מהר"ם אלשיך נג

הידוע בשם שהיה ניכר להם וא"ל שאינן דברי המוקירי רק מל' אומרו שהמוקירי הוליכם בדרך אחרת כי אפשר לדברים אלו בלא ראשית הענין ומה גם בהיותו מל"ת שהוא מתחיל לדבר ולספר כל המאורע ועוד הוכחה מל' הכתב שמשמע ודאי שנודע לכותב כי האיש ההוא אשר הזכיר הוא הנהרג בודאי בפירוש ולא באומד שהרי כ' בראשית הכתב וז"ל לא מואירטי די ר"י ה' ינקום נקמתו פואי דישטי מודו וכו' מודה כי בפירוש שמע עליו בשם ואין זה כי אם שבנו של ר' ישעיה שמע מהתוגר את שמו שהיה התוגר מכירו שאל"כ היה לו לומר שהיה נראה לו שמיתתו היתה כך וכך שע"י סימני התוגר הוציא הדבר באומדן דעתו שהי' הוא אך באומרו מיתתו של פלו' היתה כך וכו' אין משמע הדברים כמספר מה שאמר בסימני התוגר רק כמספר מה ששמע עליו בשמו בלי ספק. ויש קצת סעד לזה מלשון הירוש' והביאו הרמב"ם ז"ל וז"ל מצאו כתוב בשטר איש פלו' בן פלו' מת או נהרג משיאין את אשתו ע"כ והנה אין ספק שאין פירוש איש פלו' מת שראהו הכותב מת בודאי שג"כ בכלל הדבר הוא ששמע הכותב מפי אחר ומדלא מספקינ' לומר שמא לא שמע הכותב כן בפירוש אלא באומד הוציא שהיה האיש ששמו כך אלא אמרינן מדכתב פלוני בן פלו' ודאי שכך שמע בשם כן בנ"ד נאמר כיון שמזכיר בשם ודאי שכך שמע. לפיכך נלע"ד שבנ"ז גם להרי"ף ולהרמב"ם ז"ל שמצריכין למימר וקברתיו בכי האי נדון לא צריך כיון שנראה שהתוגר המל"ת היה מכיר אותו כהכרעת הר"ן והריב"ש וה"ה ז"ל בכוונת הרמב"ם ז"ל בראיות ברורות וגם שלהרש"בא ז"ל דעת הרמב"ם שבכל גוונא מצריך וקברתיו הרי לפ"ז לא נתיישבו לו דברי הרמ"בם ותמה עליהם כמ"ש בנ"י שהרשב"א והריטב"א תמהו על הרמב"ם ז"ל וא"כ אחר שהרשב"א עצמו היו קשים דברי הרמב"ם בעיניו לפי מה שחשב עליו וחזינא פירושא תירוצא ומתיישבת על הרמ"בם מסולק תמיהא עליה סמכינן בלי ספקי וראיה מה"ה ז"ל שאחר שהביא סברת הרשב"א על הרמב"ם דחה אותה בשתי ידים וכתב בסוף דבריו מ"מ כך הוא כוונתו של רבי' כמ"ש הרי שהחזיק בסברתו להקל נגד סברת הרשב"א עם שאין דרכו להחזיק סברתו כ"כ נגדו להקל וכן הריב"ש והר"ן עם ראותם דברי הרשב"א תפסו חילוק זה על הרמב"ם לדבר פשוט מאד ואע"ג דהריטב"א מחלק חילוק אחר להרמב"ם זה שכתבנו הוא הצודק יותר על ג' עדים הנז' ז"ל. ועוד אני אומר שיש להוכיח מלשון הרמב"ם חילוק הר"ן וה"ה והריב"ש שהרי כ' בסוף ל' שהעתקנו למענה המתחיל יצא תוגר וישראל מעמנו וכו' וז"ל ואעפ"י שאין התוגר יודע אותו האיש הוא שמת והוא שיאמר קברתיו והן הם דברי חילוק הר"ן וה"ה והריב"ש ז"ל. וע"פ הדברים האלה נלע"ד להתיר האשה הזאת ע"פ הכתב הזה כיון דליתיה לישראל ששמע מפי התוגר קמן דנשייליה אם יסכימו המורים שלא לאחר הדבר עד דייתי קמן ונשייליה זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

מה שאלה יאירו עינינו המאורות הגדולים המאירים כספירים לארץ ונדרים החכמים השלמים ותופשי התורה אשר בצפת תוב"ב יצ"ו על אודות יהודי א' שמו יוסף שנתעלם מן העין פה באגדאת בתוך העיר והאיש הזה זה דרכו כל הימים לסבב בשוקי העיר לקנות כסף או זהב אשר ימצא ויהי היום ויבא גוי א' אצלו בערמה ושם הגוי תשבולי נודע בשערים שהוא חופר חפירות ומוציא אבנים ומוכרם לצורך בנין ויאמר אליו שמצא חפצים מכסף וזהב ומטבע ישן ורוצה למוכרם בהחבא וזה דרכו של הגוי לפתות בני אדם ולהורג' ברשת זו טמנו. וכן עשה לקצת יהודים לדמותם ולא הועילו מעשיו וכשבא אצל זה היהודי פתה אותו ונלכד ברשתו ונתפתה ללכת בערב בעת שסוגרים דלתי העיר כי מבעוד יום סוגרים אותם מפני פחד מלך פרס ויש מקיר החומה ולפנים מרחב גדול הרבה מאד ממדבר שמם עד מקום יישוב הבתים וביתו של הגוי הנז' הוא סמוך למדבר השמם ומעשה בכל יום שהוא חופר חפירות בתוך המדבר הנז'. וכראות בני ביתו כי נחשכו ככבי נשפו ולא בא עוד לביתו נבהלו נחפזו ויקומו בנשף באישון לילה ואפילה וילכו עם הסובאשי עד בית הגוי התכבולי הנז' ויקראו לו ואיחר לצאת ויהי אך יצא יצא עיף ויגע ורפה ידים וגופו מלא זיעה ויחרד האיש מאד ויאמר אליו הסובאשי היכן היהודי שבא עמך לעת ערב ויאמר לא היו דברים מעולם ולא ראיתי יהודי. ויאמרו גואלי הדם לסובאשי עתה בעת הזאת הדג אותו תפוש אותו ויאמר תפשוהו ויצאו מכירי הגוי וערבו אותו עד אור הבקר ויהי בבקר שמו אותו במשמר להוליכו אצל הבאש' לעונשו ביסורין אולי יודה על הדם אשר שפך והעיד שי"ך יחייא יצ"ו בת"ע בב"ד שבאותו בקר עצמו בא לו גוי א' שהוא פקיד על המכס של הכסף ויאמר אליו מנ"ת חבל על יוסף היהודי שנהרג ע"י התשבולי שבבואי אמש אחר סגירת דלתות העיר מצאתי אותו הולך יחידי בתוך המדבר השמם שמקיר החומה ולפנים ואמרתי לו להיכן אתה הונך יחידי בעת הזאת בתוך המדבר השמם עתה לא יש פתח פתוח לצאת ולא עת יציאה שמא יש עמו איזה כסף גנוב מהמכס ומששתי וחפשתי אותו ומצאתי תחת אצילי ידיו לחם וצנונות ובאזורו פרוטות הרבה ואשא עיני וארא את התשבולי מרחוק ואמרתי ליוסף שמא אחר הבליעל הזה אתה רוצה ללכת אל תלך עמו כי הוא יהרוג אותך עכ"פ שכן דרכו לפחות ב"א ולהרגם לכן חזור בך, ומשכתי אותו והכיתי אותו והפצרתי בו להחזירו עד שהיה שם זקן א' ערבי ואמר לי למה תכה כל כך היהודי הזה הנח לו שילך למקום חפצו וחבל עליו שנהרגו ולא שמע לעצתי ע"כ דברי הגוי המל"ת. והעידו יהודים שכך הוא האמת שהיה בא לביתו לעת ערב ועמו לחם וצנונות ובאזורו פרוטות הרבה כדברי הגוי המל"ת והעיד שי"ך יחייא הנז' בת"ע בב"ד שקודם לכן ג' או ד' ימים היה מפתה אותו התשבולי הרע הזה להוליכו עמו למכור לו זהב וכסף ולא רצה ללכת עכ"ד עוד העיד יהודי אחד ושמו יצחק בת"ע בב"ד שיום א' אחרי אבדת יוסף הנזכר בא אליו גוי א' מל"ת שכנו של התשבולי הרוצח הנזכר ושאל את פיו ויאמר הלא מצאתם ההרוג הנזכר שאתם מחפשים עליו ויאמר לא מצאנוהו ויאמר הגוי יודע אני שנהרג ומקום קבורתו והיה רוצה להראות מקום קבורתו ובא גוי אחד חברו וראהו יושב בתוך יהודי' הרבה שהיו רוצי' ללכת עמו לראות מקום קבורתו וכראותו קיבוץ יהודים אמר לו מה אתה רוצה להראות לתת חרב ביד המלכות להורגך כי יתפשוך ויאמרו שאתה הרגת אותו גם העיד ה"ר מנחם אושיש יצ"ו בתורת עדות שהי' אומר הגוי המל"ת הנז' ליהודים באו עמי מנגד הדחק כי אני מפחד מבני המאהלה שלא יראו אותי מראה לכם הקבר ויהיו עמי במקום שאשב ושם הוא מקום קבורתו ובא התוגר השני חברו הנזכר והוציאו ממקום מושבו בהכאות ובחירופין והוליכו עמו באמור אליו כי בדבר הזה שהוא רוצה להראות הוא עושה היזק לכל בני המהאלה מענין נגיעת המלכות ובכן מנעו מלהראות קבר ההרוג הנז'. ועתה רבותינו הקדושים האירו עינינו אם על פי הדברים האלה תהיה אשת יוסף הנז' מותרת להנשא אם לא ושכרכם כפול מאת ה' כנפשכם הטהורה וכנפש אחיכם צעירי הצאן פה בגדאת

תשובה הנה עדות הראשון יש לדקדק בו כי מה שאמר חבל עליו שנהרג ולא שמע לדברי אולי באומדן דעת הוא אומר אבל עדות יצחק שאמר לו התוגר מל"ת הלא מצאתם ההרוג הלז שאתם מחפשים ואמר יודע אני שנהרג ומקום קבורתו ושהיה רוצה להראות קברו אם לא שחברו הפחידו וגם מה שמוסיף העד האחד שאמר אותו התוגר עצמו ליהודים תהיו עמי ובמקום שאשב שם הוא קבור יראה עדות מספיק דהא למאי ניחוש לה אי משום שלא הזכיר שמו אלא שאמר ההרוג אשר אתם מחפשים הנה אין הזכרת שם גדול מזה כיון שהיה ידוע ומפורסם בעיר כי את היוסף ההוא הם מבקשים דודאי שעליו ידבר והרי הוא כאלו הזכירו שאל"כ היה לו לומר יודע אני שנהרג יהודי אך באומרו ההרוג אשר אתם מחפשים הוא כי ידעו בשם ומכיר את אשר היו מחפשים ועליו סיפר המאורע ואם נחוש על מה שלא אמר קברתיו כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל הנה במ"ש שנראה שזה התוגר מכיר את ההרוג במה שאמר שיודע הוא שנהרג ההרוג אשר הם מחפשים וא"כ הרי הוא כמזכירו בשמו ובנדון כזה אצ"ל שיאמר קברתיו שהרי ה"ה מחלק ואומר שלא בכל מל"ת מצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו כי אם כשאין התוגר מזכיר שם היהודי אלא שאומר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעים שהוא פלו' אך במזכיר שמו שמכירו אצ"ל וקברתיו והכריח הדבר מהגמרא ומלשונות הרמב"ם. והר"ן ז"ל גם הוא כתב בתשובה שאין ספק שכל שהתוגר מכירו א"צ שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפי' להרמב"ם ז"ל שכן כ' הוא בכל כיוצא בזה בפרק אחרון מהל' גרושין דכל שהוא מכירו א"צ אלא מת בלבד עכ"ל ועוד האריך להכריח הדבר. והריב"ש ז"ל כתב ג"כ שלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשאין התוגר מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו והנהו הכי הוו שלא היה התוגר מזכיר המתים בשם אבל כשאומר התוגר מל"ת איש פלוני מת חלילה כרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב כיצד משיאין ע"פ תוגר מנ"ת ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הנהו עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החילוק עכ"ל. וא"כ בנ"ד א"צ שיאמר קברתיו. ועוד אני אומר שאין לך קברתיו גדול מזה שאמר שידע את קברו ושהיה מראה אותו להם הרי הוא אומר שראה שקברוהו ומה לי קברו הוא בעצמו או שראה שקברוהו אחרים, וכי הגע עצמך שלא קברו הוא בעצמו אלא שצוה לאחר שיקברנו בפניו האם לא יהיה זה כאומר קברתיו זה לא חשב אנוש כי מה לי ע"י עצמו מה לי ע"י אחר וא"כ כשאומר שקברו אותו ההורגים ושהוא יודע קברו הרי הוא כאלו אמר קברתיו וליכא למימר נמי בדדמי דהא א"כ לא היה מראה את קברו וכ"כ הריב"ש וז"ל ואפי' למצריכים שיאמר קברתיו ודאי קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש למידי דכיון שנתעסקו בו הכירוהו עכ"ל. הרי שע"י אחרים סגי וא"כ בנ"ד שאומר שהרגו וקברוהו ושהוא מכיר קברו הרי הוא כאומר שראה שנתעסקו בו אחרים וקברוהו והוי כאומר קברתיו מכל הני טעמי נראה ברור דשדיא האי אתתא לעלמא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

מו שאלה יורונו מורי צדק חכמי התורה ואנשי המשרה להם זרוע עם גבורה במקרא במשנה ובגמרא. ובכל דרך ישרה. אריות שבחבור' בסברא ברה. להוציא כל תעלומה לאורה. ולא