מהר"ם אלשיך צא

קידאר קון טודא מי האזיינדא פורקי נו טובי ביין קון אילייוש אישקריבימי טודו לוקי פאשא שי קיזיירין קונטינטארשי מאנדאמילו אדיזיר אי מיטי לא כתובה אין פודיר דיאיל חכם פלו' אי זינגא קארטא פ' ירמאדא די שו מאנו אי ב' או ג' די לא מאהלה אי יו לי מאנדרי שו גט אי שינו שי פאשי קי אאיל קאבו די איל מונדו מי אירי קי נו שיפאן די מי קינו קיירו אישטאר קון טאל ג' ינטי עכ"ל אח"כ מסר אבי האשה השטר כתובה ביד החכם הנזכר אחר שהיא מסרה מודעא שרירא וקיימא שמחמת אונס פן יניחנה עגונה כל ימיה כי יברח בעלה למרחקי ארץ כאשר כתב הוא לאביו וגם קודם מסירת הכתובה הכתיבה טופס הכתובה ע"י ב"ד והניחה הטופס בידם ואחר ימים שלח לה בעלה גט כריתות בלי שום תנאי וזה נוסח המעשה ב"ד שבא ממקום שנשתלח הגט וכן אמר לו הולך גט זה לאשתי פלונית בכ"מ שתמצאנה ותהי ידך כידי וכו' ומיד כשיגיע הגט לידה מידך או מיד שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכ"א וחתומי' בו ג' גדולי דייני העיר בלי שום זכר תנאי ולא שום גלוי דעת לתלות בו ענין הגט ויתנהו השליח בידה בפני ב"ד אחרי כותבה שטר מחילה ותתן ביד אבי בעלה כי סמכה על המודעא וטופס שטר כתובתה שבידה. וזה נוסח המעשה ב"ד שכתבו הב"ד שניתן הגט בפניהם ואמר פלוני השליח שהגט ההוא מסרו בידו פלוני המגרש בפני הב"ד החכם פלוני וכו' וכשמסרו בידו מינהו ועשאו שליח הולכה כדי להוליכו לאשה פלונית וכו' המתגרשת שיתנהו לה בכ"מ שימצאנה בלי שום תנאי כלל לא בגט ולא בדבר אחר כ"א בגט כריתות שתהא מגורשת ממנו בו ומותרת לכ"א מיד כשיגיע לידה וכו' וכך אמר לה כשמסרו בידה הרי זה גיטך וכו' ומסרו בידה בלי שום תנאי כלל וכו' ע"כ תורף המעשה ב"ד. ויהי היום ותתבע האשה בב"ד שיגבו לה כתובתה מבית שיש לבעלה במקום שהיא דרה שמה ויוציא אבי בעלה שטר מחילה והכתובה קרועה ותוציא האשה שטר מודעא וטופס כת כתיבתה ויתעצמו בדין והוצרכנו ליזקק על הגט אם הוא כשר מפני מה שכתב ראובן לאביו שלא היה נותנו אם לא מוסרים הכתובה ביד פלוני שהכוונה היא שתמחול לו הכתובה ועל דעת כן נתן לה הגט ולא נעשתה כוונתו מפני המודעא וגם על תביעת כתובה ונבא כעת אל ענין הגט. הנה על המעשה הלז כתבתי בימים שעברו אך היה למקוטעים משום מעשה שהיה והנני שב מקצר ועולה כל הנמצא כתוב בפעמים שלש שקדמו למען ירוץ קורא בו. ואומר כי הנה תליית הגט באי זה דבר אפשר בא' מג' דרכים או ע"י תנאי כפול ושאר הלכות התנאי או ע"י תנאי שאינו כפול או ע"י גילוי דעתא והאי גילוי דעתא אפשר יהיה קודם אל המעשה או בשעת המעשה. והנה אם נ"ד היה תנאי כפול לכ"ע היה הגט בטל אם לא נתקיים התנאי אבל תנאי כפול ודאי לא הוי כי לא היה מה שכפל לומר ואם לא תתן הכתובה ביד פלוני לא תתגרש כ"א אם לא תרצה אלך למקום שלא ימצאונני ואי לתנאי שאינו כפול מדמינן ליה באנו למחלוקת גדולי עולם כי לדעת גאונים הראשונים והתוספות והרמב"ם והשאלתות והעיטור וה"ג והרא"ש והטור ורא"ם ז"ל דסברי דבין בגטין וקדושין בין בדיני ממונות קי"ל דבעי תנאי כפול ושאר תנאי התנאי ואם לאו הוי תנאי בטל ומעשה קיים ה"נ בנ"ד התנאי בטל ומעשה קיים ולדעת גאונים אחרונים והרי"ף ורשב"ם ולהרמב"ן והרשב"א לפמ"ש ה"ה שנ"ד שגם הם סוברים כן כי לא כפל תנאי תנאה חיישינן לה כמו"ש ה"ה לדעתם פ"ו דהלכות אישות. אבל נ"ד אפילו תנאי שאינו כפול לא מיקרי שהרי לא תלה הגרושין בתנאי לומר אם תתן כתובה ביד פלוני יהא גט וכיוצא בלשון זה אלא שמדבר אם ירצה לגרש או להניחה עגונה דקאמר אם תרצה גיטה אשלחנו לה אך באופן שלא יחשבו שישארו בכל נכסי ותגלו אזני אם תרצה ותתן הכתובה ביד פלוני ואם לאו אלך וכו' הנה בפירוש שאינו דרך בגרושין אלא שאומר לאביו שאם יתרצו בדרך זה גם הוא יתרצה לגרש ואף גם זה לא בפני שליח או עדים אלא לאביו וכתב מה"ר ז"ל בשם הר"ש בר צמח בכה"ג דלא מהני סי' קל"ד כדבעי' למימר קמן. איברא דגילוי דעתא נראה דהוי דגלי דעתי' דאדעת' שתשליש השטר כתובה ביד פלוני קא בעי לגרש ואי מאי דאיפליגו אביי ורבא אי גילוי דעת' בגיט' מילתא הוי אי לא הוי בכל גוונא דגילוי דעתא בנ"ד הוי גיטא דהא ק"ל כאביי דגילוי דעת' לאו מילת' היא דהאי היא גי"מל דיע"ל קג"ם אך אם בעל דין יחלוק ויאמר דע"כ ל"פ אלא בגילוי דעת' דבטולי גיט' אבל בגילוי דעתא דקא מגלי בעל דעתיה בשעת נתינת הגט לשליח או לאשה לכ"ע גילוי דעתא מילת' הוי דבהכי לממונא מדמינן ליה דגלוי דעת' הוי כתנאי שנעשה כהלכתו בכל תנאיו דעדיף מתנאי שאינו כפול מידי דהו' אהא דגרסי' פרק האיש מקדש ההוא גבר' דזבין נכסיה אדעת' למיסק לא"י דאי בעידנ' דזבין לא אמר דאדעת' דהכי זבין לא מצי הדר ביה דהוו דברים שבלב ואינן דברים אבל אי בעידנ' דזבין אמר דאדעת' למיסק לא"י קא זבין ואיתיליד אונס' דאורח' מצי הדר זביניה דגילוי דעת' מילת' היא וכן ההו' דזבין נכסיה בשנת בצורת למיזבן חיטי ואח"כ המטיר או באו חטים והוזלו שאם גיל' דעתו בשעת המכר הוי כמו תנאי גמור ומצי הדר ביה וכמו"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל מי שמכר חצרו או שדהו ופי' בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חטים בדמי חצרו הרי כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטים והוזלו או נמנע הדרך לילך לאותה הארץ כו' עד הרי זה מחזיר אותן הדמים ותחזור לו הקרקע שהרי פי' שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה עכ"ל. ואם כך הוא דבגטין נמי אמרי' דגילוי דעת' דשעת גרושין מהני כבדיני ממונות צריכי למיקם עלה דמילתא אי בנ"ד אמרי' דההו' גילוי דעת' מהני אי לא. והן אמת דאפי' את"ל דגילוי דעת' כי האי הוי ממון וגטין שוין אע"פ כן האי גילוי דעת' דנ"ד לאו כלום הוא דהא בהנהו דכתיבנ' מההו' דזבין אדעת' למיסק לא"י וכההו' עובד' דזבן נכסי למזבן חיטי בזמן בצורת שהם ב' הדברים שהבי' הרמב"ם ז"ל כתבו התוס' והרא"ש ז"ל דאע"ג דגילה דעתו קודם המכר דאדעת' למיסק לא"י או אדעת' למזבן חיטי מפני הבצורת אם לא חזר לאומרו בשעת מעשה לאו כלום הוא ותו לא מצי הדר וכ"כ ה"ה פי"א דמכירה וז"ל אע"פ שקודם מכירה אמר שהו' רוצה למכור על דעת לעשות כך וכך כיון דבשעת מכירה לא אמר אינו חוזר וזה דעת המחבר שכ' למעלה בשעת המכירה עכ"ל. וא"כ בנ"ד כיון דבשעת מעשה לא קא' ולא מידי אלא מקמי הכי כשכתב לאביו ובשעת כתיבת הגט ומסירה לשליח לא גילה דעתו דמשום שהכתובה ביד פלו' הוא מגרש לאו מילת' הוא מאי דגלי דעתיה מעיקר'. ול"ל דכיון שכ' לו אביו או מי שהיתה הכתובה ביד פלו' מש"ה לא הוצרך להזכיר הדבר דהא לית' אי בעית אימ' סבר' אב"א ראיה אב"א סבר' דהא אם לא היה הוא כותב שום דבר לאביו והיה אביו או זולתו כותב לו כתב הנה אשתך מסרה הכתובה בידי כתוב לה גט ובא הוא וכתב ומסר לשליח ולא גלה דעתו כלל ואח"כ נמצא כי מה שמסרה הכתובה ביד אותו פלו' היה בערמה כי הטפיסה אותה וכתבה מודע' ראויה האם נאמר שיהי' הגט בטל מפני שלא נתן אלא אדעת' שהיתה מסירת הכתובה מועלת לו לא היא דהא תנן המוצי' את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר ואמרי' בגמ' דאי אמר לה בשעת גרושין משום נדר אני מוציאך משום שם רע אני מוציאך מצי מקלקל לה ולומר אם נמצאו אחר כך דברים בדאים אלו הייתי יודע שהדברים בדאים לא הייתי מגרשך ואם לא אמר לה הכי בשעת גרושין לא מצי לקלקל לה ואם איתא אמאי לא מצי מקלקל לה הרי כ"ע ידעי דמשום שעלה בדעתו שלא היו הדברים בדאים גרש ואעפ"כ כיון שלא פי' בשעת גרושין לאו מילתא הוא ה"נ בנ"ד אם לא הי' אומר הוא דבר מתחלה והי' הוא מגרש על סמך מה שכתבו לו שהכתובה היתה ביד שליש וחשב המשלח והמגרש שהי' על דעת מחילה ונמצאו הדברים בדאין היה הגט כשר ונותן כתובה וא"כ על אי זה סמך אנו אומרים שיועיל לו אע"פ שלא הזכיר דבר בשעת מעשה הוי אומר על סמך מ"ש לאביו מתחלה והרי הדברים ההם אחר שאינן אלא גילוי דעת קודם המעשה הוה להו כמאן דליתנהו והיכי נעביד מהם עקר כאלו היו בשעת מעשה האם נאמר דמה שכתבו לו שנמסרה הכתובה ביד פלוני שע"י כן הגלוי דעת שהי' קודם המעשה חוזר וניעור זה לא חשב אנוש. ול"ל דכיון שע"י גלוי דעת שגילה לאביו והוא דבר עם האשה נמשך שכתב לה גט הוי כאלו היה הגילוי דעת בשעת מעשה דהא ליתא שהרי מה שכתבו המפרשי' בההוא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לא"י שאם גילה דעתו קודם המכר דלא מהני אם לא חזר לגלות בשעת המכר מי לא עסקי' דאע"ג דקאמר לסרסור אני רוצה לעלות לא"י דבר עם פלוני שיקנה נכסי והלך ודבר לו ונעשה המכר ואעפ"כ אמרינן דכיון שלא הזכיר בשעת המכר לאו כלום הוא וא"כ ה"נ דכותה כיון שאינו תנאי אלא גילוי דעתא בעלמא. הנה זה הוא מסברא וגם יש ראי' דהא עלה דמתניתין דפ' השולח דתנן המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר אמרינן עלה בגמרא אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה ואי לא לא מצי מקלקל לה ופרש"י ז"ל שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר יש לו הפרה לא הייתי מגרשך ע"כ והנה לעיל בלשון המשנה פרש"י ז"ל וז"ל משום נדר שנדרה, ואמר אי אפשי באשה נדרנית עכ"ל. נראה דכשבא לגרשה נתן טעם לדבר ואמר אי אפשי באשה נדרנית והנה אין לך גילוי דעת גדול מזה ואמר אותו סמוך לכתיבת הגט דומה לנ"ד שאמר גילוי הדעת קודם לכתיבת הגט ומעתה נימא דכי היכי דהתם אע"ג דגלה דעתיה קודם לכתיבת הגט לומר שע"כ היה מגרש' אעפ"י כן אם לא חזר ואמר בשעת נתינת הגט משום נדר אני מוציאך לא מצי מקלקל לה ול"א דסמך אמאי דקאמר מעיקרא כשבא להכתיב לה גט אי אפשי באשה נדרנית דאפי' הכי מצריכינן ליה לחזור ולומר בעת נתינת הגט משום נדר אני מוציאך א"כ בנ"ד נמי לא נסמוך אמאי דגלי דעתיה מעיקרא דבמסיר' הכתובה היתה תלויה כתיבת הגט מאי אמרת דמשום דמאי דתלה הדבר בו כבר היה שכתבו לו שנמסרה הכתובה ביד פלוני ה"נ הנדר שתלה בו הגט כבר היה ואפ"ה אמרי' דצריך לחזור ולומר בשעת נתינה ול"א כיון דמה שבו תלה הגט הוא דבר הווה וידוע לכל מש"ה לא חזר להזכירו וכן נמי ההיא דמשום שם רע אני מוציאך מי לא עסקינן שבא לב"ד ואמר כתבו גט לאשתי שאי אפשי באשה שיש לה שם רע ואע"פ כן אנו מצריכים שיחזור ויאמר בעת נתינת הגט