מהר"ם אלשיך לד

שותף א' מן הסתם הוא מהשיתוף כי יכול שותפו לומר שמא לעצמך היה ואם אין ת"י השותף ממון שיפרע למלוה מדין מגו ישבע האחר שאינו יודע שהיתה הלואה זו בשביל השיתוף וישלם הלוה מביתו וא"כ בנ"ד נמי מה שנתן ראובן עסק לשמעון וכ' שטר על שמו ולא הזכיר השתוף ודאי דכ"ש הוא שלא יוכל להוציא ולקחת לעצמו העסק שנתעסק שמעון באומרו שמן הסתם הוא מן השותפות כי הם שותפין במשאם ומתנם ואפי' יוחזקו להיות כל נכסי סחורותם בשיתוף. וראיה מוכרחת מהא דגרסינן פרק חזקת אתמר א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אימא אמר רב עליו להביא ראיה וכו' אר"ח לא שנו אלא דאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קמץ ע"כ. והנה אין לך גוונא דודאי מוחזק שכל מה שנושא ונותן הוא מן השותפו' באחין שאין להם נכסים אלא מתפיסת הבית וידוע לכל שכל מה שהא' נושא ונותן הוא מן האמצע ואעפ"י כן אם הם חלוקין בעיסתן נאמן לומר מבית אבי אימא הן מגו שהיה יכול לומר קמצתי מעיסתי כמ"ש התוס' שהוא מדין מגו וא"כ ק"ו הוא ומה אם אחד מן האחין שאם אין לו שום ממון זולת מה שהוא מכלם בשותפות על שחלוק בעיסתו בלבד י"ל שמה שהלוה לאחרים הוא משלו כ"ש בשותפין דעלמא שחלוקין בכל אשר בבתיהם וכספם וזהבם וכל אשר להם זולת משאם ומתנם שודאי י"ל משלי נתתי וה"נ שטר שכ' מהעסק כתבו על שמו ולא על שם לוי כנז' בשאלה שלא הזכיר את לוי. ועוד דמאי דמצריכי' התם לטעמא דחלוקין בעיסתן אינו אלא היכא דאחד מהם בלבד היה הנושא ונותן בתוך הבית דמן הסתם אע"ג דיוצאין שטרות על שמו הן מן האמצע אבל אם שניהם נושאים ונותנים כא' ודאי שכל שטר היוצא על שם א' מהם שהוא שלו לבדו אע"ג דאין חלוקין בעיסתן וא"כ בנ"ד דכוותא כיון דראובן ולוי נושאין ונותנין כא' ודאי שכל שטר היוצא על שם אחד מהם או כל דבר שמלוה אחד מהם לבדו שלא בשם השיתוף דמן הסתם ששלו הוא. וא"כ כיון שאם יבא ראובן יוכל לתבוע לשמעון כל מה שנתן לו יכול עתה שמעון לתבוע וליטול בדין מלוי כל מה שלקח בטענת שמן הסתם הוא שותפו של ראובן. ועוד ראייה ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה והביאה מה"ר ז"ל בב"י סי' קע"ו וז"ל אם א' לוה מב' ונכתב השטר בשם אחד מהם אם בא זה שנכתב על שמו ותובע הכל דבר ברור הוא שאין הלוה יכול לדחותו אך אם אותו שלא נכתב השטר על שמו תובעו יכול הלוה לומר לא נתחייבתי לך כלום ולא היה רצוני להתחייב לך שחברך נוח לי ואתה קשה ממנו וצריך הרשאה בין על כלו בין על מקצתו עכ"ל וא"כ ק"ו הדברים אם כשלקח מב' יחד אלא שנכתב השטר על שם א' מהם אינו נותן למי שלא נכתב השטר על שמו עם היות שחצי המלוה משלו היא והוא נתנה לו עם חברו כ"ש היכא דנטל מא' בלבד ולא אמר לו הנותן שיש לאחר באותן מעות שאינו נותן לאחר כלום. ומעתה כיון שאין לוי יכול לקחת הנכסים מטעם חזקה שהוא שותף ראובן חייב להחזיר מה שלקח לשמעון דהא גרסי' פרק המקבל אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילת' דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלו' ע"כ וגרסי' תו התם אמר רבא הני בי תרי דעבדו עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחברי' תא ניפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב ואי א"ל הב לי פלגו דרוחאי א"ל רווחא לקרנא משתעבד' ואי א"ל הב לי פלגו רווחאי ופלגו קרנאי א"ל עיסק' להדדי משועבד ע"כ. וכתבו התוס' וז"ל הני בי תרי דקבלו עיסק' בהדי הדדי מאדם א' וא"ת ואמאי נקט בכ"הג ולא נקט האי מאן דקביל עיסקא מחבריה וי"ל לפי שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן ולומר לא אטרח עוד ואטול מה שיגיע לידי עד הנה דפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום אבל בעל העיסקא יכול להיות שא"י לחזור שהרי פלגא הוא מלוה ביד המקבל וגם פלגא דפקדון נתן לו זכות והשליטו להשתכר בו עד הזמן וזה לא היה שום חידוש להשמיענו דמעכב המקבל דטעם פשוט הוא כדפרישית ולהכי לא נקט בכה"ג ע"כ. הנה כי אפילו בעל המעות עצמו הוא דבר פשוט שא"י לומר למתעסק תא נפלוג דמצי מקבל לומר נרווח טפי מכ"ש חברו של בעל המעות ובנ"ד ראובן הוא בעל המעות ושמעון הוא מתעסק ואפי' היה ראובן עצמו אומר כשהביא החטה תא נפלוג היה יכול שמעון לעכב ולומר נעכב החטה יותר עד שתתייקר ונרויח טפי ומי איכא מידי דנותן עצמו לא מצי למיפלג וכ"ש ליקח את הכל ושותפי' דראובן אתי ושקיל כוליה מידי' דשמעון זה לא חשב אנוש. ועוד שהרי המעות שלקח שמעון מראובן להתעסק מקצתן מלוה ומקצתן פקדון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחברו להתעסק בהן היה חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אע"פ שאבד באונס והחצי האחר בתורת פקדון והרי הוא באחריות בעל המעות ואם נגנב או אבד החצי של פקדון אין המתעסק חייב לשלם ע"כ והיא מימרא דנהרדעי דכתיבנא. ולפ"ז בנ"ד שהתנו ששליש השכר או ההפסד יהי' לשמעון אין ספק שלפחות שליש המעות שנתן לו שמעון הוא מלוה אצלו כמו"ש הרמב"ם וז"ל וכן אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ואבד המעות שלו משלם הרביע כלו שהוא בתורת מלוה ע"כ. הילכך בנ"ד לית ליה לשמעון במה שנתן לו ראובן פחות משליש בתורת מלוה וא"כ שליש החטים הם שלו שהם המעות ההלואה ומי שמע כזאת שמה שהלוה לו ראובן וקנה חטין בדמי הלואתו שהוא חייב באונסיה שיבא לוי ויקח אותם וישאר החוב עליו וכן הב' שלישים שהם פקדון אצלו מראובן. וכבר הוכחנו דל"ל דכיון דלוי זה שותפו של שמעון במשאם ומתנם מן הסתם שגם בזה הם שותפין כי אין חזקה זו מועלת אלא במה שבידו אבל לא להוציא ממון מיד מי שקבל מראובן כיון שלא אמר לו ראובן כשנתנם לו מעות אלו יש ללוי חלק בהם אבל מן הסתם לא היה ללוי חלק ונחלה בהם וכשיבא ראובן יכול לתבוע ללוי ולומר לו תן לי ההלואה והפקדון שיש לי בידך וטול לך שליש הריוח ולא מיפט' שמעון במה שיאמר נתתיו ללוי שהרי יכול לומר לו לא אמרתי לך שהיו מעות השותפות ולא היה לך ליתן לו ומתחייב שמעון לפרוע לראובן. וא"כ גם מעתה יכול שמעון לתבוע וליקח מלוי כל מה שנטל או דמיהן ויהיו בידו עד בא ראובן ויתן לו ויטול שליש הריוח כפי תנאם ומה שיהיה ראוי לתת לו יותר שלא יהיה אבק רבי' על שכר טורחו שלא יהיה מה שטורח בפקדון על שכר המלוה. אבל אם יברר לוי שאותן המעות שנתן ראובן לשמעון היה מהשותפות או שהמחהו ללוי אצל הסחורות והחזיק בנכסים קודם שהלך ראובן זכה לוי והו' יפרעם לשמעון כל שליש הריוח כי נכנס במקום ראובן וגם שכר טורחו משום חשש רבית כדכתיבנ' ואין לוי יכול לומר לשמעון אין לך שליש כי לא היה זה התנאי אלא בלכתך לאי קפרוס ככתוב בשטר כי הנה אע"ג ששטר העסק לא נעשה רק על אי קפרוס כיון שאמר לו ראובן שהתנאים עצמן שהיה להם על המקום ההוא יהיה ביניהם ג"כ עתה שמשלחו למקום אחר וע"פ הדברים האלה נתן לו המעות והלך שמעון למקום האחר נגמר העסק על פי התנאים ההם וא"צ קנין כלל וגם הטענה השנית שטוען לוי שאין לשמעון חלק במה שקנה מבעל הספינה כי נתבטלה קנייתו ועתה נעשתה קנייה אחרת אינה טענה כלל דאטו משום שעשו לו שיפחות מהשער יאבד שמעון זכותו אלא ודאי דהכל קנייה א' אלא דאוזיל גבייהו וכמו שהיה שמעון מפסיד אם היה נוטל יותר כך ירויח גם הוא כשהוזיל להם זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

כו שאלה ראובן היה לו שט"ח על שמעון וכתוב בשטר ז"ל ואם ח"ו לא יפרע לו החוב לזמנים קבועים יתבע ממנו בלי רשות ב"ד כל החוב הנז' בפני הערכאות התוגרמים ואינש לא ימחא בידיה ונשבע שמעון להודות לעיל החוב הנז' כולו בפני הערכאות באופן שבהזדמנו ע"פ האומות יגבה כל חובו מלבד שאף גם זאת עובר על השבועה במזיד אם יצטרך ח"ו לגבות החוב ע"פ האומות וכן נתחייב לפרוע כל ההוצאות שיצטרכו בפני האומות לגבות חובו ועכ"ז נשבע שבועה חמורה בתפילין בידו עם כל חומרות שבתורה ע"ד הנשבעים וכו' עכ"ל והנה אחר עבור זמן הפרעון זמן וזמנים הוליך ראובן את שמעון לערכאות בלי רשות ב"ד ילמדנו רבינו אם ראובן בר עונש או אם ראוי לייסרו על בלי רשות ב"ד וכן אם שמעון חייב בהוצאת שהוצי' ראובן בערכאות ע"פ התנאי הכתוב בשטר ובפרט אם עבר על השבועה וכפר החוב לפני הערכאות על הכל יורנו הדין על כל הפרטים הנ"ל ושכרו כפול מן השמים

תשובה הנה ראובן ודאי עשה שלא כהוגן שהרי כ' הרא"ש וז"ל על מה שנוהגין לכתוב בשטרות בין בד"י בין בדיני האומות אמרתי חלילה וחס שיהיה רשות למלוה לתבוע ללוה בדיני א"ה דאפי' אם המלוה ולוה עומדים בפנינו ואמר הלוה למלוה אם תרצה תתבעני בפני דא"ה מחינן למלוה ואמרי' ליה שלא יתבענו אלא בדיני ישראל ואי לא ציית שמותי משמתינן ליה והא דכתבי' בין בדיני האומות העולם יש לפרשו שלא לעקור ד"ת כגון אם גברא אלמא הוא ואין כח בדיני ישראל לכופו אז יש לו רשות להביא אותו בדיני אומות העולם שלא יפסיד ממונו עכ"ל. הרי בפירוש שאע"פ שכתוב בשטר שאם לא יפרענו שיתבע אותו בערכאות התוגרמים אינו רשאי אח"כ להוליכו לערכאות. ואעפ"י ששמעון עשה שלא כהוגן שעבר על שבועתו ולא פרע לזמנים הקבועים עכ"ז לא הי' רשאי אם לא ע"פ ב"ד כל' הרא"ש שכ' שאם אין כח בב"ר לכופו אז יש לו רשות להביא אותו לאומות כמו"ש אבל ליסד את ראובן על שהוליכו לערכאות אינו בדין מתרי טעמי חדא שאחר שכתוב בשטר שיש לו רשות להוליכו בלא רשות ב"ד אפשר שעלה על דעתו שהי' רשאי לעשות כי תנאי הי' ביניהם דלאו כ"ע דינא גמירי ועוד מפני שגם שמעון עשה שלא כהוגן דעבר על שבועתו. ועל דבר ההוצאות הן אמת דהוי אסמכתא וגם דבר שאין לו קצבה ולא נשתעבד בדין אבל מחמת השבועה חייב לקיים שבועתו אלא שבני האי גוונא טוב לפשר בהוצאות אחר ששניהם עשו שלא כהוגן. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

כז שאלה ראובן שכ' ס"ת בח"ל והקדישו ע"מ להעלותו לא"י ובבואו לא"י הכניס הס"ת בקהל הרגיל להתפלל בו ואחר כמה שנים מתוך מריבה ערער ראובן הנז' ואמר כי הס"ת הקדישו בתנאי שיוליכנו לכל בית הכנסת שירצה והקהל טענו כי זה כמה שנים מוחזקי' בש"ת בחזקה שהקדישו סתם בלא תנאי שבעת שברכו אותו במקהלות לא הזכירו שום תנאי ועתה יורונו המורים אם חזקת היות הס"ת בב"ה כמה שנים היא חזקה ועל ראובן לברר בעדים שהתנה או לאו להיות שאין מקום מיוחד לס"ת כי אם הב"ה לקרות בו ולא תקרא חזקה. א"ד דהוי' חזקה דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה וכל אחד ואחד יבא ויטעון ויאמר ס"ת פלוני לא הקדשתי אלא בתנאי: