מהר"ם אלשיך עח

ז"ל שכתב שמירות העיר ותיקוני' אבל כסף גולגלת' שאינו תלוי בעיר אלא באיש לא קאמר משום דבהא אפשר כי מנהג המלך ליפרע כסף הגולגולת שהוא הכר"גי במקום הדירה אשר שם ביתו ולא במקום שיצא והלך בו כי דרך המלכות שנוטלים כסף הגולגולת במקום הדירה. והנה ראיתי בנ"י שכתב וז"ל כיון שעמד שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל מסים ותשחורת ולפסי העיר שנרא' מלשונו שרוצה לכלול כל מיני מסים אפי' הבלתי נוגעים אל העיר ואעפ"כ לא שבקינן כל הני רבוותא ועבדינן כנ"י וכ"ש לאפוקי ממונא. ועוד נראה דבר ברור שגם לדעת הנ"י בכסף גולגלת' שהוא הכרג"י בפרט במלכות הזה ובכל הוצאותיו אין מקום ליטול מכל ההולכים להסתחר במקום אחר מהמלכות עצמו והענין כי הנה יש מקומות שחתוך וקצוב עליהם מאת המלך סך כך וכך כרג"יש בעיר פלוני ויש מקום שאין להם קיצב' ידועה והנה המקום שהוא קצוב עליהם לית דין ולית דיין דלימא שאם ילך איש מהמקום ההוא אל עיר אחרת וישה' שם י"ב חדש שיחזור ויפרע במקום האחר שהרי המלך בעצמו הוא פוטרו ואם גבאי המלך יתבעו אותו שם והוא יביא ראיה כי הוא מאנשי העיר שקצוב עליהם קיצבה מאת המלך יפטרו אותו באומרם כי אין לאיש שני ראשים וא"כ אמור מעתה אם מחמת המלך הוא פטור איך יחייבוהו היהודים האם יש להם כח גדול מגבאי המלך ומה גם כי המלך בעצמו אם היה חוזר וגובה ממנו פעם אחרת בכאן היא חמסנות' דמלכא ולאו דינא דמלכות' ואיך אנן ניקום וניעבד מאי דלמלך עצמו היא חמסנות' ולומר שיפרע ב"פ משום דנעשה כאנשי עיר זה לא חשב אנוש דא"כ לקתה מדת הדין שיפרע על ראשו בשני מקומות וכמ"ש הרשב"א סי' תרס"ד וז"ל ועוד שאם אתה אומר כן לקתה מדת הדין בכך שנמצא זה פורע עם אנשי מקום דירתו ועם אנשי המקום שהלך להתעסק פסק שם וק"ו הדברים כי שם ידבר על בן עיר שהלך אל עיר אחרת ממלכות אחר וכ"ש כשהוא מאותו המלכות שלא עלה על לב שיפרע ב"פ ועוד כי הרי אחר שיש קצבה כך וכך לשנה זכו כל בני העיר במה שפורע עמהם זה שיצא להתעסק בעיר אחרת כי עמהם היה כשנעשה הקיצבה ולכך א"י לפטור עצמו שלא יפרע עמהם כל זמן הקצוב עליהם כיון שנתחייב עמהם ודמי לעובד' דגמר' ההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אתו לקמיה דר' וכו' אמרו ערוקינן ערוקו ערקו פלגיהון דליוה פלגא אתו הנהו פלגא קמיה דר' אמרו ליה ליתבו רבנן בהדן א"ל לא ערוקו פלגיהון פש כובס דלויה אכובס ערק כובס פקע כלילא ע"כ בגמ' וכתב עלה הנז' וז"ל פי' ערוקו לא רצה לכופם משום דניח' ליה דליערקו שהי' יודע דאי ערקי הוה בטל כלילא הא לאו הכי ודאי לאו כל כמיניהו דלפרקו דמאחר דשדא מלכא דמי כלילא נתחייבו כולם ליתן ואקוקפות דידהו ואננסייהו רמי מ"כ והביא עוד ראיות מהירושלמי והוא דעת ר"י ז"ל שכתב שנראה לו שאם היה הכובס תובע הנהו דערקו לדינ' היה חייב לסייעו ע"כ. הנה כי אחר שהחיוב הוטל על כל בני העיר אקרקפתייהו רמי החיוב וא"א לשום א' מהם לצאת מהעיר ליפטר כי כבר החיוב עליו ולאו כל כמיניה לומר שיפרעו הנשארים בעיר חלק המגיע לו וא"כ בנ"ד בהולך להתעסק בעיר אחרת גם שיפרע במקום האחר א"י לפטור עצמו מחיוב שעליו במקום דירתו א"כ ודאי שגם בני העיר האחרת אין יכולים להכריחו שיפרע בשני המקומות כמ"ש מהרשב"א ז"ל שכתב. כי אם יחייבוהו לפרוע בשני המקומות א"כ לקתה מדת הדין כדכתיבנ'. ואפי' אם במקום דירת ההולך למקום האחר אין שם קיצבה ידועה על כללות בני העיר אעפ"כ כיון שהוא מנהג פשוט בכל המקומות שכשהולך איש מהעיר אין פוטרין אותו מהכ"רגי וממשכנין ונפרעים מאשתו כל זמן שבעלה חוץ לעיר ולא עוד אלא אפי' אם ימות לוקחין מאלמנתו ג' שנים ומה גם עתה בלכתו להתעסק שהדבר ידוע שהמנהג פשוט שנפרעין מבני ביתו וא"כ איך יחייבוהו בכרא"גי במקום שהלך שם ויפרע ב"פ וא"כ גם בכל הוצאות המסתעפות מגוף הכרג"י אין להם עליו כלום וא"כ מה שאמרו בנ"י מסים ותשחורת לאו בכסף גולגלת' קא מיירי ומה גם עתה לפי דרך המלכות הלז ומנהג ישראל הדרים בו כדכתיבנא והנה הטור כתב וז"ל וכל מי שדר שם י"ב חדש או שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר ע"כ נראה לכאורה שדעתו כדעת נ"י והנכון הוא כי הנה כתב תחלה בני העיר כופין זה את זה לעשות להסתומה דלתים ובריח ולבנות להם ב"ה ס"ת נביאים וכתובים וכל מי שיש לו חצר בעיר אחרת ואינו דר שם חייב לסייעם בחפירת בורות שיחין ומערות אבל בשאר דברים אינו חייב לסייעם ועלה קאמר ואם הוא בעיר הרי הוא כאנשי העיר וכל מי שדר שם י"ב חדש או שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר עכ"ל. והרואה לשונו שאומר לכל דבר עולה בדעתו שהוא לכל הדברים שבעולם אבל לפי האמת אינו חוזר אלא למה שאמר בי כל מי שיש לו חצר בעיר אחרת ואינו דר שם שאינו חייב בכל הדברים שהזכיר למעלה לעשות חומה דלתים ובריח וב"ה וס"ת ונביאים וכתובים כ"א לחפירת בורות שיחין ומערות כ"א גם בכל דבר מהנז' למעלה שהם חומת ודלתים וכו' וז"א בכל דבר שהוא בכל הדברים שהזכיר למעלה אך לא בכל הדברים שבעולם ואפי' יתעקש המתעקש לומר שבכל דבר יכלול כל אשר כלל הנ"י כבר כתבנו שגם לדידיה אין הכרא"גי בכלל כמו שאין הנוזול והאבאריס ותוצאותיה בכלל לכ"ע ויהי' גם לדעת הטור כך כמ"ש גם לדעת הנ"י ובר מן דין ובר מן דין אי נחתינן למיקם עלה דמלת' שפיר אמינא דבנ"ר אפי' שהה י"ב חדש אינו כאנשי העיר לכ"ע ולברורי מילת' חזינא למידק בתרי סוגיי דגמ' פ' השותפין וחדא פ' לא יחפור פר' השותפין תנן כופין אותו לבנות וכו' וכמה יהי' בעיר ויהי' כאנשי העיר י"ב חדש קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ופריך בגמ' ולכל מילי מי בעינן י"ב חודש והתניא ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות ט' לקבורה י"ב לפסי העיר אמר ר"א אר"י כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן ע"כ. ובפ' לא יחפור גרסי' תניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא א' מבני בעלי אומניות וכו' עד אמר ר"ה בריה דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך אכרגא דהכא לא מצי מעכב. ופרש"י מצי מעכב מלעשות כאן אומנותם ולהביא כאן למכור ואי שייך בכר"גא דהכא שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת ע"כ ותו גרסי' התם הנהו עמודאי דאייתו עמרא לפום נהר' אתו בני מתא קא מעכבי עלייהו אתו לקמייהו דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייהו ע"כ ואיכא למידק בהאי סוגי' דהשותפין דקא תלי פרעון המסים בדירת י"ב חדש במאי עסקינן אי דאתו להתעסק בסחורה ושהו תמן י"ב חדש למכור סחורתם ומ"ה מחייבי לשלומי בהדייהו ל"ל י"ב חדש כיון דקא מתעסקי במתא לימרו לי' תגרי מתא קא פסקת לחיותנא ולישקלו מניה לאלתר ולא מסתבר למימר דמיירי דוקא דקא עסקי במלתא דלא שייכי בה תגרי מתא ומש"ה בעינן י"ב חדש ותו בההיא סוגיא דפרק לא יחפור דקאמר ואי שייך בכר"גא דהכא לא מצי מעכב איכא למידק אמאי פ' השותפין תלי כרג"א בדירה ובפרק לא יחפור תלי הדירה והעסק בכר"גא. ואגב אורחין נעייל נפשין לתרוצי תמיהא דבתי בלישנא דהרמב"ם והסמ"ג והטור ורבינו ירוחם דהא עלה דמתניתין דהשותפין כמה יהא בעיר וכו' פריך בגמ' ורמינהי הגמלת והדבשת וכו' דמשמע דמתניתין נמי אפי' בשייר' עוברת ונשתהו מבני השיירא י"ב חדש מיירי דלא אתא למקבע התם לכתחלה אלא דנשתהא דרך העברה וא"כ קשה היכי כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל כל הדר בעיר י"ב חדש או שקנ' וכו' דלישנא דהדר בעיר משמע דמכוין לדור ומגמ' משמע איפכ' וכן הסמ"ג ז"ל כתב וכל הדר בעיר וכו' וכן הטור כ' וז"ל וכל מי שדר שם י"ב חדש וכו' וכן ר"י כתב ומי שדר וכו' ולא מסתבר למימר דסביר' להו דמכוין ומפרש שבא לדור דוקא הוי י"ב חדש דהא הסכימו גדולי האחרוני' שהמכוין בפירוש לדור אפי' לא קנה בית דיר' מחייב לאלתר. אבל אמינא דבירורא דמלתא הכי הויא דאיכא תרי גווני באינשי דאזלי מאתרייהו ושהו באתר' אחריתי איכא מאן דאזיל לאיעסוקי בפרקמטי' דשקיל וטרי ושהי לארווחי בנכסים ואיכא דלאו להכי קאזיל אלא דהוא אזיל ממקום למקום ונשתהא באחת המקומות ואיכא בין האי להאי דמאן דאזיל למזבן זביני' ושקיל וטרי תמן אי לא שייך בכרג"א מצו מעכבי עלי' לאלתר אבל מאן דלא אזיל לעסקיה אלא דחזינן דשהא תמן כמי שדר שם בהא בעינן דישהה י"ב חדש ומש"ה בסוגי' דפר' לא יחפור תלי לא מדכר זמן דאפילו לא נשתה' כלל אי לא שייך בכרג"א מעכבי עליה לאלתר כהנהו עובדי דהנהו דיקולאי ודהנהו עמוראי אבל בסוגי' דהשותפין דלא מיירי בדאזיל להתעסק למזבן זביני' אלא דחזינא שבא מעירו ונשתהא שם דרך דירה בעלמא ולא ידעינן אי למקבע קא מכוין אי לא בהא בעינן חדא מתרתי או דנשתהה י"ב חדש או דקנה בית דירה. והיינו דכתב הריב"ש סימן תע"ה וז"ל דמאי דאמרינן במתניתין כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש היינו דוקא במי שלא ידענו אם יתעכב לדור בעיר אם לאו דכל שעמד י"ב חדש מחייבין אותו מכאן ולהבא אף אם הוא עובר ממקום למקום דומיא דההיא דהחמרת והגמלת העוברת ממקום למקום דמייתינן עלה בגמ'. אבל כל שנתחייב מתחלה לדור כאן וכו' הרי הוא כאנשי העיר מיד דומיא דאם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד דמסתמא דעתו להשתקע בכאן ע"כ ומש"ה הרמב"ם ז"ל והטור והסמ"ג ורבנו ירוחם שינו לשון המשנה כמה יהא בעיר ואמרו הדר בעיר כלומר דכיון דטעמא דמלתא הויא משום דמספקא לן אי דעתיה להשתקע אם לאו ומשום הכי בעינן י"ב חדש דבהכי גלי דעתיה דלהשתקע קא בעי מ"ה כתבו הדר בעיר כלומר דחזינן דדר בעיר ולא אתא מחמת מכירת סחורה או להתעסק שם מפני שהוא מקום ריוח כי זה ודאי ליכא לספוקי ביה אי אתא להשתקע דהא חזינא דלא אתא אלא למזבן או לזבוני עיסק' דהוא אתר רווחא ואמטו להכי אמרו הדר בעיר כלומר דלא חזינא ביה אלא דירה בעלמ' ומספקא לן אי הוי דעתי' להשתקע מש"ה בעינן י"ב חדש או קנית בית דיר' כלומר אבל אי לא אתא אלא לאיעסוקי בפרקמטיא משתני דינא דבהא אין שהייתו ראיה דבא להשתקע דאפשר דמתעכב למזבן זביניה או לארווחי טפי אלא דמטעמא אחרינא מצו לעכובי משום דקא פסיק חיותייהו אי לא שייך בכרג"א. והכי מוכח הרשב"א ז"ל דמאן דעסיק בסחורות במקום אחד אין לתבוע ממנו מטעמא דנשתהא בעיר י"ב חדש אלא מטעמא שממעט הריוח דהא על מה ששאלו ממנו אם יכולים אנשי העיר לשעבד את העוסקים בעיר לפרוע מס עמהם ולא חייבם מטעמא די"ב חדש אלא דשקיל וטרי במאי דפסקו חיותייהו כדבעינן לאתויי לישניה בסמוך הנה דייקנן