מהר"ם אלשיך נא

האיש והוא שיאמר קברתיו וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום וכו' עד והסיח התוגר לפי תומו ואמר שי' אנשים שהלכו ממקום פלו' למקום פלו' והם נושאין כך וכך מתו וקברנום משיאין את נשותיהם ע"כ הרי שמצריך למ"לת שיאמר קברתיו ואע"ג שכל שאר הפוסקים חלקו עליו ואמרו שאין צורך לזה אלא היכא דאיכ' למיחש לדדמי כמלחמה או מפולת והביאו ראיה מכמה עובדי דגמ' שהתירו בתוגר מל"ת מבלי שיאמר קברתיו. והנה היה מקום לבלתי לחוש לדבריו כיון שהוא יחיד בסבר' זו אבל חזינא דלישנ' דגמ' דיקא כותיה דבהנהו תרי גווני דכ' בהו הרמב"ם ז"ל לשון זה הכי איתא נמי בגמר' בפי' כמו שהזכיר ה"ה ודוחק הוא לומר שבחנם הזכיר הגמ' שאמר התוגר קברתיו דמה לו לגמ' להזכיר דברי התוגר במה שאינו מעלה ולא מוריד אלא ודאי דדוק' הוא וע"כ תפס הרמב"ם ז"ל לשון הגמ' מה תאמר שהרי בשאר עובדי לא הוזכר זה אלא היכא דחיישינן לדדמי משום הא לא אירייא דהא מוטל עלינו למיהדר אחר איזה חילוק והוא מוכרח לדעת הרמב"ם דהא איהו גופיה בשאר עובדי לא סבר הכי דהא אייתי להנהו גווני לעיל ולא הזכיר שיאמר קברתיו נר' בפירוש דלא בכל גווני דמל"ת קא בעי דלימא קברתיו אלא בהנהו תרי גווני שהעתקנו לשונו וכיוצא בהן. והנה ה"ה ז"ל חולק ואמר דלא הצריך הרמב"ם ז"ל שיאמר קברתיו אלא היכא שאין התוגר מזכיר שמו אבל היכ' שהתוגר מל"ת מזכיר שם המת א"צ שיאמר קברתיו והחזיק בדבר לומר שודאי שזה הוא דעת הרמב"ם ז"ל., וא"כ בנ"ד שהתוגר הזכיר שמו לא בעינן דלימ' קברתיו ואיתתא שריא כיון שהזכיר שמו. ואע"ג שה"ה עצמו כתב בסוף דבריו וז"ל ואפי' ת"ל שיש להשיב על זה מ"מ ודאי כך היא כוונתו של רבי' ע"כ ראה ראה דוחק באותו החילוק והוא שמה שראוי לחוש כשאין מזכיר שמו דהיינו שמא אחר הוא אינו נתקן במה שיאמר מד קברתיו אעפ"כ הרי כ' שודאי זה הוא דעת הרמב"ם ז"ל כ"ש שאפשר לתת טעם לדבר ולומר דהיכא דאין התוגר מכיר את האיש ההוא אלא שאומר אותו האיש שיצא עמי מת אינו חושש אם ימצא בדאי ויצא היום או למחר שיכול לישמט ולומר לא היה לי הכרה עמו לגמרי וטעיתי ואחר היה שנדמה אליו משא"כ כשהוא מכירו ויודע שמו שחושש פן ימצא בדאי ויחזיקוהו למשקר. עוד אפשר לנו לומר חילוק אחר דדוקא בהנהו תרי גווני דכתב הרמב"ם ז"ל וכיוצא בהן צרכינן דלימא קברתיו כפשט' דגמ' שאמרו כך בהנהו תרי עובדי משום דאיכא למיחש לבדדמי דהיינו כשאומר איש שיצא עמי מכאן מת משום דאפשר שלא ראהו מת ממש אלא שהיו שניהם הולכים בדרך וראו לסטים באין והתוגר ברח וימלט וחושש התוגר ומדמה דמן הסתם שהיהודי שלא ברח נפל בידם ונהרג והיינו בדדמי וע"כ צריך שיאמר קברתיו וכן באומר י' אנשים שהיו יחד יוצאין בקולר או נושאין גמלים ממקום פלוני למקום פלוני מתו כולם וקברנו' וכו' התם נמי חיישינן שאחר שאומר שמתו כולם כאחד אנו חוששין שמא לא ראו מיתת כלם כ"א שראה שהרגו רובם וחוששין שמן הסתם לא נצול גם אחד והיינו בדדמי שאפשר לפעמים ישארו קצתם או אחד מהם לפיכן בעי' שיאמר קברנום א"כ לפי דרך זה אפשר שאם היה מזכירן בשם כל אחד ואחד דאפשר למימר דדייק ומזכיר. כלל הדברים שהרמב"ם ז"ל לא בכל גוונא דחוגר מל"ת מצריך שיאמר קברתיו אלא בהנהו גווני וכיוצא בהן וא"כ נ"ד דליכא הנהו טעמי לא צריכינן להכי. איברא דעדיין איכא לספוקי בשריותא דהאי נדון משום שהתוגר בעל הגויה שאמר שראה אותם הרוגים לא אמר אם ידע שראה אותם ג' ימים להריגתם ושמא היה אחר ג' ימים ועדותו בטלה שאין מעידין אלא תוך ג' ולא אח"כ שפרצוף הפנים משתנה. אבל לאו מילתא היא דאצ"ל למ"ש הטור בפשיטות וז"ל אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו עכ"ל. והם דברי התוספות והרא"ש בשם ר"ת דודאי דאין כאן חששא אלא אפילו להרשב"א ז"ל שמסתפק אם חוששין שמא עברו ג' ימים והניח הדבר בצריך למוד אפי' לדידיה איכ' למימר דע"כ לא נסתפק אלא דהעד קמן ואנו שואלין לו אם ידע שלא עברו ג' ימים ואמר שאינו יודע אבל אם העיד והלך לו וליתי' קמן השת' דנשיילי' ל"א דילמא אי הוה קמן הוה קאמר דלא ידע אם עברו ג' ימים דהא לא אלים ההיא ספיקא דהיכ' דאיתי' קמן לאחמורי עד דאנן ניקום ונחמיר נמי אפי' היכא דליתי' קמן מטעמ' דילמ' אי הוה קמן הוה מסתפק ליה ובודאי דבהכי לא הוה אמר הרשב"א דצריך למוד. ועל דרך זה כתב הרב בעל תרומת הדשן בספר פסקים וכתבי' דלא דמי עד הרואה לעד השומע דבעד הרואה בדקי' ליה אם עברו ג' ימים אי לא אבל בעד ששמע מאחר תלינן דהעד הראשון היה יודע שהי' בתוך ג' ימים וז"ל ויותר יש להקל בעד השומע מבעד הרואה והביא ראי' מההי' דכ' הרמב"ם ז"ל וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אפי' שמע מאשה ששמע' מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו ע"פ אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלו' ואני ראיתי שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת וכו' וכן הבי' עוד בס' תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נרא' דכיון דהתוגר האחרון לא ביאר דבריו אם התוגר הראשון סיפר דבריו מעצמו או ע"י שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר ע"כ. הא קמן דאע"ג דבחוגר הבא לפנינו חוקרין איך היה הענין במי שמעיד מפי אחר לא תלינן בראשון להחמיר אלא להקל ומינה לנ"ד דלא חיישי' דילמא כשראה בעל הגויה ההרוגים היה אחר ג' ימים להריגתה ואין עדותו עדות, אלא דתלינן דתוך ג' ימים היה ומשיאין האשה ע"פ. וכן ה"ה פרק י"ג עלה דהא דכ' הרמב"ם ז"ל כבר הודענו וכו' כ' ה"ה וז"ל דבר ברור הוא שאע"פ שכשהו' אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה הי' אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו ע"כ. וא"כ בנ"ד אין לחוש שמא מה ששמעה הגוי' מבעלה שמא היה אחר ג' ימים וכיוצא משאר ספקות דאינו דומה עד המעיד לעד השומע כדכתיבנ'. ואע"ג דבהאי נדון הוא תוגר מפי חוגר דבגויה אמרה ששמעה מבעלה והריב"ש ז"ל כ' בתשובה סימן שע"ז דתוגר מפי תוגר מל"ת לא מהני הרי הר"ן ז"ל בתשובה ותרומת הדשן סי' רל"ט ומהרי"ק שורש קכ"א סברי דמהני וכדאי הם לסמוך עליהם ואע"פ שמל' הר"ן נראה דבעינן שהתוגר השני יאמר שהראשון אמר לו מל"ת מלשון הגויה נרא' שבעל' מעצמו הגיד לה וכ"ש שבעל תרומת הדשן הוכיח דאין אנו צריכין לחקור מהתוגר השני אם כששמע מהראשון היה מל"ת. כלל הדברים כי נשותיהם של אלו צדקה וצפניה מותרות לינשא כדכתיבנ'. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

מד שאלה נוסח קיום שנעשה על כתב שבא לצפת מחליב על שמועה כי באה. במותב תלתא כחדא בי דינא הוינא יתבי כד הנפק קדמנא כתב א' על עגונה דאיתת' וזה נוסחה אות באות תיבה בתיבה לא מואריטי די יעקב כהן ה' ינקום נקמתו פואי דישטי מודו קי איל אי אונא' גודיא' שאליירון די חציב פארא לה. אה די חמה אי איל מוקירי לוש לייבו פור איטרו קאמינו פאר' מאטארלוש אי ויניירון אוטרוש לאדרוניש אי מאטארון אה אלייוש אי אה איל מוקירי אישטו דישו און מוקירי פאריינטי די איל מוקידי קי מאטארון מל"ת אה משה מי פי"גו יצ"ו אי אין אישטו בעונותנו איי ספק קי טאן ביין אאישטי מודו אואימוש אוטרו עדות ושלום מאת המזומן למאמרך ישעי' גאביזון עכ"ל הכתב. וכתוב עוד תחתיו בל' הזה זה מ"ש למעלה שמעתי מהמוקירי מזומן למאמרך משה גאביזון ע"כ ונתקיימה בפנינו הכתב הזה דהי' גופ' כתיבת וחתימת כר' ישעיה הנ"ל וכתיבת וחתימת בנו כ"ר משה הנ"ל ודאיתברר לנו אשרנוהו וקיימנוהו כ' זו כדחזי ולראי' ממה שנעש' על ידינו היום יום שני ב' לחדש אלול משנת הש"כב ליצירה פה העירה צפת תו"בב כתבנו וחתמנו שמותנו פה וקים

תשובה הנה לכאורה נראה דאיכ' למיסר להאי איתת' מטעמי טובא חדא דדילמא בנו של ר' ישעי' לא היה בקי בגוונ' דמסל"ת היכי הויא ועוד שלא הזכיר שם עירו וחזינא דמהרי"ק בשורש קפ"ה דקדק מלשון הרמב"ם דכתב בא א' ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' דמדקאמר כשתלך למקום פלוני משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו וכן הביא לשון ר' ישעי' מטראני שכתב וז"ל באו עדים והעידו שמת יב"ש מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר היה באותה העיר וכו' עד ואם יאמרו העדים יב"ש מת ולא ידעו מאיזה עיר היה אע"ג דלא הוחזק יב"ש בעיר הזאת חוששין ליב"ש אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יב"ש הידוע לנו עכ"ל הרי בפירוש ששם עירו בעינן. וכן משמע נמי מלשון אחר דכתב הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויזכיר שמו ושם עירו ע"כ הרי נראה דאין להתיר כ"א כשמזכיר העד שם עירו ובכ"ז לא נזכר שם עירו ועוד שאפילו היה מזכיר שם עירו ניחוש דילמא איכא יעקב כהן אחר בעירו ועוד שלא אמר התוגר קברתיו ודעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל דבחוגר בעי' דלימא קברתיו. והנה על דבר אם נחוש אל השומע מפי התוגר שמא אינו בקי בטיב מל"ת נראה דלא חיישינן כיון דנחית לומר ששמע כן בנו מל"ת משמע דידע לאפרושי בין עדות ישראל לתוגר שמעיד ומינה שמעינן דבקי בדבר ודאי דאי לא לא הוה נחית למימר שאמר לו מל"ת וגם שאם היה בפנינו היינו שואלין לו היכי שמע כי הא דהאשה רבה מעשה באדם אחד שבא להגיד עדות אשה לפני ר"ט אמר לו בני היאך אתה בעדות אשה זו דקדק עמו שנים ג"פ וכוון דבריו והשיא ר' טרפון את אשתו ופסק כן הרמב"ם ז"ל וז"ל אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן רמיזה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק ע"כ. אעפ"כ היכא דקאמר העד שמעתי שמת פלוני אין חוקרין על האומ' הראשון איך ידע הדבר כיון שהאומר הראשון ליתיה קמן ואי אפשר לבודקו כמ"ש ה"ה על לשון הרמב"ם שכתבנו וז"ל מ"ש בכאן שאם אמר העד ראיתי שמת וכו' כיצד דבר ברור הוא שאע"פ שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האו' הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר מדאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו עכ"ל. הרי דאע"ג שאם היה בפנינו היינו צריכים לבדוק ולחקור היכא דליתיה קמן לא חיישינן כלל וא"כ ה"נ דכוות' שאע"ג שאם היה בנו של ר' ישעיה בפנינו היינו חוקרין במה שאמר שהתוגר אמר כן מל"ת ושואלין לו היאך היה הדבר עתה שאינו לפנינו נסמוך על לשונו שכתב שהי' מל"ת ולא נצטרך לחקור איך היה כמו שנסמוך על מי שאמר שמעתי שמת עם שאפשר שהאומר האחר ראה אותו במלחמה או שנפל במים שאין להם סוף או שחלה בדבר שהם דברים שרובן למיתה. ואין לומר שמל"ת איכא למיטעי טפי שמא חשב שאפילו אם התחיל לשאול ממנו ואח"כ הסית התוגר שנקרא מל"ת או שהזכיר שמו בפני התוגר שאינו מל"ת למ"ד הלא יותר איכא למיטעי בדדמי שהרי יותר יטעה האדם במי שנטבע במים שאין