מהר"ם אלשיך מו

על עדותם ואיסור ש אחת שלשתן ראו כאחת וע"כ היה כתב חתימתו חדש כי החתימו עם האחרים עד יגע ומצא עזר כנגדו את הפלודר ועוד מה שהרגיש הדיין מה שאחר הרגשתו בהיות חתימת פלודר חדשה והיה לו כתיבת ידו שביום ב' לניסן שנת הש"לא שהוא זמן הראשונים חתם גם הוא השחית וטינף הכל כדי שיראה שהכל היה בזמן אחד ועוד היות גרר ניכר כל השיטה וג' שורות בולטים משורת השיטות וגם עשותו השיטה חלק שריטות על הגרר וגם שחזר ומחקם וגם שלא כתב שריר וקים כמנהג ועוד שהרא' לראיה כתב הבתולה וכתוב בה שקידש' בטבעת והוא מוציא שטר שקידש' בחוטין ועוד הטבעות שנתן לפלודר שמורה באצבע שהם שכר עבירה כי תואנות היותן משכון על הספר נגלה כי שקר הי' כמפורש בדברי הדיין ועוד שתי ההכחשות שבין שניהם המורות מהמורות רוע מעלליהם וגם הגהת הפלודר את מספר הימים בכ"י שהי' ניכר זיופו לעין ועולה על כולן כתיבת ידו בחרם ושבועה צריך להשביע את העד שהעיד אמת שלא יחזור וישקר. והן כל אלה מורים על הדברים הרעים שבדמיה נעשו העל אלה יתאפק ה' כי מעידני שמים וארץ כי לוא היתה זאת בימי מקנאים קדמונים כי גם לו גם לשטרו קרעום כמקצעות סוף דבר כי הם דברים ברי' וברורים כאלו בעינינו ראינו בזייפו אותו באופן כי אין זה רק מהסוג החמישי שכתבנו שגם בזמן הזה מצוה לקורעו. ועוד כי אפילו לא היה נדון זה אלא מהסוג הג' דמהדר אזיופא בעלמ' דומה להנהו תרי דאמרו לדידן אמר לן זיופו לי שטרא עם שבשטר זה לא ידענ' אם אמת הוא ולא נחשוב אומדנות נ"ד אלא דמהדר אזיופא בלבד אעפ"כ בקדושין דינא הוא למקרעי' כי הא דכ' הרשב"א ז"ל והביאו מהר"י ז"ל בא"ה סימן מ"ב וז"ל ואפי' יוציא זה שטר חתום בעדים ונתקיים השטר על פי העדים שנים בעלמ' מחזיקין אותו למזוייף כיון דבאו אותם שנים ואמרו שלהם אמר לזיופי אותו וכדגרסי' פרק אלו נערות האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה כיון דמהדר אזיופא זיופי זייף וכתב ואע"ג דהתם ל"א אלא דלא מגבינן ביה דמשמע הא מקרע לא קרעינן ודכותא הכא לא שרינן לכתחלה לא היא דהכא בחזקת היתר לעלמא היא ואם אתה אוסרה לעלמ' הרי אתה מוציא' מחזקת' ע"י שטר זה דריעא וכאילו נגבה בו ותוציא ממון מחזקת בעליו ע"כ ועוד האריך שם. הא קמן מכל מה דכתיבנ' דשטר למזוייף גמור חשבינן ליה וכמאן דליתיה אפי' היה מתקיים בחותמיו כמפו' בלשון הרשב"א כדכתיבנא. עוד איכ' טעמ' אחרינ' למפסליה להאי שטר' והי' מטעמ' דמפיהם ולא מפי כתבם דהא גרסי' פרק ארבע' אחין וז"ל ומפני מה לא תקנו זמן בקדושין הניחא למ"ד משום פרי ארוסה לית לה פרי אלא למ"ד משום בת אחותו ליתקין זמן כו' עד אב"א משום דלא אפשר היכי ליעביד לינחא גבי דידה מחק' ליה לינחא גבי דידיה זימנין דב"א היא ומחפה עלי'. לינחה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהידו ואי לאו זימנין דחזו בכתבא ואתו מסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל. וכתב עלה הרי"ף וז"ל מקשו בה רבנן היכי אמרי' הכא מפיהם ולא מפי כתבם והתנן נאמן אדם לומר זה כ"י של אבא כו' ואי ס"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם השת' אע"ג דאמרי אינהו זה כתב ידינו אין נאמנין אלא בעי' עד דידעי לסהדותא ומסהדי בה ע"פ ואי לא מסהדי בה ע"פ לא הוי' עדות כי אמר אחרינ' זה כ"י של פלו' הויא עדות עכ"ל. וחזינא להרמב"ם ז"ל דמתרץ לה במאי דכ' בהלכות עדות וז"ל דין תורה שאין מקבלין עדות לא בר"מ ולא כו' אלא מפי העדים שנאמר ע"פ שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם אבל מד"ס שחותכין ד"מ בעדות שבשטר אעפ"י שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין עכ"ל. ובהכי מתרצא קושית הרי"ף ז"ל דשאני קידושין דלית התם האי טעמ' כדעת הרבה מפרשים ומש"ה אמרו בגמר' גבי קדושין נינחו גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ואתו מסהדי ורחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם וא"כ בנ"ד דהוו קדושין אין השטר כלום ובהכי מתרצי כמה קושיי אחריני בההי' דהגוזל גבי השורף שטרותיו של חברו דפריך בגמ' ואי דאיכ' סהדי דידעי לכתבו שטר' אחרינ' ואי בעי' מפיהם ולא מפי כתבם היכי לכתבו והכין קושית התוס' מהתם ומדוכתי אחריני דמשמע דמפי כתבם כשר ודחקו לתרוצינהו ובהא דהרמב"ם לא קשה מידי דבממונ' מכשרו משום שלא תנעול דלת בפני לוין. וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל בתשובה והביאה מה"ר ז"ל על אחד שהוצי' קול והוציא שטר חתום בעדים שקידשה כל שטר שלא נעש' מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמ' ומפי כתבם ולא מפיהם הוא וזהו שאמרו הודא' בפני שנים וצ"ל כתובו ואם כתב שלא מדעתו אין עדותן עדות כדאית' פרק זה בורר וה"נ אם כתבו העדים וחתמו שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זה עד שיבואו ויעידו בפיהם ואין אומרים בזה חזק' ידעי ולא חתמי עד שאמר' להם חתומו דאנן סהדי דלא ידעי והוה ליה כאידך אודיתא דהתם דלא הוה כתוב בה במותב תלת' כחד' כו' עד כל כה"ג חיישינן לב"ד טועי' ולפיכך צריכין אלו לבא ולהגיד מפיהם וכ"ש כאן שרגלים לדבר שהמקדש והעדים עשו שלא כהוגן להתעולל בבנות ישראל ע"כ. וגם הוא דעת התוספות לאחד מן התרוצים פרק האשה דתלו טעמ' דמפיהם ולא מפי כתבם במה שלא נכתב מדעת שניהם וכ"ש לדעת רש"י ז"ל בפי' החומש שכתב ע"פ שנים עדים שלא יכתבו העדים עדותם בשטר וישלחו לב"ד והיינו משום שלא נכתב מדעת שניהם וכן במרדכי שלהי מסכת קדושין וז"ל מעשה היה בשני ב"א שהיו שונאים זה לזה והלך הא' והשחיד ערטילאי א' שיוציא לעז על בתו של חברו שקדשה והשכיר עדים שהעידו שקדשה וכתבו שטר בפנינו ח"מ קדש פלוני את בת פלוני והי' אותו שטר מקויים בהנפק בג' דיינים מעידים על חתימת העדים והאחד מן הדיינים היה קרוב לנערה ובא הקרוב ואחד מן החתומים על ההנפק והעידו בב"ד שהעדים בשטר הקדושין העידו על כ"י והג' לא בא וגם העדים החתומים בשטר הקדושין מכחישין עדי ההנפק ואומרים מעולם לא חתמנו וגם המקדש עצמו מודה ששטר של קדושין מזוייף ע"כ לשון השאלה והשיבו הרבנים והתירוה בלא גט. ה"ר אביגדור השיב וכו' עד אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ. הא קמן דמחלקי בין שטרי קדושין לשטר ממון דבקדושין אמרי' מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ בממון משום דרחמנ' אחשבי' כד"א וכתוב בספר וחתום כמ"ש שם טעם זה בארוכה. ואע"ג דהרי"ף לא משני הכי קושיא דפ' ארבעה אחין לאפלוגי בין קדושין לממון אלא דשאני היכ' דאיתי' לשטר ביד עדים להיכא דאיתי' ביד בעל השטר דביוצא מיד בעל השטר ל"א ביה מפיהם ולא מפי כתבם. אפשר דמפליגי בין שטר שהוא עצמו הקדושין לשטר ראיה על קדושי כסף דבשטר קדושין לשטר ממון מדמינן ליה אבל שטר ראיה אמרי' ביה מפיהם ולא מפי כתבם והוא חילוק תשובת ה"ר אביגדור במרד' וז"ל ודוקא בשטר קדושין שהאשה נקנית בו וניתן ליכתב דמקשי' הויא ליציאה אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל. ואפשר סבר הכי ומש"ה לא מתרץ ההיא דארבעה אחין דמיירי בקדושין דמ"ה אמרי' ביה מפיהם ולא מפי כתבם וההיא דזה כ"י וכו' בשטר ממון משום דסבר דבשטר קדושין שהאשה נקנית בו מיירי דוקא כדפרש"י ז"ל התם וז"ל לא תקינו זמן בקדושין כגון המקדש בשטר לא תקנו לו זמן וא"כ אפשר שכן דעת הרי"ף ומש"ה לא מצי מתרץ דשאני קדושין דהא אדרבה איתקש הויא ליציאה ומפי כתבם אמר רחמנא דתתקדש ומש"ה אזיל בתר תירוצא אחרינ' מש"כ הרמב"ם והרשב"א דסברי דבשטר ראיה על קדושי כסף איירי ולעולם דכולהו שטר ראיה על קדושי כסף אמרי' ביה מפיהם ולא מפי כתבם. וא"כ כיון דהרמב"ם ורש"י והרשב"א ומרדכי בשם הרבנים שבימיו וה"ר אביגדור בפי' אמרי האי סבר' כוותייהו נקטינן ואפי' הרי"ף אפשר דלענין זה סבר הכי כדכתיבנא. ואפי' ר"ת דכתב שיכולין עדים לשלוח עדותן לב"ד אינו חולק על זה דאפשר דבממון קא מיירי. איברא דחזינ' למהרי"ק דהוא בתרא וסבר בפירוש דאפי' בשטר דאית כסף קדושין ל"א ביה ולא מפי כתבם אלא אדרבה אמרי' ביה עדים החתומים על השטר נעשה כאלו נחקרה עדותן בב"ד דכתב סי' ע"ד על שטר אירוסין שכתוב בפנינו עדים כו' וא"ל הרי את מקודשת לי בד' תפוחים אלו כו' ושני עדים חתומים בו ולא נודע אם הוא כ"י ואחר שבוע חזר בו המקדש והודה בפני הקהל כי כל מה שאמר שקר הוא וגם החתומים באו ואמרו שאין כ"י ומעולם לא ראו שקדשה אלא שאחיו של א' מהעדים מעיד על חתימת אחיו דכתב מהרי"ק דאין לו לפוטרה בלא גט דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותם בב"ד בין בממונא בין באיסורא אלא דרבנן הוא דאצרוך קיום ע"כ תורף לשונו וחזינא לכל הני רבוותא דקמן בפסקייהו דשקלי וטרו טובא לחתור היבשה לאשכוחי שריותא בלא גיטא גם אליבא דמהרי"ק ודחקו נפשייהו בהכי טובא ותמיהא לי על כל אלין אשלי רברבי דכל כי האי מטרחי נפשייהו לאיתצולי בשריותא דהאי איתתא מההיא תשובה דמהרי"ק ואמינא דמה נפשך או דמי האי נדון לההוא דמהרי"ק או לא אי דמי להאי ובהא נמי צריכה גט לדידיה הא ודאי דמהרי"ק במקום הרמב"ם ומר יהודאי גאון והתוס' והרשב"א והראב"ד והמרדכי בשם הרבנים שבימיו וה"ר אביגדור אינה משנה ולא עוד אלא דהרמב"ם ז"ל צווח כי כרוכיא דלא נשגת לסברא ההיא דהא כתב בהלכות עדות וז"ל שטר שיצא לב"ד ובאו עדים ואמרו כ"י הוא אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הם בחדשים עד שיזכרו עדותם וכל מי שאינו דן כן לא ידע בין ימינו לשמאלו עכ"ל. הא קמן דקא מצוות דלא נעביד כסברת מהרי"ק. ול"ל דלא קאמר הכי אלא בממונא אבל באיסורא מודה כדבעי למימר מהרי"ק לדעת הרמב"ם ולדעת מר יהודאי גאון דסבר כהרמב"ם ז"ל חדא דאפי' מהרי"ק גופיה לא סבר לי' לאפלוגי בין ממונא לאיסורא דכתב בין באיסורא בין בממונא והיכי נדחוק לאיפלוגי אליבא דגאון והרמב"ם מאי דלדידיה לא הוה סברא ועוד דאדרבה איפכא מסתברא דהא בממונא לית מאן דלא סבר דעדים ליתנהו בדרישה וחקירה אבל בקדושין איכא פלוגתא דרבוותא והיכי נימא דבמאי דא"צ דרישה וחקירה לא הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא כחספא בעלמא ובקדושין דצריך חקירה להוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד דהוי יציבא בארעה וגיורא בשמי שמיא: ובפירוש מחלקי' בהאי גוונא במרדכי שלהי מסכת קדושין דשאני שטרא דממונא משטרא דראיה על קדושי כסף דשטרא דממונא יסוד נביאים ע"פ הגבורה דכתיב כתוב בספר וחתם והעד עדים