מהר"ם אלשיך סד

דינא או בכל דוכתא דיצבי מקבל המתנה דנא ואפילו שלא בפני ב"ד ושלא בפני עדים משום דהא גלינא דעתאי דלא צבינא דשטרא דנן ליבטל כלל וכל לישנא דמשתמע לתרי אנפין בהאי שטרא יהיה נדון לזכות מקבלי מתנה דנן ולא יפסל מחמת חסיר או יתיר או טשטוש או מחק או גרר או טיפת דיו. ואנחנא סהדי דהוינא תמן חזינן דבאנפנא בטל הרופא כר"י אורטאש הנותן הנז' כל מודעי דאפשר דלימסרון על מתנה דנא עד סוף כל מודעות שבעולם ופסל כל עדים שיעידו שמסר בפניהם פיסול גמור ואנחנו עדים ח"מ מעידים עדות ברורה שזכינו בעד מקבל המתנ' ככל הנז' במטלטלין ובספרי' ובמעות בהגבהה כדין וכשורה ובקרקע בחזקה בנעילת הדלתות ובמסירת השטרות מהבתים ועליות הנזכר שמסר לנו וכך אמר לנו קנו וזכו בשטרי הבית אלו הם וכל שעבודם בעד בני משה אורטאש הנז' וחזרנו הכל ליד הרופא כר"י אורטאש הנותן הנז' להיות בידו המטלטלין והספרים לפקדון והמעות בהלואה והקרקע שיאכל פירותיו עד עת פקודתו או עד שיגדל בנו הנז' ויהי' ראוי לנשואין או בנותיו אחרי בנו ועל כל הכתוב ומפורש לעיל בכלל ופרט נטלנו מהרופא כר"י אורטאש הנותן והנזכר קנין שלם מעכשו במנא דכשר למקני' ביה כדת וכהלכה מוסף על מתנה דא הנ"ל והי' זה פה העיר' צפת תו"בב ביום א' ג' ימים לחדש אב משנת ה' אלפים וג' מאות וט"ו לב"ע ולהיות כל זה אמת כתבנו וחתמנו שמותנו פה לראי' ולזכות ביד מקבלי המתנ' הנ"ל והכל שריר ובריר וקיים. ועדיו יאיר בכ"ד שלמה ן' יקר. יצחק אלפארין. יעקב בכ"ר יוסף יירגאש ז"ל. אחר זמן נשא הה"ר יהודה הנ"ל אשה ואח"כ מתה א' מן הבנות והשיא הבת השני' ואח"כ מת הבן ואח"כ מת ההר"י הנ"ל ונשאר' אלמנתו שנשא אחר שטר מתנה הזה והבת הנשוא' תובעת חלק מתנתה וחלק אחותה וחלק אחיה כפי התנאי שאחר מות אחד מהמקבלים ירשו האח או האחות הנותרים

נדרשתי לחות דעי אם הדין עמה והנה לכאורה היה נראה לומר דאין הבת זוכה בחלק הבן מהא דגרסינן פ' י"נ אמר ר' אחא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ודעת הגאונים והריא"ף והרמב"ם וכל גדולי הפוסקים שאפי' נתן למי שראוי ליורשו בלשון מתנה בפירוש דינו כדין ירושה שאין לה הספק נמצא לפ"ז דמאחר שהבן היה ראוי ליורשו אע"פ שאמר לו לשון מתנה היא כירושה ואין לה הפסק וא"כ מה שאחריו לאחיותיו אינו כלום כי כשמת הבן ירש האב ואין לבת זכות באותה מתנת מכח אחיה כלל. אבל לאו מילתא היא דהא כתב הרמב"ם ז"ל שלא אמרו אלא במתנת ש"מ אבל במתנת בריא אפילו בראוי ליורשו דבריו קיימין וז"ל הרמב"ם ז"ל אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו ע"כ. הרי בפירוש דבבריא אפי' ביורש אם אמר ואחריך דבריו קיימים ואם כן משעת מיתת הבן זכו אחיותיו וכשמתה הא' זכתה הב'. וליכא למימר דבנ"ז לאו מתנת בריא היא דהא עדין פירות הקרקע שנתן לבן היו לאב והוי כאומר מהיום ולאחר מיתה דקי"ל דהוי כאו' קרקע מהיום ופירות לא"מ כמפורש פרק יש נוחלין דהוי כנ"ד וגרסינן עלה דהא דתניא אי זו היא מתנה כל שכתוב בה מהיום ולא"מ ופרכינן הא מעכשיו לא הויא מתנה ומשני אמר אביי הכי קאמר אי זו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא א"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופסקוה כל הפוסקים ולכאורה משמע דלמתנת ש"מ קא מדמי לה והיינו גוף מהיום ופירות לא"מ כמפורש שם ברשב"ם ז"ל והיינו כנ"ד ואם כן כיון דהוי ליורש אין לה הפסק ולא קנו אחיותיו במיתו אלא האב שהוא היורש בדין. דהא נמי לאו כלום הוא דע"כ לא אמרו דדמי למתנת ש"מ אלא לשלא יזכה הבן בפירות הנכסים עד א"מ אבל לגבי קרקע עצמו מתנת ברי' אלימת' היא דהא עלה דמתניתין דקתני הכותב נכסיו לבנו לא"מ האב א"י למכור מפני שהם כתובין לבן כו' דהיינו כמפורש בגמרא שנתן לו הגוף מהיום ופירות לא"מ גרסינן בגמ' אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אר"י לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח ר"י אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר קנה לוקח ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ואיפסיק' הילכתא פרק החולץ כר"ל כמ"ש הריא"ף פ' יש נוחלין דהאי מתלת הלכות דהלכת' כר"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל סוף הלכות מתנה וכל הפוסקים ואם אית' דלמתנת שכיב מרע מדמינן לה למה קנה לוקח אחר מיתת האב כיון שמת הבן בחיי האב והרי אם הבן לא היה זוכה אלא אחר מיתת אביו כמתנת ש"מ נמצא שכשמת הבן בחיי האב בטלה מתנתו והויא דאב לגמרי וא"כ אחר שנתרוקן זכות הבן מהיכן זכה מי שלקח מהבן א"מ האב הרי אינו בא אלא מכח הבן והופקע כחו מחיי האב דהא מי שנתן מתנת ש"מ ומכר המקבל ומת המקבל בחיי נותן פשיטא דלא קנה לוקח כלום דהא ע"כ לא פליגי אלא במתנת בריא משום שהי' לאב זכות בפירות בלבד וקנה לוקח משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואי הויא מתנת ש"מ גוף ופירות הויא דאב ולא קנה לוקח כלום לכ"ע דהא קנין גוף ופירות איכ'. ועוד דהא תנן בפרק הנז' הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולא"מ ופירש רשב"ם וז"ל הכותב נכסיו לבניו בריא שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו מאשתו ראשונה ורוצה לכתוב להם נכסיו לא"מ ולא שיאכל פירות בחייו צריך שיכתוב מהיום ולא"מ דמשמע מהיום יהא קנוי לך הגוף לבדו ולא"מ תהא נגמרת המתנה שתאכל גם הפירות לאחר מיתתי אבל אם לא כתב מהיום לא נתן להם כלום דאין מתנ' לא"מ דבההיא שעתא אין לו חלק בהם שיוכל להקנותו ע"כ הרי נדון שלפנינו בדמותו בצלמו שמה שכותב הוא להפקיע מהאשה שרוצה לישא ואם לא היו זוכים הבנים אלא אחר מיתת האב כמתנת ש"מ משעת מיתת האב חל שעבוד האשה על נכסים ופקע זכות הבן ולא קנה כלום ואם אומר מהיום ולא"מ אכתי דמי לש"מ מה הועילו בתקנתם אלא ודאי דהויא מתנת בריא. לענין הגוף לגמרי והכי משמע בגמ' עלה דהא מתניתין דפריך וכי כתוב מהיום ולא"מ מאי הוי הא תנן מהיום ולא"מ גט ואינו גט כו' ומשני התם מספקא ליה אי תנא' הוי אי חזרה הוי אבל הכא ה"ק ליה גופא קני מהיום פירא לא"מ ע"כ. הא קמן דמתנת בריא ממש הוי' לגבי הגוף דהא המ"ל התם מספק' ליה אי תנא' כו' אבל הכא כיון דהאי לישנא דמהיום ולא"מ תקון משום דלהני לאפקועי מהאשה ודאי דלאו חזרה היא ותנא' הוי ולא קאמר דהוי תנאה אלא מהיום אגוף הקרקע ולא"מ אפירי משמע דבגופא אפי' תנא' ליכא אלא מהיום קני לגמרי ולא אמרו דהויא כש"מ אלא לגבי פירא וכ"כ רשב"ם בפירוש במימרא דאביי איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כו' כ' וז"ל איזו היא מתנת בריא שתקנה כל שכתב בה מהיום כו' עד דלא קנה פירות אלא לא"מ דומיא דמתנת ש"מ שאינו קונה אלא לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכיב מרע דמתנת ש"מ יכול לחזור בו וליתן לאחר אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות ע"כ. וכן בנ"י איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כלומר גופא קנוי ך מהיום ופירי לא"מ ומיהו לא מצי למהדר כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולא"מ הרי הן כמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא לא"מ שמשמעות דברים אלו שאעפ"י שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לא"מ הרי שלא השוה אותם לש"מ אלא לענין פירות וכמ"ש ה"ה וז"ל ופירשוה רש"י ור"ש והרמב"ן כדברי רבינו לומר שאינה כמתנת ש"מ שיכול לחזור בו עד שעת מיתה אלא שדומה לה שאינה זוכה בפירות מעתה. וא"כ בנ"ד כיון שהגוף נתן לבן מעתה והפירות לא"מ לגבי הגוף הויא מתנת בריא ולהכי אפי' ליורש יש לה הפסק וזוכות אחיותיו אחריו שהרי אמר לו ואחריך לאחותיך. ואפי' לר"ת שכ' במימרא דאביי איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ שיכול לחזור בו הרי כתב דמיירי במפרש מהיום ולא"מ סתם קנה הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה ואינו יכול לחזור בו. ובר מן דין ומן דין עד כאן לא איצטריך בגמ' לאשמועינן דמהיום ולא"מ הוי גופא מהיום ופירות לא"מ אלא משום שלא פירש אבל בנ"ד שאמר בפי' גוף הקרקע מעכשו יהיו לו והפירות לא"מ לית דין ולית דיין דלא לימא דבגופא מתנת בריא אלימתא הויא ויש לה הפסק וקנו אחיותיו קנין גמור ונכנסו תחתיו לגמרי. נמצא שהבת הנשוא' היא זוכה בקרקעות והם שלה לגמרי גוף ופירות גופא מעת מיתת האח והאחות ופירות משעת מיתת האח מידי דהוה אהא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דקי"ל כר"ל דקנה לוקח הגוף בחיי הבן ופירות במיתת האב כיון דקנין פירות שיש לאב לאו כקנין הגוף דמי לא א איתרע כחי' במיתת הבן אלא כיון דקנ' הגוף מכח הבן אותו הכח שהי' לבן אם לא היה מת יש לו לבא מכחו וכי היכי דאחר מיתת האב היה זוכה הבן בפירות כיון דקנה הגוף מעכשו ה"נ דכוותא כיון דקנת' אחותו מחמתו בגוף שנכנס במקומו ה"נ נכנס לענין פירות בשעה שהיה זוכה אחיו אם היה חי. ולענין הספרים ודאי דשלה הם כי מיד זכה בהם הבן ואחריו לאחיותיו ולא היו כ"א פקדון ביד אביו. וכן חלק הבת שמתה כיון שמעידים עדי השטר מתנה שנתן המעות ובפניהם קבלם בתורת הלואה נעשית מלוה בשטר ויש להם קדימה לשטר כתובת האלמנה וכיון שמשעת מתנה נתן בתנאי שאחרי כל אחד ירשו הנשארים כשמת האחד. נכנסו האחיות במקומו לזכות באותן המטלטלין או המעות ותהיה כהלואה להם. אך בחלק עצמה יש לחוש אם נכנסו בכלל מה שנתן לה בנדונייתה ואז קיבלה מתנתה ויש לזה קצת הוכחה מלשון שטר מתנה שכתוב בו וז"ל עד שיגדל בנו הנז' ויהיה ראוי לנשואין או בנותיו אחרי בנו כי אפשר יחזור אומרו או בנותיו כלומר או עד שיגדלו ויהיו ראוי לנשואין בנותיו אחרי בנו אם שיש לפרש ג"כ פירוש אחר שאינו חוזר על נשואין אלא על חלוקה השארם אחרי מות בנו ואם היה הפי' הראשון היה קצת מקום לבעל דין לחלוק כי כיון שמתחלה לכך נתייחדו אולי נתנם לה בנשואי' אלא שכבר נסתלק זה במאי דכתב להם דכל לישנא דלישתמע בתרי אנפי יהיה נדון לזכות מקבלי המתנה וכיון שהיא מוחזקת בשטר מתנת' על האשה להביא ראיה שבכלל נדוניית' נכנסו המטלטלין והמעות ואם לאו שטר מתנק' קיים לגבות בו זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

נט נשאלתי על עיר שהיו בה ד' בתי כנסיות והיו מתנהגים ע"פ ד' חכמים גדולים ועשו השכמה ואח"כ בא רב אחר