מהר"ם אלשיך מז

הכתוב חתימת השטר כהעדאת עדים בפיהם עד אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל. כדכתיבנא לה לעיל. הרי בפירוש מאי דכתיבנא דבממונא אלים כחיה דשטרא אבל שטר ראיה דקדושין בנ"ד הוי כחספא בעלמא וא"כ האי סברא למימר דכי קאמר הרמב"ם ומר יהודאי גאון דשטר שלא נתקיים הוי כחרס היינו בממונא אבל בשטר ראיה דקדושי כסף הוי שטר קיים ליתיה כלל דנהפוך הוא. ומר יהודאי נמי סבר כהרמב"ם ז"ל כדכתיבנא כאשר העתיק לשונו מהרי"ק בתשו' הנז' והרשב"א נמי כדכתיבנא בתשו' לישניה. וגם התוס' ז"ל פרק האשה כתבו וז"ל קיום שטרות תימא כיון דמדאוריית' אפי' אין העדים שיכירו חתימת עדי השטר א"כ כל אדם שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו והכא אומר ר"י דאיכ' למימר כגון שלוה מודה שכתבו וטוען שהוא פרוע וקסבר האי תנא דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והאי קיום הוי ודאי מדרבנן א"נ כגון שנתקיים משדה א' או משתי שדות שיוצאים מת"י עצמו דאמרי' לעיל דחיישינן שמא זייף ע"כ. הרי בפי' דחיישינן לזיופא והוי חספ' עד שיתקיים ולא אמרו דהוי מדרבנן אלא בלוה מודה או שנתקיים בשטר היוצא מת"י מלוה והיינו איפכא מסברת מהרי"ק כמשמי' לארע' ואע"ג דבתר הכי כתבו מיהו בריש גטין מוכח דאפי' היכ' דאין מכירין החתימה כלל הוי מדאורית' כמו שנחקרה עדותן בב"ד הא פירשו לה אינהו גופייהו בריש גיטין דבתר דשקלו וטרי בהכי מסקי דדוק' בגטין הוא משום עגונא דלא טענינן מזוייף אבל בכל שטרי אחריני טענינן מזוייף שיתקיים בחותמיו דאלת"ה כל א' יכתוב שטר מכר או שטר מתנה ויחתום עדים ויגבה שלא בפניו מיתומים ומלקוחות עכ"ל. והיינו דכתיבנא דלא כמהרי"ק וכן הראב"ד ז"ל עלה דההיא דכ' הרמב"ם ז"ל דכתיבנ' לעיל כ' וז"ל אמר אברהם ויש מי שאין מורין כן כו' עד אבל אם אמרו דומה חתימ' זו לכתב ידינו אבל מזוייפת היא כי מעולם לא חתמנו בשטר זה ודאי יכולים לפוסלו עכ"ל הרי דאע"ג דפליג על הרמב"ם ז"ל בחד בהא בבא באומרו מעולם לא חתמנו וכו' דהיינו ממש ההו' נדון דמהרי"ק סבר כהרמב"ם ז"ל דלא כמהרי"ק. וגם המר' כ' במס' קדושין מעשה היה וכו' עד והי' אותו השטר מקויים בהנפק בג' דיינים שהיו מעידים על חתימת העדים כו' עד והשיבו הרבנים והתירו' בלא גט וגם ה"ר אביגדור השיב על שאלה זו בארוכ' והתיר בלא גט מטעמ' דמפיהם ולא מפי כתבם כדכתיבנ' לישני' בסמוך. הא קמן דאפי' בתר דאיכא הנפק דמדינא לאו כל כמיניהו דעדי השטר להכחיד' ולהכחישם ולא המקדש אעפ"כ משום דרגלי' לדבר דזיופא הוא ומטעמא דלא מפי כתבם שרו לה בלא גט דלא כמהרי"ק. ומינה לנ"ד דאפי' אי הוה בשטר הקדושין הנפק הוה שרי' בלא גט כ"ש בלא קיום דהוי חספ' בעלמא דמאי דבנ"ד לא הדרי בהו לא בעל השטר ולא עדים משא"כ התם לאו מילתא היא דבתר הנפק מאי דהדרי בהו לא מעלה ולא מוריד. הנה דכנגד מהרי"ק אית לן מר יהודאי גאון והרמב"ם והתוס' והרשב"א והראב"ד ומרדכי עם הרבנים שבימיו וה"ר אביגדור והיכי נדחי כל הני רברבי מקמי מהרי"ק ואע"ג דקאמר דמסייעי לי' רש"י ורשב"ם ורבי' שמשון מאן דמעיין בהו שפיר ידוק וישכח דמהנהו ליכא סייעתא דאיכא לדחויי כ"ש דאפי' הוו דייקי כותיה שפיר לא שבקינן כל הני דכתיבנ' וכ"ש דהרשב"א והמרדכי עבדו עובדא וקי"ל מעשה רב. והנה כל מאי דכתיבנ' היינו אם ניסק אדעתין דבנ"ד פליג מהרי"ק וצריך גט אליביה אבל לית' כלל אלא דבנ"ד אית ליה דשטרא ריע' משום דרגלים לדבר דמהדר אזיופא בכל מאי דאתברר בפני ב"ד כדכתיבנא לעיל ואפילו לדידי' בדין מרומה כי האי לא קאמר דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד אלא דחספ' בעלמא הוא וסהדא רבה דהכי ס"ל איהו גופיה דכ' ס"סז וז"ל ואשר כתבת ידידי כי הדין מרומה וצריך דדישה וחקירה אמת הוא כי בתחלת העיון אמרתי שאין צריך דרישה וחקירה כו' עד והלכה רווחא בישראל היא כי עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקר' עדותם בב"ד כו' עד אמנם אחרי כן מצאתי תשובה בשם רב"א וז"ל השאלה והתשובה ראובן נתחזק לו שטר על שמעון בג' אלפים לבנים שיפרע לו מחציתם לסוף ג' חדשים ומחציתם לסוף ו' ונפטר ראובן בתוך הזמן הראשון ותובעין יורשין לשמעון ושמעון טוען שפרעו בחייו ומראה כתב מהפרעון ועדים חתומים עליו והיורשים אומרים שהעדים עדי שקר ונותנים אמתלאה לדבריהם שאין בין זמן השטר לזמן הפרעון אלא ט"ו ימי' ולמה לא תבע השטר לקורעו שבט"ו ימים לא היה נשמט לומר לא מצאתיו אכתוב לך שובר ועוד שזמן הפרעון היה אחר פטירת מלוה ועוד כי כל העומדים בבית ראובן מעידים כי לא ידעו ולא שמעו שמעולם פרע השטר שמעון כו' והשיב הרא"ש כי אלו העדים צריכים דרישה וחקירה על פי ב"ד מומח' מפני אמתלאות שבדבר עכ"ל הרא"ש ז"ל. וכ' על' מהרי"ק וז"ל הרי לך בהדיא דאפי' במקום עדי החתומים על השטר בעי' דרישה וחקירה היכא שיש אמתלאות שהדין מרומה וה"ה בנ"ז וכו' עד דאע"ג דבפ"ב דכתובות מוכח דלא דאפי' במקום שיש לחוש לרמאות ואפי' מהעדים עצמם שמכחישין פשיטא דהרא"ש ידע ההיא סוגיא טפי מינן עכ"ל. הרי בהדיא שכתב מהרי"ק עצמו שכל מ"ש סי' ע"ד לחוש לעדות בשטר דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד אינו אלא כשאין אמתלאות דהדין מרומה ומילתא דפשיטא לכל רואי השמש דההוא דין מרומה דכתב התם משם הרא"ש בעובדא דשאלה ששאלו ממנו אינו מעין הוכחות זיופא דנ"ד דהתם לא הוי אלא מאומדן דעת דמן הסתם לא פרע כ"כ קודם זמנו וגם שלא תבע שטר החוב דאין כח בהני אמתלאות לבטל שטר פרעון שבידו ששובר שטר החוב ומ"מ קרי ליה דין מרומה לאצרוכי דרישה וחקירה אבל לא למקרע שטר' דפרעון משום דהוו אמתלאות קלילין דמכנסי ספיקא בליבא דדיינא דרמאות איכא והיינו הסוג הראשון מהחמשה שהנחנו למעלה דעלה אמר פ"א ד"מ דבעי דרישה וחקירה אבל בנ"ד דלאו אמתלאות קלילין הוו כהנהו דתשובת הרא"ש שהביא מהרי"ק אלא רברבין ותקיפין טובא כדכתיבנא דודאי ברור ונהיר כשמשא דשטרא זייפא הוא וכדכתיבנא נמי לעיל בשם מהרי"ק גופיה שכ' סי' י"ד ומה גם דע"י דרישה וחקירה בנ"ד א"א למיקם עלה דמילתא דהא סהד' חד מית וחד לא איתידע כלל מי הוא ואי אפומא דפלודר הוי חד ורעוע טפי דבטיל וחשיב האי שטרא כחסף טינא. הא קמן דמהרי"ק גופיה קא מסהיד אנפשיה דבדין מרומה קא מודה דלא הוי כמי שנתקרה כו' ומה גם בנדון כהא דקמן דלא הוי אלא כחסף טינא כדאמרן אלא דכל הנהו רבוות' לא אתחזי להו תשובת מהרי"ק שבסי' ס"ז אלא ההיא דשורש ע"ד וחשבי ליה למהרי"ק כחולק על נ"ד ובהכי לא צריכינן לדחוקי נפשין במה שדחקו הם ולא לומר שהוא חולק עם גדולי עולם אשר הזכרנו כי הפה שאסר שורש ע"ד הוא הפה שהתיר שורש ס"ז. נמצא דאין גם א' מכל הפוסקים דפליג אשריות' דהך איתת' כלל וק"ק על מהרי"ק למה הוצרך ללמוד חלוק שבין דין מרומה לשאינו מרומה מתשובת הרא"ש והלא גמ' ערוכ' הוא פ"א ד"מ וז"ל ור"מ מי בעינן דרישה וחקירה ורמינהי שטר שזמנו כתוב כו' עד אר"פ ל"ק כאן בדין מדומ' כאן בדין שאינו מרומה ע"כ כדכתיבנ' ליה לעיל הא קמן דגמ' גופי' קא מחלק בין מרומה לשאינו מרומה לדרישה וחקירה אלא דאפשר דהוה סבר דלא אמרו אלא בעדות ע"פ אבל בשטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מכח ראיה דכתובות דאייתי התם עד שראה תשובת הרא"ש דלא מחלק בהכי. ואכתי איכא למידק דלפי מ"ש שורש ס"ז נראה דקשה דידיה אדידיה דבשורש ע"ד כ' דהוי כמי שנחקרה עדותם בב"ד אע"ג דעדים מכחישים ואמרי שמעולם לא חתמו ולא ראו שקדש' וגם המקדש או' ששקר דבר ונראה דהיינו דין מדומה כיון דמכחישי עדים ומקדש וכ' דלא בעי' דרישה וחקירה דהוי כמי שנחקר' עדותן בב"ד ובשור' ס ז כת' דבדין מרומה צריך דריש' וחקיר' ול"ה כמו שנחקר' עדותן בב"ד. והנה לכאור' אפשר לומד דהדר ביה מהרי"ק מההיא דסימן ע"ד מכח תשוב' הרא"ש שמצא דהרי בשורש ס"ז כתב וז"ל ואשר כתבת ידידי כי הדין מרומה וצריך דרישה וחקירה אמת כי בתחלת העיון אמרתי שא"צ דרישה וחקירה כו' עד אמנם אח"כ מצאתי תשובה בשם הרא"ש וכו'. הנה דמתחל' כתב דאפילו בדין מרומה אמרינן עדים חתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד ולא בעי דרישה וחקיר' אלא דלא דק דהוה תחלת העיון ואחר כך מתשובת הרא"ש הדר ביה ולפ"ז אפשר דמה דבסימן ע"ד היה בכלל מאי דכתב בתחלת העיון והדר ביה אלא דלא צריכינן להכי מדלא אסמי' לההיא תשובה דשורש ע"ד דמקמי ההיא דס"ז. אלא קושטא דמילת' הכי איתא דדעתיה דמהרי"ק דכיון דמדאוריית' לא בעינן קיום בשטרות אלא מדרבנן א"כ כך הוא מן התורה בלא קיום דהוי כמי שנחקרה עדותם בב"ד כמו מדרבנן אחר קיום וכמו שאלו באו אחר קיום ואמרו מעולם לא חתמנו בשטר זה אין זה רעות' לאורועי שטר' דלאו כל כמינייהו ה"נ קודם קיום מן התורה אף על גב שאמרו מעולם לא חתמנו לאו כל כמינייהו דהא כאלו נחקר ונתקיים בב"ד חשיב אבל כשיש הוכחה דנפרע שטרא וכיוצא שאינו דבר מבטל החתימה אז הויא הורא' דהדין מרומ' ולא הוי כמי שנחקר' עדותם בב"ד ולהכי ההיא דשורש ס"ד לאו רעותא חשיב ליה דמכחשי חתימתן אבל ההיא דשורש ס"ז דהויא רעותא בפרעון או שבועה הויא דין מרומה וצריך דרישה וחקירה. ואע"ג דלדעת הרמב"ם ז"ל כשאמרו העדים מעולם לא חתמנו בזה השטר חשבינן לשטר חספ' בעלמא ומודה לו הראב"ד כדכתיבנ' לעיל היינו משום דסביר' ליה דכשאמרו עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדות בב"ד היינו שלא יוכלו העדים לחזור בהם כשהשטר מתקיים שלא מפיהם אבל אם הם מכחישין ואומרים שמעולם לא חתמו בשטר נאמנים לפוסלו כמ"ש וז"ל העדים החתומים על השטר הרי זה כמי שנחקר' עדותם בב"ד ואין יכולים לחזור בהם בד"א כשאפשר לקיים השטר שלא מפיהם עכ"ל ומחלקותם תלויה בפי' מימרא דכותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שני' ואין כאן מקום להאריך כיון דבנ"ד אפילו מהרי"ק מוד' דשטר פסול כדכתיבנ'. ותו איכא למפסלי' להאי שטרא מטעמ' אחרינ' והיא כי ב"ד הראשון שדנו את הדין מעידים שבין השטר לחתימת גומף שהיא הראשונ' הי' חלק הרבה וקי"ל הרחיק את העדים מן השטר מלא ב' שיטין פסול. ותו איכא למפסליה מחמת השריטות שעשה דילמא עדים חתימו אדיוט'. ותו איכא למפסליה ממה שאין כתוב בשטר והכל שריר וקים דאע"ג דכתב הרא"ש דמדינא דגמר' אין השטר פסול מש"ה הרי כתב מ"מ כיון שהורגלו לכתוב שריר וקים יהי' השטר פסול אם לא נכתב וכן ה"ה בתר דכ' דמהרמב"ם ז"ל משמע דמדינ' דגמר' כשר כ' בשם המפרשים דשטר שאין בו שריר וקים פסול ומדקאמר דלהרמב"ם מדינא דגמ' כשר משמע