למידק דהא אי אתני תנאי כפול ואמר משום שיש ליך שם רע אני מגרשך ואם השם רע אינו אמת לא יהא גט דכותא גבי נדר משום שאת נדרנית אני מגרשך ואם לאו לא יהא גט ואחר שנשאת לאחר חזרה בתשובה והתנהגה בצניעות משם והלאה והנדרנית שמרה עצמה מלידור עוד מאז והלאה האם נאמר שהגט' בטל לאו הכי הוא ודאי דהא התנאי קיים כי אמת הוא גם עתה שבעודה עם בעלה הראשון פרוצה ובעלת שם רע היתה אלא שעם הב' חזרה בתשובה וכן הנדרנית אמת כי היא פרוצה בנדרים היתה אלא שעתה חזרה בתשובה תחת בעלה השני וא"כ איך ע"י גילוי דעת בלבד שלא אמר לה אלא משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך בלחוד אמרינן שעם היות שהשם רע היה אמת והיותה נדרנית בהיותה עם הראשון היה אמת אעפ"כ משום שחזרה בתשובה אחר שנשאת לשני יהיה כ"כ כח בגילוי דעת לבטל הגט למפרע עם היות כי השם רע והיותה נדרנית עמי אמת היה נמצא כי גדול כח הגילוי דעת מתנאי כפול זה לא חשב אנוש. כי בשלמ' לדעת האומרים שענין השם רע הוא כי אח"כ נודע כי השם רע הראשון לא היה אמת וכן בהמוציא משום נדר שעלה בדעתו שלא היה לנדר ההוא הפרה ואח"כ נודע שיש לו הפרה ניחא שיועיל הגילוי דעת היכא דאישתכח הדבר הראשון שהיה שקר אבל להרמב"ם ז"ל שכל הראשון עודנו אמת אלא שעתה חזרה בתשובה שנאמר שיועיל הגילוי דעת גם לזה אין הדעת סובלו שהוא יותר מתנאי כפול. והנה קושיא זו יותר גדולה באילונית שאפילו בלא גילוי דעת קאמר דמצי לקלקל דהא באילונית לא אמר דקאמר לה משום אילונית אני מוציאך ונ"ל שסמך אמאי דכתב מקמי הכי במוצי' משום שם רע ומשום נדר שאומר לה משום כך וכך אני מוציאך והיינו וכן דקאמר דמשמע וכן כמו הקודם דהא ליתא מתרי טעמי חדא דהא טעמא דכתב בקדמיית' דהיינו ליסרה אותה לא שייך באילונית ועוד דהא קא מדמי לה למוציא משום שרואה דם תמיד ובההיא לא אמר שיאמר לה דבר וכ"נ מהגמ' כי לא אמרו שיאמר לה משום אילונית אני מוציאך כמו שאמרו במשום שם רע ובמשום נדר. ול"ל דטעמא דאילונית דאפילו בלא גילוי דעתא מצי לקלקלה משום דהויא מילתא דהויא לה כבד ואינו תנאי או גילוי על דבר עתיד מש"ה סמך על הדבר שכבר הוא ולא אצטריך לגלויי דעתיה דהא במוציא משום שם רע ומשום נדר הוא דבר עבר והווה ומצריך לגלויי דעתא ואי לא גלי דעתי' ואמר משום שם רע אני מוציאך וכו' לא מצי מקלקל לה ועוד