מהר"ם אלשיך עב

לווי ואם כן החילוק מבורר דשאני נ"ד שבמשמעות שוללים נכלל הכל בלי שם לווי ומ"ה הוה לי' כמפורש כל מיני שוללים ועוד שגם מהרי"ק עצמו לא סביר' ליה דבכלל צדקה הוא פ"ש כמ"ש משא"כ לפי הנלע"ד אלא שרצה לומר אפילו אם יהיה מי שיעל' על דעתו שהפ"ש נכלל במלת צדקה וליה לא סביר' ליה משא"כ בנ"ד דאין ספק שנכלל בלשון שוללים ועוד כי מאחר שבשטר הראשון שקדם כתוב בו שוללים שיבואו על הספינה ובשטר השני לא אמרו אלא שוללים סתם ודאי שבכוונה שינו לכלול גם מחוסרי ביאה מהחוץ ועוד שבשטר השני כתוב שכל לשון שיהיה בו ספק שתהיה יד בעל השטר על העליונה. הילכך מכל הני טעמי נראה שחייב ה"ר יוסף לפדות המשכונות מכח השטר השני כדכתיבנ'. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

סא שאלה ראובן שמכר סך סחורה לשמעון בכך פרחים במקום הנקרא ענא וכתבו שטר חוב עליה והיה כתוב בשטר החוב אשר לראובן על שמעון בלשון זה ונתחייב שמעון לפרוע לראובן בטריפול כך פרחי' כל פרח מח' שאהיש ממטבע הנהוג היום בענא ובבגדאד ע"כ והמנהג הוא שם בבגדאד ובענא מקום המכר הנזכר שכל האהים שוה ה' חתיכות וכשבא ראובן ליפרע משמעון החוב שלו מצא שבטריפול מקום הפרעון הנזכר אינו שוה שם השאהי' כי אם ארבע חתי' וחצי ושמעון טוען איני חייב לפרוע אלא במקום הפרעון הנז' בשטר החוב ח' שאהיש לכל פרח וראובן טוען שמה שכתב בשטר החוב ח' שאהיש לכל פרח הוא מפני שהיה סבור שגם במקום הפרעון יהיה שוה השאהיש כמקום המכר הנזכר כל שאהיש בה' חתי' ולכן כתבו ח' שאהיש לכל פרח שאם היה יודע ראובן שבמקום הפרעון הנזכר לא היה שוה השאהיש כ"א ד' חתי' וחצי לא היה מוכר לו סחורתו באותו הסכום שמכר לו כ"א ביותר ממנו לערך שיעלה הפרח מ' חתי' שהם בטריפול ט' שאהיש ועוד טוען ראובן שלכך דקדק ולא כתב בשטר החוב שנתחייב שמעון כך שאהיש אלא כך פרחי' כל פרח מכך שאהיש בשביל שאם יחסר משווי השאהיש שהוא ה' חתי' שישלים לו עד ערך כל פרח שהוא מ' חתי' יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה אין זה מקום שאמרו להאריך לפשיטותו כי הלא אם היה כתוב בשטר שיפרע לו בשאהי' ח' בכל פרח בטריפול היה מקום להסתפק אך בנוסח הבא בשאלה שכ' לפרוע בטריפול כך פרחים כל פרח מח' שאהי' דבר ברור שאין ענין השאהיש רק להודיע שיעור הפרח שהוא מסך שמנה שאהי' שבענא ובגד' אך כך פרחי' הוא החיוב ואם יתן לו בטריפול שמנה שאהי' בכל פרח יהיה פחות מהסך פרחים שקצבו במכר ובודאי שלא עלה על דעתם לפחות מהסך פרחים. והרי זה דומה להא דתנן נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י כו' ופירשו בגמ' דמקולי כתובה שנו שנותן לה פחות שבמטבעות שני המקומות והביאו הרמב"ם ז"ל וכ' עליו ה"ה וז"ל ודע שכל זה הוא כשיש בשווי המטבע שהוא מגבה לה כדי מאתים ומנה שתקנו חכמים אבל פחות מכאן א"א לפחות ולא הוצרך רבנו לפרש זה שכבר נתבאר שכל הפוחת לבתולה מק"ק ולאלמנה מק' הרי בעילתו בעילת זנות ע"כ. הנה דמשום דודאי לא נתכוין על הפחות מר' אעפ"י שנשא במקום שסך המעות שהזכיר הם פחות מק"ק ל"א שפיחת מן השיעור ועשה בעילתו בעילת זנות אלא אדרב' אנו אומרים דכיון דאין אדם עושה בעילתו בע"ז דודאי לא כיון אלא על שיעור ק"ק אעפ"י שאין מטבעות אותו מקום עולים לשיעור זה ומשלם העודף א"כ כ"ש בנ"ז שלא עלה בדעת שאחר שקצבו סך המכר בכך פרחים שיתרצה בפחות מהסך ובודאי שלא כוונו אלא שבמקום הפרעון לא יפחות מהסך פרחים וק"ו הדברים כי שם היו מעות סתם ובנ"ד מפורש לפרוע לו כך פרחים כי לא היה ענין הזכרת השאהיש רק להודיע שיעור הפרח. ועוד כי מאחר שלא כ' לו לתת לו בטריפול ח' שאהיש בכל פרח אלא כך פרחים כל פרח מח' שאהיש וא"כ הגע עצמך שבא להגבותו חתיכות האם לא יתחייב לתת לו מ' כשווי ח' שאהיש שבענ' ובגד' כי לא יעלה על לב שיתן לו ל"ה חתי' וחצי כי זה אינו פרח ולא נאמר לו שיחליפם בשהאיש ויבואו ח' ויהיה פרח בעיר אחרת כי זה אין לו שחר וא"כ כיון שבפרוע חתי' יתן מ' גם בתתו שאהיש לא ישתנה השיעור. ועוד דאדרב' מלשון השטר נלמוד שכתוב שהפרח יהיה מח' שאהיש וא"כ ודאי לא על טריפול כיון שהרי אין שם שווי פרח ח' שאהיש בשום אופן לא במשא ומתן ולא במעות אלא ט' שאהיש וא"כ על מקום ששוויו ח' כיונו שהוא בגדד וענה ודומיהם וא"כ על כרחו כשיפרע בטריפול בשאהיש ישלים לו עד שיעור הח' שבמקום אחר. זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

סב שאלה ראובן מכר ביתו הידוע לו לשמעון ודר בו שמעון שנה או יותר ואח"כ יצא שמעון מהבית וחזר ראובן לביתו ונשאר שטר המכר בידו והוצרך שמעון ללות מעות מלוי ומשכן לו שמעון השטר מכר והיה פורע ללוי שכירות הבית מכח השטר מכר שמסר ללוי כאילו הבית ההוא היה של לוי ע"י השטר מכר שמסר שמעון ללוי ויארכו הימים וילך לו שמעון לארץ אחרת וישב שם ימים רבים ויהי היום ויתבע לוי לראובן תן הבית או תפרע לי שכירות כי שטר מכר שמכרת אותו לשמעון ממושכן בידי על חוב שיש לי עליו השיב ואמר הנה בידי כתיבת ידו של שמעון איך חזר ומכר לי הבית ומקצת המעות שנשארתי חייב לו נשארו בתורת מלוה אצלי וזמן הכ"י ההוא מוקדם לזמן שנתחייב לך והנה בידי שטר בעדים שאחר שפרעתי לו השארית ההוא לא נשאר לו שום דבר ולוי טוען הנה שטר המכר שמכרת לו בידי ואין כח לכ"י הזה לשבר כח השטר ההוא ואפי' ששמעון מודה לך שכתב ומסר לך קודם החוב שמא קנוניא אתם עושים להפסיד ממוני

תשובה הנה כפי הנראה לא כתב שמעון ללוי שטר מכר ולא הקנה לו ע"פ הבית ההוא אלא שמשכן לו השטר מכר או שמכרו לו בכתיבה ומסירה הוא וכל שעבודו וקי"ל דבין שטר מכר בין שטר חוב נקנין בדרך הזה וא"כ הוא בנ"ד לא קנה לוי הבית ההוא כלל שהרי דעת הרא"ש ז"ל ורבי' ירוחם והטור הוא דמה ששטר מכר נקנה בדרך הזה היינו שטר קניה שנקנה בו הקרקע אבל קרקע שנקנה בחזקה או בק"ס וכתבו שטר לראיה אין אותו השטר נקנה בכתיבה ומסירה אפי' הקנה לו הוא וכל שעבודו וז"ל הרא"ש ז"ל פג"פ ויראה לי הא דאמר שטר מכר נקנה לרשב"ג במסירה ולרבנן בכתיבה ומסירה אם מסרו לו וכתב לו קנה לך איהו וכל שעבודיה היינו דוקא בשטר קניה שכתב שדי קנויה לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח שני קנה אע"פ שלא נכתב השטר וכו' עד אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בק"ס וכתבו השטר לראיה אם מכר אותו השטר לאחר וכתב לו קנה לך איהו וכל שעבודי' לא קנה השדה שהרי גם הראשון לא קנה באותו השטר והיאך ניפה כח השני לקנותו באותו שטר ואע"פ שכתוב בו הקנין ואחריות מ"מ לאו שטר של קנין הוא ולא דמי לש"ח דהתם לא שייך ביה קנין אלא ממון שהלוהו נתחייב לו בע"פ והשטר נכתב לגבות ממשעבדי ובמסירת ש"ח קונה את שעבוד הנכסים וגם החוב בתקנת חכמים וכיון שקנה החוב קנה גם השעבוד נכסים הכתוב בשטר אבל בקניית שדה לא אלים כח לוקח שני לקנות בשטר שגם הראשון לא קנה בו עכ"ל והיא דעת רבינו ירוחם והטור וא"כ לפ"ז לא קנה לוי הבית ההוא כלל ע"י השטר מכר שנטל משמעון נמצא שאין לו שייכות ללוי בבית כ"א שרוצה לגבות חובו ממנו כיון שהוא קנוי לשמעון בכל שאר קרקעותיו אם כתיבת ידו של שמעון שביד ראובן שחזר ומכרו לראובן קודם שנתחייב שמעון ללוי לא חשבינן ליה לקנוניא. אבל אפשר דאיכא למיחש כי הא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דמלוה וז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון ק' ולוי חייב לראובן ק' מוציאין מלוי ונותנין לשמעון לפיכך אם אין לראובן נכסים והיו לו שטרי החוב על לוי ואמר לו שטר אמנה הוא פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושין לאבד זכותו של שמעון אלא ישבע שמעון ויטול מלוי כדין כל טורף עכ"ל. הרי דחיישי' לקנוניא כה"ג דכך הוא מה שמודה ששטר שיש לו על חברו פרוע הוא לשלא יגבה בעל חובו כבנ"ד שאומר שקודם זמן חיובו ללוי חזר ומכר הבית לראובן לשלא יגבה ממנו לוי ול"ל דשאני הכא שכתוב בכתב ידו שמכר לו והזמן מוקדם דכולי האי לא עבדי משום קנוניא א"נ הוה אפשר לומר דהתם חיישינן דק דקאמר שטר שיש לי על פלוני פרוע קנוניא הוא עושה משום דסבר אחר זמן אגבה מבעל חובי בשטר שבידי ועתה אדחה את אשר אני חייב לו שלא יגבה ממנו מש"ה חיישינן שאינו מפסיד אבל בנ"ד שאחר זמן אם יבא הוא בשטרו לקחת הבית מראובן לא יוכל מפני הכתיבת יד שנתן בידו ונמצא מפסיד כולי האי לא חיישינן שעושה קנוניא להפסיד דהא אעפ"כ חיישינן שהרי הביא מה"ר ז"ל תשובת הרשב"א ס"ס מ"ז וז"ל ראובן שהודה בכתב ידו לנמואל בן שמעון שכל מה שיש לו בין קרקע בין מטלטלין היה משותף בינו ובין שמעון אחיו הנז' ואח"כ נשא ראובן אשה ושעבד לה נכסיו ואח"כ נפטר ראובן הנז' ונמואל בא בכתב ידו לחלוק בנכסים ואלמנת ראובן טוענת שאינה מאמינה שנכתב כתב הודאה זה קודם שנשאה ואע"פ שכתוב בה זמן מוקדם לנשואין שמא לגרע כח שעבוד' נתכוון ולאו כל כמיניה. והשיב לענין הקרקעות של ראובן הדין עם האלמנה לפי שלא היה יכול ראובן למוכרם ולא ליתנם להוציאם משעבוד' וכיון שכן אף הודאתו אינה הודאה וה"ה לכל מטלטלין אם כתב לה מטלטלי אגב מקרקעי אבל אם לא כתב נאמן על המטלטלין שאלו רצה זה להוציאם משעבוד אשתו למה לו לשקר הרי יכול ליתנם לזה עכשו עכ"ל. הרי שכתיבת יד אפי' מוקדמת לא מהניא דחיישינן לקנוניא אע"ג שבמה שמסר כתיבת ידו לנמואל בן שמעון והי' לו הפסד בדבר שהיום או למחר יתבענו בדין מכח כתיבת ידו ויקח חצי נכסיו ואעפ"כ כתב דחיישינן לקנוניא וא"כ בנ"ד דכוות' אבל אם יש זכות לראובן בכתיבת יד שמעון זה אינו אלא באחד משני פנים או אם יש נכסים אחרים לשמעון לפרוע ללוי דבהכי לא חיישינן לקנוניא כמו"ש מלשון הרמב"ם ז"ל בפירוש והסכימו עמו הפוסקים או בדרך שני והוא אם משיצא שמעון מהבית וחזר בו ודר בו ראובן עד עתה שבא לוי לתבוע עברו שני חזקה ולא מיחה שמעון שיכול לומר אפי' לא היתה כתיבת ידו של שמעון בידו חזרתי וקניתיו מדין חזקה ונאמן בשבועתו. וכל זה הוא אם לא מכר בפירוש שמעון ללוי הבית ההוא שאם מכרו לו כשמסר השטר מכר שלו בידו אבל אם מאז מכרו לו אין טענת מחאה כלום שמה שלא מיחה לוי הוא שהי' נוטל שכירות משמעון ככתוב בשאלה וכן אם היה לשמעון על ראובן שטר שכירות וכשמסר שטר המכר ללוי מסר לו ג"כ שטר שכירות בטלה בזה טענת