מהר"ם אלשיך פט

איות כדכתיבנא ועוד דאי לר"מ לחודיה פריך לאו קושיא היא דמצי ר"מ למימר ולרבנן מי ניחא דאי אתי וזאת למעוטי זב מימים וזבה מראיות א"כ מאי אהדרו לי זבה תוכיח ואדרבה זב יוכיח דמטמא בראיות ולא בימים. ולמאי דקאמרי תוס' א"נ וכו' קשיא חדא דאי קושית הגמ' היא דנימא למעוטי זב מימים ולא למעוטי זב מראיות משום טעמא דסמיך אהיקשא אדרבא נימא דלישתוק מהיקשא ומוזאת. ועוד דאי הכי דמקשי דילמ' למעוטי זב מימים ולא זבה מראיות וא"כ משום היקשא מאי קושיא לר"מ ולרבנן מי ניחא דהא אינהו נמי סברי דזבה ריחק ראיותיה טמאה קירב ראיותיה טהורה ולימ' נמי לדידהו דילמא למעוטי זב מימים ולא זבה מראיות וא"כ היכי אמרו זבה תוכיח דילמא זבה נמי קירב ראיותיה (טהורה ולימא נמי לדידהו דילמא למעוטי זב מימים ולא זבה מראיות וא"כ היכי אמרו זבה תוכיח דילמא זבה נמי קירב ראיותיה) נמי טמאה ואיך תוכיח. אבל למיקם עלה דמילתא דייקינן אשמעתין חדא במאי דקא אהדרו ליה רבנן לר"מ זבה תוכיח וכו' מאי קא סברי [אי[ דזב אית ליה ימים וזבה לית לה ראיות מאי קאמרי זבה תוכיח ע"כ הוא דוזאת מיעט ראיות בזבה ולא ימים בזב ומאי דלא מיעט ימים בזב אינו משום דימים עדיפי מראיות דא"כ לשתוק מוזאת דבלאו וזאת לא תטמא זבה בראיות אלא ודאי משום היקשא דלזכר ולנקבה והוה דרשינן זבה בראיו' אתא וזאת ומיעטיה וא"ה מאי קא מקשו זבה תוכיח שאני זבה דמיעטינהו קרא כדשני להו ר"מ ואי ס"ל לרבנן דזב לא מטמא בימים א"כ אדמקשו לי' לר"ש מזבה לסייעו לי' מזב ועוד מאי קא מהדר להורות הרי הוא אומר וכו' תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים לא הי"לל אלא הרי מיעטו הכתוב בוזאת מהו דקאמר תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים ולא עוד אלא דמשמע דבזב ראיות איכא ולא ימים ולא היא דזב מטמא נמי בימים ועוד מאי קא מקשי גמרא ודילמא למעוטי זב מימים אי לר"מ קא פריך לאו קושיא היא לדידי' דהא ס"ל דראיות עדיפי וא"כ לא צריך וזאת למעוטי ימים בזב אלא ראיות בזבה משום דה"א דכתיב בה ימים וכ"ש ראיות אתא וזאת למעוטי ועוד דלרבנן נמי תקשי דדילמא למעוטי זב מימים דה"א דימים עדיפי והוה אלימ' קושיא להו מדקאמרי זבה תוכיח ולא מסייעו לי' מזב מכלל דזב אית לי' ימים נמי ולפרוך ודילמא למעוטי זב מימים ואי הפירכ' היא ולא זבה מראיות והיכי אמרי זבה תוכיח דקירב ראיותיה טהור' ואי לרבנן קא פריך גמ' דהיכי קאמרי זבה תוכיח דילמא למעוטי זב מימים ולא זבה מראיות א"כ לא הל"ל ממאי דהאי וזאת למעוטי וכו' דהא רבנן לא אמרי דילפי מוזאת דלימ' להו ממאי דהאי וזאת וא"כ לא פריך אלא לר"מ ועוד דא"כ דלא קאי אדסליק מני' אלא ארישא דבריתא לימא אמר מר ועוד דהיכי קא משני אמר קרא וכו' מקיש זכר לנקבה מה נקבה בימים וכו' לרבנן דריחוק עדיף להו לא איצטריכא היקשא לזב דימים ואי לכ"ע קא פריך הא לר"מ לק"מ כדכתיבנא דלזב בימים לא איצטריך מיעוטא וע"כ אתי לזבה מראיות דלא נימא דמטמא' בראיות מק"ו ועוד מאי קא מתרץ אמר קרא וכו' מקיש זכר וכו' לימא מאי דקאמר במסקנ' קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים דלא מטעמא דלא נימא אדרבא קאי בזב ממעט זב כו' דא"כ במסקנ' אמאי לא חייש להכי ועוד מאי קא מהדר אמר קרא כו' מקיש כו' ולא ראה קושי' דוליקוש נקבה לזכר ואי סמיך אמאי דמשני הא מיעט רחמנא וזאת לאו מילתא היא דמעיקר' על פירכ' דדילמא למעוטי זב מימים קא אתינן ולאו שנויא הי' הא מיעט כו' בעיקר קושיין דילמ' לא מיעט אלא זב מימים ואגב ארחין דייקי' מאי האי ייתור' דלישנ' דקאמר קאי בראיות ממעט ימים והוה סגי מאי דקאמר קאי בראיות ממעט ראיות ועוד האי קושיא דתוס' אדרבה קאי בזב ממעט זב וכו'. אבל קושטא דמילתא דרבנן ור"מ לא פליגי לגבי הדין דלכ"ע זב אית ליה ראיות וימים וזבה אית לה ימים ולא ראיות ולכ"ע קא ממעט בזבה ראיות מעוטא דוזאת אלא דלרבנן לא אתא וזאת אלא לאשמועינן דקירוב לא עדיף מריחוק וכמו שמקשים התוספות וז"ל הרי הוא אומר וזאת וא"ת כ"ש השתא דאיכא למימר זב תוכיח דמיעט קרא בהדי' ולר"מ לא אתא קרא לאשמועינן דקירוב לא עדיף אלא למימר אע"ג דעדיף גזרה גזרתי בזבה, דלא תדון ק"ו אבל בעלמא כגון בנגיחות קירב נגיחותיו חייב מקל וחומר ומש"ה אמרי רבנן זבה תוכיח שלימדנו בה תורה בוזאת דריחוק עדיף במאי דמיעט ראיות ור"מ אי לא דקא מהדר אלא הרי הוא אומר וזאת הוה אפשר למימר דילמ' אינ' גוזרת אלא לימוד כרבנן להכי קאמר תלה הכתוב את הזב בראיות כו' למימר לא מידח' קא דחינא לכו דסבירא לי דגיזר' היא אלא דע"כ גיזרה היא ואכתי קירוב עדיף דהא כיון דלדידכו נמי זב אית ליה ימים וראיות אמאי תלה הכתוב זב בראיות ולא כתיב ביה ימים ובזבה נאמר ימים ולא ראיות דאיצטריך בתר הכי לאשמועי' מיעוט' לזבה בראיות וילפותא מהיקשא לימים בזב וה"ל לאדכורי בזב בקרא ימים כמ"ש ראיות ובזבה ימים לחודיה ולישתוק מוזאת ומהיקש' אלא תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים לאשמועי' דקירוב עדיף לכל דיני דעלמ' דחש רחמנא דאי הוה כתיב ראיות וימים בזב וימים בלחוד בזבה ה"א דודאי מק"ו דמטמאה בראיות מש"ה אצטרכינן מעוט' דוזאת ורבויא דימי' בזב כלומר תדע דקירוב עדיף דהא יתרתי לך רבוי בזב בימים ומיעוט בזבה לראיות ואי לא דקירוב עדיף לא היה צריך רבוי בימים לזב ולא מיעוט בראיות לזבה דתרוייהו אתו בק"ו אלא ודאי דקירוב עדיף ואי לא הוה אלא לאשמועינן קרא קושטא דמילתא לא הוה צריך לאשמועינן בתרתי ברבוי ימים לזב ובמיעוט ראיות בזבה. וכל מאי דכתיבנא מתבריר משקלא וטריא דגמרא כדבעי' למימר קמן אלא דסתמא דגמרא לא ידע השתא ההיקישא וסבר דכי קאמר ר"מ תלה הכתוב וכו' לא הכריח דקירוב עדיף אלא מטעמא דרחמנא לא כ' בזב ימים וראיות ובנקבה ימים בלחוד ולשתוק מוזאת ולא אסיק אדעתי' דתרתי קאמר דלישתוק נמי מהיקשא דרבוי ימים בזב מ"ה קא פריך ממאי דהאי וזאת וכו' כלומ' ממאי דלא קאמר ר"מ הרי הוא אומר וזאת אלא קאמר נמי תלה הכתוב וכו' משמע דלא לדחויי קושי' דרבנן קא אתי אלא לאכרוחי סברתי' דקירוב עדיף ומ"ה קאמר וממאי כלומ' ממאי דלא קאמר ראיות וימים בזב וימים בזבה ולישתוק מוזאת ליכא הוכח' דקירוב עדיף דהא השתא דקאמר ראיות בזב וימים בזבה וקאמר וזאת למיעוט' אינו הכרח דקירוב עדיף דמש"ה איצטרך למעוטי ראיות דהא אכתי איכ' למימר דילמא ריחוק עדיף ולמעוטי ימים דרחיקי בזב קא אתי מה תאמר קאי בראיות ממעט ראיות וכו' לא סגי האי טעמא לאכרוחי דגזירת הכתוב היא למעוטי ראיות אבל בעלמ' קירוב עדיף דאדרב' נימ' דבמאי דמיעט הכתוב ראיות בזבה אשמועי' לכל דוכת' דריחוק עדיף כדעת רבנן מ"ה לא משני גמ' השת' קאי בראיות ממעט ראיות דהא אכתי נימ' דבהאי מיעוטא אשמועי' דריחוק עדיף דמש"ה מעטיה ומשני אמר קרא לזכר ולנקב' וכו' כלומר והשתא אית לן תרי חדא דאשמועי' היקשא ימים בזב כמו שמיעט בוזאת ראיות בזבה דאיכ' תרין סהדין דקירוב עדיף דלהכי אצטריך היקש' לרבות ימים בזב ולא אתא בק"ו אי ריחוק עדיף ואיצטריך נמי מעוט' דוזאת לראיות בזבה דאי ריחוק עדיף הוה אתי בק"ו אלא ודאי דקירוב עדיף ואמטו להכי איצטריך היקש' לימים בזב ומיעוט' לראיות בזבה כלומ' והשתא ל"ל דבמאי דמיעט בזבה אתא לאשמועי' לכלהו דינין דריחוק עדיף דאי הכי למה אשמועיני' בתרתי בהיקש' ובמיעוט' אלא ודאי לאשמועי' דאלים מילת' דקירוב ושאני הכא דגזר הכתוב והי והיינו דקאמר ר"מ תלה הכתוב את הזב בראיות וכו' לומר תלה הכתוב את הזב בראיות והצריך היקשא לרבות ימים ואת הזבה בימים והצריך מיעוט למעט ראיות ולא כתב ימים וראיות בזב וימים בזבה לא כוחי דבעלמ' קירוב עדיף ושאני הכא דגזירת הכתוב היא ופריך אכתי ליכ' מהיקשא הכרת דליקיש איפכא ונימא מה זכר בראיות אף נקבה בראיות. הרי דמההיקש ליכא הוכחה דאיכ' למימר איפכא מאי אית לך למימר משום וזאת בלחוד וליכא תרתי כמו שאמרת וא"כ ליכא הוכחה אלא דמצית לדחויי דסבר' דידך היא דקירוב עדיף ומש"ה תימא דגזרת הכתוב היא אבל לא להכריע סברתך כמו שאמרת תלה הכתוב וכו' ומשני הא מיעט רחמנא וזאת וכו' ולא קאמר איכא מיעוטא אלא ה"ק אע"ג דהיקשא לא מכרעא מניה וביה דאיכ' למימר הכי ואיכ' למימר הכי ממאי דכתיב היקשא בקרא בתר דכ' וזאת בתורה ומיעט ראיות א"כ ודאי דהיקש' לא אתי אלא לרבויי ימים בזב והיינו דקאמר הא מיעט רחמנ' וזאת כלומר הא מקמי היקשא מיעט רחמנ' וזאת ופריך ומה ראית דמיעוט' דוזאת למעוטי ראיות בזבה אתי' דאתית לאוכוחי מני' דהיקש' לא אתא לרבות ראיות בזבה אלא ימים בזב ומשני קאי בראיות ממעט ראיות כלומ' ומש"ה ודאי דלמעט ראיות בזבה קא אתי וא"כ היקש' לא אתי אלא להקיש זכר לנקבה מה נקבה בימים וכו' ובהכי גלי לן ע"כ דקירוב עדיף דאי לא הוה היקשא אלא מיעוטא דוזאת בלחוד למעוטי זבה מראיות מטעמ' דקאי בראיות ממעט ראיות וכו' הוה אמרי' דאשמועי' דריחוק עדיף ומ"ה מיעט ראיות וממילא שמעי' דכיון דריחוק עדיף דבזב איכ' ימים מק"ו אבל השתא דבתר גלויא דמיעוטא דראיות דהוי' הוכחה דהיקש' לא אתא אלא לרבויי ימים בזב אית לן תרתי חדא מיעוט' דוזאת ועוד רבויא דהיקשא דאתא לרבויי ימים בזב ואם אית' דריחוק עדיף ל"ל היקש' ק"ו הוא מראיות אלא ודאי טרח וכתב קרא היקש' לרבויי ימים ומיעוט' למעוטי ראיות בזב ולא כתב בפי' ימים וראיות בזב ולשתוק מהיקש' ומיעוט' דוזאת לאשמועינן בתרתי דקירוב עדיף לכלהו דינין ושאני זבה משום גזרת הכתוב והיינו דקאמר ר"מ תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים כלומ' ולא כתב ראיות וימים בזב וימים לזבה ולשתוק מהיקש' ומוזאת אלא ודאי ע"כ אתא לאשמועי' דקירוב עדיף לכל מילי וגזרת הכתוב הוא בזבה דוקא. ומאי דהדר וקאמר קאי בראיות ממעט ימים הוא משום דלא נקשי אדרבה קאי בזב ממעט זב מש"ה קאמר קאי בראיות ממעט ימים למימר איבר' דבקרא אית' ראיות ואית' זב וכדממעט ראיות ממעט ראיות גופייהו דאיירי בהו קרא ואי מיעוט' דזב הוה למעוטי זב גופי' דאיירי ביה קרא הוה אפשר למימר קאי בזב ממעט זב אבל לא ממעט זב גופי' אלא ימים בזב וימים ליתנהו בכתוב והיכי שבקינן מלמעוטי מאי דאיירי ביה הכתוב וממעטינן ימים דליתנהו בכתוב והיינו דקאמר קאי בראיות ממעט ימים דהיינו ימים בזב דלא הוי מעוט' בזב גופי' שבכתוב אלא בימים בזב דליתנהו בקרא. היינו נו ריהטא דשמעת' ובהכי אתי שפיר מאי דקאמרי בתוס' דבמאי דקאמרי