מהר"ם אלשיך עז

מתנה גלוי' לא הוי מודעא כ"ש למפרע ובלי אונס וזה מפורש בגמ' ובפוסקים באר היטב ומה גם עתה שכבר הוכרחנו שהמתנה ראשונה בריא וקיימא ושרירא ולא תתבטל משום הוכח' דבתר הכי. עוד נסתייע לפסול השטר הראשון והשני ולבטל המתנה ממ"ש בשטר מתנה שחזר ראובן לקבל מיששכר הבן שאמר יששכר שאותה החזקה שהקנה אביו לראובן מעולם לא נתנה אביו לו בכלל החזקות שנתן לו ואם יהי' שנתן אותה לו עתה הוא נותנה במתנה לראובן ורצה להוכיח מזה שהשטר מתנה בטלה היתה. ואין בטענ' זו ממש דלאו כל כמיניה להכחיש עדים החתומים על השטר ועוד שגם הוא אינו מכחיש המתנה אלא שלא נכנסה זו בכלל ולאו מילתא הוא דהא כתיב בשטר שנתן לו כל החזקות ולאו כל כמיניה להסיר זו מכללן וגם הוא לא הכתיב כן רק להחזיק הדבר לפי דעתו וברור הוא. עוד היה אפשר לטעון טענה אחרת לקיים קניית שמעון ולומר דכיון דקנה ראובן מיששכר ממילא קנה שמעון למפרע מידי דהוה אגזלן שגזל קרקע ומכרו ואח"כ קנה הקרקע מבעלים דקנה הקונה מהגזלן למפרע משום דניחא ליה דליקום בהימנותי' ואדעתא דידי' קנה מבעלים אבל הכא הרי כתב הרמב"ם ז"ל שאם אחר שהקנ' מהבעלים מכר לאיש אחר דשני קנה ומה גם עתה בנ"ז דמיד מכר לשני אחר שקנה מלוי ואין צורך להאריך בזה. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי

סה שאלה בני עיר אחת הפורעים כל מיני מסים וארנוניות וחוקי המלכות במקום דירתם והולכים מהם לעיר אחרת מהמלכות עצמו להוליך סחורה ולהסתחר ושוהין שם למכור סחורותיהם י"ב חדש או יותר אי אמרינן דהוי כאנשי העיר לפרוע עמהם מסים וארנוניות משום דאשתהו שם יב"ח א"ד אמרינן שמעולם לא נעשה ולא נשמע במלכות הלז מנהג כזה ליטול מן בני העיר אחרת ההולכים לעיר אחרת להסתחר ליטול מהם דבר שכבר פורעים במקום דירתם זולתי דברים התלויים בסחורות מצד עצמן

תשובה הנה לא פורש בשאלה איזה מס הוא שתובעים מהם והנה אם הוא הנוזול או עווריץ אין כאן שאלה כלל שהרי מדינא דמלכות' אין מס זה רק על הבתים ואפילו בני העיר אין חייבים מדין המלכות אם אין להם בית מקנה ואם כן כ"ש הבאים מהחוץ ומתעכבים שם להסתחר וגרים שם בבית שכירות דלית דין ולית דיין לחייבינהו ולא עוד אלא שאפילו אם המלך בעצמו היה מצוה לגבות המס הזה אף ממי שאין לו בית דירה משלו ל"א בהכי דינא דמלכות' דינא דשלא כדין המלכות הוא וכמ"ש הר"ן ז"ל פ"ק דגטין וז"ל ודאמרינן דינא דמלכות' דינא דוק' במה שהמלך עושה מחוקי מלכותו אבל מה שהוא עושה שלא כדין לא ולישנ' דמלכותא הכי משמע ומ"ה לא אמרו דינ' דמלכא דאי עביד שלא כדין חמסנות' הוי ולא דינא ע"כ. ואם כן כ"ש כל הבאים מכח המלך שאם יקחו מה שהוא שלא כדין כה"ג שהוא לגבות נוזול או עווריץ ממי שאין לו בית מקנה שלו דחמסנות' הוי וגזל הוא בידם וכ"ש מי שהוא מעיר אחרת ובא להסתחר לא' מערי המלכות שאין לו שם בית דירה שהבא ליקח מהם נוזול או אבאריס גזל הוא בידו דלא אלים כח הבאים מכח המלך מהמלך עצמו וחמסנות' מקרי' וכך הוא גוף הנוזול ואבאויס להוצאות הצריכים לעשות בגבייתם דכל הבא מחמתם בהנהו ממש דמו. אבל אכתי איכ' לספוקי בכסף גולגלת' הנקר' כראג"י ויתר מיני מסים המתרגשים בכל עיר ועיר אי גבינן מהבאים לשאת ולתת מעיר אחרת אי לא. ואמינ' דאפשר דבאים עלייהו מחדא מתרי טעמי או מטעמ' דשרו במתא י"ב חדש והוו כאנשי העיר. או מטעמ' אחרינ' משום דקא פסיק לחיותיוהו במאי דמתעסק הכא ומ"ה אמרי ליה שיפרע עמהם ואי לא שיעכבו בידו כדאמרינן בפרק לא יחפור דבר מתא אבר מתא מצי מעכב אי לא שייך בכרג' ואי מהאי טעמ' הוא אפילו דלא שהא י"ב חדש מצו מעכבי לאלתר עד שיפרע עמהם ואם מהטעם הראשון הוא משום דשהו בעיר י"ב חדש סוגיי' דגמ' הכי הויא. תנן פרק השותפין כופין אותו לבנות בית שער ודלת וכו' כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים וכו' כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש קנה ביה דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ע"כ. ופרכינן עלה בגמר' ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש והתני' ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות וכו' י"ב חדש לפסי העיר ומשני אמר רב אשי אמר"י כי תנן נמי מתני' י"ב חדש לפסי העיר תנן ע"כ. הנה כי לפסי העיר בי"ב חדש הוי כאנשי העיר אבל צריך לדעת מה הם פסי העיר והנה בתר האי פירוק' דכתיבנ' לפסי העיר תנן קא מייתי בגמ' מימר' אחריתי דר"י גופיה וז"ל ואר"א אמר ר"י הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכי נטירות' ע"כ. משמע דמה שאמרו פסי העיר מילי דנטירות' נינהו דהא על מאי דקא' לפסי העיר אפי' מיתמי קא מפליג דרבנן פטירי משום דלא צריכי נטירות' הרי בפי' דפסי העיר מילי דנטירות' נינהו והכי הו' ודאי דיתמי אין חייבים אלא במילי דנטירות' דהכי מייתי בגמ' אר"פ לשורא ולפרשאה ולטרזינ' אפי' מיתמי כלל' דמילת' כל מילת' דאית להו הנאה מיניה אפי' מיתמי ופרש"י ז"ל לשור' לתיקון החומה לפרשא' פרש סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכ' לטורזינ' שומ' כלי זיין של בני העיר ויושב. בבית אצל השער הרי כי אין חיוב על היתומים במסיה וארנוניות כ"א בשמירת העיר שיש להם הנא' וכ"כ הרמב"ם וז"ל כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפי' מן היתומים הרי שאין חיוב על היתומים אלא מה שהוא לשמירת העיר וכ"כ הטור וז"ל ואף מן היתומים גובין לכל צרכי העיר ושמירת' ע"כ. וחזי' דלחיובא דיתמי קרי ר"י פסי העיר ואיהו גופי' קאמר דכי תנן מתני' כמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש לפסי העיר תנן א"כ לא אמרו אלא לשמירת העיר. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש וז"ל וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה בה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשים השומרים את המדינה וכל כיוצא בדברים אלו ששומרים את העיר עכ"ל. הרי שהעתיק לשון המשנה כמה יהא בעיר וכו' ופי' עליה שמה שהו' כאנשי העיר היינו לצרכי השמיר' כי הוא מפרש מאי דאמרו לפסי העיר תנן היינו לצרכי שמירת העיר ובלשונו רמז ההכרח שכתבנו כי פסי העיר שאמרו בזה הן פסי העיר שאמרו ביתמי שהרי הדברים שאמרו על היתומים שהם שור' ופרשא' וכו' וטורזינ' הזכירם הרמב"ם ז"ל בדר בעיר י"ב חדש באמרו תיקון החומה והפרשים וכו' לרמוז כי הן הן פסי העיר שאמר ביתמי האמורים בדר בעיר י"ב חדש או קונה בית דירה כדכתיבנ' וכ"נ דעת הרי"ף ז"ל דבתר דכת' מימר' דר"י דכי תנן מתני' לפסי העיר כ' מימרא דר"י גופי' דלפסי העיר אפי' מיתמי ומימר' דר"פ לשור' וכו' נר' דדעתו דכל פסי העיר דקאמר ר"י חדא מילתא היא. וכ"כ הסמ"ג וז"ל וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה שם בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשים השומרים את העיר ואת המדינה וכל כיוצא באלו דברים ששומרים את העיר עכ"ל. הרי בפירוש שלא אמרו שהדר י"ב חדש או קונה בית דירה שהו' כאנשי העיר אלא לדברים של שמירה בלבד. וכ"כ רבי' ירוחם שאחר שהביא ל' הבריית' ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה י"ב חדש למס העיר וכיוצא בו כתב וכן אם קנה בית והוא בעיר פורע עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לשמירת העיר כגון חומה ודלתים ושכר פרשים לשמור העיר עכ"ל. הרי שפי' כוונת המשנה על ענייני שמירות בלבד והנה היה מקום לטעות בל' רבי' ירוחם שנרא' שמחלק בין הדר בעיר י"ב חדש לקונה בית דירה שבדר י"ב חדש אמר למס העיר ובקונה בית דירה אמר לשמירות העיר אך לא מסתבר שאם כך היתה כוונתו היה חולק על המשנה שלמה שמשוה את שתיהן וגם הוא אמר וכן אם קנה וכו' ואיך יאמר וכן אם אין דינם שוה אלא ודאי דמאי דקאמר למס העיר היינו לומ' שאינו על סתם מס כ"א על מס העיר דהיינו במאי דשייך לעיר לתיקוניה ושמירותיה וכן מוכרח ממ"ש אח"כ מימר' דירושלמי וז"ל לחיטי דפסחא י"ב חדש וכ' עלה וז"ל מכאן נרא' שיכולים אנו לכפות בני העיר שנשתהו שם י"ב חדש ליתן חטים לפסח לעניים עכ"ל. ואם אית' שדעתו הוא שאפי' למסים וארנוניות כופין אותו לפרוע עמהם חטי דפסחא לעניים צריכ' למימר דהוי' צדקה והלא למילי דצדקה א"צ י"ב חדש אלא ל' יום לתמחוי ג' חדשים לקופה ו' לכסות עניים ט' לקבורה אלא ודאי דלא מחייב בי"ב חדש במסים וארנוניות אלא בשמירות העיר ומשום הכי הוצרך לו' שגם חיטי דפסחא חייב אם דר י"ב חדש. ולא עוד כי אפי' הריב"ש ז"ל שביתומים כ' סי' תע"ה סברת האומרים שאפי' המסים וארנוניות הנתנים למלכים ולמושלים שהרי הם כפסי העיר לחייב בהם היתומים אעפ"כ במשנת כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר כ' סי' תע"ז וז"ל כי מה שאמרו חז"ל כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר הוא לדברים ולהוצאות שיש לקהל לעשותם מאחרי בואו לשמירתם או לתיקוני העיר כמו שאמרו כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן ע"כ הרי שלדעתו לא אמרו לפסי העיר אלא לשמירת העיר ותיקוני': איברא דבירושלמי אמרי' י"ב חדש לפייסים ולזמיונות וכ' המרדכי וזימיונות היינו מסים כדאמרינן במדרש בנבוכדנצר שאמרו לו חנני' מישאל ועזריה בגולגליות וזמיונות ופייסים את מלך עלינו ע"כ. הנה דלדעת הירושלמי גם במסים חייב השוהה בעיר י"ב חדש: אבל ממה שהכרחנו דגמרא דידן לא סבר הכי אלא לפסי העיר בלבד וכתבנו דעת כל הפוסקים הרמב"ם והסמ"ג ורב"י והרי"ף שהבי' צורת' דשמעת' שהיא לפסי העיר דווקא מצינו למימר דכל הפוסקים האלה דעתם לפסוק כגמ' דידן נגד הירושלמי כדרך כל הפוסקים מטעמ' דהלכה כבתראי וגם דאנן בתר בני בבל גרירנין: א"נ אפי' תימ' דלא פליגי וגמ' דידן דקאמר פסי העיר בלבד נימ' דה"ה זמיונות ונדחוק ג"כ בדברי המפרשים שפירשו פסי העיר על תיקוני שמירות העיר לומר דה"ד לזמיונות איכ' למידק בלישנא דירושלמי דקאמר לפייסים ולזמיונות דהא מהראיה שהביא המרדכי לו' שזמיונות היינו מסים ממאי דאמרו במדרש שאמרו לנבונדנצר לגולגליות וזמיונות ופייסים את מלך עלינו משמע דבכלל זמיונות לא הוו גולגליות דהיינו מה שקורין כרגא שהו' כסף גולגלת' וא"כ ראוי לדעת למה לא אמרו לגולגליות ולזמיונות י"ב חדש אלא פייסי' וזמיונות בלבד אלא ודאי שדעת הירושלמי שלא אמרו באנשי העיר אלא בדברים המתייחסים אל העיר דהיינו פסי העיר שם מיני שמירות העיר והיינו פייסים שאמרו בירושלמי וזמיונות היינו דברים מעין פייסים כענין תיקוני העיר בענין תיקון גשרים ובורות ונהרות וכיוצא בהם ועליהם אמר זמיונות מעין פייסים והיינו לשון הריב"ש