מהר"ם אלשיך מה

ידייהו מרעינן ליה ומ"ש דההוא באלו נערות דקא מהדר אזיופא דכתב בה הרמב"ם ז"ל דאי אתו עדי השטר ואמרו שהוא כתב ידן שגובין בו. ואגב אורחין נחתינן לעיוני בהא מילתא דכ' הריא"ף ז"ל עלה דהא דבת ר"ח ודאבא מר וז"ל חזינן לגאון דקאמר דהאידנא לא אפשר לדיין למימר קים לי בגוי' דלא בריר לן קי"ל בגויה היכי הוא הילכך לית לן לאורועי שטרא או לאפוכי שבועה אלא בעדות ברורה אלא דמחמיצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיתברר הדבר עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם ז"ל כ"ד דהלכות סנהדרין דינא דגמרא ומימרא דגאון וכן הרא"ש והטור וכל הפוסקים. וקשיא לי דחזינן להרשב"א ז"ל דכתב בתשובה סי' אלף קמ"ו בתר דכת' הא דקאמר בגמ' עלה דאבא מר קרענא ס"ד אלא מרענא כתב וז"ל ושמעתי כי מעשה היה בפני מורנו הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל וקרעו בידיו והכל לפי הבדיקות ולפי כוונת שם שמים עכ"ל וקשה טובא היכי עבד עובדא איפכא דגמ' דקאמר קרענא ס"ד אלא מרענ' והיכי קדעיה בידיו והסכים עמו הרשב"א ז"ל ולא עוד אלא דכל הפוסקים כסברא דגאון ס"ל דהאידנא אפי' לא מרעינן לשטרא ולא מפכינן שבועה אלא בראיה ברורה ואי אפי' לאורועי שטרא לא מרעינן היכי האידנא קרעיה הרמב"ן והסכים הרשב"א ז"ל בדבר. והרא"ש נמי כתב בג' או בד' תשובות דבאומדנא דמוכח מרעינן שטרא ומפקינן ממונא שלא כדין והרא"ש גופיה כתבה לההיא מימרא דגאון והיכי עביד עובדא איפכא וקא מפיק ממונא באומדנא שלא כדין. אבל לתרוצי כל הני אמינא דה' גווני דדין מרומה איכא. חדא דלא איתחזק בדעתיה דדיינא דהוא מרומה אלא דמספק' ליה ומש"ה בעי דרישה וחקירה לברוריה מילתא והיינו ההיא דפ"א דיני ממונות. שנית דמשמע ליה דהוא מרומה ודאי ומש"ה אפי' מידן לא דיינינן ליה והיינו ההי' דשבועות העדות מנין לדיין שרואה שהדין מרומה וכו' והיינו דכ' רש"י התם וז"ל שהוא מרומה שלמד מתוך דברי העדים שאין עדותם אמת עכ"ל ולישנא דלמד משמע דלא מספק' ליה לדיין בלביה והיינו דאמרי בתוס' במימרא דא' דיני ממונות וז"ל כאן בדין מרומה לא שיודעים בו שהוא מרומה דא"כ אין לדונו כלל כדדרשי' פרק שבועת העדות מדבר שקר תרחק והוא מאי דכתיבנא. ג' והוא דלא הוי מסברא שלמד מתוך דברי העדים אלא דאיכא נמי ראיה והיינו ההיא דשטרא קימא דפ' אלו נערות דאתו תרי ואמרו דלדידהו אמר להו זיופו לי שטרא ומש"ה בבבא תניינא אי מתקיים בחותמיו כשר כאותה ששנינו פסולי עדות היינו אם כ"י יוצא ממקום אחר אינן נאמנים אבל בהאי בבא דאתו עדים ואמרי דקא מהדר אזיופא אפי' כ"י יוצא ממקום אחר ומתקיים בחותמיו אין גובין בו לעולם כדכתב הרמב"ם ז"ל ואכתי כתב ז"ל עלה ויראה לי שאם באו עדים עצמם והעידו על חתימת ידם גובין בו. ד' דאפי' אתן סהדי ואסהידו אחתימת ידייהו אתרע שטרא ולא מגבינן ביה והיינו היכא דדיינא קים ליה בגווה דאיתתא או דבריה דלא משקרי א"ל דנתבע חשיד אשבוע' או דשטרא פריעא הוא דמפכינן שבועה ומרעינן לשטרא כדכתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל ומפקינן ממונא ממאן דהוא כטור מן דינא כההיא דאבא מר בריה דר"פ דמרעינן שטרא אפומי' וכאיתתיה דרבא דמפכינן שבועה אפומא ומפקינן ממונא שלא כדין דשכנגדו נשבע ונוטל ומ"ש האי בבא מהשלישית אלא דבשלישית לא מסהדו פסולא עלה דהאי שטרא אלא עליה דגברא דהוה קא מהדר אזיופא אבל האי שטרא אפשר דכשר הוא ולא איזדייף כמה דכתב עלה הרמב"ם ז"ל שאם באו עדי השטר עצמם והעידו על כ"י שגובין בו אבל בהאי בבא רביעית הויא רעותא בגופא דדינא דקאימנא ביה דמרע הדין שטרא או מרע חזקת מאן דחייב שבועה ובהאי מילתא כתב הרי"ף משמיה דגאון דהאידנא לא בקיאינן שעורא דמהימנותא דמאן דקים ליה בגויה למיסמך אפומיה אבל לעולם דבגווני אחריני דאמדן דעתא ע"י אמתלאות דאפשר לן למיקם עלה דקושטא דמילתא מרעינן ליה לשטרא ומפקינן ממונא באומדנא דמוכח. והיינו דעבד עובדא הרא"ש ז"ל ואפיק ממונא מחמת אומדנא בשטרא דנפול ואשתכח בשוקא דמדינא לא יחזיר למלוה דאיתרע בנפילה ואע"ג דבעל השטר הוה מודה בקצת פרעון מחמת אומדנא אפיק שאר ממונא ואייתי ראיה ממתני' דבתרא דהכותב נכסיו לאחד מבניו דאע"ג דהוי שטר ברור ומקויים דמתנה יהיב לי' מגו אומדנא אמרינן דלא עשאו אלא אפטרופוס ולא עבדינן אלא איפכא דמאי דכתיב ביה מחמת אומדנא דלא שביק איניש לשאר בניו בלא כלום וכן הכותב לאשתו כל נכסיו מתנה דמחמת אומדנא אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס ומההיא דהכותב נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו שהמתנה בטלה מאומדן דעתא ומההיא דשטר מברחת דאע"ג דכתב שטר מתנה סתם אמדינן לדעתא דלאברוחי מבעלה קא עבדא כיון דלא שיירא כלום ומההוא דקאמר זילו חבוטו לקיבר' דאבוכון דההוא דלא אזל אמר האי איהו ברי' דמיתנא דכל הני לא הוו אלא מחמת אומדנא דמוכח. ה' דאפי' בזמן הזה קרעינן לשטרא דמחמת בדיקות איכא אומדנא טובא דמוכחי בירור' דמילתא וזיופא דשטרא דמתוכן מתברר לדיין דמזוייף הוא אפי' האידנא מבטלינן ליה וקרעינן ליה והיינו דהרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל דקרעי' בידי' וסברא נכונה היא דע"כ כ"ק גאון אלא במאי דלא מתברר לדיינא אלא מפומא דחד דמהימן ליה ואפשר דלא נחית עד סוף דעתא דההוא אי בר סמכא הוא ומהימן טפי אבל היכא דאיכא הוכחות טובא דמוכחי שפיר דזיופא הוא ודאי דאפילו למקרעי' אית ליה רשותא והיינו דבתר דמיית הרשב"א מימר' דגמר' דאפומא דמאן דקי"לן בגויה לא קרעינן לשטר אלא דמרעינן ליה וכ' עלה דהרמב"ן ז"ל קרע השטר בידיו ובעא לתרוצי דלא תקשי על הרמב"ן ז"ל מימרא דגמ' וקאמר והכל לפי הבדיקות כו' כלומר דמאי דקאמרי בגמ' דלא קרעינן אלא מרעינן היינו משום דלא הוה הוכחה אלא מפומא דאיתתי' או ברי' אבל אי הוה מוכח מכח בדיקות טובא דמוכחי אפילו מקרע קרעינן ליה והיינו מאי דכתיבנ'. והן הן דברי מהרי"ק שורש י"ד וז"ל כי ידעתם שביד הדיין לפעמים לעשות דבר כנגד היושר אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה דבר זה תלוי בראיית עיני הדיין רק שיעשה לש"ש עכ"ל. ומעין זה כתב בסימן ק"ח וליכא למימר דאישתמטיתיה למהרי"ק מימרא דגאון דכתב הרי"ף דהאידנא לא סמכינן אלא על ראיה ברורה אלא ודאי דלא איירי אלא כגון ההוא עובד' כדאמרן אבל עדיין איכא גווני טובא דהאידנ' נמי סמכינן אאומדנ'. וסהדא רבה הרמב"ם ז"ל דאיהו כתב מימרא דגאון דהשתא לא סמכינן לאפוכי שבועה ולאורועי שטרא אפומא דחד ובריש הלכות מלוה ולוה כתב שכל מה שעשה הדיין וכוונתו לרדוף הצדק בלבד ולא לעבור הדין על אחד מבעלי דינים הרי זה מורשה לעשות ומקבל שכר והוא שיהיו מעשיו לשם שמים ע"כ ולא קא מפליג בין האידנא לשעבר אלא ודאי כדכתיבנא: הא קמן ה' גווני דדין מרומה חדא דמספק' לדיינא אי הוא דין מרומה. שנית דברור ליה דמרומה הוא ממה שלמד מסברא מתוך דברי עדים באומדנ' בלי שום ראיה. שלישית דאית בה ראיה דקא מהדר בזיופ' אלא דלא ידעי אי האי שטרא דנפיק השתא ביה דינא אי מזוייף הוא אי לא דלא מסהדי אהאי שטרא בייחוד רביעית דאיכ' רעות' בהאי שטרא גופא או במאן דחייב שבועה אלא דלית ראיה אלא הוכחה על פומא דחד סהדא אף על גב שהוא מפי אשה דלאו בת עדות היא. חמישית היכא דע"י בדיקות ובירורין איתגלי דמזויף שטרא. והשת' נחזי אנן האי דנ"ד לאיזו מהני חמשה מדמינן ליה. אי לקמית' הא לא מספק' לשום דיינא אי הוי מרומה. אי לתניינ' שהוא מה שלמד מסבר' מתוך דברי העדים הא בנ"ד אינו במתוך דברי העדים אלא הוכחות נכרות טובא. אי לשלישית אין ההוכחה והרעות' בגברא אלא בהאי שטר גופיה דמתבריר זיופא. ואי לרביעית אינה מילתא דתליא לקיימ' אי קים ליה בגויה אי לאו דנימא דילמ' לא בקיאינן קים לן בגויה היכי הוי דעביד איניש דטעי בהימנות' דחבריה למסמך עליה לאפוכי דינא אפומיה אבל נ"ד איכא הוכחות טובא רברבי ותקיפי ואכימי דודאי איכא זיופ' כאלו לדידן חזי לן דודאי לא דמי אנא לבבא ה' דהא אפיק שטרא בכסוי חטאה תלתא סהדי מתותי ותרין מלעיל וחד דמדלעיל הוא גופיה חדא דמלתחת ובתר דנפק מב"ד דארגישו העביר דיו בחדא דלעיל לשניותא ולמימר דאחר הוא דשמיה כשמיה וגם כתיבת השטר דמי לכתיבת ר החתימה. גם גלגל עמו במלשינות ומסיריות לפני השר על שיתן לו בתו ובתר הכי אפיק שטרא דאין זה אלא כיון דראה שלא יכול לו במלשינות נתייעץ לזייף שטר קידושין ועוד שלא הראה השטר לפני השר וגם יביא את גומ"ף לקיים השטר כי היה תחת אותו שר ויעיד על חתימתו והיה לו כסות עינים ולא ילך במלשנות ומסיריות אלא ודאי דבתר הכי זייפו ועוד לא הוציא השטר טרם ימות גומף ועוד מה היה שתיבות ודלא כטופסי דשטרי היו יוצאין מן השיטה החוצה בהיות חלק בנייר למטה משיטה זו ולא כתבם בחלק ועוד שיש גרר ניכר אחר שיטה אחרונה בין השטר והעדים ועוד שלא נכתב שריר וקים שאינו מנהג לבלתי כותבו והיה נשאר מקום חלק לכותבו אבל דבר ברור ניכר לעין שזה זייף וכ' השטר ותיבות ודלא כטופסי דשטרי כו' עד סוף שריר וקים היה בשיטה אחרונה ואחר כך זייף וחתם סמוך לה חתימת גומף וחתימת אברהם בר יצחק ואח"כ ראה והנה אם יוציא שטר זה בחוחמיו הלוך ילך אבי הנערה ויצעק על גומף לאמר מה זה חתמת ויתמרמר בשומעו הגומף ויחרד האיש ויקום על זלמן בחמת כחו בצעקה גדולה ומרה באמור אליו למה הרשעת וחתמת שמי בשקר ומה גם בנשמע שהי' אדם כשר וכל העם ישמעו ויאמינו אליו כאשר יכזיב את זלמן בפיו ויתבדה ויאחז ע"כ יעצוהו כליותיו יאמר לדבק טוב הוא וישא על פניו של גומף מסוה ובמקום גומף שממנו הי' ירא כי האחר איננו בעולם החליף שם אחר ואת אברהם בר יצחק חזר והחתימו ולמען לא יהי' חלק שיעור יבא הדבק בין חתימת גומף לשיטה אחרונה של שטר גרר השיטה אחרונה שראש שיטה הי' ודלא כטופסי דשטרי ויכתוב תיבות אלו בסוף שיטה שלפני' חוץ מגבול השיטין ולא רצה לדבק על חתימת גומף ולא השאיר השיט' אחרונה כאשר היתה לבל הפסיד החתימה והיה עם לבבו לאמר אגלגל עם אבי הנערה ימים ושנים אולי בין כך ובין כך גומף יאסף אל עמיו ואז אסיר הדבק ואראה החתימות התחתונות כי אז לא איתי מי יכזיבני בחתימת גומף כי מת ואם יאריך גומף ימים ובין כך ובין כך תבא הנערה לינשא אז אסתפק בעליונים ואז אומר לדבק טוב הוא וע"כ כאשר מת גומף לא נתיירא מהוציא השטר ומלאמר לדיין כי מכסה הוא ועדיו העיקריי' שם של מטה כי לא יכזיבנו עתה ובין כך ובין כך ראה והנה לא ימצא קיום לחתימת אברהם בר יצחק ע"כ חרש חכם בקש לו את פלודר והסתימו למטה ועשה ממנו איסור כולל כמעיד על כולם ואיסור מוסיף עדות