מהר"ם אלשיך לג

להפיס דעת ראובן לאו כל כמיניה ומשלם ואם העד אומר שאמר בפני שנים אתם עדים או דברי הודאה גמורה והוא אומר לא אמר אלא לישנא דהודאה בעלמא ולהשטא' נתכוונתי הוי מכחיש את העד וחייב שבועת התורה ואם יתברר שהוא חשוד תשבע היא וחטול ואם אין העד מעיד שהודה בפני שנים אלא דרך הודאה בעלמא ולא דרך הודאה גמורה יכול לומר משטה הייתי או להפיס דעתו הודתי ופטור. זהו הנלענ"ד וחתמתי שמי

כה שאלה ראובן ושמעון נשתתפו שניהם יחד וראובן הוציא לשמעון סך ת"ק פרחים שילך בהם לאי קפרוס לקנות חטה או איזו סחורה שתכשר בעיני שמעון וישלחנה למקום ראובן לצידון וימכרנה ראובן שם ושיחזור לשלוח לשמעון מעות אחרים להתנהג ע"פ הדרך הראשון המשכת זמן ידוע וכל ריוח שיזמינו להם מן השמים יקח ראובן ב' שלישים ושמעון שליש וע"ז הדרך יחלקו אם יהי' להם הפסד ומזה נעשה שטר כתוב ותחום בכל חזוקי סופר ויהי אח"כ אמר ראובן לשמעון כי שמע כי החטה נתייקרה באי הנזכר ושלא ימצא שם ריוח ושעצתו היא שילך למקום אחר יותר רחוק לקנות חטה ושאז יוסיף לו מעות יותר מן הסך הנזכר לעיל ויתנהג בכל אשר יקנה ע"פ האופן הכתוב בשטר אשר עשו ואז נתרצה לקולו שמעון ונתן בידו ראובן יותר מעות מהסך שעשה בשטר והלך למקום הנז' וקנה במעות חטה והביאה למקום ראובן ונמכרה והיה להם ריוח וחזר ראובן ונתן סך מעות אחרים לשמעון ואמר לו שכעת אינו נמצא בידו מעות יותר ולכן שילך לקנות באותם המעות וכבוא אליו מעות יותר הוא ישלח לו ולכן שיקנה כל מה שיוכל לקנות מהחטה ואם ימצא מי שיתן לו מעות בהלואה שיקח ושהוא יפרע תיכף או אם ימצא מי שימכור לו חטה בהלואה לבא ליפרע ממנו במקומו שיקנה כל מה שיוכל ושהוא יפרע. ובכן הלך שמעון למסעיו ובהיותו סמוך למקום החטה פגע ספינה אחת טעונה חטה ונתפשר עם בעל הספינה בכל החטה שהי' לו בספינה לערך פרח אחד לכל סאה כשיגיע החטה לנמל במקום ראובן ושם במקום שקנה החטה נתן לו תיכף ק"ן פרחים ובאלה א' של סחורה שהית' בידו וכל שאר המעות יתן לו במקום ראובן בכך ימים להגעתו. ובכן נתרצה בעל הספינה ובא למקום ראובן ולא מצא ראובן שם ונצטערו שניהם כי שר העיר בא לקחת החטה והם הודיעוהו כי החטה קנויי' לראובן וראובן ושמעון אוהבי השר הם ולכן סלק השר את ידו ובין כך בא ראובן והודיעו שמעון בקניית החטה וייטב הדבר מאד בעיניו ואמר לו שהטיב לעשות ואמר לו כי למה לא קנה גם החטה שהית' ביד המלחים והשיב כי לא הי' חפץ להיות לו עסק עם רבים רק עם א' לבדו ואמר לו כי טוב עשה. ויהי אח"כ ויוציא א' מן המלחים תבואתו וימכרנה לערך פרח א' ואז חרה לראובן ביודעו הדבר ואמר לו הלא ע"ז חרה לי כשלא קנית כל החטה הנמצאת בספינה הלא אז טוב לנו כי אלו המלחים יוזילו השער באופן שיהי' לנו נזק ואז נתייעצו לבא לבעל הספינה שיוזיל להם השער ממה שהתנה עם שמעון ואם לא שלא יקחו אותה ממנו והפחידוהו ע"ז שאם לא יקחו אותה ששר העיר יקח אותה ובכן בעל הספינה נתיירא מדבריהם ונתנה להם בפחות ד' חתי' לכל סאה ושמו כל החטה באוצר להשהותו עד שיתייקר יותר וביני וביני פירש ראובן בים ושמעון הנך להביא שארית החטה שקנה מהתוגר והביאו לסינים והניחו שם להביאו אח"כ לצידון. ולוי שהוא מוחזק לשותף של ראובן בכל נכסיהם שלח איש לסינים ולא מצא שם את שמעון כי נסע לבא לצידון ומכר האיש ההוא אותם החטים שהיו בסינים והביא המעות ללוי וכן החטים שהיו באוצרות בצידון החזיק בו לוי מחמת שהוא שותף עם ראובן והי' שמעון צועק ואומר תן לי דמי החטים מחלקי כי הנה יש לי חלק באלו החטים ואני רוצה לקחת חלקי ולא שוה לו ולוי הנז' מכר כל החטים ולקח כל הדמים ושמעון תובע ואומר תן לי דמי החטים לפי חלקי ולוי טוען לאו בעל דברים דידי את אם יש לך דין הוא עם ראובן ודחה אותו בטענה זו. עוד טוען לוי שאומר כי החטה שקני' מבעל הספינה אין לך חלק בו כי קנייתך נתבטל' כי לא נקנית אלא אח"כ בפחות וזאת קניה אחרת היא ושמעון טוען אני קניתי' מבעל הספינה ונתתי לו שם ק"ן פרחי' והבאלה של סחורה והתניתי עמו לתת לו פה השאר בצידון כפי אשר התניתי והבאתי החטים עמי ואם הוזיל אח"כ הי' לרוב פחדו מהשר אהובנו וע"י השתדלותי עם שותפי בראות שגם מגיע הריוח אלי יורנו רבנו הדין עם מי

תשובה קודם כל דבר צריך לברר אם שני שותפים בכל משאם ומתנם ושניהם מתעסקים בסחורותם ובא אחד מהם לבדו ועשה עסק עם אחר או הלוה או לוה מאיש אחר ולא הזכיר את שותפו ולא אמר שהי' ממעות השיתוף אי אמרי' כיון דמן הסתם הוחזקו להיות סחורותם בשותפות גם זה מן הסתם של השיתוף הוא ונ"ע שאם אחד הלוה את איש אחר בשטר או ע"פ אם יכול חברו לתבוע את הלוה באומרו כי מן הסתם שלו הוא חצי המלוה או העסק שניתן לו וכן אם לוה אחד מהשותפין מאיש אחר שלא בשם השיתוף אם יוכל חברו לומר לא היה בשביל השתוף ולך והפרע ממנו. והנה הטור סימן ע"ז הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב וז"ל שותפין שלוה א' מהם מאחר השני משתעבד ר"ל שהשני משועבד במה שלוה חברו אפי' לא הי' עמו בקנין ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו הוא לצורך השותפות ואז הוא מתחייב אע"פ שלא נכנס עמו בשעת הלואה והשותפין כשלוחין זה לזה אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשיתוף אין הודאת שותפו מזיקו לכלום עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מה שלוה ע"כ. הרי בפי' דל"א דמן הסתם הוא לצורך השיתוף כיון שהם שותפין אלא שיכול לומר שלעצמו לוה. והנה הרא"ש ז"ל כתב שאפי' אין שמעון כופר ואומר שלא הי' בשביל השיתוף אלא שמודה בדבר יכול לומר אני לא נשתעבדתי ולאו בעל דברים דידי את שכתב וז"ל ששאלת ראובן ושמעון היו שותפין במעות ולוה ראובן מלוי ממון בשטר ועתה בא לוי לגבות שטר חובו משמעון כי אומר אף אם לא היית בקנין מ"מ מה שהלויתי לו בא לתועלת שניכם ששותפין הייתם בכל ממוניכם ושמעון א"ל לאו בעל דברים דידי את הדין עם שמעון כי לא חל השעבוד עליו דנהי שהיו שותפין בממונם מ"מ כל זמן שלא שעבד גופו וממונו לא חל השעבוד עליו שאין שמעון משתעבד במאמר ראובן כ"ז שהוא בעצמו לא הי' בשעבוד ע"כ. הרי שאינו חולק עם הרמב"ן אלא במה שאין שמעון כופר שלא הי' לצורך השיתוף דלהרמב"ן חייב ולהרא"ש פטור אבל לכ"ע יכול שמעון לכפור ולומר שלא הי' מן השיתוף כל עוד שלא נמצא בדבר ולא נודע שהי' לצורך השיתוף ף בודאי. כמ"ש מה"ר ז"ל בסי' הנז' וז"ל כתב מודי הגדול הר"י בירב ז"ל בתשובה אף אם הרא"ש נראה דחולק על הרמב"ן יראה שבנדון שלפנינו יודה דדוקא במלוה סתם לא ישתעבד חברו על פיו מפני שאפשר שלא לקחו אלא לצרכו ואף אם יאמר שותפו שלצורכו ג"כ הלוהו כיון שבזמן ההלואה היה יכול להכחיש הדין נותן שלא ישתעבד לא הוא ולא נכסיו אבל בדבר שהוא ידוע מן הענין שלצורך השותפות היה אפי' הרא"ש יודה וראיה לדבר שכשהביא רבינו יעקב לשון הרמב"ם לא אמר שאביו חלק אלא על הרמב"ן מפני שהרמב"ם כ' לקח או שהלוה א' מהם לשותפות שפי' להיות בו דבר הידוע לשותפות דא"א לשום א' מהשותפין להכחיש עכ"ל. הרי בפי' שיכול א' מהשותפין לומר מה שלוה שותפי לא היה בשביל השיתוף אם לא שנודע שהיה בשביל השיתוף באופן שלא יוכל להכחיש. וא"כ בנ"ד נמי לאו כל כמיניה דלוי לומר כיון דבכל נכסינו אנו נושאין ונותנין בשותפות דמה שנתן שותפי לשמעון וכ' שטר על שמו ולא אמר לו שהיה מן השיתוף מן הסתם הוא מן האמצע דהא האי דכ' הרא"ש היה בשותפין שהיו שותפין בכל נכסיהם כמו שמפורש בדבריו ואעפ"כ כתב הרב ז"ל דלדידי' יכול להכחיש אם לא שנודע שהיתה ההלואה בודאי לצורך השיתוף. וכן בתשובה אחרת והביאה הטור סי' קע"ו כתב וז"ל יעקב ושמעון בנו היו שותפין בחנות ולקח יעקב מעות מראובן להתעסק בהן בחנות בסחורה ידועה הנמכרת בחנות ועשה שטר עליו ועל שמעון בנו ונפטר יעקב ותבע ראובן לשמעון שיתן לו מעותיו וחלקו בריוח ושמעון משיב איני יודע בשיתוף אבי עמך אני אפרע השטר לפי שהוא עליו אך ריוח לא אתן וראובן הביא עדים שיעקב לקח הממון בתורת עסק להתעסק בחנות ואמר לשמעון אתה שותף עם אביך ואביך היה מתעסק בשלי והרי אתה כאביך וחייב לשלם. חשובה כיון שיעקב ושמעון היו שותפין בחנות והביא ראובן עדים שהסחורה שמכר ליעקב היא מן הסחורות הנמכרות בחנות וגם השטר נכתב על יעקב ושמעון וכל זה מוכיח שדברי ראובן כנים הם כי דבר ברור הוא שכיון שהם שותפין בחנות הדבר ידוע שכל מה שיקנה א' מהשותפין פין מהדברים הנמכרים בחנות בחזקת שניהם הוא קונהו וגם נתנו בחנות וגם שמעון נזכר בשטר עם אביו הילכך מה שטוען איני יודע בשיתוף אבי עמך אינה טענה ע"כ הרי בפי' שצריך כמה הוכחות להוכיח שמה שנוטל א' מהשותפין יחשב על השותפות מה שאין הוכחת מכלן בנ"ד כלל ועיקר. והרמב"ם ז"ל פ"ה דמלוה כתב וז"ל ב' שלוו בשטר א' או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה א' מהן או לקח בשותפות הרי הן ערבאין זה לזה אעפ"י שלא פירש עכ"ל. והנה היה מקום לחשוב שמה שאמר אעפ"י שלא פי' הוא שלא פי' שהי' בשביל השותפות עם כל זה הוא חייב כי מן הסתם הוא מהשותפות אך אין זה הבנת הנ' אלא שלא פי' הערבות שאם הוא אעפ"י שלא פירש הלוקח או הלוה שעל חשבון השיתוף לוה א"א שהרי כתב לוה או לקח בשותפות בפי' שהוא בשביל השותפות ופי' הרב הגדול מהרי"ב ז"ל כ' זה שהוא שלוה או לקח בשביל השותפות באופן שאין חברו יכול להכחיש כמו שהעתקנו לשונו בסמוך שכ' וז"ל מפני שהרמב"ם כתב לקח או לוה א' מהם לשותפות שפירושו להיות בו דבר הידוע לשותפות שא"א לשום א' מהשותפין להכחיש עכ"ל. הרי שפי' ל' הרמב"ם ז"ל כדברנו. וכן מה"ר זלה"ה כ' סי' ע"ז שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל שיכול השותף לומר מה שלוה שותפי לא היה לצורך השיתוף אם לא שנודע שהיה לצורך השיתוף והכריע הדבר מל' אחר של הרמב"ם ז ל עצמו וז"ל מה"ר בפי' דברי הרמב"ם במ"ש השותפין שלוה א' מהן או שלקח בשותפות וכן בירר דבריו בסוף הל' שותפין וז"ל טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזה השותפות מנה אם היה בידו כדי החוב והי' יכול ליתנו ללוי נאמן ופורעים החוב דאח"כ מחשבין ואם אין בידו ליתן אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מן הסחורה הידועה בשותפות שמא קנוני' הם עושים שמעון ולוי על נכסי ראובן ואפי' היתה המלוה בשטר אין ראובן חייב לשלם כלום ממנה אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב מחמת השותפות היה והחוב אצלינו הוא ישבע ראובן היסת או ע"י גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלינו וישלם שמעון החוב משלו עכ"ל. הרי בפי' שדעת הרמב"ם ז"ל שאין מה שעושה