מהר"ם אלשיך פז

מלשון רש"י וכן הרמב"ם ז"ל והטור שמנו כ"ד מחוייבי נדוי מנו הקורא עבד ולא הקורא ממזר ואפילו הרשב"א ז"ל שהחמיר בתשובה על התשובה הצריכה למי שקרא ממזר בן ממזר לבחור בן טובים לא חייבו נדוי כלל כמפורש סי' תתנ"ה

וכ"ש שמתוך הענין המפורש בשאלה נראה שאהבת לוי את שביררו ושנאת שמעון שלא רצה לדון לפניו קלקלו השור' שהרי הי' מתרעם על שמעון ואומר לו למה לא רצית לעמוד לפני לדין ועל שהשיב לו מפני שלא הי' חכם על שום קהל כעס עליו וקראו רשע ועל לוי שביררו נשבע שהשקר שלו היה אמת מאמתתו של שמעון ונידה את דן הדיין על שברר אותו. והנה הטור הביא ירושלמי וז"ל זקן שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אינו נדוי וכתב אבי העזרי לא ידענא מאי פירוש' דהאי מילתא דהא מנדין לכבוד הרב ושמא ה"פ שנידה כהלכה ומיהו לא נתכוון אלא לרווח שלו שישתכר בהתרת הנדוי ומתוך כך כתב בתרומת הדשן וז"ל חכם אחד שונא לב"ה מאד ונכשל אותו ב"ה במלתא דחייב עלי' נדוי כהלכה אבל הכל מכירים ומרגישים שלא נידה אותו רק מחמת שנאה כי היו אחרים שנכשלו ג"כ באותו ענין ולא אשגח בהו לנדותם יראה שיש להביא ראיה דאין נדויו נדוי כה"ג מהא דאמרינן בירושלמי ומייתי לה בהג"מ וביורה דעה ת"ח שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדויו נדוי וכתב ביורה דעה בשם אבי"ה לא ידענ' מהו לצורך עצמו וכו' ונראה דנ"ד להא דמי' דמה לי מכוין להשתכר בהתרתו ממון ומ"ל אם מכוין כדי לנקום נקמתו ממנו ולהכניע שונאו גם זה שכרו אתו לעשות נחת רוח ליצרו דנראה טעם הדבר וכו' שלא יכוין כלל לעצמו לשום הנאה ותועלת ואל"כ אין ממש באותו נדוי ואע"ג דבהג"מ מפרש ההיא דירושלמי בענין אחר לדברי ראבי"ה יש לסמוך עכ"ל. וא"כ בנ"ד איכ' תרתי חדא שלא הי' שמעון בר נדוי ועוד שאפי' הי' בר נדוי לא נתנדה כפי הנ"ד רק מחמת כעס ושנאה על שלא רצה לדון לפניו וגם שחירף את לוי שבירר אותו ומה גם אם לא נעלם מעיני הדיין שלוי הי' מוסר ואעפ"י כן לא נדהו על מסירותו ונדה את שמעון על דבריו שמורה כי בשנא' יהדפנו וגם שמהרי"ק כ' שורש כ"ה שמצא כ' בשם מהר"ם פירוש אחר בירושלמי הנז' הא מיהת גם למהר"ם אינו נידוי כי הי' שלא כהלכ'. וגם מה שעמד וינאץ בזעם אפו את דן הדיין הוא מר ממות כי עם היות שלא לכך נבררו רק על עסקי הממון והי' ראוי ימתין הדיין דן עד גמר הדין ואח"כ יטפלו על דבר הרעה אשר עשה לוי ולא עתה אחרי נדות שכנגדו את שמעון שנרא' כמעט שגמול הוא משלם כלומר אתה נדית את שלי אני אנדה את שלך אעפ"י כן אם המסירות היה נודע כנרא' מהשאלה ראוי הי' לנדותו כי הלא א' ממחוייבי נדוי הוא המזלזל בדבר א' אפי' מד"ס כדאמרי' בברכות את מי נדו את ר"א בן חנך שפקפק בנטילת ידים ובמסכת ערובין רבינא שמתיה לההוא גברא דקטר חמרא בצוניתא בשבתא וכ"ש העובר על דבר תורה וכמו שכתב הרמב"ם והעתיק הטור לשונו בכ"ד מחוייבי נדוי שהא' מהם הוא המזלזל בדבר א' מד"ס ואצ"ל מדברי תורה עכ"ל. והשתא אם המזלזל על דבר קל הוא בר נדוי המוסר שהוא חמור שקודם עשותו אשר זמם באומ' אלך ואמסור הותר דמו כעובדא דרב הונא בההוא דקאמר מחוינא ומחוינא וקם ושמטי' לקועי' מני' וכעובד' דרב שילא בהרוא' ולא עוד אלא שאמרו שהקודם להורגו זכה לשמים והוא מכת שאין להם חלק לע"ה דהא בפ' בתרא דיומ' מנו אותו חכמים עם אותם שיורדים לגהינם ונדונים שם לדורי דורות ועליהן אמר הכ' כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכמ"ש בהרמב"ם ז"ל בהלכות עדות וז"ל המוסרים וכו' לא הוצרכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו פחותים הם מן התוגרמים שהתוגרמים לא מעלים ולא מורידים ויש לחסידיהם חלק לע"ה ואלו מורידין ולא מעלין ואין להם חלק לע"ה ובהלכות ממרים כ' וז"ל המוסרים אינן בכלל ישראל ואין צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג א' מהם עשה מצוה גדולה והסיר המכשול וכן בהלכות חובל כתב מותר להרוג המוסר בכ"מ ואפי' בזמן הזה ומותר להורגו קודם שימסור וכו' וכל הקודם להורגו זכה ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה שהרודף למסור ממון חברו ליד תוגר השוו אותו חכמים לרודף אחר גופו להורגו כו' ואין מיתתם תלויה בעדים ועדה אלא בראיית כל אדם שרואה אותם שחייב להורגם. ואם כן בנדון דידן אם זה המוסר הוחזק לעשות כדבר הרע הזה ודאי שאפי' להורגו הוא מצו' כ"ש לנדותו וכמ"ש הריב"ש סימן ע"ט אחר שכ' שמצוה להורגו כ' וראוי להבדילו לרעה מכל שבטי ישראל אם לא יתקן וכו' ואם לא הוחזק בכך גם שהיה אחר מעשה ואסור להורגו לפחות ראוי לנדותו כי לא גרע מסירות החמור ממז זל במילתא דרבנן ומה גם אשר התמכר לעשות הרע בפרהסי' שהלך הוא ושוטרי הערכאות לחפשו במחבואים אשר יתחבא שם ולכן הדיין נפתלי שלא בכין נידה אותו. ואם יתאנה לאמר שהוא לא הי' מחזיק את לוי בחזקת מוסר והי' מסתפק בדבר עד שיועד לפניהם או שהי' ודאי לו שהי' שקר ולא מסרו לוי לא מפני שהי' בריא לו שלא הי' מוסר יתחייב נדוי הדיין דן כי הוא היה בדעתו שהיה מוסר והיה לו להמתין עד יתברר הדבר. ועוד שאפי' היה מתברר אח"כ שלא מסרו ואפי' לא ידע החכם שנידהו שהיה מוסר אלא כמסתפק או אפי' ידע שלא היה מוסר ונידהו שלא כדין לא היה לו לנפתלי לנדותו חדא שהמנדה הוה ת"ח והמתנדה אינו תלמיד חכם ועוד שלא השיב לו שמעון הנדוי שלא אמר אדרבא וכתב הראב"ד שב' הדברים צריך. א' שיאמר לו אדרבא ושיהא המתנדה גדול ממנו בחכמה או שיהיה ספק לנו אם המתנדה גדול הימנו שאז יש לחוש לנדויו שמפ' עובדא דר"ל בשהלך המתנדה שהשיב לו אדרבא ולא ידעינן שמא הוא גדול הימנו וז"ל הראב"ד המנדה חברו שלא כדין וא"ל חברו אדרבא כו' דוקא שמחזיר לו אדרבא הוא גברא רבה או אין אנו יודעים מי הוא דשמא הוא יותר גדול מהמנדה אבל אם המנדה שלא כדין הוא ת"ח ומחזיר לו הנדוי ואו' לו אדרבא אינו ת"ח אין המנדה שלא כדין מנודה וכ"כ שאפי' כשאין המנדה ת"ח אין ב"ד חייב לנדותו אלא כשהמתנדה חושש לכבודו ומנדהו עכ"ל וכ"כ ר"י. וגם מהרי"ק בשורש קכ"ח ובשורש ק"ע כתב בשם המרדכי ומבעל הלכות נדוי כי לא שייך למימר אדרבא לחכם שכנגדו אלא אם המתנדה צורבא מדרבנן אבל ע"ה ל"ל למימר אדרבה ונדויו נדוי וההוא דר"ל בחזקת צורבא מרבנן אוקמינן ליה עכ"ל. וא"כ בהאי נדון לא היה דן חייב נדוי אפילו אם היה נדויו שלא כדין דהא לא השיב לו אדרבה ועוד שהמתנדה לא היה ת"ח והמנדה היה ת"ח. וכן הרמ"ך בשם הרמב"ן כתב על ההיא דהמנדה מי שאינו חייב נדוי מנדין אותו ובלבד שיהא זה שאינו חייב נדוי ת"ח אבל אם אינו ת"ח למה יהא חייב נדוי המנדה הלא אם ביזה ת"ח לע"ה בכל בזיונות שבעולם אין מנדין אותו ומההיא דר"ל אין להביא ראיה דשמא נידה ת"ח גדול הימנו תדע שהצריכוהו ללכת לפני נשיא ואם לא היו מספקים אותו באדם גדול למה ילך לפני נשיא יתיר לו פחות שבהם כן נראה עיקר וכן שמעתי שמורים חכמים לתלמידים אבל לא דרשי ליה בפירקא ע"כ הרי שלדעת הרמ"ך והרמב"ן והראב"ד ור"י והמרדכי משם בעל הלכות נדוי חייב נדוי הדיין דן על שנידה את לוי אפי' אם היה הנדוי שלא כדין לגמרי ואע"ג שמלשון הרמב"ם נר' שאינו מחלק אלא שבכל גוונא חייבים ב"ד לנדות את המנדה שלא כדין כאשר דקדק מהרי"ק מלשונו וכ"נ דעת הטור שסתם בנ"ד שהיה בריא לו לפי דעתו שלוי היה מוסר לא מקרי מנדה שלא כדין כמ"ש שבנדון זה אין על דן שום חיוב נדוי כלל. ועוד מה זה מיהר לקפוץ ולנדות ת"ח בפרהסיא על לא חמס רק על דבר כבוד מוסר א' וגם בהיותו לבדו בלי קבוץ ומעמד ב"ד בהיות שאפי' ת"ח שסרח אפי' אנגדא ממנו ולא לקפוץ מאליו וכ"ש אשמתא והנה אפי' כשהת"ח חייב נדוי כ' הרמב"ם וז"ל כל ת"ח שנתחייב נדוי אסור לב"ד לקפוץ ולנדותו במהרה אלא בורחים מדבר זה ונשמטים ממנו וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות ת"ח וכו' ואפי' מכת מרדות נמנים עליו להלקותו עכ"ל ואיה חסידותיה דמר זוטרא דאפי' כשהיה חכם מתחייב שמתא שמת נפשיה והדר משמת לדידיה כדאיתא פ' אלו מגלחין וכ"ש כה"ג שלא נתחייב שמתא ונתנדה שלא כדין. הנה זה הוא הנוגע אל דבר הדיינים והבעלי הדין אמנם על אשר פשתה הצרעת להקל ראשו נגד כל החכמים לומר שיתבקעו כלם בעדות ראובן ויששכר ולחרפם ולגדפם בעדות יהודה ואומר אני משה רבנו אני משה רבנו ולישבע שבועת הבאי ההיא הנה אלו דברים שאין להם שעור וכן כל אלה יפעל עשות מהדיינות שררה והיות הנברר מבעל דין א' כשומר לראשו אומר בלבו כי ע"כ בא בצל קורתו להפך בזכותו וללחום מלחמתו ולריב את ריבו אתו ואוי לנו מיום הדין כי ע"כ יצא משפט מעוקל כי הן זאת ראתה עיני היסבה כל הרעה הזאת כי בראות עוזר שכשל עזור ונקלה לוי הנלוה אליו לעיניו קם עמד להכניע קמיו ומי נדוי זרק עליו והשפל השפילו עד ארץ הגיעו חלוץ הנעל אשר לא כדת וכאשר ראה אח"כ כי התמרמר שר צבא שמעון להפיל את לוי אז גם על שר צבאו העביר כוס למען יראה שמעון כי נפל גבורו ואז יכנע תחת רגל לוי אשר לא כתורת ה' ויצא חוטר מגזע הזה עשה איסור מוסיף להוסיף חטאת מיחיד לחכם א' ממנו עלה לאיסור כולל כל החכמים בבת א'. והנה אין ספק כי גם הוא חכם ודיין ולא יבצר ממנו כי אשר לא טוב עשה ועיניו בראשו ומידע ידע דניחא ליה למשקל מטרפסיה בהאי עלמא ונהג בנפשיה נזיפותא כי אם ראית ת"ח וכו' ולהיות מה שעשה בפרסום ע"כ כלביא יקום בקהל לבקש מחילה ותהיה הוראה שנהג או שינהוג מעצמו נזיפותא כדין וכהלכה ואל אלי"ם ה' ישפות לנו שלום על ישראל אמן זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

עד שאלה ראובן היו לו בנים משרה ומתה ואחר כך נשא את רבקה ועשה לה תוספת בכתובתה שלא כמנהג שאר נשים ואחר ימים נתרצית רבקה ומחלה לו התוס' וכתבה לו שטר מחילה ע"ז כדת וכהלכה (את) ומת ראובן בלא בנים מרבקה ונשארו כל נכסיו תחת ידיה ובכלל השטר מחילה ועתה היא תובעת כתובה והתוספת ומוציאה שטר מחילה קרוע ואומרת שקודם שמת בעלה קרע השטר מחילה בידו לבקשתה והיורשים טוענין מאחר שנפגמ' כתובתה בשטר מחילה אפי' אם הוא כדבריה שבעלה קרע השטר מ"מ במה חזר ונתחייב התוס' בלי שום קנין ושטר אחר והוא שחק בה ולהפיס דעתיך קרע השטר שידע שלא יועיל לך לחזור ולגבות בשטר כתובה כיון שנפגמה וגם שאפשר שהוא לא קרע השטר מחילה אלא היא ואיך תוציא מן הספק יורנו מורנו הדין עם מי: