מהר"ם אלשיך עג

מחאה וכל מ"ש הוא לדעת הרא"ש ורבנו ירוחם והטור והרא"ה ז"ל שדעתם ששטר ראיה שעל המכר אינו נקנה בכתיבה ומסירה אפי' הקנו בו הוא וכל שעבודו אבל יש כנגדם ה"ר ישעיה ובעל העיטור והרשב"א והר"ן והגהות וה"ה שכתב פ"א דמכיר' שהסכימו המפרשים דהני שטרי דידן דכתבינן ומכרתי וכו' דקנו בהו קרקע ואיכא מאן דפליג והראשון עיקר עכ"ל. וא"כ כמו שקונין בהני שטרי דידן מיקנו נמי מיקנו בכתיבה ומסירה אי כתב ליה קנה לך איהו וכל שעבודיה ואם כן אם בנ"ד הקנה שמעון לראובן השטר מכר של ראיית קניית הבית מראובן בכתיבה ומסירה וכתב לו הוא וכל שעבודו קנה לוי הקרקע עצמו ואין טענת המחאה מדין חזקת השלש שנים טענה אלא אם לא קנה הבית לוי אבל אי קנה אותו לא מהני כמה דכתיבנא אבל אם לא הקנה לוי לשמעון השטר מכר בכתיבה ומסירה אלא שמשכן אותו ביד לוי על חובו אז זוכה ראובן באחד משתי טענות אלו שכתבנו זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

סג שאלה ילמדנו רבנו ראובן היה דר במדינת הים ושלח סחורות לארץ למוכרם ונמכרו בהקפה וג"כ היו לו חובות באלו הארצות ובהמשך הזמן שלח הרשאה לשמעון אהובו שהיה מעירו ובא לדור פה בא"י שיגבה המעות מהסחורות ומהבע"ח וישא ויתן בהם למחצית שכר מחצה לו ומחצה לבנו של ראובן הנז' שבא פה למזונותיו וכן עשה שמעון גבה המעות ונשא ונתן בהם ויהי לסוף ששה חדשים נתפשר עם בנו של ראובן מענין הריוח מזמן שעבר ונתן לו חלקו כמו שצוה אביו, ואחר הששה חדשים ג"כ חזר ונשא ונתן במעות עד שהיה דבר בעיר שמעון לסוף ו' חדשים אחרים והוכה שמעון הנז' וכשראו קרובי ראובן שהיה שמעון נוטה למות הלכו לבקרו ומצאו אותו מוטל על ערש דוי ואמרו לו איה הסחורות והמעות של קרובינו ראובן שהיית נושא ונותן בהם הגידה נא לנו וענה שמעון החולה ואמר יפה דברתם המעות הם ר' וצ' פרחים צ' הם בחנות בני שמואל יצ"ו ובן אחי דניאל יצ"ו שהם שותפים במשא ומתן שמסרתי להם ודניאל הנז' היה נמצא שם אצל החולה הנז' והודה שכן הוא ונ' פרחים אחרים הם בסחורה מאיש פי"גוש עמי בבית והק"נ פרחים הנשארים הם באסטיס שהביא עתה ר' חיים קרובי ששלחתיו למכור בגדים בחלי"ב במקום פאטור שלי והחליף הבגדים באסטיס ובבית ה"ר חיים הנז' האסטיס הנז' והיה שם ה"ר חיים הנ"ל אצל החולה הנ"ל ושמע הדברים ושתק ולא ענהו דבר ובהיות כי האשה אחות ראובן וקרוביה תשבו בתום לבבם כי השתיקה כהודאה דמיא שאינם בקיאים בטיב משא ומתן והלכו וכתבו הצואה כדין ע"פ סופר וכשבאו לחתום הצואה לא רצו העדים לחתום שאמרו כי ה"ר חיים הנז' לא הודה בפי' וחזרו והלכו אצל שמעון החולה ואמרו אליו מה זאת עשית לנו שה"ר חיים אינו מודה בענין האסטיס וישלח שמעון החולה אחר ה"ר חיים הנז' ולא מצאוהו כי היה רוצה להשמט ממנו שלא לראות פניו וכשראו שלא נמצא אז אמרו האשה אחות ראובן וקרוביה הנה יש לך בעיר פלו' בעל חוב שיש לך בידו כך מעות תרצה שיפרעו מאותם המעות החוב הנז' ואמר הן ואמר בפני עדים הריני מצוה בפניכם שיפרעו כל המעות הר"צ פרחים הנז' מהבעל חוב שיש לי בעיר פלו' הנז' שחייב לי הבעל חוב ת"נ פרחים והריני מודה בפניכם שהר"צ פרחים מהם שיש לי ביד הבעל חוב הנז' הם של ראובן הנז' ויתנו לו ואז נתרצתה האשה וקרוביה וכתבו הצוואה וחתמוה בעדים כדת ובהלכה בין דא לדא נפטר שמעון וח"לש. אח"כ באת האשה אחות ראובן והראה הצוואה לחכם א' קרובה ואמר לה מה עשית כי חוששני שאותם המעות שהם בעיר פלו' הנז' נתנם במתנה לבניו ושטר מתנתו קודם לצוואה והיו יורשי הנפטר שוחקים מקרובי ראובן לאמר ראו חכמתכם ובינתכם שהנחתם הצוואה הראשונה ותפסתם האחרונה ועתה לא נשאר לכם לא זה ולא זה והיתה הקטטה הולכת ומתרבה ביניהם במאד עד שנכנס ביניהם ת"ח א' לתווך השלום ולא היו רוצים יורשי שמעון לקיים כל דברי אביהם אלא לאכול מעות ראובן האלמנה של שמעון הנפטר ובני שמעון הנפטר ובהיות שזה ימים קרוב לשנה משכן הנפטר שמעון ארגו א' מלאה נכסים בעד סך מעות ביד האשה אחות ראובן ומסר לה המפתח כדי שתוכל לבקר הנכסים מזמן לזמן ועתה שראתה שהיו יורשי שמעון רוצים לאכול מעות אחיה ראובן הנז' הלכה במר נפשה ופתחה הארגז הנז' לראות אולי ימצא בתוכה איזה שטר או כתיבה לתועלת ראובן ויקר מקרה למצא השטר מתנה שהיה נותן שמעון הנז' לבניו ומצאה כתוב בתוכו שהחוב שיש לו בעיר פלוני הנז' שנתנו במתנה לבניו ואחר שידעו יורשי שמעון שהשטר מתנה היה בידה השתדלו להתפשר ביניהם ע"י חכם אחד שבמדינה ההוא באופן זה שראובן ישתדל ליקח ממנו הר"צ פרחים שם בצרפת ואם לא ירצה ללוקחם שם אחר שיגיע כתבו פה בעיר הנפטר ימתינו שנה א' ולסוף השנה יפרעו הממון הנ"ל או יורשי שמעון הנ"ל או אלמנתו כדין רצה מזה גובה וע"ז נטלו ק"ג בחיוב גמור בבטול כל מיני מודעות ופסול עדי מודעא כדעת הרשב"א ז"ל וש"ח בשי"ת לדעת הנשבעים באמת ולדעת קרובי ראובן שלא לערער שום ערעור אלא לפרוע המעות הנ"ל כנ"ל ואחר כל זה הוציאו מודעה מתחת ידם וטענו שהיו אנוסים מחמת השטר מתנה שתפסה אחות ראובן ושלכך הודו ונתחייבו ועתה מה שצריך שילמדנו רבנו הוא זה אם מאחר ששטר מתנה זו לא נמצא אלא מת"י שמעון הנפטר שהיה מונח בארגז שמשכן ביד אחות ראובן ולא יצא שטר זה מתחת ידי מקבלי המתנה או ע"י אחר דילמא שמעון נתן להם מתנה אחרת או פרעם וחזר וקבל שטר המתנה כמו ש"ח שפורע הלוה ולוקח שטרו מאחר שיוצא מת"י שמעון אביהם ועוד שמאמתים הדבר כי לא עשה שטר המתנה אלא להבריח מן המס כדי שיוכל לישבע בעריכ' המסים ואחר שנשבע חזר הבן ונתנו לאביו כפי מה שאומרים והקצה לו ד"א חלף שטר המתנה או יהיה ענין זה כמי שכ' ללות ולא לוה כך אנו אומרים בנ"ד כתב לתת המתנה ולא נתן אע"פ שהקנה לו בקנין הויא מתנה על יד ההברחה כנזכר ובגילוי סגי לגבי המתנה כעובדא דההיא איתתא וכו' ועוד אחר ששמעון מצוה בשעת מיתתו ואומר שביד האיש הלוה הם מעותיו של ראובן הנזכר כנז' אין אדם משטה בשעת מיתה ורוצה שיפרעו מעות ראובן משם ולזה נאמר בודאי שהמתנה בטלה והצוואה קיימת. ועוד ילמדנו את"ל ונניח שהכל קיים אם יקרא אונס עיכוב שטר המתנה שנמצא בארגז ולא נתנה אותו לבני שמעון אם אונס זה יקרא אונס אחר שהיו רוצים לאכול ממונו של ראובן שלא היו רוצים לקיים לדברי המת וגם היה השטר והכתובה בכלל המשכונות ובשביל זה היתה רוצה אחות ראובן לעכב השטר מתנה והכתובה וכי שטר מתנה וכתובה זו מי מסרם בידם הלא שמעון לבדו ואתם עתה שתבאו מכח שמעון מורישכם קבלו עליכם ג"כ שעבוד שמעון מורישכם ואם לאו לא אתן מאומה ואחות ראובן שמסרה השטר מתנה והכתובה לא יפה עשתה כי איבד' נכסי ראובן בהחזיר המתנה והכתובה כי שמא כלם פרועין והצוואה קיימת. עוד ילמדנו רבינו כיון שאחות ראובן לא היה לה הרשאה מאחיה לא יקרא אונס מה שעיכבה השטר מתנה והכתובה כיון שאם היה לשמעון חוב על אחר לא היה יכולת בידה לעכב השטר מתנה והכתובה בעד החוב האחר שהיה שמעון לוקח הארגז עם הכל מתחת ידה ג"כ עתה אין לה כח כיון שאין לה הרשאה כנזכר ולא יקרא אונס. עוד יש טענה אחרת ששטר החיוב שעשו הוא קיים ולא יש בו טענת אונס לפי שכשבא בנו של ראובן ואמר ליורשי שמעון שהיה יותר חוב אביו ראובן מר"צ פרחים הלכו יורשי שמעון וראו בפנקסו וברצון נפשם כתבו ש' פרחים בשטר וקרעו שטר החיוב מר"צ פרחים שהיה מקודם על האלמנה והיורשים והי' זה אחר שנתנה להם אחות ראובן השטר מתנה והכתובה. עוד ילמדנו שמעון עשה המתנה הנ"ל לבניו מת' פרחים וכתב בשטר המתנה חוב שיש לי ביד פלוני ופלוני ת' פרחים הריני מזכה לבני והיה זה כמו ה' שנים ועתה בשעת פטירת שמעון הנזכר צוה שמחוב שיש לו ביד פלוני בשותפות הר"צ פרחים הם של ראובן ושטר שותפות זה האחרון היה משתי שנים אם נאמר כיון ששטר המתנה היה מה' שנים והמעות שאמר בשעת פטירתו שהיה ביד פלוני בשותפות ר"צ פרחים הם של ראובן היה מב' שנים א"כ המתנה הלכה לה והמעות שצוה הם של ראובן כמו שצוה שלא ראי זה כראי זה או לא עוד טוענים אשר מצד ראובן נגד טענת אונס הכתוב במודעא כי הנה בידם שטר חתום ומקוים איך עבר כמו שני ימים בין חזרת שטר המתנה והכתיבה לכתיבת השטר שנתחייבו אלמנת שמעון ובנו וקודם הקנין והשבועה וא"כ המודעא בטלה כי גם אם יהיה שמצד האונס היה מודה ומסר המודעא כתקנה כעדות עדי המודעא הרי שני עדים אלו מעידים שכאשר נעשה השטר חיוב ונטלו קנין ושבועה בין שמעון ואלמנתו כבר נסתלק האונס ונעשה אפילו השטר של ר"צ פרחים אחר סילוק האונס וא"כ מודעא בטלה והשטר קיים

תשובה הנה קודם כל דבר צריך לדעת אם יש זכות לראובן בחוב שצוה שמעון שיגבו לראובן הר"ץ פרחים ככתוב בשטר הצוואה מחמת שבני שמעון אומרים שאותו החוב הוא שלהם שניתן להם במתנה. והנה כפי הבא בשאלה שהחוב שניתן לבניו היה ש"ח של ארבע מאות פרחים שהי' לו זה ה' שנים והחוב שיש לו עתה הוא מת"ן פרחים כי השותפות הראשון נתבטל ואחר זמן חזרו להשתתף ועשו עסק אחר וזה הוא שטר אחר זה ראיה כי במתנה אין כתוב שם אלא שטר של ת' פרחים ועתה הוא של ת"נ וגם זמן כתיבת השטר השני של שמעון על אותו פלוני הוא זה שנתים והוא אחר זמן מתנתו לבניו ודאי שלא נתן לבניו אלא אותו החוב הראשון שהרי אפילו השט"ח שהי' בזמן המתנה ההיא היה צריך להקנותו להם בכתיבה ומסיר' כ"ש השטר שהיה אח"כ באופן שאפשר שאפילו אותה המתנה על השטר ההוא לא נעשה כדין כ"ש על שטר השני של ת"נ שעדיין לא היה וא"כ אין כח ליורשי שמעון בשטר ההוא מחמת המתנה ההיא להפקיע זכות ראובן מחמת צוואת שמעון. ולענין המודעא כפי מה שבא בשאלה שעל שידעו שהי' השטר מתנה ביד אחות ראובן עשו שטר החיוב ההוא אין זה אונס כלל חדא שאפשר שהיתה מעכבת על היות שטר המתנה בכלל המשכונות כי התיבה וכל מה שבתוכה הושם בידה למשכון מעותי' וע"כ עד שתפרע כל החוב היתה יכולה לעכב הכל בידם ועוד כי שטר מתנת בריא אפילו בקנין שנמצא תחת רשות הנותן אחר מותו הוא מחלוקת בין גדולי הפוסקים אם יתנו אותו אל מקבל המתנה אם לאו כמ"ש ה"ה פ"ט דזכי' ומתנ' וא"כ מה שלא נתנה השטר מתנה ליורשי שמעון כדין עשתה למ"ד וא"כ איך יקרא אונס מה שלא נתנה להם מיד ואדרב' אשר לא טוב היתה עושה אם היתה נותנת לדעת הפוסקים ההם ואף על פי שיש חולקים תצטרף טענה זו עם הראשונה כי היה גם השטר משכון