מהר"ם אלשיך סז

לבני העיר או ג' לב"ה יש להם רשות בכל דבר כאלו עשו כל בני העיר כו' עד כדאמרינן בבתר' רשאין בני העיר להתנות כו' ע"כ. הרי בפי' שז' טובי העיר רשאין לעשות אעפ"י שהמיעוט מוחים ומביא ראיה מבריתא דרשאין בני העיר להתנות כו' נמצא דבני העיר דקתני לאו כלם במשמע אלא ז' טובי העיר וקאמר שיש להם רשות לכל דבר דהיינו להתנות על השערים ועל המדות דמההיא ברית' מייתי ראיה דהיינו דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כדכתיבנא והביא הרשב"א ז"ל שם ראיה מן הירושלמי דקאמר ג' מבית הכנסת כב"ה ז' מבני העיר כבני העיר במה אנן קיימין אי כשקבלום עליהם אפי' א' נמי אי שלא קבלום עליהם אפי' כמה נמי אלא אנן קיימין סתם לפקח על כל עניני צבור ע"כ עוד מביא הרשב"א ז"ל ראיה מהר"י ן' מיגש ז"ל שכתב עלה דקאמר בגמרא והוא דאיכא אדם חשוב ת"ח ממונה פרנס על הצבור דאל"כ אף על גב דעביד בלא רשותא דידיה תנאייהו קיים ע"כ הרי דתנאי טובי העיר קיים אע"ג דאיכ' בבני העיר דאתי להו פסידא ומוחין לית לן בה והיינו כלישנא קמא דר"ת. וכן דעת רבינו ירוחם שהביא תשובת הרשב"א ז"ל שכתבנו. וכן הביא המרדכי תשובת אבי העזרי וז"ל מה שטען האפטרופוס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועה משום אדם במס וביררו להטיל לכל בעל הבית על פי החכם על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחילה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו כו' עד דגרסינן בירושלמי דמגילת' פרק בתרא ג' מבית הכנס' כבני ב"ה ז' מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימין אם שקבלו עליהם אפילו ביחיד ואם לא קבלו עליהם אפילו כמה כו' עד וכיון שכח בידם להפקיע ב"ה מקדושתו אע"פי שיש לכלם חלק וכו' עד ה"ה בכל מעש' הקהל מעשיהם קיים ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסי' ואין מוחה שאם מפורש שצריכים לומר הן א"כ לא עשו טובי העיר אלא כלם כו' עד אבל אם הרוב הסכימו המיעוט חלה עליהם הגזיר' בע"כ כו' עד וכיון שתקנתם וגזירתם קיימת והפקר ב"ד הפקר בדבר שתקנת ציבור הוא דכתיב אשר לא יבא וגו' ואם רוב הקהל מסכימים אל גזירת הראשים יכולים מן הדין לכפות המיעוט להיות צייתי לתקנתם ואם מחניפים ולא הכריחום קולר תלוי בצואריהם עכ"ל ועוד האריך הרי דבמאי דאיירי ברית' דרשאין בני העיר להתנות על המדות דאינו מיגדר מילת' אלא תקנה בעלמ' סבר ככל הני רבוותא דכתיבנ' דאע"ג דאיכ' רווחא להאי ופסיד' להאי דרשאין בני' העיר שנתמנו על עסקי העיר כגדולי ישראל שהפקרם הפקר דמאי דקאמר רשאין אלהתנות קאי ולא אלהסיע על קיצתן כדכתיבנא וכן הרמב"ן ז"ל בתשוב' סימן ר"פ כתב וז"ל דע שכל ציבור וציבור יש להם רשות על יחידיהם שכל ציבור רשאין לגדור ולתקן על כל ישראל ומקרא מלא דבר הכתוב במאר' אתם נארים הגוי כלו והרוב ככלם כדאית' בע"א פא"מ וגרסינן פ"ק דב"ב רשאין בני העיר להתנות וכו' עד עוד השיב הרב במקום אחר וז"ל אותם בני אדם שלא היו בעיר בשעת הנידוי והחרם חייבים הם לנהוג נידוי כו' עד ובלבד שיסכימו עליו רוב הציבור דכתיב הגוי כלו דרובו ככלו וכ"ש בהסכמת ת"ח דהיינו הסכמת אדם חשוב ע"כ. הרי בפירוש דבהסכמות ותקנות הציבור כופין הרוב את המיעוט אפילו לאותם שלא היו בעיר ומביא ראי' מרשאין בני העיר וכו' דהיינו בענין מדות ושערים שהם תקנות בעלמ' במאי דהוי רווח' להאי ופסיד' להאי. וכן הריב"ש ז"ל בתשובה שצ"ט כתב וז"ל יכולין בני העיר לעשות ביניהם תקנות וגדרים והסכמות ולקנוס העובר עליהם מד"ת ואינן צריכין לזה הורמנ' דמלכא ולטעם דינא דמלכות' דגרסינן בפ"ק דב"ב ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצותן וכו' עד ולא זו בלבד אמרו אלא אף בכל ענין שירא' בעיניהם לתקן ולקנוס העובר הרשות בידם אלא דלרבות' נקט הני דאע"ג דאינן דברים כוללים לכל בני המדינ' אבל הם כנגד מוכרי פירות לבד או פועלי' לבד ואית להו פסידא בהכי אעפ"י כן הרשות בידם דהכי גרסינן עלה בתוספת' רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פלו' יהא נותן כך וכך וכל מי שירא' אצל מלכות יהא נותן כך וכך וכל מי שתרפ' פרתו בין הזרעים יהא נותן כך וכך ע"כ כו' עד וא"ת והא אמרינן בגטין גבי פרוזבול דילמא כי תקון הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דרבי אמי ורבי אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל בי דינא אחרינא לא דאלמא אין כל ב"ד יכולים להפקיע ממון אף אם נאמר כן לא קשיא לנ"ד דהתם הוא כגון פרוזבול להפקיע ממון של זה שלא כדין לכתוב עליו פרוזבול אבל מה שעושים בני העיר לענין תקנותיה הרי הם כבי דינא דר' אמי ור' אסי ועדיפי מיניהו. ועוד שכ' ר"ת ז"ל דלא כבי דינ' דר' אמי ור' אסי דוקא קאמר אלא בי דינא רבה באתריהו דאלים מיניהו אבל כל ב"ד קבוע בעירו יכול להפקיע ממון וכ"ש הקהל וכ"נ פ' אלו מגלחין דאמרי' התם מנא לן דמפקרינן נכסי דכ' ואשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר ב"ד הפקר ע"כ. ועוד שאפי' בד"נ ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה וכו' עד כ"ש בממון הקל עכ"ל הריב"ש ז"ל, הנה דדעת כל הני רבוות' הרי"ף והר"י בן מיגאש ורש"י והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש ואבי העזרי והטור ורבי' ירוחם והריב"ש י"א אלה גדולי עולם והירושלמי בראשם כפשט' דברית' דרשאין בני העיר להתנות על המדות וכו' דרשאין קאי אלהתנות שיכולים לכתחלה טובי העיר להתנות על המדות והשערים ושכר פועלין להוריד ולהעלות אעפ"י שיש הפסד לזה וריוח לזה יש כח להפקיע כיון דדעתם הי' לתיקון העיר ולגדור גדר לפי צורך השעה והרשב"א ז"ל בתשובה והרמב"ן ואבי"ה פירשו הענין ע"פ הירושלמי דענין ז' טובי העיר הם ממינים שמן הסתם עניני העיר עליהם לכל דבר אבל אם נתמנו על דבר מסויים בייחוד אפי' יחיד הוא ככל הקהל לאותו דבר ואין מי שיוכל למחות וכל זה הוא ענין ל' ראשון שכתבנו שהבי' המרדכי מר"ת וכמו שפי' הר"מ דעתו של ר"ת דאלים כח טובי העיר כב"ד הגדול להפקיע ולהפקיר בעירם ומשום אפי' דאיכ' פסיד' לקצת' כל כמיניהו לעשות כדכתיבנ' לעיל. והנה מהרי"ק ז"ל בשורש ראשון נמשך אחר ל' אחרון שהביא המרדכי בשם ר"ת דמאי דקתני רשאין לאו אלהתנות קאי אלא אלהסיע ומיירי שהתנו מעיקר' כל בני העיר ולא גדולי העיר בלבד ומ"ה רשאין להסיע לקנוס העובר אבל להתנות על המדות והשערים והפועלין לא כיון דאיכ' רווח' להאי ופסיד' להאי וכ' דאע"ג דטובי העיר יש להם כח כמי גדולי הדור אין להם כח להפקיע ולהפקיר וז"ל וראי' לדבר שהרי כ' המרדכי וז"ל רשאין בני העיר להסיע על קיצתם פירש ר"ת שנעשית מדעת כל טובי העיר וכו' עד ופירש רבינו מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהובררו כמו גדולי הדור בכ"מ עכ"ל הרי לך בהדי' שפירש ר"מ שטובי העיר בעירם כמו גדולי הדור בכ"מ ואח"כ כ' המרדכי בשמו וז"ל וששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשנות כו' עד אבל לשנות שלא מדעת כלם במילת' דאיכ' רווח' להאי ופסיד' להאי ולאו מיגדר מילת' אין שומעין להם לעשות תקנ' לעצמם שלא כתור' עכ"ל. הרי לך שאין ביד ראשי הקהל לתקן מילת' דאיכ' רווח' להאי ופסיד' להאי ואע"ג שכל ראשי הקהל היו רוצים לעשותו וכו' עד וכיון דאין ביד ראשי הקהל לתקן מילת' דאיכ' רווח' להאי ופסיד' להאי הכ"נ לגדולי הדור שהרי רבינו מאיר פירש בעצמו לעיל דטובי העיר יש להם כח בעירם כמו גדולי הדור בכל מקום עכ"ל מהרי"ק ז"ל. כלל דבריו דטובי העיר יש להם כח בעירם לדעת ר"ת והר"ם כמו שהי' לר' אמי ור' אסי בזמנם ואעפ"י כן גם לגדולי הדור אין כח להפקיע ולהתנות היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמו שתמה ואמר דאפי' היו אותם רבנים גדולים כמו ר' אמי ור' אסי לא היה כח בידם לתקן דבר זה במילתא דאיכא רווחא א להאי ופסידא להאי דבריתא דרשאין להתנות על המדות לאו לכתחלה הוא אלא דנהגו מימי קדם ורשאין אלהסיע קאי. ואמינא דכי נאים ושכיב אמר מהרי"ק להאי מילתא הכי ואיך חשב כזאת על ר"ת ועל מהר"ם דלימרו דגדולי הדור כר' אמי ור' אסי לא היו יכולין לתקן היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דהיינו משום דהוו כמפקירין ומפקיעין ממון והלא לא זו בלבד אמרו בגמ' אלא אפי' להפקיר בידים כדכתיב בסמוך מנא לן דמפקרינן נכסי דכ' ואשר לא יבא וכו' יחרם כל רכושו מכאן דהפקר ב"ד הפקר. ועוד יש לתמוה איך השמיט סוף ל' הר"מ שאחר שכתב הו"מ דטובי העיר יש להם בעיר' כח כמו גדולי הדור בכ"מ מסיים הכי כמו שגדולי הדור הפקרם הפקר דכל מקום דמיגדר מילתא ותקנתא כך הפקרם ע"כ. הרי שהר"מ בפירוש אומר שגדולי הדור יכולים להפקיר ומהם למד לטובי העיר שכמו שגדולי הדור בעלמא הפקרן הפקר כך טובי העיר יכולים להתנות על המדות ואם איתא דאין גדולי הדור יכולים להתנות על המדות משום דהוי רווחא להאי ופסידא להאי איך מביא ראיה לטובי העיר מגדולי הדור שכמו שהפקרם הפקר כך טובי העיר יכולים להתנות וכו' אלא ודאי דגדולי הדור הפקרם הפקר ומכ"ש דיכולין להתנות על המדות וכו' ומינייהו יליף הר"מ לדעת ר"ת. ועוד דלא ניחא להו לר' אמי ור' אסי דלימא עליהו הכי דהא אמרינן בגמ' פרק השולח דאינהו בי דינא רבה דאלימי לאפקועי ממונא ומי ישמע למהרי"ק בדבר הזה שמי שהוא ב"ד גדול לאפקועי כח לא יעצר כח להתנות על המדות לתיקון העיר משום דאיכא רווחא להאי ופסיד' להאי אם לא שיסכימו כל בני העיר כאחד או שכבר קדם המנהג בהסכמת כל העיר יחדו שכ"כ שאפילו ר' אמי ור' אסי לא הי' כח בידם לתקן דבר זה דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי. ועוד שאפילו תימא שלא היה בספרו של מהרי"ק סוף הלשון של הר"מ אלא הל' שהעתיק הוא בלבד איזו הבנה יש לדברי הר"מ זולת זה שכתבנו שהרי על מש"כ ר"ת שנעשים מדעת כל טובי העיר מדעתו או בלא מחאתו דטובי העיר הוו כחבר עיר וכל כמינייהו מ"ש על דברי ר"ת אלו ופירש ר"מ הטעם וכו' אין פירוש אחר על זה אלא שהוקשה לו מה טעם יש כח לטובי העיר לבד בלי הסכמת כל העיר לעשות תקנה על המדות והשערים וכו' שאמר וכל כמינייהו וע"ז השיב ואמר כי פירש הר"מ הטעם משום דטובי העיר בעירם הוו כגדולי הדור והנה אין משמעות אחר אלא שכמו שגדולי הדור יכולים לעשות כן להתנות על השערים כך טובי העיר ומינ' דגדולי הדור מכ"ש שיכולים להתנות על השערים אע"ג דודאי איכא רווחא להאי ופסידא להאי וא"כ איך יאמר שר' אמי ור' אסי לא היו יכולים לקצוב שער על המדות והשערים והם דברים ברורים. ועוד שלדבריו של מהרי"ק שמה שאמרו בגמ' רשאין בני העיר להתנות אינו ח"ו לקצוב שער מחדש על הפירות או על שיעור המדות או מה שאמרו בגמ' שיכלו טבחי להתנות בבני אומנות'