מהר"ם אלשיך צג

מילת' היא לכ"ע בגטין ובממון ואפ"ה בנ"ד הגט קיים. והן אמת כי לא איכפת לי אי גילוי דעת' בגיט' מילת' הוי אי לא דהא אפילו תימ' דגילוי דעת' בגיט'. בשעת מעשה הגרושין מילת' היא בנ"ד דהוה גילוי דעת' קודם המעשה לאו מילת' היא לכ"ע אלא דאף ע"ג דלא צריכינן להכי בנ"ד כיון דאתא לידן בעינן לברורי מילת' לעמוד על אמיתן של דברים. ואמינ' דקושט' דמילת' דאפילו גילוי מילתא בעת מסירת הגט לאשה גילוי דעת' לאו מילת' היא ולא אמרו דגילוי דעתא בשעת מעשה מלת' היא אלא בממון כי ההוא דזבין נכסי אדעת' למיסק לא"י וכדכתיבנ' ואע"ג דלנ"ד לא צריכי' להכי משום דהאי גילוי מילת' דנ"ד לא הוה בשעת מעשה אפ"ה חזינ' למיקם עלה דמילת' למידן דינא דנ"ד מק"ו כדאמרן. והנה זה לשון ה"ה פ"ו דהלכות אישות ודע שלדעת רבנו והגאונים הראשונים יותר הוא מועיל בדיני ממון גילוי דעת' או אומדנ' דמוכח מתנאי שלא נעשה כתיקונו וכ"כ התוס' וזה מוכרח מכמה דינים שנתבארו בדברי רבינו וכו' עכ"ל. הרי שלא אמרו דגילוי דעת מהני כתנאי גמור אלא בדיני ממונות. ועוד ראיה דהא עלה דההיא דהמוצי' את אשתו משום רע וכו' דאמרינן בגמ' והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' כתבו הרא"ש והטור דמיירי בשכפל תנאו וכן הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וכן הרשב"א ז"ל פ' השולח קאמר דאפילו לעז בעלמא לרבי מאיר ליכא אלא בדכפל למילתיה כגון דאמר לה הוי יודעת דמשום שם רע אני מוציאך שאלו לא היה הנדר ושם רע לא הייתי מוציאך אבל אם היה כופל התנאי כגון דאמר לה על מנת שהיה הנדר נדר ואם לא היה הנדר נדר לא יהיה גט הגט בטל לגמרי עד כאן. ואילו גילוי דעתא בגיטא הוי כתנאי כפול כמו בממונא כההיא דזבין נכסי אדעת' למיסק לארע' דישראל וההוא דזבין נכסי ולא איצטריכו ליה זוזי דפ' אלמנה למה כדכפליה לתנאיה הוי גט בטל ואי כפליה למילתיה שלא אמר אלא משום נדר אני מוציאך או משום שם רע אני מוציאך ולא כפליה אפי' לעז ליכא ואם איתא דגילוי דעתא בגיט' הוי כתנאי גמור כבממון א"כ אפי' לא אמר אלא משום שם רע אני מוציאך ולא כפל למילתיה היה ראוי שיהיה הגט בטל וקאמר דאפי' לעז ליכא כלל וכ"כ קשה להם לומר דגילוי דעתא בגיט' מילתא היא דאע"ג דפשיטא דשמעת' לא הוי אלא גילוי דעת' בעלמ' דהיינו משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך בלבד ולא כפליה לא למילתיה ולא לתנאיה ואפ"ה אמרו דלא איירי אלא בדאיכא כפילה כדאמרן הרי בפי' דלדעת הרשב"א והרא"ש והטור וכל בעלי סברתם דבגיט' לא מהני גילוי דעתא אפי' במעשה נתינת הגט והכי הוא דעת בעלי התוס' בפי' שכתבו על ההיא שמעת' וז"ל דאי אמר לה הכי מצי מקלקל לה נראה דחששא זו אינה כ"א לעז בעלמ' ולא שיהיה ממש גט בטל ובניה ממזרים דהא לא אמר ע"מ דאע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי דעת כמו שטר מברחת בהאשה שנפלו וזבין ולא איצטריכו ליה זוזי דפ' אלמנה נזונת הכא ל"ל הכי מדבעי לר' מאיר תנאי כפול לכך נראה דלא אתי אלא לעז בעלמא שיוציא עליה לעז כדי להחזירה אע"ג דכבר נשאת לאחר שרי' ליה דזנות דשוגג הוא לכך אמרו חכמים דלא יחזור דהשתא שוב לא יוציא לעז וכו' עד ולר"מ דבעי תנאי כפול כי לא כפליה למילתיה אפי' לעז ליכא והא דקאמר ר"מ כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר היינו בדכפליה למילתיה ולא כפליה למנאיה דאי כפליה לתנאי אין מועיל מה שלא יחזיר דלעולם איכא קלקול' עכ"ל התוס' ז"ל הנה כלל דבריהם דהיכא דגלי דעתיה בשעת נתינת הגט דקאמר משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך ולא כפל למילתיה דהיינו גלוי דעתא בגיט' לרבנן ליכא אלא לעז בעלמ' ולר"מ אפילו לעז בעלמא ליכא ואי כפליה למילתיה דהיינו כמ"ש בשם הרשב"א עלה דהא בתוס' שאמר משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך שאלו לא היה הנדר או השם רע לא הייתי מוציאך לר"מ לעז בעלמ' איכא ואי כפל התנאי שאמר אם הנדר או השם רע אמת יהא גט ואי לא לא יהא גט מצי מקלקל והוי גט בטל ובני' ממזרים כשיהיו הדברים בדאין. הרי בפי' דגילוי דעתא בגיט' אפי' בעת נתינת הגט לאו מלתא היא לדעת התוס' וא"כ מה שמצינו בממון דהוי כמו תנאי כפול היינו בממונא דוקא כמ"ש ה"ה בשם התוס' כמ"ש והן אמת כי יש מקום לטעות בדעת התוס' לומר שדעתם דבגיטא גילוי דעתא מהני כתנאי כפל כמו בממונא והוא ממ"ש הרשב"א ז"ל פ' מי שאחזו וז"ל אתקין שמואל בגיט' דש"מ אם לא מתי לא יהא גט וכו' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינא תנאי קודם למעשה שאלו בתוס' בשלמא כשאין תנאי קודם למעשה אין התנאי מועיל לפי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אלא המעשה היאך הוא מתקיים בהרי גלה בדעתו שאינו רוצה שיתקיים המעשה כ"א בקיום התנאי ועוד מתנת ש"מ דקי"ל דאם עמד חוזר ואע"ג שכתוב בה קנין דאומדין דעתו שלא צוה אלא על דעת שימות מ"מ הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן במברחת וזבין ולא אצטריכו ליה זוזי דבכלהו אזלינן בתר אומדנ' ומ"ש הכא וי"ל דטפי עדיף גילוי הדעת לבד מתנאי שלא כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גלה בדעתו שאינו נו חושש בקיומו ואינו רוצה בבטול המעשה אעפ"י שמתבטל תנאו ע"כ. והנה מי שראה דברי התוס' שאלתם ותשובתם מועתקים בלשון הרשב"א על ההיא דאתקין שמואל בגיט' לפום ריהטא יבין כי לדעת התוס' גלוי דעת' בגיטא עדיף מתנאי שאינו כפול והוי כתנאי כפול בכל שאר משפטי התנאים כמו בממון והוא שקר שא"כ סותרת דברי עצמן שכתבו פ' השולח כי שם כתבו דגילוי דעת' בגיטא לר"מ אפי' לעז בעלמא ליכא אי לא כפליה למלתיה דאז לעז בעלמ' בלחוד איכא כדכתיבנא והכא השאלה והתשובה דאינהי אליבא דר"מ דבעי תנאי כפול וקאמרו דגילוי דעת' בגיטא עדיף מתנאי שאינו כהלכתו דהיינו שהוא כתנאי גמור כפול ובכל שאר משפטי התנאי ולעיל פ' השולח כתבו דלאו כלום הוא ואפי' לעז בעלמא ליכא נמצא שסותרין דברי עצמן מן הקצה אל הקצה והתם מיירי על גילוי דעתא דנתינת הגט לאשה כמו הכא בהא דתקין שמואל בגיטא דש"מ וכו' ולא בלבד יש קושיא מהתירוץ כ"א גם מהשאלה ששאלו המעשה היאך מתקיים שהרי גלה בדעתו וכו' כי מה זו שאלה האם בחדא מסכתא שכחו דברי עצמן מפ' השולח לפ' מי שאחזו כי שם כתבו דבגיטא גילוי דעתא לאו מלתא היא ומה מקום לשאלה זו וכ"ש בתירוץ דמשנו הפך סברתם אבל קושטא דמילתא היא כמו שמעיד ה"ה פ"י דאישות דדעת התוס' שאמרו דגילוי דעתא הוי עדיף מתנאי שלא כהלכתו והוי כתנאי שלם הוי בממון דוקא כמו שהעתקנו לשונו למעלה. הרי בפי' שמעיד ה"ה שלא אמרו התוס' דגילוי דעתא עדיף מתנאי שאינו כפול אלא בממון וכן מפורש בהאיש מקדש בדבריהם. וכן הרא"ש ז"ל פ' י"נ מביא דברי התוס' באורך מ"ש פ' האיש מקדש ופ' מי שאחזו ובמסקנא דמלתא מזכיר הג' חלוקים שמחלקין התוס' בפ' האיש מקדש וז"ל הרא"ש ושלשה חלוקים ישנן בענין ממון יש דברים שהדעת מכרעת כ"כ דאזלינן בתר אומדנ' ואפילו גילוי דעתא לא בעינא כגון וכו' ויש דברים דבעינן גילוי דעתא כי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק וכו' ואפי' תנאי לא בעי אבל בכל שאר מילי דבעינן תנאי כפול אי לא כפליה תנאי בטל ומעשה קיים ע"כ הרי שהרא"ש ז"ל הוא עד שני על דעת התוס' דגילוי דעתא דבשעת נתינת הגט לאו מילתא היא מלבד עדות עצמן ממ"ש פ' האיש מקדש ופ' השולח כדכתיבנא וא"כ מה ששאלו בתוס' והשיבו לאו בגיטא איירו כלל אלא בממונא וקא מקשו מממונא לממונא משום דאינהו סברי כהרמב"ם דתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה הוי בין בגיטין וקדושין בין בממון ומ"ה קשי להו מממון לממון ועל ממון קא מתרץ דהוי גלוי דעתא כתנאי כהלכתו אבל לא בגיטא ומאי שלא פירשו דבממונא קא איירו הוא דאינהו לא קבעו שאלה ותשובה זו על האי מימרא דשמואל דאתקין בגיטא אם לא מתי כו' אלא על מימרא דפ' האיש מקדש ההוא דזבין כל נכסיה אדעת' למיסק לא"י דהוה ממונא ועלה דההיא דאיהי ממונא קבעו הקושי' והתירוץ דהא עלה דהא דשמואל אתקין בגיטא כתבו בתוס' פ' האיש מקדש אפרש והניח הקושי' והתירוץ אל הפ' ההוא ושם קבעוה על מילתא דממונא אלא דהרשב"א העתיק השאלה והתשובה בכאן מאן דחזא דמייתי דברים עלה דהא דאתקין שמואל סבר דעלה דהאי מימרא קבעו השאלה והתשו' ולא היא כדאמרן. ומה שהביא הרשב"א השאלה והתשו' בכאן מסתברא משום דבפירו' דתנאי קודם למעשה איכא פלוגתא דהרמב"ם וסיעתו מפרשי' שיאמ' התנאי ואח"כ יתן הגט או הקדושין ולפי פי' זה מאי דאקשו בתו' לאו מילת' הי' דמאי דקאמרי הרי גלה בדעתו שאינו רוצה שיתקיים המעשה כ"א בקיום התנאי דהא כיון דלא גלה בדעתו אלא אחר המעשה מה יועיל מה שמגלה דעתו אח"כ אבל אי קושי' היא היינו אי פירוש' דתנאי קודם למעשה הוי שיזכיר התנאי קודם הזכרת המעשה ובהכי מקשו שפיר דהא והא הוי קודם פעולת המעשה ומאן מוכח דפירושא דתנאי קודם למעשה הוי באמירה מאי דעלה דאתקין שמואל בגיט' וכו' מקשו בגמרא ולימ' יהא גט אם לא מתי ומשני בעי' תנאי קודם למעשה הרי כי תנאי קודם למעשה היינו שיאמר תחלה אם לא מתי שהמית' היא התנאי קודם שיאמר לא יהא גט שהיות גט הוא המעשה ומש"ה עלה דהא דמוכח דמעשה קודם לתנאי הוי באמירה שהכל הוא קודם נתינת הגט דבהאי פירוש' שייכ' שאלת התו' עלה אייתי הרשב"א ז"ל שאלת ותשובת התו' אבל לא משום דתו' איירו בגטין כלל אלא בממון כדכתיבנ'. והנה פרק השולח עלה דההיא דהמוציא את אשתו משום שם רע וכו' וקאמרי בגמ' והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' דאי אמר הכי מצי לקלקל לה וכו' שיאמר אלו הייתי יודע שהדברים בדאין לא הייתי מגרשך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים וז"ל הרשב"א נמצא גט בטל ובניה ממזרים פי' לאו בטל ממש קאמר דהא לאו תנאי גמור הוא וכ"ת גילוי הדעת יש וכל גילוי הדעת כתנאי גמור הוא וכאותו שאמרו פרק האיש מקדש בקדושין בההוא דזבן ארע' אדעת' למיסק לא"י וכדאמרי נמי גבי ההו' דזבין ולא אצטריכו לי' זוזי לא היא דהא אמרינן לקמן מאן חכמים ר"מ דאמר בעי' תנאי כפול והב"ע בדלא כפלי' לתנאי' ואי משום גילוי הדעת קא אתית לא שייך תנאי כפול ביה ועוד דאת"ל דאיכא תנאי או גלוי דעת הראוי לבטל את הגט כי אמרינן ליה שאינו יכול להחזיר מאי הוי ע"כ כיון שהתנה או שגלה דעתו אם נמצאו דברים בדאין גט בטל ובניה ממזרים ואי איהו שתיק אנן לא שתקינן וכו' עד ע"כ פירשו בתוס' דלאו דוקא בטל קאמר ממש אלא שחשו חכמים ללעז שמא יוציא עליה לעז לומר שבדעתו היה לתנאי גמור והא דתניא בבריית' נמצא גט בטל ובניה ממזרים לפי דברו קאמר כלומר שהוא יוציא עליה