מהר"ם אלשיך פו

דבית וצורך גדול כחדר וכיוצא הוי בכלל שאין שם לשון הממעטו כי התם דקאמר בית בפירוש ועוד דהא הכא ודאי הויא מתנתו בעין יפה יותר משאר נותנים דהא בכל נותן צריך קנין והכא אלמוה רבנן לקניני' דממיל' ליקני משום רוב שמחה יתירה שיש לו שהוא בנו ראשון ונשואין ראשונים לו ובבתול' ולא נשא אחר קודם לו וא"כ מאי דגמר ומקני ודאי שהוא בעין יפה יותר מכל נותן דעלמא כי רוב שמחתו עושה שיתן בעין יפה לגמרי ומ"ה לא איבעיא להו אלא בבית ואכסדרה או זו לפנים מזו. ול"ל דמהיכא תיתי לאלומי טפי אומדנא ממתנה מפורשת דלאו מילתא היא דהא אשכחן אומדנא מבטל' מתנה מפורשת דהא קי"ל פ' י"נ בהכותב כל נכסיו לבן בין הבנים לא קנה דאומדן דעת הוא שלא עשאו אלא אפטרופוס ואמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה הרי דאפילו אומדנא רעוע כזו שממנה אפטרופוס את קטן המוטל בעריסה על אחיו הגדולים ואלים כח אומדנא זו לבטוליה מתנת כל נכסיו שכתב בפירוש שנותן לו הכל ואי לבטוליה המתנה דבההוא נדון סגי כ"ש היכא דאינה נגד דבר המכחישה דאלים כחה טפי. והכי משמע מלישנא דרשב"ם ז"ל שכתב וז"ל ב' בתים וכו' את"ל בית ואכסדרה קנה היינו משום דאכסדרא משועבדת לבית אבל שני בתים זו לפנים מזו מהו ע"כ משמע דמה דמשועבד לבית נקנה אע"ג דגבי מכר או מתנה דעלמא לא קני לה וכן נמי לדעת התוס' שפירשו האת"ל איפכא משמע הכי דכתבו וז"ל בית ואכסדרא מהו דנהי דעלי' לא קנה אכסדרא שייכא טפי לגבי בית ואת"ל לא קנה משום דאין בו תשמיש בית שני בתים זו לפנים מזו מהו דכבית א' דמו עכ"ל, הרי שמה ששייך לומר דלא קנה אינו אלא באכסדר' משום דלית בה תשמיש בית ומאי דמספקא ליה אינו אלא בשני בתים משום דאע"ג דאית ביה תשמיש בית בפני עצמו אמינא דבית תבשיל וחדר המטות אית בהו תשמיש בית ואינן בית בפני עצמן אלא תשמישי הבית דודאי לא מבעיא ליה דודאי הוו בכלל הבית. וכ"ש למה דכ' נמוקי יוסף שכתב וז"ל ב' בתים זו לפנים מזו מהו כלומר אפי' את"ל דאכסדרא נמי קנה הואיל ונקנה. אגב בית בתשמישו הוא ב' בתים ונעשית החתונה בבית הפנימי מהו מי קנה חיצון או לא מי אמרינן כיון דבפנימי אשתמש ובחיצון לא אשתמש לא קנה חיצון או דילמא כיון דררך הפנימי על החיצון אע"פ שיש לו שם בית בפני עצמו כמאן דאשתמש בתרוייהו וקני להו וסלק' בתיקו הילכן לא קנה אלא אותו בית שנעשה בו החתונ' עכ"ל. הרי בפי' שאם היה משתמש בבית החיצון דקנה וא"כ בנ"ד בית תבשיל וחדר המטות שודאי נשתמש בהם ודאי קנה וגם לא כתב דסלק' בתיקו אלא בית החיצון אבל לא אכסדרה וא"כ כ"ש הני דנ"ד דקנה. ואי אתרמי מחלוקת בין ב' הכתות אי שייר האב אי זה כלי בבית ההוא מילת' דפשיט' היא דכיון דהבית הוה חדש ממש שנבנ' לבית חתנות שמעון ולא דר בו שום אדם קודם לשמעון דעל לוי להבי' ראיה שנתן בו האב בבית כלי דהא מסתמ' הוי בחזקת שלא היה בה דבר שעדיין היה חדש כשנשא בו שמעון ונודע ביניהם דלשם חתנות שמעון נעשה ולא מקרי לוי מוחזק משום דדר בבית דהא שטר שכירות ביד שמעון זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

עג שאלה מעשה שהי' כך היה באה גזרת המלך יר"ה אל דיין העיר יבחר לו ב' או ג' עשירי עם יהיה בהם כח לעמוד במלאכת המלך ובתואנ' זאת דיין העיר בקש לאכול ממונם של ישראל עד שהי' תופש א' ומביאו במצור ובמצוק למען יפדה נפשו ויקר פדיונו בעיניו וכן היה עושה לשני ולג' עד שהי' מכלה ממונם של ישראל וקרה מקרה שתפש איש א' מבני עמנו וענה בכבל רגלו וביסורין קשים באמור אליו יביא לו אחיו שהוא ראוי למלאכת המלך ויהי כאשר ראה כי כל יום ויום קללתו מרוב' מחברו וכל טענות והתנצלות איננו שוה כנגדו חפש ובדק אחר אחיו והביאו לפני הדיין ומסר אותו בידו וגם הוא ברזל באה נפשו עד שבא אחיו הנז' ורצה לפקח על הענין הזה להציל מצרה נפש אחיו ואמר לדיין שלא הי' ראוי והגון ולא ספק בידו לעמוד במלאכה ההיא וכשראה זה הדיין אמר לו שיביא איש אחר יהי' ראוי ויהי' כח בידו תחת אחיו וזה לו כדי לאפושי גברא למען יפדה אותו באחרים ויהי כשמעם את דברי הדיין שהולך עמו והביאו הדיין ג"כ לו במצור ובמצוק וכשראה ככה וראה להתפשר עם הדיין העשיר ההוא ונתפשר עמו והניחו לילך לו אל נפשו. ויהי לימי' בקש הנמסר לעמוד בדין עם המוסר ובררו ביניהם ג' חכמים ב' דיינים וא' מכריע ביניהם ובעמדם לפניהם לדין עברו ביניהם דברים אלו ונתקבל בפני דיינים אחרים כל מה שעבר לשם. וז"ל המעשה ב"ד אות באות תיבה בתיבה בפנינו ב"ד ח"מ בא הנבון ונעלה ה"ר ראובן יצ"ו ואחר האיומים העיד בת"ע איך נמצא באותו מקום כשעמדו בדין שמעון ולוי לפני החכמים השלמים אשר הובררו לדון ביניהם ושמע שאמר שמעון ללוי גוי גמור למה עכרתני למסרני ביד האומות על לא חמס בכפי והשיב לו לוי אביך היה התוגר שהמיר דתו אז חזר ואמר לו שמעון ממזר בר הנדה בכבוד אבי אתה נוגע ידוע הו' ומפורסם לכל שלא הלך בפראנ"קיאה רק כדי להביא את אמו ואת אחיו אז קם נפתלי הדיין הנברר מצד המוסר בחרי אף נגר שמעון ואמר לו רשע גמור הרי אני מחרים ומנדה אותך והריני גוזר עליך נדוי שתחלוץ מנעליך ותשב בנדוי ואז חש שמעון לנדויו וחלץ מנעליו וישב בנדוי. אז קם החכם דן הנברר מצד האחר ונדה את לוי על אשר מסר והלשון את שמעון אז חזר נפתלי החכם הנזכר בחרון אפו שתים ונדה את החכם דן הנזכר ואמר עוד בפנינו ראובן הנזכר כי אחר שנדה נפתלי את דן הנז' נטרד בזה ולא שת לבו לפרטי הדברים אשר עברו אחר זה לבד זה זוכר באמת שאמר שמעון לנפתלי הנז' לכן לא רציתי אני לבא לפניך לעמוד בדין יען ראיתי פניך מועדות לפנות כנגדי. וששמע עוד ראובן הנז' מפי נפתלי החכם שאמר בל' לעז קי אריביינטין טודוש לוש חכמים עם לוי. שוב בא לפנינו יהוד' והעיד בת"ע אחר האיום כראוי וכו' איך נמצא במקום הנ"ל גם הוא ושמע שאמר נפתלי החכם הנז' לשמעון הנז' למה לא רצית לבא לפני לדין והשיב לו שמעון הנז' לפי שאינך מרביץ תורה בשוק קהל אז השיב לו וכה אמר רשע וכי יש חכם אחר זולתי שיודע לדון ד"ת במקום הזה אז אמר לו שמעון הנז' וכי אתה רב על כל החכמים במקום הזה אז אמר נפתלי החכם הנז' בכעס גדול אני משה רבינו אני משה רבינו פעמים שלש וחרף את כל החכמים. שוב בא בפנינו יששכר ולהיות שלא היה רוצה להעיד על מה ששמע כי אמר שלמד עם נפתלי החכם הנז' והי' רבו גזרנו עליו גזרת החור' שיעיד יגיד קושט דברי אמת כל מה ששמע כי במקום שיש חלול ה' אין חולקים כבוד לרב ואז העיד בת"ע איך החכם נפתלי הנז' אמר לשמעון הנז' למה לא רצית לבא לפני לדין והשיב לו שמעון הנז' לפי שהייתי ירא ממך שתהי' מעיד לעזור ללוי הנז' יש לך קרוב דעת עמו. אז קם החכם נפתלי הנז' וקפץ ונשבע בהיכל הקדש שכל דברי לוי הנז' הם אמת כתורת מר"עה ושהשקר של לוי הנז' הוא יותר אמת מהאמת של שמעון הנז' ואמר עוד בפנינו יששכר העד הנז' שאמר להחכם נפתלי הנז' הנה כבודך נברר מצד לוי והחכם דן מצד שמעון הנז' והחכם גד אמצעי ביניכם למען השם שיגמר הדבר על ידכם ואז השיב לו החכם נפתלי בחרון אפו שלש ואמר בל' לעז אריביינטי לוי עם כל החכמים וכו'. כל הנ"ל העידו כל העדים הנז' לעיל היום יום פ' כ"כ ימים לחדש פלו' וכ"כ זמן ליצירה. אברהם דיין. משה דיין. יעקב דיין

ראשי אלפי ישראל הרמים והנשאים יושבי על מדין בכ"מ אשר שמה ישבו כסאות למשפט לתורה ולתעודה יורונו יודיעונו יאמרו לנו מה דינו של נפתלי זה. והנה ר' טרפון שרא' בעל הכרם שהי' מוליך אותי להריגה על לא חמס עשה ועל שהציל את נפשו בהודעת שמו נתעצב ונצטער כל ימיו על שנשתמש בכבוד התור'. זה שלא לעזר ולא להועיל כ"א לבשת וגם לחרפה כדי למלאת יצרו זדון לבו השיאו פער פיהו נבלי חק להטיל דברים אשר יש בהם כמה מיני אשמות חבילות חבילות אשם מעילות אשם חרופים וגדופים אשם שבועות במה יכופר עונו כדי דלישקול מטרפסיה בהאי עלמא ובפרט כי שמעון הנמסר מוחזק לאדם כשר ירא אלהים וסר מרע. ולוי בעל דינו לבליעל קשה מעללים. אתאנו לחלות פני מעכ"ת כל א' וא' יכתוב ידו לה' לכבוד שמו ולא יאמרו הני צורבי מרבנן מחנפי אהדדי ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו כ"ש דהאי לאו צורבא מרבנן הוי אלא עולבנ' דרבנן ואין זה מעין אם ראית ת"ח עובר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו וכו' שודאי עשה תשובה וכו' שזה היה בפרסום ותשובתו צריכ' ג"כ להיות בפרסום

תשובה אם מעשה שהי' כך הי' ככל הכתוב בשאלה הנה נפתלי הדיין הלזה עם שלא נודע אצלנו מנו ולא ידענ' ליה ואפשר דגבר' רבה הוא ודיין מומח' הנה בדבר הזה הוא עשה שלא כהוגן לא באחת ולא בשתים בדברים פשוטים דאי צורבא מדרבנן הוא ירא וישפוט ויראה טרפ' לעצמו ואין ספק כי לא מהעדר חכמה כרע נפל והמכשלה הזאת תחת ידו אלא כהאי תיגרא דמיא לבידקא דמי' כיון דרווח רווח ומעט אשר הי' לפנינו ויפרוץ לרוב והדבר הקשה שממנו הושתת כל ריב וכל נגע הלא הוא כי נתקע להיפך בזכות מי שבררו ללחום מלחמתו לאהבה אותו ולשנא את אויבו עד נעש' הנוגע בו כנוגע בכבודו ובא לכלל כעס ובא לכלל טעות. והנה גם שיש התלות בדברי רש"י ז"ל שיש להפך בזכות מי שביררו שכ' פז"ב על הא דאיתמר מתוך שזה בורר לו אחד וזה בורר לו א' וכו' יצא הדין לאמתו דצייתי בעלי דינים וסברי הרי אני בררתי לי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך כו' אישתמטיתי' מאי דכ' עלי' הרא"ש ז"ל וז"ל לפי שיש טועים בדברי רש"י ולומדים ממנו שהדיין יש לו להפך בזכות מי שביררו ועומד במקומו להפך דברים וכו' ונהגו כמה אנשים לברור להם דיין בעל תחבולות ונתלו בדברי רש"י וכו' וחליל' וחס שלא דקדקו בדברי רש"י וכו' ובגלל הדבר הזה אשר שת הדיין נפתלי את לבו לעמוד במקום מי שביררו עזב את דבר הדין אשר נבררו לכך ודאג על דבר כבוד מי שביררו בקנאו את קנאתו ובא לכלל כעס לכבוד המוסר וניד' את שמעון ולא שת לבו כי מלבד אשר שמעון הנמסר בהול על ממונו וצערו שמסרו לוי ביד תוגרמים הא לאו בר נדוי הוא על שקרא אותו ממזר דהא ברית' מפורשת היא הקורא לחברו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את המ' ופרש"י ז"ל הקורא לחברו עבד כנען יהא בנדוי מנדין אותו שמזלזל בישראל על כך אף הם יזלזלו בו סופג את המ' קנס' מכת מרדות וניחא ליה מנידוי עכ"ל הרי שאינו מחייב נדוי אלא נגדא והוא משום דניחא ליה דקיל הוא מזלזול נדוי וכדאמרינן ממנו אנגדא ולא ממנו אשמת' וכולי האי לא מזלזלינן אלא בקור' אותו עבד שהוציאו מכלל ישראל כדמשמע