מהר"ם אלשיך סה

וקיימה וקבל' עליו וזה נוסחה אנחנו קהל קדוש פטרס הישנה יצ"ו ח"מ מסכימים לקיים כל הסכמות שהיו מקדמת דנא ושלא להפריד שום קהל ואצ"ל יחיד אלא להיות כלנו קשורים כו' בשבועה ובאלה ואפי' אם נתפלל כל אחד בבהכנ"ס שלו לענין תקנת הק"ק אנו כאיש אחד והיה האיש או האשה אשר יפרד יהיו מופרשים ומובדלים מקהל עדתנו כו' פתו פת כותי וספריו כו' ע"כ תורף ההסכמה. ואחר י' שנים קם חכם א' מאותם הד' קהלות בלי היות חכם הקהל כ"א יחיד והתיר לאותו קהל ליפרד לדבר א' והוא שיהיה הקנס ע"פי ממוני קהלו של נענש אך לכל דבר נשאר הדבר באחדוחם ואח"כ נפטרו כל אותם הרבנים וחיי לרוי"שש ובא חכם א' חדש מנהיג כל הד' קהלות ואחר ג' שנים שהיה מנהיגם נזדמן אליו ספר ההסכמות ואמר לקצת מנכבדי הקהלות איך קהל א' אני רואה נפרד מהג' והוא הפך ההסכמה אז נתחברו כבראשונה ואחר ד' חדשים עבר איש מעשירי העיר ונדוהו ונתעוררו קרוביו לאמר אין זה כ"א להיות העובר נדון ע"פ כללות הממונים ולא ע"פ קהלו. כי בזה אין עוזר לו אז עשו הסכמה שכל עובר יענש ע"פ קהלו והחתימו את החכם בע"כ אחר ז' שנים ראו כי רבו המתפרצים וגם ה' אנה לידם כי נמצאת ההסכמה אז קמו ונתעודדו הג' קהלות והחזירו עטרה ליושנה וביטלו החדשה והקהל הד' לא רצו לקבל באומרם שכבר התיר להם אותו החכם כנזכר. טענו הג' קהלות ואמרו כי לא הותר בדין וכי החכם שהיה מנהיג כל ד' קהלות אחר הרבנים הקודמים היה מוחה בהתרה וגם הרב נר"ו שהוא עתה אומר שאין ההתרה התרה והוא שב וחוזר ומאשר ומקיים אותה. והנה על זאת הפליג הרב הנז' בראיות וטענות רבו מספור לקיימא אסר ההסכמה די לא להשניא והן אמת כי לענין הנדון הלז איני רואה שהוא מקום שאמרו להאריך כי בכל רואי השמש לא ישקיף וירא כי אין פוסק קטון או גדול ידין דינם למזור כי זאת ההסכמה רפואות תעלה אין לה כי מי זה אמר ותהי שהסכמה שנעשה בד' חכמי' גדולים אשר להם לבד' ניתנה הארץ ההיא באלה ושבוע' בלי קצבת זמן על כל הד' קהלות בשוה שיבא קהל מהקהלו' ההם מהבאי' אחריהם ויתירו להם כי בענין כזה אפי' יסכימו עתה כל הקהלות אין לאל ידם להתיר אם לא שיהיו גדולים מהראשונים בחכמה ובמנין משא"כ עתה ואשר עברו נוקשו ונלכדו וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל סי' רפ"ח וז"ל וכן אם מת הדור ההוא העומדים תחתיהם מתירים ושהיו גדולים כמותם בחכמה ובמנין בדין נדוי ושמתא כדמוכח פ' משקין וכ"פ רב האיי גאון ז"ל בתשובה. ועוד כי אין עתה המתירים אלא המיעוט שאפילו לדעת האומר שבני בהכנ"ס אחד הם כבני עיר אחרת היינו לעכב בהסכמה שרוצים שאר הקהלות לעשות מחדש אבל להפרד מהקשר שכבר נקשרו עם שאר הקהלות ולהתיר לעצמם זה לא חשב אנוש כמ"ש ומפורסים בכל הפוסקים שאין המיעוט יכולים להתיר אם לא שיסכימו רובם ולמ"ד כלם והנה אלו הם המעט מכל שאר קהלות שנקשרו עמהם ואע"ג שהסכימו גדולי הפוסקים שחרמי צבור כשרוצים להתיר מתירים בלא פתח וחרטה ובלא שאלת חכם היינו כשהם עצמם שאסרו והם חוזרים ומסכימים להתיר וכמו"ש הרשב"א ז"ל בתשו' והביאה רבנו ירוחם נתיב י"ב וז"ל אלא שהקהלות סמכו ונהגו כן דעל דעת כן הם מחרימים והוי כאלו התנו מעיקר' שכ"ז שיסכימו הם בעצמם להתיר יהא מותר ע"כ הרי שאינו מתיר אלא כשהם עצמם המסכימים אך לא הבאים אחריהם ומה גם לרבינו האיי שכתב' בתשוב' והביאה הרמב"ן ז"ל בסימן הנז' שאין הציבור מתירים אלא כשראו שאדרב' הטוב והישר הוא לבטל מה שאסרו כמפורש שם. ועוד כי אפילו היו כל אנשי הקהלות מסכימים עתה לא היו יכולים כיון שחכם מומחה מנהיגם מעכב וכמו שמסיים הרשב"א ז"ל בתשו' שהזכרנו וז"ל ומ"מ נהגו כל המקומות שאחד מן הצבור יכול לעכב וכיון שכן כל שיש מומח' א"א להתירו דאם מן הדין א"א בלא פתחים ואם מצד המנהג שהוא בתנאי אין התנאי אלא כשאין שם מומח' עכ"ל. הרי בפי' שאין כל הקהלות יכולים להתיר אם החכם מומח' מעכב והא קמן תרתי לריעות'. חדא שאינו אלא קהל א' מהר'. ועוד שהחכם מומחה אשר על כלם מעכב. ועוד שאפילו לא היתה ההסכמ' קדומ' אלא שהי' הוא עתה בא לעשות' מחדש כל קהל מהם מחוייב לקיימה. ועוד כי בנדון כי האי אפילו הרד"ך שהוא מן הסוברים שכל בני בהכנ"ס הם כבני עיר אחר לגבי שאר בני בהכנ"ס אחרים בכי האי נדון שקהל אחד יבא ליפרד משאר קהלות העיר כאשר כבר עשוהו הוא קורא תגר בבית י"ד על קהל אחד שהי' רוצה להתיר לרקד עם הנשים שלא ברצון שאר הקהלות שהיו מחזיקים בהסכמ' שהסכימו כל הקהלות כבר וכתב שאין כח בידם לבטל כיון שהית' הסכמה ביניהם. ועוד שאפילו לא היתה הסכמ' זו מקדושים אשר בארץ המה ולא היה עתה רבם של כל הקהלות המחזיק בהסכמ' או עושה אותה מחדש אלא שהג' קהלות היו באים עתה לעשותה מי נתן כח לקהל האחר שהם המיעוט לעכב ולבלתי הכנס אתם בהסכמת' כי הלא אפילו למהרי"ק שדעתו שאין הרוב כופים את המיעוט היינו בהסכמת המסים וכיוצא בזה שאינן מיגדר מילתא במילי דשמיא אבל בנ"ד איה איפה בכל מיני הסכמות שבעולם מיגדר מילת' במילי דשמי' טפי מהאי להוכיח במישור את אישים פועלי און ולשבר מלתעות עול ואי זו מצוה חביבה לפני אלהי עולם ה' כזאת והלא' איש א' שייסרו בזמן הגמ' העביר רעב מהעיר והוא מפורש בקבלה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואיזה הדרך יהיה אם לא ע"י מודאה של מענישי עושי רשע' והם מקיימי עולם מלא. וז"ל ה"ר ד"ך בבית י"ד ולפ"ז אין כח לבני ב"ה אחד לכוף לבני ב"ה אחר דהוו קהל לעצמ' הני מילי היכא דלאו מיגדר מילתא ותקנת' לכלם היא אבל היכ' דמיגדר מילת' ותקנת' לכלם היא כופין דברוב בני העיר תלי' מילת' לענין להסיע על קצתן כדכתיבנ' ואף שהם בכמה מקומות בבתי כנסיות כופין הרוב למיעוט כיון דבעיר א' יושבים כ"ש בהא שכבר קבלו דפשיטא דחייבים לקיימו ולית דין צריך בשש עכ"ל. הרי דבמאי דהוי מיגדר מילת' לית דין ולית דיין שיחלוק בדבר והוא הנדון הלז כי פנת יקרת ההסכמה ויסוד מוסד קיומה הלא הוא לדון עונש העובר ע"פ כללות כל טובי הקהלות למען הרחיק חנופה חלילה או חשדא כי גם שבני קהלו אנשי אמת עושים הטוב והישר לא יצאו מידי חשד והטוב טוב הי' שידון הנענש ע"פ שאר קהלות וקהל הנענש יפרוש או לפחות שימצאו אלו ואלו אך היות ע"פ בני קהלו הוא פתח אל קלקול רב ועצום גלוי לכל הרואה את הנולד. ולהסיר מלב העולה על לבו כי בנ"ז איכא רווחא לזה ופסידא לזה ה' הוא היודע ועד כי אמרתי אני בלבי כי אדרבה על דברת השמר פן ואל הכשל בדבר הזה היתה א' מכוונת מתקני ההסכמה לעשות הדבר הזה להיות הנענש נידון ע"פ כל טובי הקהלות ולא ע"פ קהלו כי אם היה הדבר כך היה רווחא לזה ופסידא לזה כ"א טובי קהל אחר רחמנים או בלתי מקנאים על כל עושי רע מטובי קהל זולתו נמצא. כי אילו הא' שיפול בקהל המקנאים או הבלתי מרחמים כי הענק יעניקוהו סבלות עונשים לא כן הרשעים הנופלים מקהל הבלתי מקנאים או מרחמים בדין כי יקלו ממשא כבד עוונו נמצא הקנס עולה ויורד כנחש והוה רווחא להאי ופסידא להאי אך בהיות כל איש נדון ע"פ כל טובי הקהלות כאחד אשר מקנאים ובלתי מקנאים שם הם כל איש ואיש אשר יחטא יעבור בחדא מחתא ובד בבד יהיה משפטו בעמק שוה באופן כי רווחא ופסידא לכל איש ואיש בכל עון ובכל חטאת אחד הוא. ואם כן איפה מי בכל המורים יורה ידין לבטל ההסכמ' הזאת אחר כי כל אלה לה כי היא למיגדר מילתא במילי דשמי' וליכא רווחא להאי ופסיד' להאי והבאים להתיר הם המיעוט וגם לא היו הם עושי ההסכמ' כ"א דור אחר וגם מאז נעשתה ההסכמ' קבלוה עליהם כל הד' קהלות וגם היתה ע"י ד' חכמי העיר וגם נמשכה: כמה שנים מאין ולאין יצא להם כח להתיר וגם אותו חכם שהתיר להם אין בהתרתו ממש אפילו היה חכם על הקהלות ומה גם עתה כי לא נחמנ' לחכם מנהיג שלא הועילו מעשיו כלום. ואף גם זאת כי אף אם לא היה כ"א שהרב אשר הוא היום נגיד על כלם היה עתה מחדש הסכמ' אשר עדן לא היתה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להמרות את פיו ומה גם בהיותו מחזיק במעוז הסכמתם הקדומ' העשוי' ע"י ד' גדולי ארץ והמה חכמים מחוכמים מקובלים על כל העיר שיוכפל חיובם לשמור לעשות ככל היוצא מפיו ומי ישמע לדבר הזה ולא תצלנ' אזניו ומן התימה על הרב המנהיגם כעת על כל אשר האריך לקיים ההסכמ' והמה דברים פשוטים וברורים כשמש בחצי הרקיע לדעת כל הפוסקים גדולים וקטנים כמדובר וכל אשר עברו עד כה ראוי יחושו על עצמם על העבר ויתנו לב לשוב לתקן על העתיד. אמנם הנה בתוך הדברים הבאים בתשובה ראיתי והנה תשובת רבני שלוניקי קדושים אשר בארץ המה זל"הה וז"ל הן אמת ראיתי דברי החכם השלם כמה"ר דוד ויטל על אודות ההסכמה אשר הסכימו בלארטה שלא יכנס הארוס בבית הארוס' בכמה סייגים וחומרות ואומר מה"רר דוד הנז' כי קהל קדוש פולייסי אשר בלארטה לא קבלו עליהם ההסכמ' ההי' ורוצים שאר הקהלות אשר בצארטה להכריח את קהל פולייסי שיקבלו עליהם ההסכמ' מכח שהם הרוב והמיעוט נגררים אחר הרוב כו' ועוד האריך החכם הנזכר להוכיח כי קהל פולייסי אינן חייבים באות' הסכמה ועיקר דבריו מיוסדים על סוגיי' לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות בפ"ק דיבמות והלכת' כרבא דאמר דבב"ד א' פלג מורין כב"ש ופלג כב"ה שייך לא תתגודדו אבל ב' בתי דינין בעיר א' ליכא משום לא תתגודדו זה כלל דבריו והאמת נראה לע"ד דבהא, לא שייכא ההי' שמעת' דהתם מיירי במילת' שיש בה עיקר מדברי תורה או ד"ס דמיחזי כשתי תורות אמנם בענין ההסכמ' שמסכימים ומקבלים עליהם בחרם ד"א הוא אם קצתן יקבלו על עצמן וקצתן לא ירצו לקבל אין כאן משום לא תתגודדו זה כלל דבריו. ובענין ההסכמ' הנזכר כבר כתבתי שאינה כשרה בעיני על כל כך סייגים וגדרים שלא יוכלו לעמוד בה ובשביל רשע או שוטה שעשה מה שעשה נחשוד כל ישראל ונחזיקם בחזקת בועלי נדות כו' עד ואפילו היה הדבר דבר הרשות שאין בה מצוה אין כח ברוב הקהלות להכריח ולכוף קהל אחד שיעשה ויסכים כרוב הקהלות. והנה הרשב"א בתשובת שאלה והיא מכת"י כתב וז"ל דע כי אנו וקהל ויילה פראנקה וקהל שרכונה ונסאבילת תיבה אחד וכיס אחד לכלנו בפרעון המסים והארנוניות וכל דבר שיוטל עלינו מצד המלכות וכל אשר אנו רוצים לעשות הסכמות מחודשות בפסק או בכתוב' זכרונות או בהודאות דמבוקש לנו מאת המלך אדוננו לעולם אין אנו גוזרים עליה' דבר אף כי אנו הרבים והמדינ' ראשה לכל הדברים ואם נעשה בלתי עצתם נא ישמעו לקולנו ולעתים נשלח אנשים אליהם ופעמים יבואו מהם ברורים אצלנו בהסכמתם ואם לא ישמעו אלינו לעשות אחד מאלה לכרימם בזרוע א ,..ש: ב מכ ש הממי כה .ש