מהר"ם אלשיך מג

התוספות כתב וז"ל וכ"ש בנדון זה שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת הפרעון ע"כ ל' הריב"ש ומי הכניסו בזה אחר שיש לו ראיה ברורה מתוספות לאסור אפי' בקבלת אחריות לעולם אך אין ספק כי לא נעלם ממנו שיש לפרש בתוספות כאשר פירש בעל תרומת הדשן דאיירו שאינו מקבל כל האחריות לגמרי אלא באונסין לבד ע"כ אמר כי בזה יש טענה אחרת שהכל יודו בה והיא שיש שני זמני' שאין בהם אחריות על המלוה כלל ולהכי לכ"ע אסור כה"ג והוא סבר' נכונה והנה כל אשר ידבר בהיתר ענין זה ע"י קבלת כל מיני אחריות כולהו לא איירו אלא במקבל מעת ההלוא' ואילך ובהכי הורו להיתרא מש"כ בנדון של הריב"ש שהוא ממש נדון שלנו שיש שני זמנים שאין בם אחריות ואסור לד"ה והכי מסתבר' דהא אפי' למה י"ק ות"ה דאורו להתירא בקבלת אחריות לגמרי לא הוי אלא משום דמחזי כפקדון ולא כמלוה כנרא' מחשובותיהם ומילתא דפשיטא היא דכיון דמשעת הלואה עד זמן מהלך הספינ' ה"ל תורת הלוא' גמור' תו לא מיעקרא תורת הלוא' מינ' למהוי פקדון ויותר טוב הוא אחריות גניבה ואבידה מתחילה ועד סוף מלהיות משעת הלואה עד מהלך הספינ' הלואה גמורה וכן משעת שובה עד שעת פרעון ואפי' הכי בקבלת אחריות גניבה ואבידה מתחלה ועד סוף אסרי כ"ש כשאין אחריות כלל וה"ל הלוא' גמורה משעת הלואה עד לכת הספינ' שאסור לדעתם וכ"ש לדעת כל שאר הפוסקים. וזה ברור ופשוט מאד ובהכי לא פליג הריב"ש ז"ל עם כל הפוסקים הנז' והכי מסתברא דאפושי מחלוקת לא מפשינן וכל המשנה ומפרש להרבות ידו על התחתונ' ומה גם להקל ברבית החמור נמצא לפי זה שלדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הא דנ"ד יש בו משום רבית. וגם טענת ראובן שלא נטל שמעון קנין טענתו טענה ואע"ג דכתוב בשטר ל"א אלימא מילת' דשטר' למחייביה כקנין. ואע"ג דגרסינן בפרק הנוש' האומר לחברו חייב אני לך מנה ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור. ופריך היכי דמי אי דאמר להו אתם עדי מ"ט דר"ל אי דלא אמר להו אתם עדי מאי טעמא דר"י ומסיק לעולם דלא אמר להו אתם עדי הב"ע דאמר ליה חייב אני לך מנה בשטר ר"י אמר חייב אלימ' מילתא דשטר' כמאן דאמר להו אתם עדי ע"כ ופרש"י ז"ל הכא במאי עסקינן כו' שמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו אני חייב לך מנה כו' והכי הויא סברת כל הפוסקים דהיכא דכתב לו שטר מהני ולא פליגי אלא בתרתי בבי אחריני דקא מוסיף הרמב"ם כדכתב הרב המגיד פי"א דהלכות מכירה ואם כן הוה אפשר למימר דהכא נמי אלימא מילתא דשטרא וכיון דכתביה בשטר לחייב אבל לאו מילתא היא דשאני התם דהוי חוב ולא צריכינן אלא דלודי ליה ולימא אתם עדי בהכי אמרינן דאלימא מילתא דשטר' לשוויי' בהודאה גמור' כאלו אמר אתם עדי ולאו השטא' היא אבל בנ"ד לאו להודא' בעינן דהא כולי עלמא ידעי דהכי הוה ולא אצטרכינן להודאה אלא לבתר דידעינן קושטא דמילת' אמרינן במאי קנה ראובן לשעבוד' דאשתעבד שמעון באחריות אי הויא ספינת' מסתכנת הא לא קנה מני' ולכי האי גוונא לא אמרי' ודאי דאלימא כוחא דשטרא לשוויי מאי דצריך קנין וליתיה כאילו הוה ביה קנין. והכי דייקא לישנ' דגמר' דקאמר ר"י אמר חייב אלימ' מילתא דסטר' כמאן דאמר להו אתה עדי דמי ע"כ. דהא כל האי לישנ' דקאמר כמאן דאמר להו אתם עדי דמי לא הוה צריך למימר אלא ודאי דלא קאמר ליה אלא לאשמועינן דלא קאמר ר"י דאלימ' מילתא דשטר' אלא דליהני במקום אתם עדי אבל במקום קנין לא מהני והראי' דאי לא תימא הכי מטלטלין אמאי לא מקנו בשטר נימא אלימ' כוחא דשטר' אלא ודאי דלא מהני היכא דצריך קנין למהוי כקנין. ודומה לזה כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והובאה בטור חשן המשפט סימן ר"ז דמי שנתחייב לחברו אם תמצא בהמתו טרפה לתת בבשר' כך וכך דאפי' נתן משכון בעד חייובו לא מהני כיון דלא קנו מניה ודמי' להאי דאתחייב אם תסתנן ספינתו וז"ל בתשובה ראובן היה לו פרה והיה ירא לשוחט שמא תמצא טרפה אמר לו שמעון שחוט אותה ואם תמצא טרפה אתן לך בשביל בשרה כך וכך כו' ונתן שמעון משכון ביד שליש ושחט ראובן את הפרה ונטרפ' והתחילו למכור הבשר וגבה שמעון המעות עד כדי חצי' וראה שמעון שהיה מפסיד בה יחזר בו ואמר טול מעותיך והשיב לו ראובן כבר קניתי המשכון ואינך יכול לחזור בך כו'. ירא' לי שמקח זה נעשה בלא קנין כי לא הי' כאן אלא דברים בעלמא ויכול שמעון לחזור בו אעפ"י שנתן משכון ביד שליש בשביל זה לא נגמר המקח חדא דמעות אינן קונות ועוד דאפי' אי הוו מעות קונות נתינת המשכון אינו קונה דאי לא משך שמעון הפרה מחיים לקנות' אפי' אם תהי' הפרה טרפה או אם הגביה הבשר אחר שנשחטה אז ודאי קנאה עכ"ל. הרי דכתב דאפי' מעות דדבר תורה קונות לא מהני אלא הגבהה שהוא אחד מקנייני המטלטלין וכ"ש שטר דלא קני במטלטלין לא מן התורה ולא מדרבנן. ול"ל דבנ"ד לא צריך קנין דהוי ככל תנאי הנפש' בשעת העסק דא"צ קנין לכולי עלמ' דהא לא אמרינן הכי אלא בתנאי שהעסק או המקח תלוי בו דאז אם הוא סמוך אל העסק קנין העסק מועיל אל תנאיו אמנם בנ"ד מה נפשך אי ההלוא' תלוי' בתנאי זה הוי רבית גמורה וכ"ש דהוי בטל ואי הוי מילת' באפי נפשה שעושה עסק בפני עצמו שנותן לו כדי שיתחייב באחריות נכסיו כך וכך צריך קנין להתחייב והשתעבד ולא מהני דברים או שטר דלאו קרקע היא שנקנ' בשטר ופשוט הוא. אך טענת שמעון שלא סיים מה שקבל עליו אחריות אינה טענ' אנא לדעת הרמב"ם ורבו ה"ר יהוסף והריא"ף ז"ל דסבירא להו הכי אבל לדעת כל שאר מפרשים דלא בעו שיסיים אינה טענה. ומה שטוען עוד כשמקבל אחריות הסחורות לא היו בעולם הדין עמו דאם את עצמם אינו יכול לקנות איך יתחייב בהם אפי' בקנין וזה אחשוב כיון הריב"ש בלשון תשובתו שכתבנו למעל' שכתב על מה שכתבו התוס' עלה דההיא דרמי בר חמא שהי' מקבל אחריות המעות כתב ז"ל שמקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהי' פטור מלשלם ע"כ והנה הל"ל שמקבל עליו אחר שהוציאם אחריות הסחורות עצמם שנקנה בהם ומינה לישתמע שיפטר אם יפסידם ולמה ליה למינקט אם נאנסו כל נכסי הלוה שאר נכסי מאן דכר שמייהו אלא ודאי באחריות הסחורות שיקנ' בהם לא מצי קביל דאינן עתה ברשותו וא"כ לא שייך קבלת אחריות אחר ההוצא' שיוציאם אלא תלה הדבר בפיטור שיפטור את ראובן מכל נכסיו שלא ישתעבדו לו אלא אלו וכשיפסיד כלם יפטר לגמרי גם אם יעשיר אח"כ וגם שמהר"ם בתשובתו הנז' לא מפליג ומשמע דמהני קבלת אחריות על כל שיסתור בדמים אלו היינו משום דמהשת' דמעות שנתן עדיין הם בעין וחייל האחריות עלייהו חייל נמי בכל מאי דקנו מנייהו אבל בנ"ד דבעודן בעין לא קביל בהו אחריות אלא בסחור' לבד כשתהי' בספינ' והסחור' לא היתה בעולם ודאי שאינו כלום וברור הוא. ומאי דאכתוב החכם ההוא עתה בשטר שמצטרף הקרן והרבית ואינו מזכיר חלק שהי' על קבלת האחריות בפני עצמו הוא פסיד' למלו' אם היינו עושים עיקר משטר זה האחרון דהא מלוה ולוה מודו שלא הלוה לו כל הסך הנז' וא"כ אינו עסק בפני עצמו אלא אגר נטר על המעות שהלוהו דליכא למימר דאלים כחי' דאטו הכותב שטר ומצרף הקרן עם הרבית לא הורע כחו דקי"ל בגמ' דגובה את הקרן לבד מבני חרי וגם מה שזיכו והשכירו לו מקום עתה וכו' הרי בפירוש אמר שהוא למשכון על החוב ולא שמקבל הצמר עתה להתחייב באחריותו. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

מ נוסח השאלה הבאה מאשכנז מפי רבנים גדולים אשר בארץ ההיא אשר על המשפט. קול סאון סואן ברעש. ולא ברעש ה' מזה האיש זלמן בן יעקב. בקול עקוב. בחר לו דרך זה בתתו עינו בבת איש נכבד גדול בתורה וביחס ובעושר אחרי הביט אל און להורידו מרכושו. כאשר נתן בכיס עינו כידוע לכל את אשר עבר בינו ובין כמהר"ר מושלן יצ"ו בר שמשון ז"ל בכל זאת לא שב אפו וחשב מחשבות לכופו שיתן את בתו לו לאשה וכאשר ראה שלא יוכל לו להמשיכו את אשר חשב. בחר לו דרך אחרת והוציא קול שקדשה בפני עדים ועל הקול הזה סביב סביב הלך להראות ליחידים שטר נכתב ע"ז והעיד עדות לאחר הרא' שנחתם עליו אהרן איטנגן ומאיר זילטוינגין כפי מה שהועד לפניהם ולאחרים עדים אחרים לא ראי זה כראי זה עד כי נתגלגלו הדברים שבחרו להם לנדון ע"ז בק"ק שלטיאבורג שמה השיבו כסאות למשפט בחרו בשני האלופים החכם הר"ר שמתה ס"ל יצ"ו והר"ר זנוויל יצ"ו והנעל' כמ"ר מאיר בירק יצ"ו ואותי הח"מ הסכימו לצרף אליהם לסניף כדי לאמטי שיבא מכשירו'. ויהי טרם ישבנו לשמוע טענותם בא האיש זלמן להתנות כמה תנאים עמנו שלא לעשות דרישה וחקירה שלא להחזיק אחד מהם לרמאי אלא יהיו שניהם שוים בצדיקים עד שלא יהא נגרע כחם בראייה ושעל כל קוץ וקוץ נכתב ונחתם לו הדין באיזה מקום הוא וכאלה רבות אשר לא רצינו ליכנס בו. ויהי כאשר התחילו לטעון תבע האיש זלמן מן ר' מושלן שבתו מרת ריקלן מקודשת בעדים ויש לו שטר כתוב וחתום ושאל ממנו מהר"ר מושלן שיוציא השטר ויראנו ולא רצה באומרו לעת וזמן יראנו עד שפסקנו שיגיד לנו מי העדים כי לא רצינו להחזיק השטר בב"ד עד אחר שחקרנו אותה. והיא הכחישתו על פניו טרם ראינו השטר. ותהי ראשית סרבונו לאמר כי לא יעשה זה שאינו מן הדין ושנראה לו מן הדין עד כי בקושי גדול ובדברים קשים הגיד לנו מי הם. אח"כ חזר מהר"ר מושלן ושאל שישליש השטר ביד ב"ד ולא רצה שיראה לו השטר ולא אבה. אח"כ נתרצה לתת העתק מבלי יכתב הזמן וכאלה רבות. עד שפסקנו שיתן לו העתק ושירא' לו השטר. וכן הביא לפנינו שטר אחד אשר העתקתו בסמוך. מכסה דבוק על העדים בדבק טוב ודק לא שלטה בו עיננו לראות שיש שם דבק כ"כ נעשה באומנות ועל הנייר הנדבק הי' חתום אברהם בר יצחק ז"ל מאותו כתב ממש של השטר. ומנחם בר נתן. ולמטה אפרים ב"ר משה ז"ל ואברהם בר יצחק אותו שם וכתב ממש שהוא למעלה. ואח"כ יצחק פולדר הנזכר הוסיף עליו כנראה כה בהעתק שנעתיק בסמוך וזה של יצחק פולדר הנזכר הי' חדש יותר משאר השטר והעדות שאלנו אותו מה המראה הזה ולדבק זה לא נקרא טוב. והשיב אני דבקתי אותו כי הייתי ירא שמא יבואו אחרים ויקראו השטר ויראו מי העדים ולא חפצתי שידעו אחרים מאלה מי הם. שאלנו אותו היה לך להסגירו בתיבה או מי הוא זה אשר בביתך הלא אתה יושב גלמוד. השיב בדיחוי בדברי הבאי. אח"כ שאלנו אותו ואיך תאמר