מהר"ם אלשיך נב

להם סוף או שהי' במלחמה ונהרגו הראשונים והאחרונים והוא היה באמצען או תחת המפולת שנפל עליו או בדבר או רעבון שרוב דברים אלו למיתה ורוב בני אדם יטעו בזה ואעפ"כ היכא דליתיה קמן לא חיישינן דלמא טעה כ"ש בהא דנ"ד היכא דנחית לומר שהתוגר היה מסיח לפי תומו דמאן דידע מהו מל"ת לא טעי בהכי שמשמע הדברים של מל"ת הוא שלא הקדים לו שום אדם דבר וליכא למיטעי כולי האי וגם ליתיה קמן דודאי לא חיישינן ומשיאין את אשתו ועוד ראיה שהרי בתרומת הדשן סימן רל"ט כתב על תוגד מפי תוגר דנאמן וז"ל שמאחר שהתוגר האחרון סיפר הדברים במל"ת אע"פ שלא הגיד היאך שמע אותה שמועה מהתוגר חברו אם במל"ת ואם בדרך התפארות וכיוצא איתתא שריא עכ"ל. וא"כ לפ"ז אצ"ל כשאומר היהודי שהתוגר אמר לו מל"ת בזה דנ"ד אלא אפילו לא אמר אלא סתם ודאי סגי לדעתו דלא עדיף תוגר מפי תוגר מישראל המעיד מפי חוגר וכמו שהתוגר אע"פ שלא יפרש שהראשון היה מל"ת סגי כ"ש בישראל האומר מפי תוגר דלא חיישינן דילמא לא היה התוגר האומר מל"ת וכ"ש שהישראל עצמו אומר שהתוגר היה מל"ת. ועוד ראיה מהר"ן ז"ל שמצריך בתשובה על תוגר מפי תוגר שצריך שגם הראשון יהי' מל"ת שכתב בתשובה וז"ל הדברים נראין ומטין שכל שהוא אומר מל"ת ששמע מפי חוגר אחד מל"ת הרי הוא כאשה מפי אשה עכ"ל גם ממנו ראיה עצמית לנ"ד דהשתא ומה אם התוגר דודאי אינו בקי בדקדוקי מל"ת מקבלים הימנו כשאומר שהתוגר הראשון היה מל"ת כ"ש היהודי שאפשר שיודע בטיב מל"ת ואומר בפירוש שהתוגר היה מל"ת ששומעים ממנו ולא יהא דבור קל של התוגר שאומר מאליו שתוגר אחד אמר לאחד מעצמו שמת פלוני גדול מכתיבת ישראל שאומר שהתוגר היה מל"ת וכ"ש שנראה מהר"ן שאין חוקרין לתוגר השני איך היה מל"ת התוגר הראשון כי אם שאומר ששמע מתוגר אחר מל"ת שכ"כ וז"ל שהוא אומר מל"ת ששמע מתוגר אחר מל"ת משמע שאמירתו שהראשון היה מל"ת סגי וכ"ש הכא שאומר הישראל שהתוגר היה מל"ת ואפילו היינו אומרים שדעתו הוא שצריך גם לחקור ולדרוש את הב' היאך היה מל"ת ואמר התוגר שלא דבר לראשון מאומה כי אם הוא מעצמו אין ספק שסתמו של ישראל יפה מפירושו של תוגר אשר פיהם דבר שוא ושמא אומר שלא שאל מאומה ולא דבר לראשון דבר ואינו כן. ועל מה שלא הזכיר שם עירו חזינ' להרשב"א ז"ל בתשובותיו כלל נ"ב דכ' דהיכא דידעינן שהאיש שהעידו עליו שמו כשם בעל האשה הזאת מתירין את אשתו אף ע"ג דלא מסהדי ולא ידעי שם עירו והאריך להביא ראיה לזה מהגמרא מעובדא דיצחק ר"ג ומלשון הרמב"ם דלא בעינן שם עירו איפכא מאי דדקדק מהרי"ק על הרמב"ם ואע"ג דיש לישב מאי דדייק הרא"ש בלשון הרמב"ם ולומר דסבר דלא בעי' שם עירו כאשר הבין בו הרא"ש ז"ל ויש סעד לדעתו מבריית' דירושלמי מצא בשטר כתוב מת איש פב"פ או נהרג ונודע שזה כתב ישראל משיאין את אשתו ע"כ ולא הוזכר שם עירו ופסק הרמב"ם והובא מן הפוסקים ואעפ"כ בנ"ז נראה דעדיף כאלו אמר שם עירו דהא האי כתב דשלח לר' ישעיה לאשת אותו ר' יעקב כהן הידוע פה צפת כיון שידוע לנו שעל בעל אשה זאת כוון מן הסתם שלא שמע מהתוגר שאיש שהיה שמו יעקב כהן נהרג דהא כמה יעקב כהן איכא בעלמא אלא ודאי שהבין והכיר מדברי התוגר שעל הידוע שהוא מצפת אמר שאם לא כן לא היה משלח לצפת לאשה הידוע' ההיא. וראיה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' ולמה לא נחוש שמא אותם אנשים שאמרו לו שיאמר כך במקום פלוני לא נאמר להם שאותו יצחק בן מיכאל הוא מאותו העיר אלא שכששמעו אותו השם וידעו שבאותו מקום היה מי ששמו כך שלחו לומר לאותו מקום אלא ודאי דלא חיישינן אלא דידעו בודאי ע"פ קבלת העדות שקבלו שע"ז היה הדבר שהוא מעיר פלוני וע"כ שלחו שם וא"כ בנ"ד נמי מאחר שזה המעיד שלח כ' לצפת לקרובי הידוע פה שהיה יעקב כהן שנהרג ודאי שנתאמת לו שעל יעקב שמצפת אמרו ולא על מי שהי' מעיר אחרת וזהו אם דעת הרמב"ם ז"ל כאשר הבין בו מהרי"ק דשם עירו בעינן וכ"ש אם דעתו הוא כאשר הבין בו הרא"ש ז"ל דלא בעינן שם עירו דלא איצטריכינן להכי דהא הרא"ש נמי קאי בשיטתיה והביא ראיה מן הגמ' כמ"ש. ועוד שאפי' ה"ר ישעיה שהביא מהרי"ק דסבר דבעי' שם עירו יודה בנ"ד דהא ע"כ לא קאמר ה"ר ישעי' אלא היכא דידעו שלשון העדים היה יב"ש מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אבל בני האי נדון שלא נזכר לשון העדות אלא שכתב פלוני שנודע לו שפלוני מת ע"פ תוגר מל"ת ומשלח הכתב לצפת למה נחוש שלא נאמר לו שזה שמצפת היה אלא סתם והוא שלח לצפת ולא נאמר שמן הסתם נתברר לו מתוך דברי התוגר שעל איש שמצפת היה אומר. ולא עוד אלא אפי' נאמר שהדבר ספק אם אמר התוגר כך או לא אמר לא תלינן להחמיר ולמיסר העגונה מספק וכ"ש דבגדולה מזו סמכינן מספיק' והוא דהא קי"ל דאין מעידין אלא תוך ג' ימים ולא יותר ואם היה יותר כתב הרשב"א ז"ל שהדבר צריך לימוד אם משיאין את אשתו ואעפ"י כן ק"ל דעד מפי עד או השומע מתוגר מל"ת משיאין את אשתו ולא חיישינן דילמא אחד שלש היה אלא ודאי דלא מחמרינן אלא בעד הרואה אבל לא בעד השומע משום דבשומע תלינן ששמע עדות הראוי מש"כ בעד הרואה דאיתיה קמן דנשייליה וכמ"ש בתרומת הדשן סימן רל"ט וא"כ בנ"ד נמי תלינן דאע"ג שלא הזכיר ה"ר ישעי' בכתב אם הזכיר לו התוגר שם עירו תלינן דמדכתב הוא הכתב לצפת ודאי ששמע ממנו שעל אותו שמצפת אמר לו התוגר ועל החששה למאן דבעי שם עירו אי חיישינן נמי לתרי יב"ש בעיר א' בהא ודאי לכ"ע לא חיישינן דהא איתמר בגמ' פרק האשה שלום יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקורטובא, לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לאו אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן ואיפסיק' הלכתא כרבא דלא חיישינן ומשיאין את אשתו וכמ"ש ה"ר ישעיה בפירוש וז"ל באו עדים והעידו שמת יב"ש מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר היה באותה העיר ע"כ. הרי שאפילו המחמיר דבעי' שם עירו לא חייש לתרי יוסף בעיר א' וא"כ בנ"ד כיון שהוכחנו דהוי כאלו הוזכר שם עירו אפילו למ"ד דבעינן שם עירו תו ליכא למיחש דילמא בעיר זו יש שנים ששמותם שווין וכ"ש למאן דלא בעי אפילו שם עירו כדכתיבנא אמנם מה שראוי לדקדק הוא על מה שלא אמר קברתיו ודעת הרי"ף והרמב"ם והרז"ה דבתוגר מל"ת בעינן וקברתיו ואע"ג שיש רבים מהאחרונים חולקים עליהם וגם יש מי שעשה מעשה בלי קברתיו כי הא דכתב בהגהות מרדכי בסוף יבמות מעשה בתוגר שאמר בשעה שדנוהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם א' הרגתי יהודי בן ניקולא לאורויך שהי' מוליך י' ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירו אשתו משום מל"ת ע"י ששאלו לה אם שלחה המעות ואעפ"י שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן פרק בתרא ביבמות בעובדא דפרשא זריזא דפומבדית' ע"כ. וכן שמענו שהיו בדורותינו אלה מי שעשה מעשה שלא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל ולדבריהם בנ"ד משיאין אותה אעפ"י שלא אמר התוגר וקברתיו אך אמנם חזינא לאשלי רברבי דמסתפי להקל בדבר נגד הרי"ף והרמב"ם ז"ל וז"ל הרשב"א ז"ל בתשו' על דברי הרי"ף והרמב"ם והרז"ה שאמרו דבעי' קברתיו בע"א וגבי תוגר המסיח ל"ת אבל מקצת מן האחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ולא אמר קברתיו ואעפ"י שאין דעתי מכרעת כך דעתי נוטה מפני שיש בזה כמה ראיות מהגמ' ומהירושלמי ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר של ערוה כנגד אבות העולם אין לנו אלא לשית לב לדעת' ע"כ והריב"ש ז"ל כתב בתשובה וז"ל גבי תוגר שלא אמר קברתיו כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א בתשובה ומי לא יחוש אחריו וכי הרי"ף והרמב"ם קטלו קני באגמ' אינון הלא הם גאוני עולם ועמודי ההודאה ומי יחיד לשום אשה שהי' ערוה לדעתם חלילה עכ"ל. וא"כ ק"ו הדברים אם גדולים אשר בארץ כהרשב"א והריב"ש ז"ל לא ערבו אל לבם להתיר מי לא יירא להתיר אחריהם בערוה החמור' איבר' שה"ה מחלק ואומר שלא בכל מל"ת מצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו כ"א כשאינו התוגר מזכיר שם היהודי אלא באומר איש יהודי שהי' עמי ואנו יודעים שהוא פלוני אך במזכיר שמו שמכירו, א"צ לומר וקברתיו והכריח הדבר מן הגמ' ומלשונות הרמב"ם. וכן הר"ן ז"ל גם הוא כתב בתשובה שאין ספק שכל שהתוגר מכירו א"צ שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו להרמב"ם ז"ל שכן כתב הוא בכל כיוצא בזה בפרק אחרון דהלכות גרושין דכל שהוא מכירו א"צ אלא מת בלבד עכ"ל. ועוד האריך להכרח הדבר. והריב"ש ז"ל כתב גם כן שלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשאין התוגר מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו ואנהו הכי הוו שלא היה התוגר מזכיר המתים בשם אבל כשאומר התוגר מל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב משיאין על פי תוגר מסיח לפי תומו ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפ' שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הני תלה עובדי מעשה שהי' כך היה ועשה זה החילוק עכ"ל. ואם כן היוצא לפי זה בנדון דידן שאם התוגר ההוא הזכיר את יעקב כהן בשם מסיח לפי תומו ודאי שמשיאין את אשתו אבל אם לא אמר אלא שיהודי אחד עם אשה אחת שהלכו עם קרובו מחליב לחמה נהרגו אפי' אם היינו יודעים שאותו המוקירי הקרוב לזה המגיד לא יצא עמו איש ואשה בימים ההם אלא יעקב כהן והאשה שהוליך עמו אין משיאין את אשתו עד שיאמר קברתיו כי זה דומה למ"ש הרמב"ם ז"ל והצריך לומר קברתיו וז"ל יצא ישראל וחוגר מעמנו למקום א' ובא תוגר והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאין התוגר יודע את האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. והנה מלשון הכתב של הר' ישעיה יצ"ו לא נתברר בפירוש אם הזכירו התוגר בשמו אמנם אם באנו לדייק לשון הכתב אפשר להבין במשמעותו שהתוגר היה מכירו והזכיר שמו שהרי תחלת דברי רבי ישעיה הם קי איל אי אונא גודי"א שאליירון די חליב וכו' וע"ז אמר בסוף אישטו דישו איל מוקירי וכו' והנה אם המוקירי לא אמר אלא שיהודי א' עם אשה אחת הלכו עם קרובו ונהרגו א"כ כמו שעל האשה אמר אונא גודיאה סתם גם באיש הנ"ל כן ולכתוב און גורייו אי אונא גודיאה אך מאומרו קי איל אי אונא גודיאה מורה שאת האיש היה מכיר התוגר והזכירו בשמו אך לא את שם האשת כי לא היה מכירה וזהו שאמר קי איל כלומר