מהר"ם אלשיך לט

ופרטי פרטיי' אני כולל אותם כלם ומבטלם מעכשו והמודעה הזאת קיימת וכל הדברים והבטולים שאמסור על מודעא זאת שגורמים כאשר יתקיימו אותם הדברים והביטולים שתהיה מודעה זו בטיל' והביטולים קיימים כלם אני מבטל אותם מעכשו באופן שהמודעא הזאת תהיה קיימת והבטולים בטלי' ואפי' שאפסול על עצמי כל עדי מודעה דעו כי הפיסול ההוא היה שלא מדעתי ובעל כרחי שמצד האונס הנזק ועדי מודעא זו בכשרותם הם עומדים ואף שאשבע שבועה ע"ד רבים מפורשי' בקיום החיוב שאתחייב לתת לו דעו כי הכל בהכרח גמור לא מלבי ורצוני לכן אתם עדי דעו כי המודעה זו קיימת לא תהיה לה ביטול עולמית עפ"י הדברים האמורים לעיל עד שאוציאנה ואקרענה קרע ב"ד או אפסול אתכם בפי' וכל מיני קיומים שאכתוב בחיוב ההוא לקיימו אפי' יהיו כהוגן וכתקון חז"ל הכל יהיו כחרס הנשבר שאין בו ממש וכו' ואחר שמסר ראובן מודעא זו כתב שמעון על ראובן שטר חוב למנה הנזכר עם כל חזוקי סופר וביטול כל עדי מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל העולם עם פיסול עדיהם כו' יורנו רבנו אם הוי המודעא מודעה ולא נתבטלה עם מה שביטלה בש"ח והש"ח בטל ונפטר ראובן מן החוב בשבועה כמלוה על פה או לא הוי מודעה והשטר חוב קיים וחייב ראובן לפרוע המנה שנתחייב בשטר החוב ושכרו כפול ומכופל מן השמים אמן

תשובה בהאי דינא איכא פלוגתא דרבוותא דרב האיי ז"ל כתב דאם מסר מודעא וביטלה אח"כ דלא הוי ביטול אפי' אם פירש בשטר זביני בדלא אניס וחתים ביה בביטול מודעא לא כלום הוא דההוא אונסא דאנסי' אעיק' זביניה הוא גופיה אנסוהו לאודיי ליה מאי דבעי ליה. וכ"כ הרי"ף וכ"כ הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעא דזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אבל דעת הרא"ש ז"ל הוא דלא מבעיא במודעא גרידתא אלא אפי' אם ביטל הביטול מ"מ לבסוף כשכפו אותו וביטל כל מה שאמר מקודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומקני ומבטל וכן הוא דעת רבינו יונה ז"ל כמ"ש הנ"י משמו פרק חזקת. אבל הרמב"ם ז"ל מטיל פשרה ואומר דאם במסירת מודעא לא ביטל הביטול יכול לבטל המודעא ואם מעיקרא ביטל הביטול לא מהני שכתב וז"ל העידו עליו עדי המכר שביטל המודעא הרי המודעא בטלה ואם אמר לעדי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות כזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעה כמו שביארנו עכ"ל. וכתב עליו ה"ה וז"ל ואם אמר לעדי המודע' היו יודעים וכו' סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל. וכ"כ הנ"י וז"ל אם ביטל המודעא אפי' מתוך האונס מסתברא דמודעתו מבוטלת דלא עדיפא ביטול מודעה מתוך האונס מאונס המכר בעצמו דאמרי' דאגב אונס' דזוזי גמר ומקני ה"נ גמר ומבטל לה למודעא ומיהו אם מסר מודעא על כל הביטולים שיבטל בכה"ג אין כל הביטולים כלום לפי שכבר מסר מודע' על כלן וא"א לבטל מודעתו הילכך כל היכא דמסר מודעא על כל הביטולין וידעי' באונסיה לא הוי זביני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מכירה עכ"ל. וכ"כ בהגה"מ וז"ל לכן נראה כדפי' הרב דיפה כח ביטול מסירת המודעא על המכר דאגב אונסיה גמר ומבטל מאחר שהוא יודע אם יבטל המודעא שהיא על המכר שיתקיים המכר ואפ"ה מתרצה במכר גמר ומקנה אבל בכפיי' ביטול מודעו' הביטול לא גמר ומבטל שהרי הוא סומך על מסירת מודעות זה הביטול כמו המכירה אחר מסירות המודעה על המכר כשם שהיה מבטלת המכיר' אע"פ שבלא מודעא מכירה באונס הוי' דאגב אונסא גמר ומקנ' וכשמסר מודעה לא גמר שהרי הוא סומך על מודעתו אף מודעת הביטול מבטל הביטול שעושה אח"כ ולא גמר וביטל אע"ג דאהני ביטולו אם לא היתה מודעת הביטול ותל"מ עד כאן לשונו

הרי דלדעת רבי' האיי והרי"ף והרמ"ה אפי' בדלא ביטל הביטול ל לא מהני ביטול המודעה היכא דלא ידעי דנסתלק האונס קודם המכר וכ"ש בנ"ד דביטל הביטול במסירת המודעה דאצ"ל רבי' האיי והרי"ף והרמ"ה אלא נמי הרמב"ם והסכמת המפרשים שכתב ה"ה שהסכימו לדעת זו כי כשביטל הביטול אין יכול לבטלו עוד וכן הוא דעת נ"י והגה"מ וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל אלא שכ' שיש תקנה לבטל הביטול אם פסל עדי המודעה ועדי הביטול וכתב עליו הר"ן זל דהיינו אם לא מסר מודעה מעיקרא אף על פיסול העדים אבל אי מסר מודעה אף על פיסול עדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא ע"ז ולפיכך נ"ל דכל היכא דידעי' באונס' ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולי' שיעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל

הנה דבנ"ד שביטל במודע' גם פיסול העדים שגם להרשב"א והר"ן אין תקנה אח"כ במה שפוסל עדים ומבטל הביטולים לבטל המודעות והמכר בטל והיינו נ"ד שביטל הביטולים ופיסול העדים דמה שנתחייב מחמת האונס לאו כלום הוא כיון שלא ידעו שנסתלק האונס קודם לשטר החיוב שנתחייב מחמת האונס וכדאי הם כל הפוסקים האלה לגבי הרא"ש וה"ר יונה ז"ל

ועוד אני אומר דאע"ג דהרמב"ם ז"ל פ"ו דגרושין כתב תקנה לבטל ביטול המודעה שיאמר לשון כולל וז"ל שאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור לפנינו שכל הדברים שמסר' שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הן בטלים והוא אומר הן ע"כ. מסתברא דדוקא גבי גרושין קאמר הכי משום דלא מחמת אונס' הוי המודעה אלא מחמת גלויי דעתא דשלא מדעתיה קא יהיב או דקאמר בטל הוא אבל בזביני או כי האי דנ"ד דצריך דיהא אנוס ודישתמודעון באונסיה לא מהני שום לישנא דביטול לבטולי ביטול האונס אי לא דיסתלק אונס לגמרי או דקרעי' לשטר מודעא וה"כ ה"ה בפירוש עליה בתר דכ' לישנא דתקנת לשון כולל שכתב הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל ודע ג"כ שאין דברי' אלו אמורים אלא במי שאינו אנוס אבל האנוס כבר נתבאר דין זה גט המעושה סוף פ"ב ע"כ. הרי כ' שלא אמר תקנה זו באנוס דהיינו אם מחמת אונס מסר מודעא וביטל הביטול שלא יועיל לו תקנה זו אלא מה שנאמר פ"ב מהחלוקים שבין אונס כדין או שלא כדין והיות ע"י תוגרמים או ע"י ישראל אבל לא ע"י תקון זה אם אין האונס ע"פ התורה והכי מוכח לישנא דהרמב"ם ז"ל דעל מודעא שלא מחמת אונס קאמר התיקון ההוא דעלה קאי דקאמר מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכ' אח"כ גט וכו' הרי זה בטל וזו היא מסירת המודעה על הגט וכן אם אמר להם כל גט שיכתוב כו' בטל הרי זה גט בטל וכן אם אמר בפני שני' הגט שאכתוב לפלו' אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודע' זו הרי הוא בטל וכ' אח"כ ונתנו לה אע"פ שבטל המודע' קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל א"כ מהו תקנת דבר זה שיאמרו לה העדים וכו' ע"כ. הרי שלא כ' התקנה אלא על מה שהיא מודעא בלא אונס ועוד שהרי דקדק בלשונו שאמר מהו תקנת דבר זה דמשמע דדוקא בדבר זה דהויא מודעא בלי אונס הוי תקנה זו אבל במאי דצריך אונס ושידעו עדים באונסו במודעה דזביני או במתחייב כנ"ד לא מהני כל עוד דאיתיה לאונס מטעמא דכתיבנא לעיל. ועוד ראיה דהכי ס"ל דלא אמרי' ההיא תקנתא אלא בגיטין משום דאל"ה כי היכי דבגטין כ' תקנה למה לא כ' התקנה ההוא במכר ולא עוד אלא דבמכר כתב שאם העידו עדי המכר שביטל המודעא מהני ושאם ביטל הבטול לא מהני ואם איתא דאפילו אם ביטל הביטול איכא גוונא דמהני לבטולי' לישמעינן ביה דמהני כי היכי דאשמעי' היכא דלא ביטל הביטול ולפלוג וליתני בהאי בבא דאם ביטל סתם לא מהני ואי אמר לשון כולל מהני כגט אלא ודאי דדוקא בגט דהוי' מסירת מודעה בלא אונס דוקא קאמר. ועוד דהכי דייק לישנא דכתב שיאמרו לו ועוד שכל הדברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותם הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים משמע דדוקא בדברים שהדברים הם הגורמים לבטל אותם אבל במאי שהאונס גורם לא סגי אי לא בסילוק האונס דכמו שאנסוהו למכור אנסוהו להודות כדכתיבנ'. כללא דמילת' דבנ"ד המודע' קיימת והחיוב בטל כיון דלא נסתלק האונס קודם לשטר החיוב וישבע ויפטר כשאר תביעות של מלוה ע"פ. וכל מ"ש היינו שהכירו העדים באונסו שהיה מגזים עליו ושהיה יכול לעשות דבהכי סגי כמו"ש המפרשים בפי' ואע"ג דבנוסח השטר לא נכתב בשאלה שהיה כתוב בשטר שידעו העדים באונסו אפשר שלא חשו להזכירו שאינו מהנוגע אל השאלה ומן הסתם שכך נכתב. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

לו שאלה ראובן מסר גט לשמעון ועשאו שליח להוליכו לאשתו וקבל חרם שלא לבטלו ושמעון שם לדרך פעמיו ללכת למקום שהיתה שם אשת ראובן ואחר כך יצא ראובן ללכת למקום שהיתה שם אשתו קודם שישיג שמעון שם ומצא את שמעון שלוחו ולא אמר לו דבר אלא שהיה חושב שיגיע הוא קודם שלוחו ויתייחד עם אשתו ודבר ללוי שיאמר לשלוחו ויחלה פניו שלא יתן הגט עד אחר שבועות אם הוא לא יוכל להגיע קודם ואחר כך נזדרז לבא לביתו והגיעו יחד לעיר הוא ושלוחו והלך מיד לביתו להתייחד עם אשתו ולא מצאה והשליח הלך לב"ד ומסר לה הגט כדין וכשורה

תשובה בהא ודאי ברירא מילתא דלא ניחא ליה לראובן בהאי שליחותא דמסתפי לבטולי גיטא או שליח' לגמרי בפירוש משום דקביל עליה חרם ומהדר לעכובי גיטא עד דיתיחד עמה וליבטיל ממילא ומאי דקאמר ללוי הוי גלוי דעתא דלא ניחא ליה בהא שליחותא ומילתא פשיטא היא דגלויי דעתא בגיטא אפי' באפי שליחא גופיה לאו כלום הוא כההוא דאמר לשלוחיה ברוך הטוב והמטיב על דלא יהב לדביתהו גיטא עדיין ואמרינן בגמר' עלה גלויי דעתא בגיטא לאו כלום הוא וליכא לדחויי דגלויי דעתא דהכא אלימא טפי דאמר בבירור ללוי דלפייסיה דלא ליתביה ניהלה עד בתר שבועות דאדרבה קלישא טפי דההוא דאמר ברוך הטוב והמטיב דגילה דעתיה דלא ניחא ליה דליתביה נהלה כלל והרי כתב רש"י ז"ל התם וז"ל גלויי דעתא שאינו חפץ עוד בשליחות זה והכא לא אמר אלא דלא ליהב ליה השתא אלא אחר שבועות ועוד דלא הוי באפי שליחא כדאמרן ואפי' למאי דכתב בעל תרומת הדשן בכתביו סי' צ"ט על ראובן שאמר לבנו אבקשך שתניח ליתומה כל חיובא שחייבת לך וז"ל נראה הדעת נוטה דצואה גמורה היא ומה שאמר בלשון בקשה כדי לזרזו ולקיים הדבר שיעשנה בעין יפה ולא על מריבה וזכר לדבר קח נא את בנך וכו' ע"כ דנראה דלדידיה דהאי לשון בקשה נמי לאו