מהר"ם אלשיך מב

תשובה הנה מלבד טענות ראובן הבאות בשאלה הוא אבק רבית מצד עצמו ואין מוציאין אותו מן הלוה למלוה והוא תשובת שאלה להריב"ש ז"ל סימן ש"ח וז"ל עוד שאלת אם מותר להלות לישראל חברו ריאל זהב השוה כ' דינרין על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובו בשלום כ"ד דינרין מאי כיון דנפיש פסידייהו וההזקים מצויים בהם אם מזעף הים אם מחירום האויבים השוללים יהי' מותר שהרי מצינו בפרדסא שאסר רב ואמרינן ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו אלמא אעפ"י שהוא משתכר לעין כל שקנה פירות כרם השוין דרך משל אלף זוז בת"ק כיון שהוא קרוב להפסד והוא אפשר שימצא בו ההפסד מותר ה"נ יהי' מותר או דילמא כיון שנתן מעות ופסק עמו תוספת קצוב רבית גמורה מאי כו'. תשובה נראה ברור שאסור לישראל להלוות לישראל חברו דינר זהב השוה ך' דינר על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין לפי שזו הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי לי' אינהו זוזי בעיניהו ולא דמי למרא והיינו דרב חמא דהוה מוגר זוזי בפשיטי כפי מה שפי' התוס' שהיה רב חמא מקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהיה פטור מלשלם ואף אם יחזור ויעשיר ואפי' הכי נאסר זה בגמ' כיון דלא דמי למרא דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחיתייהו וכ"ש בנ"ז שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת פרעון ואע"ג דהכא ההזקי' מצוי' אין בכך כלום דמי לא עסקינן בההיא דר"ח שנאסר אף אם המלוה סוחר ים ומוליך כל אשר לו מצרים באניות דהא יהבי טעמא בגמרא משום דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחתייהו ולא דמי למרא ומאי דשרי רב בפרדיס' בתורי דנפיש פסידייהו התם זביני הכא הלוא' דהתם כיון שהי' לוקח פירות הכרם ושהוא יעשה ההוצאות ואפשר שיארע קלקול בענבים וגם יפסיד ההוצאות שהם מרובות מפני קלקול שאפשר שיגיע לשוורים ה"ל קרוב לזה ולזה עכ"ל. הא קמן הא דנ"ד גופי' דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי בעינייהו וגם שמזמן ההלואה עד לכת הספינה ומשהגיע הספינה עד זמן הפרעון היו המעות באחריות הלוה לגמרי וכתב הרב ז"ל דהוי רבית. איברא דאיכא תשובת שאלה למהר"ם במרדכי וז"ל וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה והוא חוזר עם בנך אם מתחלה היה התנאי ביניכם שילוה לך מעות ואתה נותן לו ההוצא' והוא יחזור עם בנך אע"פ שהיית נותן הוצאה שיהי' חוזר עם בנך נמצא היציאה שאתה נותן אינו שכר המעות מ"מ כיון שהי' התנאי כך שילוה לך מעות אסור כדאיתא כו' ואע"פ שהבחור קבל עליו האונסין כיון דאחריות גניבה ואבידה עליו אסור משום רבית כיון שאתה קצבת עמו לתת לו היציאה ה"ל דבית קצוצה כדאמרינן פרק א"נ רב חמא הוה מוגר זוזי כו' וכן משמע בתוספתא משכיר אדם כו' משמע מתוך הברייתא ומדברי רמב"ח כה"ג דאחריות אונסין ן על הנותן ואחריות אבידה וגניבה על המקבל לא שרי לנותן לקבל שכר מעותיו אלא בכה"ג להתנאות בהן ולהתלמד בהן דהדרי זוזי דידיה בעיניהו דלאו הלואה היא דלהוצאה ניתנה אבל הלואה אפילו מקבל נותן אחריות אונסין אסור ליטול שכר מעותיו כו' עד אבל בהלואה אסור כדפרישית אבל אם כך הוא שנתן לך הקרן במתנה גמורה שאם תרצה לעכבו הרשות בידך כה"ג מותר עכ"ל. נראה דאי קבל אחריות סתם על הכל מהני ולא הוי רבית ודלא כהריב"ש והתוס' ז"ל והן אמת דאפילו נימא דפליגי לא שבקינן תוס' מקמי מהר"מ דהא מרדכי גופי' מרגלא בפומיה דרבנו לפסוק בהרי"ף במקום שאין חולקין עליו התוספות והשתא ומה אי הרי"אף ז"ל דחו מקמיה התוס' כ"ש מהר"ם ז"ל ומה גם שהריב"ש ז"ל שהוא אחרון ממהר"ם והמרדכי ז"ל וקאי כוותייהו דבעלי התוספות וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה דבפוסקים גם כן הלכה כבתראי. אמנם לא מסתברא דפליגי דהא מרדכי ומהר"ם אי הוו סברי דלא כבעלי התוספות לא הוה משתמיט להו לאדכורינהו כלל וליכא למימר דלא שמיע להו דהא בתרייהו גרירי.. והנה היה אפשר לומר דהא דקאמר מהר"מ הוא דאי קביל אחריות הכל אינו רבית קצוצה ועדיין אפשר דלהוי אבק רבית והכי דייק לישניה קצת דקאמר כיון שאתה קצבת עמו לתת לו היציאה ה"ל רבית קצוצה ועלה קאמר דלא נפיק מהאי דינא בקבלת אחריות דגניבה ואבידה דעד דאיכא בכולם הזיקא ומינה דאף בכלה לא הוי אלא לאפוקי נפשי' מרבית של תורה ואכתי הוי אבק רבית וה"נ הוה אפשר למידק מסופא דלישניה דקאמר אבל אם כך הוא שנתן לך הקרן במתנה גמורה שאם תרצה לעכבו הרשות בידך כה"ג מותר ואי בקבלת האחריות לגמרי מהני למה ליה למהביה מתנה גמורה דל"ל דקאמר הני לאשכוחי גוונא דלא ליצטריך לקבוליה אחריות כלל לגמרי אלא במעשה שהיה דגניבה ואבידה לחודייתו דהא במתנה דקאמר לא הוה צריך לא זה ולא זה דכיון שהוא מתנה אין בה צד איסור שיצטרך לקבל אחריות כלל ואם הוא בשביל היתר ההוצא' דלא ליחזי כהערמת רבית יכול לתלות במה שחוזר עם בנו ולא באחריות דע"כ ל"ק דאסור לקיחת ההוצאה אע"פ שחולה במאי שחוזר עם בנו אלא משום שהתנה שילוה לו מעות דז"ל אע"פ שהיית נותן שיהי' פוזר עם בנך נמצא ההוצאה שאתה נותן אינו שכר המעות מ"מ כיון שהיה התנאי כך שילוה לך מעות אסור ע"כ וא"כ בהסתלק ההלואה ונותן במתנה יכול ליקח ההוצאה בעד חזרת בנו ומה צורך באחריות גניבה ואבידה אלא ודאי דהשתא בההיא עצה טובה לא הוה צריך לקבל אחריות כלל ותהיה ההוצאה בשביל החזרה ואעפ"כ בחר בדרך ההוא שיקבל במתנה מקבלת אחריות לגמרי דמונח דבקבלת אחריות לא מהני למהוי מותר גמור. ודוחק לומר דל"ק הכי משום דילמא לא יתרצה הבחור ההוא לקבל עליו אחריות לגמרי דהא יותר יקשה עליו לתתה במתנה גמורה שאם ירצה לעכבו הרשות בידו ואין סברא לומר דהוה ניחא ליה לבחור ההוא לתת מעותיו במתנה גמורה לבטוח בנאמנותו של מקבל מלקבל אחריות הכל ומש"ה נקט הדרך ההוא כאשר דפק לומר אחד מן האחרונים דהא מי הגיד לרב ז"ל שכל כך הי' בוטח הבחור ההוא בנאמנות הבעל הבית שיבחר בדרך ההוא להכניס עצמו בענין שיפסיד הכל בדין אפי' אם יהיה ריוח בממון מבקבלת כל האחריות ויהיו מעותיו בטוחים. וכ"נ מדברי ה"ר ישעיה שהביא בעל הטורים ז"ל סי' קע"ז וז"ל כתב ה"ר ישעי' שלא התירו אלא עיסקא למחצית שכר בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפי' אם כל האחריות על הנותן אסור משום דמחזי כמלוה ברבית ואתי לאחלופי ברבית גמורה ע"כ. הרי כי בקבלת כל האחריות אסר והוא כדכתיבנא. אבל חזינא למהרי"ק ז"ל שורש קי"ט שנר' לו מתשובת מהר"מ הנז' שבקבלת כל האחריות מותר גמור וכ"כ שם על לשון שכתבנו מה"ר ישעי' שאוסר בקבלת כל האחריות שלא אסר אלא כשאין הנותן מקבל עליו כל מיני אחריות. והנה ע"ז ראינו למה"רר ז"ל בספר ב"י סימן קע"ז וז"ל כתב ה"ר ישעיה כו' מדברי מהרי"ק בשורש קי"ט משמע דלא אסר ה"ר ישעי' אלא כשהנותן מקבל עליו אחריות דאונסין ולא דגניבה ואבידה אבל אם מקבל עליו אחריות גם מגניבה ואבידה מותר לקצוץ וכדמשמע מתשובת מהר"מ שכתב המרדכי המתחלת וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות וכו' ואין נ"ל דכיון דה"ר ישעי' לא אסר אלא משום דמחזי כמלוה ברבית אפי' קבל אחריות דגניבה ואבידה אכתי מחזי כמלוה ברבית ואפשר שגם מהר"ם יודה בכך ומ"ש באותה תשוב' ואף ע"פ שהבחור קבל עליו האונסין כיון דאחריות דגניבה ואבידה עליך אסור לא כ"כ אלא כי היכי דלהוי רבית קצוצה אבל אה"נ דאפי' קבל עליו הנותן אחריות דגניבה ואבידה אסור משום דמחזי כמלוה ברבית עכ"ל. הרי שכמהר"ר נר"ו דחה דעת מהרי"ק בזה והעמיד סברתנו כדעת המהר"ם וה"ר ישעי' ז"ל. ויראה ברור דהדין עמו דלאו סברא היא דאשתמיטתי' למהר"ם דעת התוס' וכן במ"ש על ה"ר ישעי' קשה טוב' דאשתמטיתי' למהרי"ק לישנא דכל האחריות דכתב ה"ר ישעיה שמורה על אחריות גמור. ואע"ג דסברת מהרי"ק שלא כדעת התוס' וסמ"ג לא יעלה על לב לומר דכיון דבתרא הוא נקטינן כותיה דלא סברא היא דאע"ג דגם בפוסקים נקטינן כבתראי כדכתיבנא היינו כשראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא אבל אם לא ראה אותו ולא שמע סברתו אדרב' אמרינן דהלכה כקמא דשמא אם היה רואה האחרון דברי הראשון הי' חוזר בו והכי מחלק הרא"ש בתשו' דוק ותשכח ומהרי"ק ז"ל נראה דאשתמטיתי' ההיא דתוס' שלא הזכירה ועוד דע"כ ל"א הלכה כבתראי לגבי קמאי אלא כשאין בין בתראי לקמאי אלא כהדרגת אמוראי קמאי לאמוראי בתראי אבל היכא דאיכא בינייהו כהדרגת שבין אמוראי לתנאי ל"א דהא מתנאי לא לאמוראי ל"א הלכה כבתראי אלא אדרבה אין גם א' מהאמוראים בלעדי רב דתנא הוא יחלוק על תנא אם אין תנא אחר מסייעו וסומך עליו וא"כ השתא אין ספק שמהרי"ק שהוא מדורותינו אלה ל"א עליו לגביה התו' דהלכה כמותו שהוא בתרא לגביה דידהו ואנן סהדי דאי דעתיה הוה שהתוספות סוברים דאסור לא היה חולק עליהם ומה גם להקל אלא אדרב' היה חוזר בו מקמי דידהו וכ"ש דטובא נינהו התו' וסמ"ג וה"ר ישעי' ומה גם להחמיר ברבית החמור. והנה בתשובת שאלה בתרומת הדשן סימן ש"ב על ראובן שבקש למסור מעותיו לשמעון שילוה איתם ברבית ורצה לקצוץ עמו בסך מבורר כשיהיה לו ג"כ כמעט בטחון בקרן שלא יהא נפסד לו כלל היאך יעשה בהיתר כ' בשם גליון הת"ך דהיכ' דכל האחריות על הנותן שרי אפי' לקצוץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו נוטל כו' ופסק הוא ז"ל כגליון הנז' ומוקי הא דכתבו התו' ז"ל ההוא דרב חמא דאוגיר זוזי בפריטי שהוא בקבלת אחריות אונסין אבל לא אחריות גניבה ואבידה ושמשום הכי מסיק גמרא דאסור וגם דוחק גדול בל' מהר"ם שלא יחלוק על ההיתר בקבלת כל האחריות. והן אמת מה שדחק להעמיד סברת התוס' בקבלת אחריות אונסין לבד ולא של גניבה ואבידה רצה ללמוד ממהר"ם שמחלק בבחור שקבל אחריות גניבה ואבידה ולא של אונסין ולא דמי כלל דהא בכלל אחריות גניבה ואבידה לא הוי של אונסין אבל בכלל אחריות אונסין הוי גם גניבה ואבידה דאפשר שכשאמרו בתוס' שמקבל אחריות אונסין הוא שתפסו הגדול וכ"ש של גניבה ואבידה ואפי' ראיית הגליון שהביא אינה מוכרחת למדקדק בו וגם הוא ז"ל בדוחק התיר והוסיף לומר שהנותן יפריז על המדה לקבל עליו שאפי' אם יאבדו או יגנבו ויפסדו אפי' בפשיעה יהי' באחריותו ע"כ. הרי שמסתפי להתיר אלא בדבר קרוב לנותן מתנה כמהר"ם ז"ל בסוף תשובתו אמנם בר מן דין ומן דין נראה ברור כשמש דאפי' תימא דדעת מהר"ם ומהרי"ק ותרומת הדשן והגליון שהביא דעתם להתיר לגמרי כשמקבל כל האחריות בנדון שלפנינו כלם כאחת מודו שיש בו משום רבית בלי ספק כדעת הריב"ש ז"ל והוא באשר נדקדק בל' תשובתו ז"ל שאחר שהביא ל'