מהר"ם אלשיך פ

זולת כי היה חייב מעות להעצה לאלפים ורבבות ונשתעבדו בשטר לפרעון הוא ואשתו ובנו וכלתו ואחר שלקחו העצה ביתו עברו ה' שני' שנמחק זכרו מספר העצה נתיישב ביניהם רופא אחד בהסכמתם והתנו ג"כ עמו תנאים וקבל עליו בחרם שלא יקח חזקת שום יהודי בלתי רצונו. והנה מצא הרופא חן בעיני העצ' והסכימו לתת לו הבית שלקחו מיוזיפ' הנזכר מבלי פרעון מס והוא לא רצה לקחתו ומ"מ שלא ברצונו כתבו בפנקס העצה אותו הבית לרופ' הנזכר והלך הרופא ביום השבת בפני הק"ק והתנצל עצמו ועשה שבוע' חמורה בנקיטת חפץ שלא בקש ולא שאל הבית מהעצה ואדרב' מיאן בו ובעל כרחו נתנוהו לו ואמר כי כל זה ישבע בפני העצה ואמר שרצונו לעמוד בד"ת אם עבר בזה על התקנה של הק"ק ועל שעבודו. וקם זקן חכם א' והחרימו ונידהו על שעבר התקנה וגם שעבודו וגם תקנות דרגמ"ה ועל לא תחמוד ודמה זה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה שהוא גזלן. והשיב הרופא שלא אמרו נקרא גזלן אלא במ"ומ אבל לא במציאה ומתנה ומה שלקחו העצה הבית הוא מדינ' ד"ד ומצד פרעון חובם וזכתה בו ונתנו לו במתנה ואין זה הבית של יוזיפ' ולא של יורשיו ושטר הקישור של הק"ק לא נעשה על נדון כזה וגם לא שעבודו שהוא דבר דלא שכיח וגם אינו חזקת חברו כלל וגם תקנת דרגמ"ה לא נעשה על כיוצ' בזה ועל כל אלו הדברים חזר החכם הזקן והחרימו ונדהו יורנו מורנו מה דינו. ועוד היו בשאל' טענות הכתות והשמיטם הסופר והם נזכרות בתשובה

תשובה גם כי מי יבא אחרי המלכים נועדו על דבר המשפט אמרתי כי גם כי בישישים חכמה אענה אף אני חלקי להפיק רצון השואלים משלחים ממקום כבודם ואומרה כי הנה א' מפנות וטענות שכ' החכם הזקן שנכשל בו הרופא הלא הוא מטעם עני המהפך בחרר' ובא אחר ונטל' הימנו נקרא רשע ותשובת הרופא היא כי לא אמרו דנקר' רשע אלא במכר ושכירות שנמצ' במקום אחר אבל במציא' והפקר שאינו נמצא במקום אחר לא אמרו כמבואר בלשונו והן אמת כי הוא דעת כל הפוסקים זולתי רש"י והרמב"ן ז"ל שדעתם שגם במציא' והפקר הדין כך והנה לפי דבריו נראה דמודה הוא דלדעת רש"י והרמב"ן ז"ל הדין עם החכם הזקן אמנם רואה אני כי גם לד"ה הדין עם הרופא כי הלא בנ"ז עני המהפך אין כאן וגם בא אחר ונטל' אין כאן דהא מי הוא המהפך אם הוא יוזיפ' עצמו הלא ההפך עליו בלהות ונתחייב ראשו למלכות ואותו תלו וחמת העצה בער' בו וברשעותיו וחובותיו נטלה העצה את ביתו ויוזיפ' אין כאן ובית אין כאן. ואם אשתו ובניו הם המהפכים לבקש ביתם מן העצ' הנה לפי סגנון השאל' יראה שלא יערבו אל לבם לשאול כן מאת העצה כי הלא עודם חייבים לעצ' הון רב וגם עליהם בער' אש חמת העצ' ואיך יהפכו לשאול ביתם. ועוד כי לא אמרו עני המהפך וכו' אלא במי. שאם לא היה בא אחר ונטל' היה הראשון נוטלה ובהאי נדון אנן סהדי שהעצ' לא היו נותנים אותה לאשתו ובניו כי גם עליהם עבר כוס חמתם כי ערבים ליוזיפ' היו היו ועוד' חייבי' לעצ' הון הון רב כאמו' וא"כ אצ"ל אם העצ' התעוררו לתת לו הבי' כ"א גם הוא הי' יכול לבקש הבי' מאת' כי הא דמס' קדושין רבין חסידא אזיל לקדושי איתתא לבריה וקידשה לנפשי' ואמרו מ"ט עביד הכי ואמר דידע דלבריה לא הוו יהבי נהליה ומקשו איבעי ליה לאודועי ומשני אדהכי והכי אתי אניש אחרינא ומקדש לה וכן רב דיהיב ליה רבב"ח זוזי ואמר ליה זיל זבנה ניהלי להאי ארעא וזבנה לנפשיה ואמר משום דבאגא דאלמי הוו לרבב"ח לא נהגי ביה כבוד ומקשו בגמ' איבעי ליה לאודועי ומשני סבר אדהכי והכי אתי איניש אחרינא מזבין לה ע"כ. הרי בפירוש שאעפ"י שאצ"ל שהי' מהפך אלא שהי' משלח מעותיו ביד שליח והשליח עצמו מבלי שיודיע לו דבר לקחה לעצמו על שנראה לו שלא יתנו הבית למשלח ק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד שכ"ע ידעי שהעצה לא היו נותנים הבית לאשתו ובניו של יוזיפא כי בלעדי כעס העצה עליהם על הראשונים הם מצטערים לגבות חובם מהם ואיך יבואו עתה להוסיף ולתת להם הבית להוסיף גם דמי השכירות על חובתם דודאי שהי' יכול הרופא וזולתו להשכיר הבית מאת העצה. וגם בא אחד ונטלה אין כאן שהרי הרופא לא תבע ולא בקש ולא נטל מעצמו מאת העצה כ"א הם מעצמם נתנו לו החזקה ההיא ובא אחר ונטלה אמרו דנקרא רשע אבל בא בעל החרר' ונתנה לאחר לא אמרו ומה גם כפי מ"ש בשאלה בגופא דעובדא כי העצה אפי' בחנם אין כסף פרעון מס היו נותנים לו החזקה אלא שלא רצה בלא כסף ושגם אחרי כן שהכריזו אותה אמרו לו שהוא קודם לכל אדם אפי' בפחות מכל זולתו כי מצא חן בעיניהם מכל זולתו ומה גם עתה מאשתו ובניו של יוזיפא שנואי נפש העצה וא"כ איפה אפי' היו יורשיו מהפכים ומשתדלים לקחת החזקה אין על הרופא אשמת דבר כמדובר. והנה החכם הזקן הפליג בדברים להביא ראי' מעני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום משום דטרח להפילם וכתב דכ"ש יוזיפא ודר בבית שהנוטלו מידו נקרא גזלן גם הביא ממאי דכתב ר"ת דלא שייך ענין עני המהפך ובא אחר ונוטלו דנקרא רשע אלא כשהעני רוצה להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות וחברו מקדים וקונה והשתא והלא דין הוא ומה אם כשרוצה לקנות וחברו מקדים וקונה דנקרא רשע היכא דקנאו כבר והחזיק בו זמן רב כשחברו מקדים ולוקח הבית מידו אינו דין דהוי גזלן ורשע עכ"ל. ואדרבה משם ראי' לפוטרו דע"כ לא אמרו אלא שהנוטל מה שתחת הזית שהעני מנקף בראשו נקרא גזלן אבל מי שאח"כ קונה ממי שלקח מתחתיו לא מיקרי גזלן וקנה קנין גמור דהא בפירוש אמרו בגמ' מאי איכא בין ר' יוסי דאמר גזל גמור מדבריהם לרבנן דאמרי מפני ד"ש לאפוקי מניה בדינ' דלרבנן לא מפקינן מניה בדינא והלכתא כוותיהו והנה בנ"ד הלא הרופא לא לקח כ"א ממי שנטל מיוזיפא ולא מיוזיפא עצמו והוא היתר גמור. וכן הראי' האחרת שכתב ומה אם מי שרוצה לקנות וחברו מקדים וקונה נקרא רשע היכא דקנאו כבר כו' גם זה אינו מטעמ' דכתיבנ' דהא התם מי שיקנה ממי שהקדים וקנה האם יקרא רשע ודאי לא דיכין רשע וצדיק ילבש וה"נ דכוות' כי הרופ' לא נטל אלא ממי שנטל מיוזיפ'. עוד כ' להנצל מזה וז"ל וא"ל דכיון שהעצ' יר"ה לקח' הבית ונתנ' לאשר ישר בעיניהם שהותר בזה משום דינא דמלכותא דינא וכמאמר שמואל דהא לאו דינא דמלכותא הי' כיון שאינו בדינים שחקקו לכל בני המדינה ואינו כדת הידועה מחוקי המלך והוא כחמסנות' דמלכות' כ"כ הרמב"ם פ"ה דהלכות גזלה וז"ל אבל מלך שלקח חצר או שדה של א' מבני המדינה שלא בדינים שחקק ה"ז גזלן והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו א"כ בנ"ד הוא חמסנות' דהא לאו מחוקים שחקק בכל מלכותו עכ"ל. והנה הרופא להשיב ע"ז הביא ל' הרמב"ם ז"ל והי' בבא הקודמת לבבא שהביא החכם הזקן וז"ל מלך שכעס על א' מעבדיו ומשמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצרו אינו גזל ומותר ליהנות ממנה והלוקח מן המלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין מידו שזהו דין המלכים כולם לקחת ממון שמשיהם כשכועסין עליהם והרי המלך הפקיע שעבודו ונעשית שדה זו כהפקר וכל הקונ' אותו מהמלך זכה בו אבל מלך שלקח שדה או חצר של א' מבני המדינה שלא בדינים שחקק ה"ז גזלן והלוקח ממנו הבעלים מוציאין מידו וכו' עכ"ל הרמב"ם ז"ל והנה החכם הזקן השמיט הבבא הראשונה והביא ראי' מהשניה אבל מלך שלקח שדה וכו' והרופא הביא מהראשונה כאשר האריך בלשונו ומן התימא מהחכם הזקן איך העלים עיניו ממה שמפורש בבירור בדברי הרמב"ם שדרך כל המלכי' הוא לקחת ממון שמשיהם כשכועסים עליהם והוא חולק עליו ואומר שמה שהעצה לקח' בית יוזיפא כשכעס עליו אינו מחוקי המלך ומי לנו גדול ממשה דקא מסהיד שהוא דין המלכים כלם והניח המפורש והשמיט' והלך לדרוש מהחלוק' השני' ללמוד מפורש מן הסתום. ועם כל זה דעתי הוא לא כדברי זה ולא כדברי זה כי אין צורך לדמות נד"ד לא לבבא ראשונה מלך שכעס וכו' ולא לשני' כי ע"כ לא הוצרך הרמב"ם ז"ל להודיענו כי מלך שכעס כו' דהוי דינא דמלכותא והקונה השדה או הבית זכה בו אלא כשלא היה בעל השדה מהרוגי המלכות שכעס עליו כעס דעלמא ונטל שדהו או ביתו דבהכי אצטריך לאשמועינן דהויא דינא דמלכות' והוי דינא אבל במי שנתחייב ראשו למלך כהאי דנ"ד מי לא ידע בכל אלה כי ממונו וביתו וכל קנינו למלך ואין צורך ללמדנו זה מטעם דינא דמלכותא דינא כי הלא מלבד שהוא חק כללי לכל מלכי ארץ מיום הוסד' גם הוא מה"ת גם לכל מלכי ישראל כמ"ש הרמב"ם עצמו פ"ד מהלכות מלכים וז"ל כל הרוגי המלך ממונם למלך ע"כ ואם כן איפה האי יוזיפ' כיון דנתחייב ראשו למלך ודאי דזכתה העצ' בביתו וכל קנינו. ועוד שע"כ לא הוצרך הרמב"ם ז"ל להודיענו שמלך שכעס וכו' אלא כשהבית הוא של נגזל לגמרי אבל כי האי נדון שהבית הוא של מלך אלא שדרים בה במס קצוב ואין לדר בה אלא חזקה ולא ממשפטי התורה ולא ממשפטי המלכות אלא משום תקנת ישראל בינם לבינם משום ועשית הטוב והישר היתכן שאם יכעס המלך על א' מהדרים בביתו ויעביר חזקתו ממנו לזולתו שיקרא חמסנותא דמלכותא האם המלך משועבד לתקנתנו שתקרא חמסנותא העביר ביתו קנין כספו מראובן לשמעון זה לא חשב אנוש. וכ"ש כי היה יוזיפא ואשתו ובניו חייבים לעצה הון רב כי א"צ טעמא דדינא דמלכותא כ"א מדין התורה הוא של העצה וכל הנוטל מידם זוכה זכי' גמור' כמ"ש המרדכי פ' הגוזל וז"ל גוי בעל זרוע שאנס נכסי ישראל וירד לתוך שדהו מחמת שהיה לו חוב גמור על בעל השדה או מחמת שיש לו נזק ביד זה הישראל או מחמת שהפסיד ממונו ואחר כך שלקח שדהו מכרה לישראל אחר אין הבעלים יכולין להוציאו מיד הלוקח אם יודו הבעלים שאמת טען הגוי ע"כ. עוד כ' החכם הזקן וז"ל ועוד דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא אלא בעסקי המלך כדרכי' ומכסי' אבל בדברים שבין איש לחברו ישראל לא אמר שמואל כדאיתא פ' הגוזל בתרא דאמר רבא תדע דקטלי דקלי וגשרי גשרי ועברינן עלייהו והיינו דינא דמלכותא דינא דשמואל אבל עסקי דישראל עם חברו אין לנו אלא דיננו עכ"ל. והנה הוא השיב שמה שאמרו שבין ישראל לחברי' ל"א דינא דמלכותא דינא הוא בנ"ד שיש דין לרופא עם יורשי יוזיפא אך אין כן הפירוש דהא מה שהוא כתב שאינו בין ישראל לחבריה ואמרינן ביה דינא דמלכותא דינא הוא ממש כנ"ד שכתב א"ר תדע דקטלי דקלי וגשרי גשרי ועברינן עלייהו דהא התם מיירי שכורת המלך דקל של ראובן ועוש' גשר לנהר ועובר בו שמעון ואמר שאין לראובן על שמעון שמשתמש בדקלו תרעומת משום דד"ד כי יאמר לו המלך כרת אותו וזכה בו מדינא דמלכותא ואני בנכסי המלך אני משתמש והנה כן הדבר הזה כי העצה נטל' מיוזיפא ונתנ' לרופא כי גם אין ליורשי יוזיפא להתרעם על הרופא כי יאמר לו העצ' נטלו ממורישך בדינא דמלכותא