מהר"ם אלשיך נט

על חלק המגיע לו כנז' וע"ז מוציא שמעון מעשה ב"ד שנתחייבה אם ראובן לפרוע מה שיתברר שנטל בעלה יותר על חלקו ושנתברר ע"פ אפוטרופוס ראובן שנטל אביו של ראובן סך מעות שישלם לו עתה וע"ז משיב ראובן שאעפ"י שכפי הדין אינו חייב לפרוע חוב אביו לפי שלא ירש ממנו מאומה ועוד שהיא מלוה על פה אפי' הכי כבר פרעו באותם המעות שהלוה לו וכבשם שמעון ת"י כנז' וכ"י יוכיח שפרוע הוא. משיב שמעון שלא היו דברים מעולם שמעולם לא לוה מראובן שום דבר ולאו כל כמיניה לומר שהלוהו ואם יביא ראיה מהכ"י אומר שמעון שלא כתב הכתב כי אם לאמו של ראובן שנתנה לו דבר מועט והבטיחה אותו שתשלם לו השאר וחלתה פניו של שמעון שיכתוב לה זה הכ"י אולי תוכל עם ראובן הנז' שיפרע השאר ואם לא יעלה בידה עם בנה ראובן הנז' ליפרע חוב אביו שתשלם היא ממעשה ידיה וראיה לדבר שעדין כחותיו בידו ואמו כבר מתה ולא השלימה דבריה עמו שישלם לו ראובן עתה חוב אביו. והכ"י אינו כי אם פטומי מילין ודברים בעלמ' כי לא נטל קנין על דבריו. ילמדנו רבנו אם שמעון נאמן על דבריו הנז' ואם הבטול שבטל בכתב ידו בלי טענה או תביעה כאשר עיניכם רואות אינו מועיל לבטל טענותיו וכחותיו. ואם יהי' נאמן ראובן לישבע שכבר פרע חוב אביו מאחר שלא יש בידו של שמעון כי אם מעשה בית דין על אם ראובן שנתחייבה לפרוע כנזכר. ואם נאמן שמעון בטענתו שטוען שכתב הכתב יד לאמו של ראובן בתנאי כנזכר והכתב יד יוצא מתחת יד ראובן כנזכר ילמדנו מורי צדק ויורנו משפטי ה' אמת על כל פרט ופרט

תשובה הנה כללות השאלה היא אם יש כח בשובר מכ"י שמעון לבטל כח המעשה ב"ד שעדיין הוא ביד שמעון או אם יאמר לו שמעון מעשה ב"ד בידי מאי בעי. והנראה כי אחר דאלים כת"י הלוה לגבות לפחות מבני תרי וגם שאם תבע ראובן את שמעון מנה לי בידך ואמר לו לא היו דברים מעולם והוציא הלה כתב ידו הוחזק כפרן ומשלם בלא שבועה כמפורסם בכל הפוסקים א"כ מילת' דפשיט' הוא דק"ו הדברים ומה אם להוציא יש כח בכ"י הלוה כ"ש לעכב ע"פ הודאתו בכ"י של מלוה ולא מ"ל שטרך בידי מאי בעי דהא אכ"י שבידו סמך הלוה. ועוד ראיה ברורה דאצ"ל בשטר חוב סתם אלא אפילו היה בשטר נאמנות למלוה כשני עדים כשרים והיה ביד הלוה שובר מכתיבת יד המלוה אף ע"פ שאם יבואו ב' עדים ויעידו בכתב או ע"פ שפרעו אינו מועיל כלום עכ"ז אם יש ביד הלוה כת"י המלוה מבטל השטר שהרי הטור ז"ל סי' ע"א כתב דברי הרמב"ם ז"ל וז"ל זה שהאמין למלוה כשני עדים מה תקנתו כשיפרע יקרע השטר או יעיד על עצמו זה המלוה שביטל כל שטר שיש לו על פלוני או יעיד על עצמו שקבל כל חוב שיש לו על פלוני ע"כ. וכתב עוד דעות חלוקות בדבר ואחר כך כתב וז"ל בספר התרומות אבל מחילה ודאי מילתא אחריתי היא ואי אתו סהדי ומסהדי דמחלי' לוה למלוה נאמנים אע"פ שיש בו נאמנות והמדקדקין עושין שובר מכתיבת ידו של מלוה על שטר של נאמנות ותו ליכא למיחש למידי עכ"ל הנה כי שובר בכתב ידו של מלוה מועיל לכולי עלמא ובהכי ליכא למיחש למידי והיינו נ"ד. וכן מה"ר זל"הה בסי' נ"ד עלה דהא דכותבין שובר כתב וז"ל וכתב בעל התרומות שער ל"א גם צריך ליזהר בכתיבת השובר אם יודה בעדים או מכ"יי המלוה אחר שיש בשטר חוב נאמנות כשני עדים כשרים עכ"ל והוא הענין בעצמו כי כשיש נאמנות צריך ליזהר שאין שובר מועיל אם לא שיודה הוא בעדים או שכתב בכתיבה והוא ענין נ"ד וכמ"ש ובכן בטלה טענת שמעון ופטור ראובן מתביעתו. ועוד יש טענה אחרת כי בחיוב אם ראובן כתוב מה שיתברר והנה אין בירור אלא בעדים ומהשאלה נראה שנתברר על ידי האפטרופוס והוא עד אחד ולא היו נכסים ביד האפטרופוס והיה מעכב מהנכסים שתחת ידו ואומר של פלוני הם כשאמר כך כדי שיהיה נאמן ומה גם אם האפטרופוס היה קרוב כפי הנשמע שאין עדותו כלום גם שיצטרף עם אחר. כלל הדברים כי מכל א' מהני חדי טעמי ראובן פטור והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי

נב שאלה ילמדנו רבנו בעל תורה אחד היה עיקר דירתו בארץ נכריה חוץ ממקומו ועוסק שם בישיבה בד' אמות של הלכה ותורתו אומנותו כל הימים ולפרקים היה מוכרח ללכת אל ארץ מולדתו כי שם ביתו והיה יושב שם ימים אחדים ואח"כ שב אל ישיבתו כאשר בתחלה ואנשי ארץ מקומו לקחו להם בעל תורה א' לדון את דיניהם בדרך התורה ונדרו לו כך ידוע ממעות ומעולם לא בקשו לבעל התורה שהיה הולך ושב אל ישיבתו לתת למנהיגם דבר ואם היה מבקש שום מקבץ מהמקבצים לפעמים היה אומר הבעל תורה שהיה שב ובא אל מקומו לבעל תורה המנהיג ממני אתה מבקש מעות והוא היה משיב שגם אני אמרתי למקבץ שאתה פטור ומותר מאחר שאתה עוסק בתורת ה' התמימה כל היום ומי שנתחייב לי יפרע לי מה שנדרו לי הקהל ובין כך וכך עברו כמו ה' שנים ולא פרע הבעל תורה שהיה הולך ושב אל ביתו דבר ועבר ה' שנה שם הבעל תורה מנהיג הקהל ב' אנשים עברים לקבץ מהקהל הסך הידוע שנדרו לו בא א' מהמקבצים לעת ערב עת נסיעת הבעל תורה אל ישיבתו ובקש ממנו לתת למנהיגם נ' לבנים והשיב לו הנה עתה כמשלש חדשים שאתה מקבץ ולא אמרת לי דבר ולעת כזאת באת עלי להקניטני ואני מעולם לא פרעתי ומפני זה אמר למקבץ אותו הבעל תורה הנה הכותל ויכה את ראשו ואותו המקבץ פער פיהו לבלי חק וקרא לבעל תורה ההוא חמור בפני רבים ובזויים רבים וחירופים עד שבזה אבותיו הקדושים אשר בארץ המה זה כ' שנה ורצונו היה לבזות לבעל תורה ההוא כי כן מנהגו של המקבץ ההוא לבזות לבעלי תורה ולמסור הרבים ביד התורגמים וחכמי מנהיגי עירו החרימוהו בספר תורה בנרות כבויות מפני שהיה רצונו ללכת אצל הדיינים להלשין הרבים ועמד כמה ימים בעורפו הקשה עתה יורנו רבנו אם ראוי לעם הארץ כזה לבזות לבעל התורה שתורתו אומנותו כל היום ביראת חטא ואם חייב לתת למנהיג דבר מאחר שא"צ לו והתורה פטרה לבעלי התורה מעולי המלכות כמ"ש בבתרא

תשובה הנה הבעל תורה הזה מדת ענוה יתירה יש בו שהיה מן הנעלבין ולא נדה את הע"ה ההוא אשר חירפו ואשר בזהו אבל ב"ד חייבים לחוש על כבודו ולנדות את הע"ה ההוא וליסרו כפי כבוד הבעל תורה כמ"ש הריב"ש ז"ל וז"ל סימן ל"ג המבזה את החכם ב"ד חייבים לנדותו אם לא נדהו החכם עצמו עכ"ל. ולענין אם חייב לפרוע חלק במה שקצבו הקהל לתת למנהיגם הנה במ"ש בשאלה שבעל תורה שלקחו היה לדון את דיניהם אפשר שפירושו בדרך התורה כענין לדרוש להם חוקי האלהים ותורותיו ולהורות להם במשפטי ה' בין דם לדם בין דין לדין. וכן מלשון השנוי ומשולש בשאלה שהוא מנהיגם נראה שלקחוהו להנהיגם בהנהגות צרכי הקהל כענין הפרעונות שלהם במסים וארנוניות והנה בכל אחת משתי הבחינות אין לבעל תורה הזה צורך אל הבעל תורה שלקחו כי על בחינת ההנהגה בצרכי הקהל אחר שהבעל תורה הזה תורתו אומנותו כל היום ופטור מלפרוע עמהם ואין לו עסק בצרכיהם ודאי שאינו צריך לחכם ההוא לזה וגם על הבחינה הראשונה שהיא לדרוש להם ולהורותם על האיסור ועל ההיתר מכ"ש דלא לגמריה ולא לסבריה הוא צריך וכיון שא"צ לא משלם בהדי צבור'. וראיה מהא דגרסינן בגמ' פ"ק דב"ב חנן בר ר"ח רמא. כרגא לרבנן א"ל ד"נ עברת אדאורית' כו' וגרסינן תו התם אמר ר"י הכל לאגלי גפא אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא אבל לכריא פתיא אפילו מרבנן ע"כ. והשתא בשלמא לאגני גפא דפטירי ניחא משום דלא צריכי נטירותא אבל בהנהו תרתי אחרנייתא מ"ש כרגא מכריא פתיא דלא הא ולא הא לאו טעמא דנטירות' אית ביה ומ"ט כרגא פטורים וכריא פתיא חייבים. אבל ממאי דכתב רש"י ז"ל וז"ל כריא פתי' חפירת בור לשתות מים כו' אפילו מרבנן שהכל צריכים למים עכ"ל. וכן לפ"רח שהיא להסיר גבשושית לרחוב העיר כתבו המפרשים שהוא מפני שגם ת"ח נהנים בדבר. ואם כן נראה דמאי דאיכא ביניהו היינו דכרגא הוי סילוק היזק אבל כריא פתיא היינו הבאת תועלת שנהנים בדבר. נמצינו למדים שדבר שאין לת"ח הנאה פטור מלפרוע עם שאר העם וא"כ כ"ש בנ"ד דליכא לא סילוק היזק ולא הבאת תועלת ולא מבעי' בת"ח, אלא ה"ה גברא אחרינא אם אין הנאה בדבר שהקהל פורעים פטור מלפרוע עמהם. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ו' סימן י' וז"ל ראובן שהוא צבע או רצען וצריך להוציא הוצאות בכל שנה על מלאכתו ליתן לשופטים ולממונים שלא יעלילו עליו בשום דבר כדרך בעלי אומנות שצריכים לתת מאומנותן והקהל כמ"כ נותנים לשופטים כשיבואו לערכאות שלהם ותובעים מראובן ליתן חלקו כו'. תשובה יראה אם הקהל נותנים פרס לשופט להיות להם למגן ולחומה בכל עת שיצטרכו לעזרתו כמו שצריכין בגלות החיל הזה לשחד החורים והסגנים בכל עיר ועיר גם ראובן הצבע צריך לזה וא"א לו ליפרש מן הקהל אף כי הוא צריך לעבדו בשביל אומנותו אבל אם אינם נותנים לשופטים כ"א לסייעם בערכאות וראובן א"צ לזה אינו מחוייב ליתן עמהם עכ"ל. הרי בפירוש כי מה שאינו צריך אל הדבר שהקהל פורעים בשבילו אינו חייב לפרוע עמהם אעפ"י שכל שאר הקהל פורעים. ואם הפירוש הוא שהוא לשפוט את העם על ד"מ המתרגשים במשאם ומתנם כדדייק לישנא דקאמר לדון את דיניהם בדרך התורה הנה בזה היה מקום לומר שיתחייב זה הבעל תורה שגם לא יבצר ממנו גם הוא שיהיה לו דבר יצטרך לדין בינו ובין רעהו וא"י להסתלק מהסכמת רוב הקהל ואין לפוטרו מטעם שההסכמה היא שלא כדין שיחיד שדן אין דינו דין שהרי דין פשוט הוא שאם קבלוהו עליהם דינו דין והרי הקהל קיבלוהו עליהם ואם יאמר הוא שאינו רוצה הוא בטל לגבי הרוב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתשובה סימן ר"פ וז"ל כיון שהמוחים מיעוט אינו מועיל להם המחאה כיון שרוב הצבור מסכימים ואפילו יהא הדבר שלא כדין כיון שיראה להם כדין רשאין ובלבד בהסכמת אדם חשוב עכ"ל. ואעפ"י כן יראה שא"כ הוא לא היה עקר מנויו רק על דבר הסוחרים ובעלי מלאכה שתמיד יהיה להם במשאם ומתנם דבר למשפט אך לא על בעל תורה שתורתו אומנותו ודבר אין לו עם אדם שלא יזדמן לו דין עם אנשים פעם א' לב' שנים או ג'. ועוד שאפי' יהיה הפירוש כך אין הכוונה שעל דבר זה בלבד שכרוהו כ"א גם לדרוש להם חקי האלהים ותורותיו ודיני האיסור וההיתר והנהגות צרכיהם כמסים וארנוניות ודומיהם אשר מכל אלה אין לבעל תורה הזה צורך אליו וא"כ כיון שלרוב הדברים אין לו צורך כלל וגם בדיינות הוא רחוק מאוד שיצטרך אליו ודאי שהוא פטור וכ"כ בשאלה שהמנהיג עצמו אמר אליו שהוא בעצמו אמר למקבץ שהוא פטור ומותר מאחר שהוא עוסק בתורת ה' התמימה כל היום. וכן הוא מנהג פשוט בכל