מהר"ם אלשיך מט

מב שאלה ברזילי סוחר נושא ונותן הסחורות מצרים עטר בלעז והיה יושב בחנות באנדרונופולי מוכר באשריות ליהודים ותוגרמים גוים סוחרי הקאשאבאש בד' פנות העולם באופן שהיה ניכר נודע בשערים שמו ברזילי והיה מנהגו לצאת ממקומו לגבות חובותיו וקרה מקרה שנהרג ויצא הקול בעיר אנדרינופולי נהרג פלוני ואמנם לא עפ"י עדות עד אחר זמן באו שני יהודים והעידו מפי עדים אחרים ונתקבל עדותם בב"ד וזה המעשה תקפו. אנחנו ב"ד ח"מ נדרשנו לקבל עדות על ה"ר ברזילי בכ"ר יצחק טיל"יו נ"ע שזה ימים נתעלם מן העין ולא ידענו מה היה לו ועתה באו לפנינו עדים נאמנים הר"ר יוסף פאלקון וה"ר משה בכ"ר אברהם אשכנזי יצ"ו ואחרי החקירה והדרישה כראוי העידו בפנינו עדות מפי עדים אחרים עד מפי עד ה"ר יוסף הנז' קם על רגליו והעיד מפי עד אחר שמצא עמו בכפר גורלו יהודי א' והוא שוחט שם ואמר לו שפגע בתוגר א' ואמר לו שיהודי אחד שמו ברזילי אני ראיתיו נהרג במקום פלוני וה"ר משה הנז' קם על רגליו והעיד שנמצא ב' גורלו הנז' עם הישיש ה"ר מרדכי לונגו יצ"ו ואמר לו שפגע בתוגר א' ואמר לו מבלי ששאל ממנו דבר שיהודי א' שמו ברזילי שהיה בכפרים גובה נכסיו אני ראיתיו במקום פלוני נהרג לכו שם ותמצאוהו כדי שתקברוהו ולהיות שכל הנ"ל הוא אמת ויציב שהוגד והועד בפנינו מפי העדים הנ"ל עדים מפי עדים אחרים כנ"ל כתבנו וחתמנו שמותנו להיות לראיה ולזכות וכו'. ואומר אני השואל שדבר ברור הוא פה אנדרינופולי שבכל אותם הסביבות לא הוחזק איש אחד ששמו ברזילי וחושש אני אם בכל אנדרינופולי יש שני אנשים ששמם ברזילי וכ"ש להיות נכרים בין התוגרמים ולמוחש א"צ ראיה ששם ברזילי אינו נהוג כ"כ בישראל גם שאל השואל אם יתירוה להנשא תגבה כתובתה משלם א"ל בהיות שיש חולק בעדות מל"ת אינו מועיל אלא להנשא אבל לגבות צריך עדים כשרים ועד שיבואו עדים יעמידו הנכסים בב"ד על כן יורנו רבנו משפט האשה דצריכא לן טובא בשביל עיגונא דאיתתא ושכרו אתו ופעולתו לפניו

תשובה לכאורה איכא לאחמורי בהאי איתתא מטעמי טובא. חדא שהתוגר לא הזכיר שם עירו וגם לא שם אשתו ולא שם אביו כי לא אמר פלו' בן פלוני ולא כנויו ועוד שלא אמר וקברתיו ונראה מהרמב"ם ז"ל דקפיד בהכי בתוגר מל"ת דכת' וז"ל יצא תוגר וישראל מעמנו למקום אחר ובא התוגר והסיח ל"ת ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פי שאין התוגר יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. ועוד דמן השאלה אי שיירות תשובה מצויות שם במקום שנהרג דהא חזינא להרי"ף ז"ל גבי גט שאבד דתרתי לטיבותא בעינן דאין שיירות מצויות ולא הוחזקו. והנה על האחד שלא הזכיר התוגר שם עירו מצינן למהרי"ק שורש קפ"ה דדייק מל' הרמב"ם ז"ל דשם עירו בעינן וז"ל דכתב הרמב"ם בא אחד ואמר אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכו' דמדקאמר כשתלך למקום פלוני משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו וכן הביא לשון ה"ר ישעי' מטראני שכתב וז"ל באו עדים והעידו שמת יוסף בן שמעון מעיר פלוני מתירין את אשתו ואין חוששין שמא יב"ש אחר הי' באותה העיר וכו' עד ואם יאמרו העדים יב"ש מת ולא ידעו מאי זה עיר הי' אע"ג דלא הוחזק יב"ש בעיר הזאת חוששין ליב"ש אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יוסף ב"ש הידוע לנו עכ"ל הרי בפירוש דשם עירו בעינן ובנ"ד לא מסהדי אשם עירו. איברא דהרא"ש ז"ל בתשובה כלל נ"ד כתב דאע"ג שלא הוזכר שם עירו ולא שם אשתו מהני והביא ראיה וז"ל דגרסינן פ' האשה שלום יצחק בר אחתי' דרב ביבי הוה קאזיל מקורדובא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק אי לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דכתיב ביה בצד קלוני' מתא אנא אדנרונילאי נהרדעא פטרית ותרוכית ית פלוניתא אנתתי ושלחה אבוה דשמואל קמיה דר' יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא כולה ורבא אמר אם איתא יבדק כל העולם מבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי הרי מה שהבאתי דומי' דנ"ד שהרי המעידין לא העידו כ"א על שמו אך לא הכירו את מקומו ולא את אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן כאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה עכ"ל. הרי דדעת הרא"ש דכיון שלא הוחזקו תרי בההוא שמא באותו מקום לא בעי' שם עירו ולא שם אשתו. ולא עוד אלא דכתב שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וז"ל וכאשר הבנתי מתוך ההלכה כך מצאתי בחבורו של רבינו משה ז"ל וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו איני יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששין שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת עכ"ל הנה כי ממקום שמדייק מהרי"ק שהרמב"ם חושש על שם עירו משם מדייק הרא"ש דלא חייש לה והוא דמהרי"ק דייק מרישא דקאמר כשתלך למקום פלוני והרא"ש דייק מסיפא ומסתבר טעמיה דהרא"ש טפי דהא במאי דדייק מהרי"ק ממאי דקאמר כשתלך למקום פלוני וכו' שאם הכונה הוא ללמדנו שצריך העד להעיד שהוא מעיר פלוני לא הל"ל אלא אמור להם שמת פב"פ שממקום פלוני ויודיענו הזכרת שם העיר במה שמשים בפי העד שיעיד ולא באמור לו היכן ילך להעיד דהא איכא למימר דמורה מקום הוא לו שימצא שם ב"ד א"נ יש לדחות דילמא במקום ההוא היתה האשה ושלחו לזה להעיד במקומה ולא שהי' דר בעלה עמה שם אבל מסיפא דייק הרא"ש שפיר דהא בתר דקאמר הוא לו ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה והרי אשתו מותרת אמאי הדר ואמר אין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת כי מלבד שהוא מיותר ואיכא למימר דאתא לאשמועינן דלא חיישינן ליצחק מעיר אחרת אע"ג דלא הזכיר שם עירו נראה שגם הוא מוכרח בלשונו דאם איתא שהעד מעיד על יצחק בן מיכאל שמהעיד ההיא כדעת מהרי"ק א"כ היכי הוה אסיק אדעתין לחוש שמא הוא יצחק בן מיכאל מעיר אחרת שהוצרך לומר ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא כיון שהעד אומר בפירוש שהוא מעיר זה ול"ל שבא להשמיענו דכיון שלא הוחזקו ב' יצחק בן מיכאל בעיר זה לא חיישינן שמא יש אחר בעיר שאם כן לא הוה ל"ל אלא ואין אומרים שמא יש אחר בעיר ולא כאלו ידענו שיש אלא שהספק הוא אם האחד הוא המת אבל אי מיירי על כללא דעלמא ניחא דמן הסתם ימצא מי ששמו כשמו הא קמן דלהרא"ש והרמב"ם ז"ל לא בעינן שם עירו ולא שם אשתו כדכתב הרא"ש ומהגמ' היה מקום לחתור היבשה למצוא סעד להיתר בלי הזכרת שם עירו ושם אשתו אבל חזינא להרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ. הרי שמצריך שם עירו בפירוש. והן אמת דאפשר לדחות דלא נחית אלא לאפוקי האומדן דעת וכיוצא בדחויי' כאלה. אבל הריב"ש ז"ל סי' תק"ח כ' דדעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל דשם עירו בעינן וכן הוא מסכים כמ"ש שם על עד שהעיד שיהודי אחד שמו אברהם פראח שהיה מקשטילייא מת וקברו הוא בירושלים כ' שהריב"ש עצמו שאל לעד המעיד אותו אברהם פאראח אתה יודע אותו או שמעת ממנו שהיה בעל של אורד אינייא הדרה בעיר הזאת אמר לא ועוד שאל לו אתה יודע או שמעת ממנו שהיה דר ושהיה נשוי בעיר הזאת אמר לא ועוד שאל אתה יודע או שמעת מאי זו עיר היה קודם שהלך לירושלים אמר לו לא שמעתי אלא שהיה ממלכות קאשטילייא ולא מאי זה עיר ממנה ועל שלא העיד על שם אשתו ועל שם עירו כ' שאסור' אשתו לינשא ע"כ תורף ענינו וגם הביא ראיה מהתוס' ומהגמ' כמבואר שם בארוכה. הנה כי דעת הרמב"ם והרשב"א וה"ר ישעיה מטדאני והריב"ש ומהרי"ק דשם עירו בעינן וכן דעת הנ"י והמרדכי כאשר הביאו מה"ר זלה"ה בספרו וא"כ בנ"ד דליכא לא שם עירו ולא שם אשתו נראה דאסורה לינשא. והנה ראיתי מחלקים בדבר ובפרט לדעת הרמב"ם דלא צרכינן שם עירו אלא היכא דלא אמר שם אביו אבל אי אמר שמו ושם אביו סגי בהכי אבל כל זה איננו שוה לנ"ד דליכא לא שם עירו ולא שם אשתו ולא שם אביו והן אמת כי לענין שם אביו נראה ברור דאין קפידא אלא כשהשם הוא מהמורגלים אבל כשהשם אינו נמצא אלא בזרות כי נ"ד דברזילי לא נהיגי ביה אנשי הוי מסויים טפי משמו ושם אביו מהנהוגים כדאשכחן מעובד' דגמ' מאן איכא בי חסא ובי חויא וכו' והשיאו את נשותיהם אע"ג דלא הזכירו שם אביו דחדא מינייהו אלא משום דהוי שם מסויים אמנם על דבר שם עירו ושם אשתו שהוכחנו שדעת כל הנהו רבוותא שאין משיאין את אשתו אמינא דראוי לעיוני מה ראה הרא"ש לדחות התוספתא שהביא הריב"ש וזה לשונה אין מעידין אא"כ מכירים שמו ושם עירו וגם אנה הניח הרא"ש פשט לשון הרמב"ם שהזכרנו למעלה ישראל שאמר מת איש יהודי וכו' עד שיעיד העד שהוא פלוני ושיכיר שמו ושם עירו ושהוא מפורש דשם עירו בעינן והלך לדרוש מל' אחר סתום דלא בעי' שם עירו ממקום שאדרבה איכא למידק איפכא כדדייק מהרי"ק משם דשם עירו בעי' כדכתיבנא לעיל. אבל מסתברא דודאי הרא"ש לא פליג אתוספתא ודעתו כדעת הריב"ש שכתב דבעי' שם עירו והוא דעת הרמב"ם והרשב"א כמו"ש ז"ל כנ"ל אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ושניהם הבינו בהרמב"ם דרך א' ואגב אורחין נשיב גם על מה שהערנו אי עסקינן בהוחזקו תרי בשם הנהרג בעיר זה ואי שכיחי שיירתא ואי בעי' תרתי לטיבותא כדעת הרי"ף בגט שאב' אי לא ולמיקם עלה דמילתא מייתינן סוגיא דגמ' דגרסינן פרק האשה שלום יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורדובא לאספמיא ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישי' רבא אמר לא חיישי' וכו' ואסיקנ' הילכת' כרבא ופרש"י וז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר אחד רבא אמר לא חיישינן הואיל ולא הוחזקו ע"כ וכן כתבו התוס' וז"ל יצחק ר"ג וכו' איירי בלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירות דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו והתנן וכו' ואי שכיחי שיירתא והוחזקו א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן ב"ח חייש רבא דילמא בגמל' פרחא אזול כיון שהוחזקו שהי' שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי עכ"ל. הנה דהיכא דאיכא תרתי לרעותא שיירות מצויות והוחזקו אין מתירין את אשתו אבל אי לא הוחזקו ושיירות מצויות פלוגתא דאביי ורבא והלכתא כרבא דלא חיישי' לתרי יב"ש והיא סברא מוסכמת מרוב המפרשים כמו שהפליגו בזה הרא"ש בתשובה כלל נ' והריב"ש סימן תק"ח ומה שהרי"ף וסיעתו סברי גבי