מהר"ם אלשיך צ

לא בעי למימר אבל לא זבה מראיות וכו' דלר"מ קא פריך כדכתיבנ' דר"מ לא לדחויי הוכח' דזבה תוכיח בלחוד קא אתא למימר דילמ' לאו לאשמועי' דקירוב עדיף אתא מיעוט' דוזאת אלא גזרת הכתוב בזבה דוק' אלא ר"מ אוסיף וקאמר תלה הכתוב כו' לאוכוחי דע"כ גזרת הכתוב הוא ובעלמ' ודאי דקירוב עדיף מדלא קאמר קרא ימים נמי בזב ולשתוק דמיעוט ומקשי ליה גמר' דילמ' איפכא הוא ולא הוי הכרח כדפרישית לעיל וקאמרי בתוס' דלא הוי פירוש' דבזבה איכ' ראיות וימים ובזב ממעט ימים דאם כן דבלא רבוי' ממיל' איכ' ראיות בזבה משום דקירוב עדיף אם כן לשתוק מוזאת דמהאי טעמ' גופיה ליכא ימים בזב אלא פריך דילמ' תרוייהו קא ממעט קרא ימים בזב וראיות בזבה והכי דייק מיעוט' וזאת ולא ימים טומאתו ולא ראיות טומאתה מדלא קאמר וזאת תהיה טומאה בזובו כלומר דילמ' קירוב וריחוק כי הדדי נינהו וגזרת הכתוב היא ראיות בזב וימים בזבה וא"כ ההכרח דקאמר ר"מ תלה הכתוב ליתיה והשת' ליכ' למימר דלישני ר"מ סברתי היא דקירוב עדיף וימים בזב לא הוה צריך קרא אלא לראיות דהא אי לא הוה ר"מ מכריח מילתיה אלא דחי למימר דסברתיה היא דראיות עדיף ומש"ה סבר דאתי מיעוטא לראיות לא הוה קשי' מידי דהשת' נמי נימא הכי מאי פריך דילמ' וכו' איהו סבר דלא איצטריך מעוט' אלא לראיות אבל כיון דאיהו קאמר דע"כ לא אתא אלא לראיות מדתלה הכתוב את הזב כו' כדכתיבנ' פריך שפיר משום הא לא מכרעא דאכתי דילמ' למעוטי זב מימים וזבה מראיות דקירוב וריחוק כי הדדי נינהו ודיק' קרא תרתי כדאמרן א"נ לעולם דפריך הכי לד"מ והיינו דמהשת' ידע המקשן דמאי דקאמר ר"מ תלה הכתו' וכו' היינו לומר למה הצריכ' תורה היקש' לרבויי ימים בזב ומעוט' למעוטי ימים בזבה דריחוק עדיף כלומר ובהכי לית ליה לר"מ הכרח דקירוב עדיף משום היקשא ומשום מיעוט' דאפשר דהוי איפכ' דריחוק עדיף ומ"ה אצטריך וזאת למעוטי בזב ימים ואצטריך היקש' לרבויי ראיות בזבה ובהכי ליכא קושי' דאקשינן דלישני ר"מ א"ה לישתוק דהיקש' ומוזאת לדידי דקירוב עדיף דהא אין הקושיא אלא דלית ליה הכרח מטעמ' דהיקש ומוזאת דהא אפשר למימר איפכא ולא מצי מתרץ במאי דסביר' ליה

פירוש סוגיא דגמרא ממסכת ע"ז דפ' כל הצלמים דף ל"ג

עז תנן התם דמות צורת לבנות היה לו לר"ג וכו' ומי שרי והכתיב וכו' ראוי להעיר שמעיקר' הוה ליה לאקשויי מברייתא בתריית' דמקשי בגמ' דתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ולא היה מקום לכל הני תירוצי כדלקמן דלא אשכח תרוצ' אלא אחרים עשו לו או לפחות הקושי' השנית והתני' לא תעשון בדמות המשמשין במרום ה"ל לאקשויי בריש' ולא מקמיית' דאין נזכר במרום ולא היה מקום לומר התירוץ הראשון ועוד בתירוץ הב' הל"ל אלא ועוד מאי קא משני לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים וכי אין במרום אלא ד' חיות ועוד מהיכ' תיתי דצריך ד' פרצופין בהדי הדדי ועוד שסותר דבריו הראשונים וחולק על הברית' דמהאי קרא גופיה קא אסר תבנית היכל ומנורה וכו' והיכי קאמר השתא דלא אסרה אלא ד' פנים דגם כי נימא דהדר ביה אביי קשו ברייתות אהדדי דל"ל דהיכל ואולם לא הוו משמשין ולא מהאי קרא נפקי דהא רש"י ז"ל שמשים של מטה קרי להו בפירוש ועוד להאי תירוצ' דרב יהודה לא תעשון אותי בריית' דאקשי מינה לעיל לא תעשון דמות שמשי במרום היכי מיתרצ' ועוד גמר' דפריך ליה ושאר שמשין מי שרי ומקשה ליה מבריית' דאופנים וכו' אמאי לא אקשי ליה מברית' דלעיל ועוד מאי דהדר מתרץ אביי לא אסרה תורה אלא שמשים שבמדור העליון היל"ל אלא ועוד דהאי ברית' דאופנים כו' איכא לפרושי הכי דדוקא של מדור העליון אבל ברית' דלעיל דקאמר במרום סתם וברית' דתבנית היכל וכו' מדור התחתון ומקדש של מטה נמי והיכי קאמר לא אסר' תור' אלא בעליון ועוד כשמקש' בגמ' ומדות התחתון מי שרי אמאי לא מייתי מברית' דלקמן כגון חמה ולבנה וכו' דהוי בקרא דקיימינן עלי' לא תעשון וכו' ולא מאשר בשמים כו' ונמי ה"מ לאתויי מברית' דלעיל ועוד מאי דעתיה דאביי דמעיקרא אמר לא אסרה תורה אלא בשמשים דלמטה אבל לא במדור עליון ותחתון והשתא קאמר דדוקא בעליון ועוד מאי קא משני כי תניא ההיא לעובדם וברית' דלעיל דהמשמשים במרום וברית' דתבנית היכל וכו' האם לא נאסרו אלא לעבדם הא לא תעשון כתיב ועוד דקא אמר אין ה"נ ומסיפי' דקרא נפקא וא"כ הדר' קושיא לדוכת' כיון דמקרא דמתחת מרבה שלשול קטן לשתוק מחמה כו' דכ"ש הוא ועוד דקא הדר ופריך ועשיה גרידתא מי שרי והתניא וכו' מ"ש בריתא דלעיל דלא קתני חמה וכו' מהך דלא קתני אופנים וכו' ועוד כדמשני אחרים עשו היל"ל אלא איבר'. דמקשה אי הוה מעיקרא מקשה לאביי מברית' דלא תעשון לרבות חמה כו' הוה מצי לתרוצי ולמימר לא אסרה תורה אלא בעושה הלבנה או חמה שלמה כמו שהם במרום אבל ההיא דר"ג לא היו רק חסרות כחצי עגול' כאשר היה בזמן חידוש להראות לעדים כזה ראיתם וכו' וגם בזמן חדוש' ש שלמה היא למעלה אלא שאין מתגלה לנו אלא פגימת' למראה עינינו ולא נאסר אלא כעין מה למעלה ואפי' אברית' קמיתא דפירכא שניה הוה אפשר לשנויי נמי הכי משום הכי לא גלה הבריתות ההן מעיקרא אלא מקרא שאין שם נזכר במרום לראות אם יחלק בין מאי דבמרום למשמשים של מטה או יחלק בין של מרום לשלמים או חסרים ואביי שלא ראה בריתא דבמרום אחז בחילוק ההוא דלא אסרה תורה אלא בשל מטה דאפשר לעשות כמותן וכשראה המקשה שלא הכניס עצמו לחלק בין צורה שלמה לחסרה התחיל להקשות מבריית' דבמרום ולא מבריתא דמפרש בה כגון חמה וכו' דהוי קל לבא לחלק בין שלמה לחסרה אבל מהך שאינו מזכיר בה פרטים כ"א סתם שכלל כל מה שבמרום מקשה שפיר שאין לחלק בין שלמה לחסרה שהרי בכלל מה שבמרום הן חיות הקדש שנראה שהעושה דמות פני ארי' או פני שור או פני נשר או פני אדם חייב ובזה אין לחלק בין שלמה לחסרה שהרי אין לך חסרון גדול מזה כי למעלה לכל אחד מהן דמות ארבעתן כמו שאמר הכתוב פני אריה לארבעתן פני שור לארבעתן וכו' ואעפ"י כן העושה פני אריה או פני אדם בלבד אסור וכ"ש הוא לעושה לבנה בלתי מלאה כי אם כאשר בעת חדוש' ומשני לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים שהוא כאשר הן למעלה כלומר כי גם צורת הלבנות לא יאסרו כי אם שלימות כאשר הן למעלה ואינו מפרש דתני אינו כולל כל מה שבמרום אלא שהבין כי מהחיות היה הכרח הקושיא לשלול החלוק ואמר כי בחיות שבמרום בארבעה פנים בהדי הדדי שהוא הצורה של מעלה מיירי וה"ה לכל מה שבמרום ופריך אא"ב לדידי דלא בעינ' כאשר היא במרום לגמרי היינו כל הפרצופים וכו' חוץ מפרצוף אדם אלא לדידך אפילו אדם תשתרי שאין לו ד' פנים כחיה של פני אדם שבמרום אלא ודאי דכל מאי דבמרום אפי' אינו לגמרי אסור וא"כ גם צורת לבנה בחסרון תאסר א"ר יהודה לעולם אימא לך דאין אסור אלא דמות שלם כאשר הוא למעלה וה"ה לצורת לבנות ובריתא בד' פנים איירי ומאי דקא אסיר פרצוף אדם לחודי' היינו משום דרשה דאותי דכתב מאן דמצייר להב"ה דמות אדם קא מצייר ליה מש"כ בכל השאר ופריך ושאר שמשים שאין ציורן שלם דומיא דאדם שאין בו שאר הג' פנים שבחיה שהי' פני אדם למעלה מי שרו בגמ' גם ללבנה חסרה והתניא לא תעשון וכו' כגון אופנים ושרפים וכו' והלא אופנים ושרפים ומלאכי השרת אינן נראים לבני אדם וגם הם רוחניים ואין לך ציור דמות בחסרון יותר מזה כי בשלמא חיות הרי הן פני אריה ושור ונשר ואדם הנראים לנו בעולם אך אופנים ושרפים ומלאכים א"א לציירן דמות שלם ואפ"ה נאסרו אמר אביי לא אסרה תורה דמות בלתי שלם אלא במדור העליון אבל במדור התחתון כגון חמה וכו' דוקא שלמים וע"כ לבנות חסרון מותר ומקיים התירוץ הקודם ופריך ושבמדור התחתון מי שרי שלא בשלמות והתני' אשר בשמים לרבות וכו' ממעל וכו' הרי שמשוה הכתוב מדור התחתון לעליון וכאשר א"א לעשות דמות מה שבמדור העליון בלי חסרון ואסור כך אותן שבתחתון אפי' בחסרון אסור ומשני לעבדם לא השוה אותם הכתוב לאסור מה שבמדור התחתון בחסרון אלא לעבדם דבהכי מיירי ההוא קרא אבל בעשיה גרידתא דוקא שלמים אסור והמקשה סבר שגם לא נאסרו לעבוד רק אלו והקשה אפי' שלשול כו' והשיב אה"נ אלא וכו' כלומר כי מה שבא הכתוב אינו להשוות איסור עשייתן לעבוד אפי' בדמות בלתי שלם ואחר שסיבב המקשה כל הגלגולים האלו עד שהביא את המתרץ לומר שהוקשו שבמדור התחתון לעליון ע"י שבאו מפסוק אחד לומר כי כאשר המלאכים שבמדור העליון א"א לציירן בדמות שלם כן חמה ולבנה שבתחתון יאסרו גם בלתי שלמים אלא שאמר שלא הוקשו כ"א לעבדם אך בעשיה לא הוקשו עתה בא והקשה ואמר ועשיה גדירתא מי שרי אפילו בחסרון והתני' לא תעשון אתי וכו' כגון חמה ולבנה וכו' והנה מפסוק זה עצמו שמוציא חמה וכו' שהן ממדוד התחתון הוא הפסוק עצמו שהבאתי לך לאסור עשיה לשבמדור העליון מבריתא דלא תעשון אתי וכו' כגון אופנים ושרפים וכו' הנה שהשוו זה לזה וכמו ששל מדור העליון אין ציורם שלם ואסור כן של התחתון ואין מקום עתה לומר לא אסרה תורה אלא שבמדור העליון שהרי בבריתא זו מוציא מאותו הפסוק חמה וכו' שהן מהתחתון הנה שאפי' חסרה אסורה והדרא קושיא לדוכתא איך היו לר"ג צורת לבנות ואין להקשות למה אחר שהשיב לו לא אסרה תורה אלא שבמדור העליון לא הקשה לו מיד מהבריתא הזאת שמזכיר חמה וכו' כי המקשה עשה בחכמה כ"א היה מיד מקשה לו מזאת הבריתא היה אפשר להשיב כי מה שאין המלאכים נראין לא נאמר שע"כ אין ציורן נקרא שלם כיון שאינו בגוף הציור חסרון ולא היינו למדים לחמה ולבנה שבמדור התחתון שגם בחסרון יאסרו מכח דרשות ב' הבריתות זו ובריתא דאופנים ע"כ העלים בריתא זו והביא בריתא דאשר בשמים דמיירי בעבודה שהודה לו דדוקא לעבדם הושוו תחתון כעליון ליאסר גם בחסרון כי סברא היא דלא גרע משלשול קטן ומינה דהודה לו בהשוא' כי ציור המלאכים לחסר הוא דומה אז הקשה בעצם מהבריתא אחרונה כדפרישנ' ומשני אחרים עשו לו ולא קאמר אלא דשנויא קמא בעינן שיהא בחסרון ושאחרים עשו לו

עח שאלה מעשה בא לפנינו על ראובן שהלך מא"י לח"ל והניח אשתו עגונה ועבר על שבועתו הכתובה בשטר כתובה שלא ללכת ממקום פלוני והלאה אם לא שיניח גט לאשתו ואחר היותו שנתים שלח כתב לאביו הדר במקום שדרה שם אשתו וז"ל כתבו בל' לע"ז שי קיירי סו גט שילו מאנדארי מאש אדי שיאור די מודו קינו שי פיינשין