מהר"ם אלשיך עד

בידה דבני האי נדון אפילו לדעת החולקים אין להחזיר השטר למקבל המתנה. והנה זה ימים בא לפנינו ברמאות שאלה על נ"ז וכתוב בה כי כאשר נתחייבו אלמנת שמעון ובניו לבן ראובן ואחותו אם לא יגבה ראובן חובו במדינת הים מנכסי שמעון אשר שם כתבו שטר מודע' בפני עדים איך מחמת האונס שהיתה אחות ראובן רוצה לשרוף השטר מתנה והכתובה שהיא ובנו של ראובן היו רוצים לישבע שלא ראו לא שטר ולא כתובה וגם העלימו שמעולם לא הודה ליתומי שמעון דבר מנכסי ראובן אשר הי' ביד אביהם באופן שהיו מראים עצמם כנותני מתנה וע"פ הדברים ההם כתבנו כי המודע' קיימת ושטר החיוב בטל ועתה מתגלה כי הכל הי' זיוף כי בקשו לאבד נכסי ראובן חדא כי כפי מה שנמצ' כתוב בשאלה הראשונה נ' שכתב במודע' כי בנו של ראובן בחברת אחות אביו היה חפץ לאבד שטר המתנה ולישבע לשקר והנה מפורסם בעיר כי מטרם ימות שמעון עד אחד זמן המודע' ושטר החיוב לא היה בנו של ראובן בעיר ועוד כי הנה כתבו בשאלה כי לא נודע להם מעולם אם היו מעות משל ראובן ביד שמעון אביהם ואח"כ נתגלה כי בצוואה הראשונה אמר שמעון בפני בנו שהיה בידו צ' פרחים מנכסי ראובן ושתק והודה וכן ראינו הוכחות רבות כי ענין המודע' ההיא הי' בזיוף ותחבולה ועוד שאפילו היה ממש באותה המודע' הרי אחר שנסתלק האונס והחזירה אחות ראובן את שטר המתנה והכתובה לבני שמעון ביקרו בפנקס שמעון אביהם ומצאו כתוב בו שהיו לו מנכסי ראובן ש' פרחים ואז קרעו השטר חיוב שעשו על עצמן בני שמעון ואלמנתו וכתבו שטר החיוב עליהם משלש מאות פרחים ואם מה שעשו תחלה שנתחייבו בר"צ פרחים לא היה כ"א מחמת האונס למה אחר שנסתלק האונס והחזירו להם השטר מתנה והכתובה הוסיפו על השטר עוד י' פרחים אלא ודאי שהמה ראו פנקס המת ששלש מאות היו והצדיקו עליהם את הדין ונתחייבו על כלן באמת ובמישור אחר סילוק אונס המודעא ול"ל שי' פרחים שהוסיפו הם בלי מודעא אך הר"צ שכתבו בתחלה עדיין המה כאשר היו בתחלה קודם סילוק האונס דליתא שא"כ היה להם להניח השטר הראשון קיים ולכתוב בשוליו כי עוד על י' פרחים היו מתחייבים אלא ודאי שעל מה שכתבו במודעא שלפי האונס ההוא כתבו שטר חיוב של ר"ץ פרחים לכן עתה בהודאתם על האמת קרעו הראשון ועשו אחר מסדש לבלתי יזכר שטר שעליו נעשתה המודעא כי כל הסכום הלזה עתה אחר סילוק האונס מתחייבים לגמרי ובזה אפי' לא היו קורעים השטר הראשון קודם לכתיבת השני של ש' מאות מתבטלת המודעא לגמרי ממה שלא הניחו הראשון קיים וכתבו תוספת י' אלא עשו הכל באחד אחר סילוק האונס וגם כי במודעא כתב שעל פי האונס ההוא כתבו השטר של ר"ץ והנה אין השטר ההוא בעולם כי לא על זה של שלש מאות היתה המודעא ויש לכל זה ראיות ולא הוצרך כעת להאריך ואם יצטרך נכתבם בס"ד: כלל הדברים כי יש זכות לראובן מתרי טעמי. א' שמתנה שנתן שמעון לבניו אינה על הת"נ פרחים כ"א על האחר של ת' פרחים בלבד. ב' כי המודע' אין לה שייכות על שטר זה של שלש מאות. וכ"ש לפי הטענה אחרונה שבאה בשאלה שיש עדות כתוב ומקויים שאפי' שטר הר"ץ פרחים לא היה הקנין והשבועה ולא נכתב כי אם כמו ב' ימים אחר מסירת אחות ראובן השטר מתנה והכתובה לבנו של שמעון שנמצא בפשיטות שהשטר שנתחייבו קיים כי היה אחר סילוק האונס הכתוב במודעא ולהיות בני שמעון מחזרים אחרי רמאות ראוי לעכב חוב הת"נ פרחים כדי שעור ג' מאות עד עת בא הרשאת ראובן לגבותה ולא תעשנה ידיהם תושיה ומה גם כי מאז נפטר שמעון שלחו לראובן להודיע הדבר ולא יאחר מלהשיב תשובה. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

סד שאלה ראובן מכר חזקת בית לשמעון מכח שטר מתנה שהיה לראובן מלוי ואחר שקבל קצת מעות משמעון והקנה לו בחליפין בא יהודה ואמר לראובן אם תרצה למכור לי אני אתן לך כל הסך מיד ובין כך ובין כך נודע איך זה ימים קודם לקניית ראובן מלוי כתב ונתן לוי דרך כלל כל חזקות שהיו לו בחצר ההוא לבנו יששכר אז הלך ראובן וקנה אותה החזקה הנז' מיששכר בן לוי הנז' וביום המחרת כתב והקנה ראובן אותה החזקה ליהודה וקבל מעותיו ולמקצת ימים ראובן רצה ללכת מהעיר בא שמעון ואמר לו אחר שמכרת החזק' ליהוד' החזיר החזיר לי המעו' המעו' שקבלת ממני אז בא ראובן והמחהו אצל יהודי א' שהיה חייב לו במעמד שלשתן אחר ימים ויהודה בא לדור בבית הנז' בא שמעון ואמר אי אפשי להניח חזקה שלי כי אני קניתי ראשונה ואע"פ שתבעתי המעות והמחה אותי אצל מי שחייב לו במע"ש לא קנה ממני והנני חוזר בי השיב יהודה ואמר כשקנית ממנו עדיין לא היה לראובן כלום בחזקה כי היתה ליששכר בן לוי ומה שאינו שלו מכר וכאשר היה עייל ונפיק חזר וקנה מיששכר ומיד מכר לי ועל טענה זו עם טענות אחרות עמדו לדין בפני ב' דיינים ולראיה איך כשמכר לוי לראובן כבר היתה נתונה ליששכר בנו יצא שטר בב"ד הנז' וזה נוסחו. בפנינו עדים ח"מ הודה לוי הודאה גמוה איך לא היה לו שום טענה וערעור ודין ודברים בחזקות החאן שכל כח ורשות שהיה לו בהן הכל נתן במתנה גמורה לבנו יששכר בעת שדוכיו ומעתה ומעכשיו סילק כל כחו ורשותו סילוק גמור ומסר אותו במתנה גמורה לבנו הנז' והוא אשר יהיה בעל דין דברים על כח שיש לו בחזקת החתן וקנינא מה"ר לוי הנז' קנין שלה במנה דכשר למקניא ביה יום ראשון י"ט לכסלו שנה הש"ל ליצירה וקים. פלוני עד. ופלוני עד ולא היה בו קיום בית דין ולא היו חתימותיו נכרות רק שאחד מהדיינים אותו שמצד שמעון אומר שהוא מכיר חתימת הא' מהם שהוא ת"ח ואת השני אין לו מכיר חתימתו. ויהי ממחרת והנה שטר אחר יצא ממתנת לוי לבנו יששכר וחתומים בו העדים עצמם שבשטר ועליו קיום ב"ד וזה נוסחו בפנינו עדים ח"מ הודה לוי הודאה וכו' איך אמת שכל כח וזכות ורשות שהי' לו בחזקות התאן הכל נתן במתנה גמורה לבנו יששכר בעת שדוכין וכה אמר לו זיל חזק וקני בחזקות החאן חזקה גמורה וקנין שלם מעתה ומעכשו לעד לעולם ומעכשו סילק לוי כחו וזכותו וכו' ומסר אותו במתנה גלויה ומפורסמת דלא להוי כמתנתא טמירתא וכו' ועוד אמר לנו לוי הנזכר שטר זה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו' ולקיום כל הנ"ל קנינו כו' והיה זה ביום ראשון י"ט לכסליו שנת הש"ל ליצירה וקים. פלוני עד: פלוני עד ועליהם קיום ב"ד כראוי. והנה. עתה הדיין שמצד שמעון מתחזק לאמר כי מתנת לוי ליששכר בנו בטלה כי בשטר הראשון לא נכתב בו שהיתה מתנה גלויה ומפורסמת ולא זכה הבן והשטר הזה השני הוא מזוייף ומוציא לעז על הת"ח הנז' החתום בראשון ובב' באומרו שזייף עתה וחתם בשטר השני שכתוב בו מתנה גלויה ומפורסמת והעביר כל זה בעיר שהגיד וחזר והגיד ועבר על דת משה וישראל. ואני בעניי קנא קנאתי לה' ולכבוד תורת החכם איש אמונים המעיד ההוא המתחללת ואומר כי חלילה וחס לא במרד ולא במעל עשה הדבר כ"א ע"פ הדין והאמת מטעמי טובא. חדא דהני תרי שטרי לא פליגן אהדדי כלל דהא ע"כ ל"ק בגמ' ובפוסקים שצריך לכתוב בשטר מתנה גלויה ומפורסמת אלא בשטר' דגופא דעובדא דמתנה דבעי' דלסהדו היכי יהבה קמייהו אי הות טמירת' או גלוי' דהכי דייק לישנ' דגמ' זילו אטמורו וכתבו ליה או דקאמר תיתבו בשוק' ובברא ותכתבו ליה ונהני לישני טובא דמוכח דעל מתנה דיהיב קמיהו מיירי אבל בשטר הודאה שאמר ראובן לעדים כתבו וחתמו איך אני מודה שבזמן פלוני נתתי שדה פלוני לפלוני שלא אמר להם עתה ראובן וכך אמרתי לעדים בזמן ההוא תיתבו בשוק' וכו' אין בכך כלום והעדות קיים דלא נחתי השתא לאסהודי אגופ' דמתנה היכי הות אלא אהודאה דידיה שהודה שנתנה בזמן פלוני ומן הסתם שהמתנה שנעשית כתקנ' נעשית מידי דהוה אכל הודאות מכר וחוב דלא נחתינן לפרושי היכי הוה המכר או החוב בזמן שנעסה וזה ברור כשמש הזאת. והשתא השטר הראשון אין עליו תפיסה כלל שלא אמרו אלא איך הודה לפי הודאה גמורה איך לא היה לו עתה טענה וערעור בחזקות מחמת שכבר הכל נתן במתנה גמורה לבנו בעת שדוכיו עכ"ל הרי שלא אמרו אלא שהודה עתה שנתן אז בעת שדוכיו ומן הסתם שאז בעת השדוכין נעשה כראוי כי להיות שטר הודאה על מה שהיה בזמן שדוכיו לא נחתי השת' לפרושי גופ' דקניית המתנה באותו הזמן היכי הוה אף ע"ג דאפשר דקאמר להו לוי בעת ההודאה היכי הוה בשעת המתנה שהיתה גלויה וכו' ולא כתבוהו משום דהשתא לא נחתי להכי אבל בשטר השני פירשו יותר לומר שהודה ואמר להם איך אמת שכל כח ורשות שהיה לו בחזקות הכל נתן במתנה גמורה לבנו פלוני בעת שדוכיו וכי אמר לו זיל חזק וקני וכו' ומסר אותו במתנה גמורה גלויה וכו' שכל זה הוא לשון הוראתו בפניהם שכך אמר בעת השדוכין עד אומרו ועוד אמר לנו וכו' שהוא כי מתחלה הקנה לו בעת השדוכין בלשון זה ועוד לנו עתה אחר השדוכין חזר ואמר שגם שטר זה כתבוהו בשוק' וכו' והכי דייק לישנ' בפי' באומרו ועוד אמר לנו שטר זה כתבוהו וכו' כלל הדברים כי עיקר עדותן בב' נוסחאות השטר אינו אלא שהודה עתה איך בעת שדוכי בנו נתן לבנו החזקות אנא שבשטר האחד לא הכניסו עצמן לפרש דרך הקנאתו בעת השדוכין רק להעיד מה שעתה הודה ומן הסתם שהיתה המתנה בזמן ההוא בדרך מועיל אלא שבשני לשופר' דמילתא פירשו יותר שגם אמר להם מתנה גלוי' כו' בכלל הודאתו עם שלא היה צריך ומה שחוזר ואומר ועוד אמר לנו כו' בשטר השני עד סופו וכן בשטר הראשון מלשון אומרו ומעתה ומעכשיו סילק כו' הוא שלהחזיק הדבר חוזר ומקנה גם עתה שנית ולא מפני זה הורע כח המתנה מצד ההודאה על זמן השדוכין. וזה מלבד חלוק שבין שטר לשטר מוכרח בהבנת כל א' מניה וביה דאי לא תימא הכי של א' מהשטרות קשה דידיה אדידיה שנכנס בלשון הודאה על מתנה בזמן השדוכין ויצא בל' מקנה אותה עתה אלא ודאי כדאמרן שמודה על העבר וחוזר ומקנה עתה פעם שנית בחשבו שמחזיק יותר כדכתיבנא. ול"ל דאדרבה כיון דקשה דידיה אדידיה לא מכשרינן שטר' כי האי ובטל' לה המתנה דהא כ' הר"ן ז"ל בתשו' וז"ל כל שאנו יכולין לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זה את זה כדי שתהא עדותן מכוונת תולין זה בכל מה שאפשר וזה הוא ששנינו בפ' היו בודקין זה אומר ב' בחדש וזה אומר ג' עדותן קיימת עכ"ל. הרי בפירוש שעלינו לדחוק עצמנו שלא יוכחש העדות ולכוין ולתרץ הכוונה בכל מה שאפשר ומה גם עתה בל' שטרות אלו שהוא דרך ישרה שכך פירושם בהכרח בפירוש שתולין בהודאה על העבר בעת שדוכיו ואח"כ חוזר ומקנה עתה כמדובר. ועוד א"א שאפי' לא היה העדות על זמן עבר אלא שמעידים ב' עדים בשטר מתנה שניתנה בפניהם