מהר"ם אלשיך נ

גט דתרתי לטיבותא בעי' דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירת' הנה הכריח הרא"ש ז"ל דאין כן דעתם בעדות אשה וז"ל ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא לדבריך תקשי לרי"ף דידי' אדידי' שהרי הוא פסק ביבמות הילכת' כרב' דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוס' הוכיחו דע"כ מיירי דשכיחי שיירת' ולא הוחזקו תרי יצחק כאשר כתבתי לך ורי"ף לא פסק בהדיא אלא כך כתב וז"ל הא מילתא כיון דלא איפשיט' וכו' עד ונראה מתוך דבריו שבגט שא"א לבעל לכתוב גט אחר אמרינן דעבדינן לחומרא אבל בפלוגתא דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק תתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות עכ"ל הנה נתברר לפנינו דהיכא דלא הוחזקו תרי יב"ש אע"ג דשכיחי שיירתא לא חיישינן והיינו סברא דרבא. והשתא צריך לברר במאי קא מיירו פלוגת' דאביי ורבא אי בדקאמרי עדים שם עירו וקא מיפלגי אי חיישינן לבדוק בעיר או לא או מיירו בדלא קאמר העד שם עירו וקא מיפלגי אי חיישינן דאיכא אחר ואתי מעלמא בשיירות המצויות אבל על העיר עצמה לכ"ע אין לחוש כיון דלא הוחזקו והנה הפירוש הזה השני הוי פירוש הריב"ש בסי' הנז' כמו שכתב שם באר היטב כי מה שאסר אשת אברהם פאראח על שלא הזכיר העד שם אשתו ולא שם עירו הוא על שהוחזקו ב' אברהם פאראח במלכות קאשטילייא שהזכיר העד וכתב שכן כתבו הרמב"ן והרשב"א בעובד' דיצחק ר"ג ידוע היה להם שאין יצחק ר"ג אחר בקורדוב' אלא שכיון שהשיירות מצויות שם חשש אביי שמא זה שבכאן אזל ליה לעלמא ואותו שמת אחר היה שבא מעלמא ע"כ והוא לשיטתו שלא אמר העד שם עירו שאל"כ ליכא למיחש על דאתו מעלמא. עוד כתב שם הריב"ש שזה דעת. הרמב"ם שכתב אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא אחר וכו' והוא עובדא דיצחק ר"ג וכתב עליו הראב"ד והוא שלא הוחזקו וכתב הרב בעל מ"מ שאף הרמב"ם ז"ל יודה שאם הוחזקו כאן שנים וכו' שאין משיאין את אשתו עכ"ל הריב"ש והנה שדעתו שהרמב"ם מפרש כפרש"י והתו' והרמב"ן והרשב"א דעובד' דיצחק ר"ג בלא הוחזקו אלא ששיירות מצויות מיירי והחשש' היא דילמא מעלמ' אתא וא"כ מוכרח הוא דבלא הזכיר שם עירו ולא שם אשתו מיירי דאי הזכיר לינא למיחש על אחד מעלמא ופסק כרבא דלא חיישינן ולפ"ז מוכרח הוא שמ"ש הרמב"ם אמרו לו ב"ד וכו' דהיינו עובד' דיצחק ר"ג דגמר' בלא הזכיר העד שם עירו הוא והוא דעת הרא"ש בהרמב"ם ממש על הלשון הפך ממאי דדקדק בו מהרי"ק וגם דעת הרא"ש ז"ל כשאמר שא"צ להזכיר שם עירו בעובד' דמכלוף בן מלול הוא על שלא הוחזקו במקומו ב' מכלוף בן מלול אלא דשיירות מצויות כמ"ש אחר שהביא פי' התוס' על סוגיא דיצחק ריש גלותא וז"ל הילכך בנ"ז אפילו אי שכיחי שיירות אם לא הוחזקו מכלוף בן מלול אחר אתתי' שריא לינשא עכ"ל והוא תלוי בפי' הסוגי' כמו שכתבנו ועל זה הביא לשון הרמב"ם אמרו לו ב"ד כו' שהיא עובד' דיצחק ר"ג ואמר שמפרש כפירושו בלא הוחזקו ושכיחי שיירת' ובלא הזכיר שם עירו. הא קמן דדעת הרא"ש והריב"ש חד הוא בדין על כוונת הרמב"ם והוא כמ"ש הרי"בש שהוא דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בשיטת הרי"ף ורש"י והתוס' דבלא הוחזקו תרי יב"ש אע"ג דלא הזכיר העד שם עירו ושם אשתו משיאין את אשתו והשת' לא קשה מידי מאי עביד הרא"ש מההי' תוספת' דקתני אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו כי כמי שמפרשה הריב"ש בפי' על כשהוחזקו ב' יב"ש דומיא דנדון דידי' דאברהם פראח וכן נמי מאי דכתב הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו כך וכך צורתו אין אומרים וכו' עד שיעיד העד שהו' פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ דהיינו התוספת' עצמ' יפרש כמוה בהוחזקו כי היא עצמה היא. כלל הדברים כי לדעת רש"י והרי"ף והתוספות והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש וה"ה והריב"ש כולהו סביר' להו דפלוגת' דאביי ורבא ביצחק ר"ג הוי' בלא הוחזקו ושיירות מצויות והלכה כרב' דלא חיישינן איצחק אחר מעלמא אע"ג שלא הזכיר שם עירו. וא"כ בנ"ד ביון דלא הוחזקו תרי ברזילי בעיר ההו' אע"ג דלהוו שיירות מצויות אחתי' שרי' לינשא אע"ג דלא הוזכר שם אשתו ושם עירו אליבא דכל הני רבוותא. אבל ה"ר ישעי' מטראני ומהרי"ק דסברי דאפי' בלא הוחזקו בעינן שם עירו כמו שהבין מהרמב"ם באומר כשתלך למקום פלוני דהיינו עובד' דיצחק ר"ג דמיירי כשאמר שם עירו ואיירי נמי בלא הוחזקו ב' יצחק ר"ג מדקמדמי דעת הרמב"ם בזה לדעת ה"ר ישעי' דאפי' בלא הוחזקו קאמר בפי' דבעי' שם עירו כאשר העתקנו לשונו ודאי דעתם לפרש פלוגת' דאביי ורבא בעובד' דיצחק ר"ג כדקאמר העד שם עירו כמו שדייק ע"ז מהרי"ק בהרמב"ם ובשלא הוחזקו והו' הפירוש הראשון שכתבנו למעלה על פלוגתא דאביי ורבא ולפ"ז רבא דאמר דלא חיישינן תרתי בעי' דאמר שם עירו ולא הוחזקו ולפ"ז לדעת' בנ"ד איתת' אסיר' דאע"ג דלא הוחזקו תרי ברזילי חיישינן לאחר כיון דליכ' שם עירו ושם אשתו. ואפשר דאפי' לדידהו איתת' שרי' מתרי טעמי חדא דע"כ לא אמרו דחיישינן לאחר ששמו כשמו אלא היכ' דלא קאמר אלא פלו' בן פלו' בלבד אבל אי קאמר העד פלו' שיש בו דבר פלוני והו' דבר מסויים בזה דידעינן בודאי שהוא בזה בייחוד איתתיה שריא דאמרי' כי הוא זה דומי' דגוי שהסית לפ"ת איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאפי' את שמו לא הזכיר כיון שאנו יודעים שפלו' הי' מי שיצא עמו מתירין את אשתו וכן בעשרה שיצאו בקולר או נושאים גמלים והסיח הגוי ואמר שי' אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כלם משיאין את נשותיהם אעפ"י שלא ידע שמותם ושמות עירם אלא שהלכו בקול' ממקו' פלוני למקום פלו' ואנו יודעים שהסימן ההוא בייחוד היו באנשים ההם לא חיישינן באחריני וכן מהרי"ק עצמו בשורש הנז' באותו שאמרו שהיה ממלכות רושיא' ולא הזכירו את שם עירו ושם אשתו אחר שכתב דחיישינן שמא אחר הוא כדעת ה"ר ישעי' כתב שיש להתיר את אשתו מטעמ' שהזכיר העד סימנים הידועים בזה בייחוד כאשר האריך שם וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהעד השני אמר שהסיח התוגר ואמר יהודי אחד שמו ברזילי שהי' בכפרים גובה נכסיו וכו' ואנו יודעים כי זה בייחוד הוא שהיו לו נכסים בהקפה בכפרים ההם כנז' בשאלה ודאי לא חיישינן לברזילי אחר מעלמ': עוד יש טעם ב' והוא כי איכ' בנ"ד תרתי לטיבות' חדא דלא הוחזקו תרי ברזילי במתא וגם שאין שיירות מצויות במקום שנהרג כי גם שגידלו הוא מקום דשכיחי שיירות בכפרים שסביבותיו שנהרג שם לא שכיחי שיירות.. עוד טעם ג' דאפילו בגורלו עצמו לא מקרי שיירות מצויות להאי מילתא אלא בי שוקא דמזבני כיתנא או בי דינא דרב הונא שהכל באין לדון ברבוי שם אבל במקום שדרך לבא שיירא של י' ב"א בשבוע א' או בשתים כ' גורלו לא אמרו כ"ש בסביבותיו שאין בם לא זה ולא אותו לא חיישינן לאחר כיון שא"צל שלא הוחזקו ב' ברזילי במתא אלא שידוע שאין במתא אלא זה ודאי ליכא למיחש לאחר: ועל מה שמצריך הרמב"ם לומר התוגר מל"ת קברתיו הנה הרשב"א והריב"ש כתבו שאע"פ שאין דעתם להצריך לומר קברתיו עם כל זה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם להחמיר. אבל לתת טעם למה מצריך הרמב"ם בחוגר מל"ת שיאמר קברתיו רבו הדעות הה"מ והריב"ש כתבו שלא הצריך הרמב"ם אלא כשאין התוגר מזכיר שמו ואם כן בנ"ד כיון שהזכיר שמו לא חיישינן מידי וכמהר"י זלה"ה בספרו כ' טעם אחר לשלא יחלוק הרמב"ם על מה שנמצא בתשובה משמו שאין צ"ל קברתיו חילוק א' בשם הרי"ס ז"ל דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהתיגר נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא תוגר וישראל מעמנו כו' וההוא דקולר של בני אדם וכו' שנמצא התוגר בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם התוגר בעת ההריג' מודה הרמב"ם שאין צ"ל קברתיו עכ"ל. והנה ע"פ טעם זה בנ"ד אצ"ל קברתיו כי לא נמצא התוגר בעת ההריגה רק שאח"כ מצאו הרוג וליכא למיטעי בדדמי. וגם לדעת הר"ן שתלה טעם הרמב"ם בתשובה ג' במכירו דאין צ"ל קברתיו אלא היכא דאין מכירו הכא כיון שנותן סימן הידוע לנו כי הוא זה בלאו הכי. סגי זה הנלע"ד וחתמתי שמי

מג שאלה זהו תופס מעשה ב"ד הא'. במותב תלתא כחדא הוינא יתבין ב"ד דחתמין לתתא כד אתא קדמנא יוסף בכ"ר רבינו תושב גובאר ואסהיד קדמנא בת"ע על ענין היהודים אשר יצאו מפה דמשק ולא שבו עוד לביתם שמם אשר יקראו להם ר' צדקה ור' צפניה ואמר שכשהיה עומד בשוק הצורפים הנקרא סאגה ראה גויה אחת אומרת מה אמולה לבתכם אתם היהודים שנהרגו האנשים האלה ואין דורש ואין מבקש אין קרובים לאלו. והוא בשמעו את הדברים האלה שאל ממנה אינה נהית' הרעה הזאת והשיבה כי אותה הלילה קודם צאתם מהכפר היו מתארחים אצלה ונתנה להם לאכול והזהירם שלא יזוזו ממקומ' כי בדרך יצאו נצבים שודדים והורגים והם נסעו ולא שמעו לקולה ואמרה עוד ששמעה מבעל' שהיהודים הנז' ראה נבלתם מושלכת על פני השדה. ואח"ז שאלה לה יוסף הנזכר מאין את יודעת ומכרת האנשים האלה והשיב' לו וכי אין אנו מכירים היהודים האלה שבכל יום ויום באים מדמשק ויושבים בביתנו לעשות מלאכתנו מלאכת הצורפים זהו מה שהעיד קדמנה העד הנזכר וכו': זהו טופס המעשה ב"ד השני ביום המחרת במותב תלתא כחדא הוינ' יתבין בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ה"ר משה בעל בוקי ואסתי' קדמנא בת"ע על הענין הלז ואמר שהלך לכפר דומי לבית גויה אחת אשר היה דרכו מדי עברו יסור שמה והיא שאלה לו בתחלה קודם כל דבר השמעת בענין היהודים האלו שנהרגו דבר והשיב לה כי לא שמע דבר אבל אמר לה הגידי לי את שבאלו המקומות נהרג אז השיבה לו לר' משה הנז' שאותה הלילה קודם צאתה מהכפר הפצירה עד בוש באנשים האלו ר' צדקה ור' צפניה בשם שילינו שם טרם יעבורו ותתן להם לאכול ובבקר ילכו ולא שמעו בקולה וישימו לדרך פעמם ונתנה להם לחם ומזון ולא שבו עוד ואחר יום או יומים אמרה לו ששמעה מבעל' כי ראה אותם הרוגים את ר' צדקה ור' צפניה בחברת ג' ישמעאלים כלם פגרים מתים ובכלל מה שהעיד הנז' אמר שאמרה הגויה הנז' שאלו היהודים היה עקרם מבעל ביק ועכשו היו דרים בדמשק

תשובה מה שיש לפקפק בעדיות אלו אינו אלא אם לדעת הרמב"ם ז"ל לא סגי בהכי כיון דלא אמר קברתים שכתב וז"ל יצא חוגר וישראל מעמנו למקום אחר ובא התוגר והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין התוגר יודע אותו