מהר"ם אלשיך ע

ואשמח בתשובות החכם השלם מה"ר יוסף פירמון יצ"ו בתשו' זו הבאה אלינו שמחזיק ומראה ראיות לדבר ושם ראיתי גם תשובת מהר"מ טראנ' זלה"ה שכתב על תשובתו וז"ל ולענין אם ג' או ד' ב"כ בעיר א' יכולין רוב מנין ורוב בנין לכוף למיעוט אפילו הם קהל אחד שיקבלו עליהם הסכמת רוב הקהלות האריך בזה החכם הרב נר"ו להכריח שיכולין לכוף רוב הקהלות שבעיר אחת לקהל אחר שיסכימו עמהם בכל מה שיש בו מיגדר מילתא אפילו מעט נ"ל שהדין עמו גם בזה והתשובה של הרשב"א והריב"ש שכתב שאין קהל אחד יכול להכריח לקהל אחר לקבל הסכמתם נראה שקהל אחד קורא כאן בני עיר אחת כמ"ש החכם השלם נר"ו וכמו שנראה מלשון תשובתם וכל ב"כ של עיר אחת יכולים להכריח ב' קהלות לקהל אחד שיקבלו עליהם הסכמה שהיא למיגדר מילתא בעלמא כפשטא דבריתא דרשאין בני העיר להתנות וכ"ש במגדר מילתא דאיסור' וכן כל הפוסקים שכתבו רשאין בני העיר וכו' סתם דמשמע בני עיר א' בין שיהיה בה ב"ה א' או כמה קהלות כי אין פרודם בני עיר א' לב"כ אלא מפני שאין מקום בית המקדש מעט מחזיק את המרובים כמו בב"ה שי"בב שהיו עומדים צפופים כו' וצריכים בכל עיירות ישראל שיש בהם עם רב לעשות בתי תפלה אם לסבה הנז' אם מפני שהעם רב והעיר רחבת ידים ואין כל אדם הדר בקצה העיר יכול להשכים ונהפריב לב"ה ואין כלם זוכים לשכר פסיעות וצריכין ב"ה בכל שכונה ושכונה וכו' עד נלמוד אנחנו גם כן בזמננו להיות אגודה בעיר אחת בכל התקנות ע"כ. ועוד האריך: כללו של דבר שאין חילוק בין עיר שיש בה ב"ה אחד לעיר שיש בה ב"ה רבים שבכללם הולכין אחר הרוב בין במה שהוא מיגדר מילתא במילי דשמיא בין במה שהוא לתיקון העיר במילי דעלמא שכיון שהוא תיקון לכולל לא חיישינן אם יהיה רווחא להאי ופסיד' להאי דתקנת הכולל עדיף כענין להתנות על המדות וכו' וכיוצא מעניני צרכי העיר ותקנותיה ע"פ טובי העיר כי תקנות אלו במילי דעלמא לצורך הנהגת העיר חשובות לפני הקב"ה כי בגלל הדבר הזה ירבה שלום בארץ ובשמוע המיעוט אל הרוב ישקוט מדון כי יהיו ישראל כאיש אחד חברים ומרבים שלום בעולם. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

ס שאלה בעיר רודיס נעשה עסק בין ה"ר יוסף ובין הר' יקותיאל וכ"ד משולם וז"ל השטר שביניהם בהיות שה"ר יוסף הדר פה רודיס מכר לה"ר יקותיאל ולכ"ר משולם הדרים פה רודיס סך של לבנים כרותי' הנקראים אשפרוש קורטאדוש בסך שט"ו גרושוש והלבנים הכרותים ממושכנים ביד ה"ר שלמה בעד השט"ו גרושוש שנתחייב ה"ר יקותיאל בשלוניקי למי שיצוה ה"ר שלמה הנז' ושמו משכון תחתם כל כך כלי כסף וכלי זהב לבטחון הש"טו גרושוש עד שינתנו בשלוניקי ועתה הנה בא לפנינו ה"ר יוסף הנז' והודה שאחריות האשפרוש כרותים הנז' אשר יוליך עמו ה"ר יקותיאל הנז' אחריותם על ה"ר יוסף הנז' מנמל רודיס ועד נמל שלוניקי ואחריות שקבל עליו ה"ר יוסף הנז' הוא בשבירת הספינ' ח"ו או שוללים שיבואו על הספינה שינך בה כר' יקותיאל הנז' אבל אין על ה"ר יוסף שום אחריות אחר מלבד האחריות הנ"ל בספינה הנז' ונתברר ביניהם שאם ח"ו תארע שום תקלה בדרך באופן שלא יפרעו הש"טו גרושוש הנז' שמחוייב ה"ר יוסף לפדות המשכונות אשר שמו כר' משולם וכר' יקותיאל הנז' ביד כר' שלמה הנז' כדי להחזירם בידם מנוקים ושפויים וכו' וקנינא כו' והיה זה פה רודיס ה' לחדש סיון השמ"ג ליצירה וכו'. והאלהים ם מצא את עון כל הבאים באניה אשר בתוכה נכנס ה"ר יקותיאל לשלוניקי ובהיותם בלב ים בעלי האני' הגזלנים זדים ארורים בגד בוגדים בגדו והרגו את כל היהודים אשר היו בתוך האני' אנשים ונשים וטף לא נמלט מהם רק יהודי א' אשר על פיו נודע הדבר אל נקמות ה' ינקום נקמתם ובכללם נהרג ה"ר יקותיאל הנז' ונאבדו המעות הנ"ל ועתה קם ה"ר משולם הנ"ל ותובע מה"ר יוסף הנז' שיפדה משכנותיו אשר ביד כר' שלמה הנז' כי כן קבל עליו בשטר הנ"ל אחריות שוללים וה"ר יוסף משיב וטוען שהוא לא קבל עליו רק אחריות שוללים אשר יבואו מבחוץ על הספינה אמנם אחריות בעלי הספינה עצמה אם יבגדו בם להרוג ולהשמיד לשלול שלל ולבוז בז אחריות זה לא קבל עליו שכ"כ בשטר הנ"ל וז"ל ואחריות שקבל עליו ה"ר יוסף הנז' הוא בשבירת ספינה ח"ו או שוללים שיבואו על הספינה שילך כ"ר יקותיאל הנ"ל משמע דוקא שוללים שיבואו מבחוץ אמנם לא שוללים מבפנים ילמדנו רבנו הדין עם מי

תשובה גרסינן פרק מי שאחזו ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמיתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמיה דרבינא א"ל זיל שפי ליה. דהא קבלית עלך כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינ' אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטו לקמיה דרבא אמר להו אונס' דלא שכיח הוא איתיביה רבינא כרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או השיכו נחש ה"ז גט ומקשו עלה בתוס' וז"ל תימא מאי פריך ליה רבינא לרבא מגט הא אית לי' לרבא פ"ק דכתובות ללישנא קמא שהוא עיקר כדמוכח בהשולח דאין טענת אונס בגטין כדמפרש התם משום צנועות ומשום פרוצות וכו' עד ואפילו באונסא דלא שכיח איירי התם דבשכיח אמרינן התם דלכ"ע אין אונס דמייתי מהא דפסקי' מברא ודחי אונסא דשכיח שאני דה"ל לאסוקי אדעתי' ואומר ר"י דאיכא ג' גווני אונס דאונס שכיח לגמרי לכ"ע אין אונס דלא שכיח כלל כגון דשמעתין אפילו לרבא יש אונס בגטין דליכ' למיגזר משום צנועות דסברא דאניס כיון דלא שכיח כלל ומשום פרוצות נמי לא גזור רבנן כיון דלא שכיח כלל ופלוגת' דאין טענת אונס היינו בשכיח ולא שכיח ע"כ תירוץ של ר"י ז"ל ומזה נראה שעושין התוספות עקר דבפ"ק דכתובות מקשו כי קושיא דמקשו בפרק מי שאחזו ולא מייתו אלא האי תירוצא בלחוד וכ"כ הרא"ש ז"ל פ' קמא דכתובות וכן כתב הר"ן ז"ל. נמצא לפי זה דכל טענת אונס טענינן בממון בין דלא שכיח כלל כגון ההוא דאפיק עלה נהרא או ההיא דאיסתכר נהרא או מעין אכלו ארי או הכישו נחש או נפל בית עליו שכיח ולא שכיח כגון ההוא דחלה הוא או שחלתה היא דכתובות וליכא אונסא דלא טענינן בממון אלא כי ההיא דפסקיה מברא דשכיח טפי שדרך המעבורת להיות לפעמים לצד העיר וא"כ בנ"ד אין ספק דלא גרע אונס הקמת בעלי הספינה עצמם לשלול ולהרוג מאונסא דשכיח ולא שכיח ואמרינן דכל כי האי לא אסיק אדעתי' שאינו מצוי בכל אונס דשכיח אבל שוללים מהחוץ שכיח טפי והא אתני עלייהו וקאמר שוללים שיבואו מעלמ' וכ"ת דלישנא דשיבואו על הספינה אינו מדוייק שמצינו בקרא לשון ביאה ואינו ממקום למקום כד"א בא אחיך במרמה ובא גואלו הקרוב כאשר ראיתי באחת מן התשובות הנה הפסוק הראשון כמשמעו הוא ואפי' תימא דמתרוייהו איכא ראי' לא דמי אשגרא דלישנ' דלא קפיד למידק לישני' למאן דמכוין לפרש ולפרט תנאו דדייק דהא בתר דכתיב בשטר' שקבל האחריות בא לפרט ולומר ואחריות שקבל עליו ה"ר יוסף הוא בשבירת הספינה או שוללים שיבואו עלי' ואין ספק שכשבא לפרש ולפרט מדייק בלשונו ולא עוד אלא שאפי' יהי' הדבר שקול לא מפקינן ממונא בהכי מספיקא. ועוד דאי הוה שכיח האי אונסא כי ההוא אונסא הוה אפשר למימר דמה לי דאתו מעלמא מה לי מינה ובה אבל כיון דלא דמו אהדדי איכ' למימר דלהכי אכוין וכ"ש דאפי' נימא דאיכא ספיקא במלתי' יד בעל השטר על התחתונה כדאמרן. איברא דאיכא תירוצא אחרינא בתוספות פ' מי שאחזו וז"ל ועוד אומר ר"י דאפי' הוי הכא אונס שכיח כי ההיא דכתובות פריך שפיר רבינא דדוקא גבי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אמרינן אין טענת אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות אע"ג דלא אסיק אדעתי' אונס דלא שכיח מ"מ הוה בכלל משמעות לשונו דאם לא באתי משמע בכל ענין שלא יבא אבל אם מת מחולי זה או לא יעמוד מחולי זה משמע שר"ל שאם ימות ע"י החולי יהא גט אבל אם ימות מחמת דבר אחר לא יהא גט ולהכי פריך רבינא דאם איתא דלא אסיק אדעתי' אונס דלא שכיח אין לנו לומר שיהא גט כיון דבכלל משמעות לשונו נמי לא הוי נפילת בית וכו' אלא ודאי כל אונס מסיק אדעתי' וכו' והנה לפי תירוץ זה משמע דלא שני לן בין אונס לאונס ובהכי אפשר דבממון לא טענינן טענת אונס אלא היכא שהאונס גדול כי ההוא דאפיקו בה נהרא ודאיסתכר נהרא דעובדא דשומשמין אבל אונס דשכיח ולא שכיח אפי' בממון לא טענינן ליה. וכ"כ דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ט דמכירה וז"ל המוכר קרקע לחברו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהי' חייב לשלם אפי' בא אנס וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהי' משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה או שבאה זועה והשחית אותה ה"ז פטור שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל תנאי זה וה"ה לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבכללן היה התנאי והן שהיו בדעת המתנה בשעת שהתנה ע"כ. הנה נראה שאין בממון טענת אונס אלא בדבר שהוא פלא כהפסק הנהר או שחזר הנהר לעבור בתוכה אבל אונס דשכיח ולא שכיח אין בו טענת אונס וא"כ בנ"ד דמסתברא דהוי שכיח ולא שכיח לית ביה טענת אונס אבל אין מהרמב"ם ראיה כלל דהא איכא למידק בלישני' דמשמע שדבריו סותרין אלו את אלו דמעיקרא קאמר ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא משמע דדוקא משום שהוא אונס רחוק מאד אבל אם אינו דבר פלא אע"ג דאומדן דעת הוא שלא הי' דעת המתנה עליו אין לו טענת אונס ובתר הכי כתב וה"ה לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה וכו' דמשמע אע"ג דלא הוי פלא. אבל למיקם עלה דמילתא דייקינן לישני' דקאמר וכל אונס וכו' אינו בכלל תנאי זה דמדקאמר תנאי זה משמע שהיות זה התנאי ולא תנאי אחר הוא דמצרכי' שיהי' האונס בדבר שהוא פלא אלא ודאי דשאני לי' להרמב"ם ז"ל בין אומר שמקבל עליו כל אונסא דמתיליד שמורה שבא לכלול כל מיני אונסים שיולדו למתנה תנאי סתם דבכולל כל אונסא דמיתיליד לא ממעטינן אלא אונס שהוא פלא וזהו שהתחיל וקאמר והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהי' חייב ובזה מסיים וקאמר שאלו וכיוצא בהם כלומ' שהם רחוקים הרבה ממעטי' משום שלא עלו על לב וזהו שאמר שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא וכל אונס וכו' אינן בכלל תנאי זה כלומר תנאי זה דוקא שקבל כל אונס שיולד ובתר הכי קאמר וה"ה לכל תנאי ממון וכו' כלומר כל תנאי סתם שמקבל עליו אך לא כראשון שהוא כל מה שיולד בזה אומדין דעת המתנה וכו' כלומר אבל א"צ