מהר"ם אלשיך לח

גדול הכניסה לו שני כלים באלף זוז ועמדו על אלפים שאם מת או גרשה נוטלת הא' באלף בכתובתה והשני נותנת דמיו ונוטלת משום שבח בית אביה והנה ק"ו הדברים אם שבחא דממילא שהוקרו הכלים הוי הריוח לבעל ואין האשה יכולה לומר אדעתא שתגרשני לא נתתים והחזירם לי את שני הכלים בלא דמים אפי' בנתגרשה בע"כ כ"ש בהאי נדון ששבחו הנכסים ע"י טורחו של שמעון שקנה הסחורה ועוד כי שם הם כלים עצמן שאין ראובן י"ל לו אדעתא שתחזור מהחיתון לא יהבינ' לך ושתהי' הסחורה שקנה שמעון במעות ראובן לראובן ואע"ג דבממאנת ק"ל שאין לה פירות ופירשו ז"ל שאפי' ליקט הבעל הפירות והן בעין היה נוטלן ל"ל דכ"ש בנ"ד כשהמשודך מיאן בחיתון שיפסיד הפירות שהוא הריוח דלא דמי כלל דהתם היינו טעמא שהבעל נוטל הפירות כדקאמר הנ"י וז"ל ממאנת היינו טעמא דכיון דתקון רבנן נשואין לקטנה משום תקנתא שלא ינהגו בה מנהג הפקר זיכו פירות נכסים לבעל עכ"ל. וא"כ לפ"ז בנ"ד דליכא האי טעמא ל"א הכי ועוד דהתם אי לא הדרה בה איהי פירות הוו לבעל משום שאם היתה נשבית הי' פודה אותה שפרקונה תחת פירות מש"ה זכה איהו באותן פירות שגדלו בזמן שאם אז היתה נשבית הי' פודה אותה אבל בנ"ד אם לא היו השידוכין מתבטלין הבחור הי' אוכל הפירות ע"כ כל מה שבאו פירות בזמן ההוא אין לראובן זכיה בהן ומהיכן יזכה אותן עתה במה שזכה שמעון ועוד כי בנ"ד טורחו ומשאו ומתנו גרם הריוח ולמה יטול אותו ראובן ועוד כי נ"ד דומה לאומר לחברו הילך מנה בשכר מלאכה שתעשה לי מחר ובא המקבל ועשה סחורה היום במנה זה והרויח מנה ואח"כ נתחרט ולא רצה לעשות המלאכה האם יאמר בעל המעות תן לי מה שהרוחת במעותי ודאי שזה לא חשב אנוש והכא נמי דכותה ותל"מ: כלל הדברים שהדין עם שמעון שהוא זכה בסחורה והריוח שלו ומשלם הקרן לראובן. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

שאלה לד ראובן ושמעון שהיו שותפין ויש להם שטר חוב על לוי ויהודה מסך מעות לזמן קצוב והתחיל לוי לפרוע לראובן מהסך הנזכר קודם הגעת זמנו ובהגעת זמנו אמר לראובן יבא ויקח שאר מעותיו השיב לו ראובן שכבר הוא יודע שמעותיו מזומנים אצלו שיניחם לוי אצלו עד ביאת שמעון שיש לו עליו מעות ומה לו להטריח עצמו בראיית המעות בעת לקיחתם מלוי ובעת נתינתם לשמעון שהיום או למחר יבא שמעון ויקח אותם ממנו לתתם לשמעון ויהי' טרחו א' אירע הדבר ונתעכב שמעון ולא בא והיה קול יוצא במדינה שהיו רוצים להכריז על המעות חזר לוי והתרה לראובן ואמר לו כבר ידעת שבהגעת זמנך אמרתי לך תקח מעותיך ואמרת לי אניפם אצלך עד ביאת שמעון בסבה האמורה ועתה ג"כ ידעת שיש קול הברה במדינה על הכרזת המעות בא וקח מעותיך שאיני מחוייב להמתין עד ביאת שמעון ותטרח עצמך או לא. השיב לו ראובן אמת כדבריך כן הוא וידעתי שמעותי מוכנים ומזומנים אצלך ובסבתי לא לקחתי אותם הוו עלי עדים שכל הכרזה שיכריזו על המעות יהי' ההפסד ההוא עלי בין רב למעט והמעות איני מניחם אצלך אלא שאני יודע שבידך הם יותר משומרים מביתי הניחם אצלך ועלי העלייה והירידה שיעלו וירדו המעות ואין לי אלא מעות כפי ערך שהוא שוה עתה שהוא כל גרושה ערך ל"ה עברו הימים והכריזו על המעות ובאו ראובן ושמעון לקבל מעותם מלוי לפי הערך שהיה שוה קודם ההכרזה שהוא הגרוש ערך ל"ה כנזכר ומנו המעות גרוש"וש אבו קילבי כלם כאחד וכראות ראובן ושמעון היות כלם אבו קילבי אמרו אמת שנתרצינו בלקיחת והמעות לערך שהי' שוה קודם ההכרזה אבל לא באבו קילבי באמרם שאף קודם ההכרזה לא היו לוקחים הסוחרים כל כך סכום מעות מאבו קילבי כלם כאחד ותנאי ביניהם יפרעו להם מעות עובר בין הסוחרים בכתוב בשטר שביניהם וע"ז נפל הפרש ביניהם ועמדו לדין וגזר הדיין ישאלו לסוחרים אם היו לוקחים סכום מעות מאותו המין כולם כאחד יקחו גם הם אותם וע"ז נכנסו אנשים סוחרים ביניהם ונטלו קנין מראובן על מה שיראה בעיניהם והם מובטחים על לוי לא יעבור על דבריהם וגזרו מה שגזרו וכראות ראובן ושמעון מה שגזרו חדה להם על גזירתם. וכראות הפשרנים שלא רצו פשרתם אמרו לראובן אם אינך רוצה בגזרתנו מותר לך הקנין כי גר אתה ואין כוונתנו יעלה על דעתך רצוננו לעזור את בני עירנו והתירו להם הקנין ילמדנו רבינו מורה צדק אם מאחר שבאו לקחת המעות ומנו המעות כפי הערך שהי' שוה ובשביל הפרש שיש בין גרו"שוש טבי ותקול לא'בו קילבי כנזכר נמנעו מקחת מעותם אם יכולים לחזור בם ומה גם בנטילת הקנין שנטלו וזכה לוי בגזירת הפשרנים אם בהיתר הקנין מהפשרנים יהי' מותר הואיל וזכה לוי בגזירתם ויחזור הדין לעקרו. ואם יתברר הדבר ע"י אנשים סוחרים היות לוקחים כל כך סכום מעות מאותו המין מהם אבו קילבו קודם ההכרזה אם עול בידם נבלתי קחת אותם הואיל ואינם נמנעים עתה מלקיחתם אלא בסיבת ההכרזה ועל זה יורנו משפטי ה' אמת ושכרן מכפול מן השמים

תשובה הנה בנדון זה כתבנו זה ימים כי הדין עם ראובן ושמעון לקבל מעות שהיו עוברים בעת הפרעון ומה גם שכתוב בשה"ח שנתחייבו לתת מעות יפים וטובים מתקבלים בסחורתא בכל מדינתא ומעות אלו כיון שאפי' בעת הגיע זמן הפרעון היתה אימת ההכרזה שלא יעברו הגרו"שוש מוטלת על כל הסוחרים והיו בלתי מתקבלים בסחורה א"כ אינן עובר לסוחר. אמנם הנה בשאלה זאת השני' נמצא כתוב כי נכנסו אנשים סוחרים ביניהם ונטלו קנין מראובן על מה שיראה בעיניהם והם מובטחים על לוי שלא יעבור על דבריהם וגזרו מה שגזרו ובראות ראובן ושמעון חרה להם על גזרתם אז אמרו הפשרנים שהיו מתירים להם הקנין בכתוב בשאלה והנה בזה יראה סעד ללוי דלאו כל כמינייהו דפשרנים להתיר זכות לוי שזכו לו שלא בפניו. הן אמת שלכאורה משמע דאיכא לספוקי בהאי מילתא משום דלא נטלו קנין מלוי וכיון דאי הוי בעי לוי הוה מחי ה"נ ראובן יוכל לומר כיון דלוי לא נטל קנין ויכול לחזור גם מה שקניתם ממני אינו כלום דלא עביד איניש דמחייב נפשיה אי לא דמחייב חבריה נמי. אבל מסתברא דאדרבה איכא למימר דכיון דידע ראובן דלוי לא שעבד נפשיה בקנין ואפ"ה נטל איהו קנין נראה דגמר בדעתו לשעבד נפשיה אע"ג דלוי לא משתעבד ועביד איניש דעביד הכי ומזכי לחבריה בקנין ע"י אחרים בכל גוונא מידי דהוה אהא דאמרי' סוף פרק קמא דגטין דהמזכה לחברו ע"י אחר כיון שהחזיק הזוכה או שהגיע השטר לידו זכה המקבל ואין הנותן יכול לחזור בו ויד המקבל על העליונה אם רצה מקבל ואם אינו רוצה אינו מקבל כמו שאמרו פ' י"נ והוא מוסכם מהפוסקים וה"נ דכוות' כי הסוחרים ההם קנו מיד ראובן במה שזכו ללוי ויהודה ב' הסוחרים ולוי ויהודה רצו לקבל מה שזיכו להם והוי קיים ומה גם במה שכתבנו כי מן הדין היה זוכה ראובן ליפרע עתה במעות יפים משלם ומה שנטל ראובן קנין היה לזכות את לוי לקיים מה שיגזרו לוותר לו וזיכה לו ע"י אחרים ועוד כי במ"ש שהדין עם ראובן ולא [היתה] הפשרה לפי האמת אלא לזכות לוי א"כ תיפוק ליה דמעיקרא לא היה צריך ליטול קנין מלוי כלל כי כל הכוונה אינה אלא להיטיב לו מזכות ראובן וא"כ לא הוה צריך קנין אלא מראובן או משמעון ול"ל דדילמא לא סמך דעתו ראובן אלא אי לוי נמי קא משעבד נפשיה דהא לא שייך שעבוד על לוי אלא על ראובן לבדו כי הוא הבא לההנות את לוי

ועוד ראיה שכשאמרו פשרה צריכה קנין שאין קנין הראשון תלוי בקנין השני דאפשר שמה שאמרו צריכה קנין על הא' מהם לבדו אמרו כי זה ל' הגהות פכ"ב דהלכות סנהדרין כ' ראבי"ה דמה שפשרה צריכה קנין ה"מ כדי שלא יוכל לחזור בו הנותן דהיינו הנתבע אבל התובע אין יכול לחזור בו אפי' בלא קנין דמחילה א"צ קנין וכ"פ זקני הראב"ן וכן קבלתי מאבא מרי ע"כ. הנה בפירוש שכשאמרו צריכה קנין לא על שני הבעלי דינים אמרו כי אם על הא' את אשר הוא נותן ולא את שכנגדו המוחל וכל זה הוא ג"כ בתוס' פ"ק דסנהדרין ובמרדכי ואפי' לרב צמח גאון וה"ג שכתבו שצריך קנין גם מהתובע היינו שלא יעכב אח"כ מטעמא שלא ידעו כמה תהיה המחילה ואפ"ה לא אמרו אלא שאם לא קנו מידו שיכול הוא לומר שאינו חפץ בפשר' אבל אם הוא חפץ בה ומודה בדבר אין האחר יכול לעכב ולבטל קנינו משום שחברו לא נטל קנין כי זה לא חשב אנוש כמפור' בכל הני שכתבתי שם בפי' והביאה מה"ר ז"ל בטור סי' י"ב. ובכמה דוכתי מצינו שדרך איש לעשות יתרון בקנין נוסף על מה שמתחייב חברו כענין נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכיוצא באלו אע"ג דאין חברו מקבל עליו ג"כ שיהיה נאמן ג"כ עליו אם יאמר דבר לחייבו ומתחייב בקנין ולא קפיד על חבריה ה"נ דכות' מחייב עצמו בקנין גזרת הפשרנים אע"ג דחברו אינו מתחייב וכן מעשים בכל יום כמה שותפין משתתפין והא' נוטלין ממנו קנין ושבועה על תנאיהם ולא את השני ואין הא' מקפיד. ועוד דאפי' את"ל דדרך הוא להקפיד בכך היינו אם לוי הוה קאמר השתא דלא בעי לקבולי עליה גזרת הפשרנים דהוה מסתבר דנימא ראובן נמי אדעתא דלודי לוי נטלתי קנין ובטחתי בו דלודי כמו שבטחו הפשרנים והשתא דלא קא מודי אנא נמי לא בעינא דאדעתא דלודי איהו נטלתי הקנין אבל השתא הא לוי בעי נמי גזרת הפשרנים וחבריה נמי דכותיה וזה נראה לי דבר פשוט וגם שלנחיצות השואל להאריך אין פנאי זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

לה שאלה ראובן האנוס שנתחייב לשמעון מנה מחמת אונסו וקודם החיוב מסר מודעא בפני עדים ברורים וכתוב בלשון המודעה אתם עדים יודעים ורואים את אשר נהיה ביני ובין שמעון אשר שואל ממני סך מעות ואיני חייב לו מחמת הטענות שיש לי ומחמת האונס אשר הוא מגזים עלי בערכאות וכו' אני מוכרת להתחייב לו ומעתה ומעכשו אני מוסר מודעא ומבטל כל החיוב שאני מתחייב לו והרי הוא כחרס הנשבר שאין בו ממש ואף שאעיד על עצמי שלא מסרתי מודע' וכו' או שמסרתי' והריני מבטל אותה ואף שאבטל כל מיני מודעי ומודעי עד סוף כל העולם וכו' או כתב או עדות שיצא נגד אותו החיוב כל הביטולים ההם אפי' יהיו פרטי'