מהר"ם אלשיך לא

היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי רמי נימא ליה לסרסי' זיל שלים אמר לא אמר מהאי רמי ומהאי לא תרמי ואי דשהה שעור לאתויי ליה ולא אייתי ליה גלי אדעתי' דניחא ליה ופרש"י ז"ל וז"ל ואי דשהה שעור כו' גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהה שליח שעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי גלי אדעתי' דב"ב דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הביא ולא מיחה בידו ע"כ. הנה בפירוש שעל שלא דקדק ב"ב במה ששהה השליח שעות קצת פסיעות ולא נתן אל לבו שמא לקח מהרחוק שהוא של פקדון עם היות שאדרבא כיון שאמר לו מזה השלך וחזק' שליח עושה שליחותו שיותר הויא סברא לחשוב שהיה הולך לאטו ובהכי שהא ולקח מהקרוב ועכ"ז כיון דהויא חששא דאפשר למיחש ה"ל לאסוקי אדעתיה ומקרי פושע וא"כ ק"ו הדברים לנ"ד שראה בעיניו את משרתו עולה ריקן ולא אמר לו דבר מה שאין דרך ב"א שרואה שפקידו מניח נכסיו לאיבוד ושותק ואע"פ כן שתק שמורה שמסכים עם משרתו ואינו מקפיד בהנחת הקורמיז דהוי פושע גמור. ועוד ראיה דגרסינן תו התם ההוא אפטרופא דיתמי דזבן להו תורא ומסריה לבקרא לא הוו ליה ככי ושיני למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי נדיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפטרופס זיל שלים אמר אנא לבקר' מסרתיה נימא ליה לבקר' זיל שלים אמר אנא בהדי חורי אוקימתי' אוכלא שדאי ליה ולא הוה ידענא דלא אכיל ופריך גמ' מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוה איבעי לי' לעיוני ומשני אי איכא פסיד' דיתמי ה"נ והכא במאי עסקינן וכו' ע"כ הרי דאטי' במילתא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתי' דלא הוו לי' ככי ושיני אמרי' דפשע דהוה ליה לעיוני כיון דש"ש הוא וא"כ ב"ש בנ"ד דכיון דשמעון שומר שכר דראובן ה"ל לעיוני על משרתו שהיה עולה ריקן ומניח חבילתו למטה בין התוגרמי' דפושע גמור הוי

הילכך נקטי' מכל מאי דכתיבנא דמשרתי של שמעון בעל דינו של ראובן נמי הוי כיון דאדעתא דברזילי' נמי יהיב ליה ראובן לשמעון ואם אין למשרת לשלם גוב' משמעון לכ"ע ואי בעי ראובן לאשתעויי דינא מעיקר' עם שמעון משתעי ולא מצי למימר ליה משרתי נכנס תחתי ואין לך אלא כשלא יהיה לו לשלם שהרי בפשיע' שמעון נמי נאבד וכי היכי דהיכא דמסר שומר לאחר שאינו שכירו הוי פושע ודינ' דב"ה עם השומר ה"נ כיון דפשע שמעון משתעי דינא בהדיה אלא דמשום דראובן נמי אדעתא דמשרת יהב ליה מצי לאשתעויי דינא בהדיה אי בעי ואי תבעיה ראובן לשמעון ופרע ליה הדר שמעון ותבע למשרתו דשומר שכר דיליה הוא דבעובד' דכשות' לא' נפטר סרסיה היכא דשהה שעור לאתויי אלא מטעמא דלא אמר ליה מהאי לא תרמי משא"כ בנ"ד דאין טענה למשרת למפטר נפשיה דלגבי' דידי' דפשע בקום עשה לא אלימא פשיעות' דשמעון במאי דשתק ולא אמר ליה היכן הנחת הקורמיז למפטר נפשי' איהו שהרי פשיעת המשרת קדמה. ולא מצי משרת למימר למה לא אמר ליה מעיקרא לא תניח הקורמיז יתעלה ומיפטר כמו דמיפטר סרסיה משום דלא אמר ליה ב"ה מהאי תרמי ומהאי לא תרמי דשאני התם דאי לא אמר ליה אסיק סרסיה אדעתיה דמורה מקום הוא לו ושהכל של ב"ה ולא קפיד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל ודומה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה ע"כ. אבל בנ"ד מי בער לא ידע דקפיד שמעון אי שביק הקירמיז לאיבוד מ"ה חייב המשרת. ובין כך ובין כך לוי פטור כי לא היה ללוי חלק ונחלה בפשיעה זו זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

כא שאלה ראובן חייב לשמעון הך ידוע בשטר ושלח לו לומר על פי כתבו תן ללוי חמשים סולטניס וכשבאו לחשבון אמר שמעון שנתן ללוי על פי כתבו ששים סילטניס וראובן אומר שכמדומה לו שלא כתב לו ליתן ללוי אלא חמשים לבד ואם הוא כדבריו שיראה לו כתבו ששלח ומשיב שמעון שנאבד הכתב שהוא ממנו אם חייב שמעון להראות הכתב על כל פנים לפטור עצמו או על מי חלה השבועה

תשובה הנה בפירוש כ' הרמב"ם ז"ל פ"א דשלוחין ושותפין על גדולה מזו דנשבע הנותן ונפטר שכתב וז"ל טען המלוה ואמר לא כתבתי ולא שלחתי לך ישבע הלוה הסת שכתב ידו בא אליו ולפיכך שלח ויפטר וכזה הורו רבותי עכ"ל

הרי שאפילו בטוען בריא ומכחישו לגמרי שלא כתב לו כלל נשבע ליה ונפטר ולא מחייבינן ליה להראות הכתב כ"ש בנדון זה שהיא טענת ספק שאו' כמדומה לי שלא כתבתי אלא חמשים פרחים ומודה בעיקר השליחות שנאמן ראובן בשבועת היסת והכי נמי קיימא לן דמי שיש לו שטר על חברו ואומר איני יודע אם פרעתני דמחזיר השטר ללוה ואינו גובה בו כלום כמו שכתוב בחשן המשפט סימן נ"ט ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן תתקע"ו וסימן אלף מ"א ופשוט הוא

כב וששאלת ראובן נתחייב בשטר ובשבועה לפרוע לשמעון סך ידוע במעות בעין ולא בדבר אחר לזמן קצוב ונשלם הזמן ותובע מעותיו ממנו ומשיב שמעון כי אין לו מעות בעין לפרוע לו אלא סחורה שימתין עד שימכור סחורה מה באופן שלא יפסיד או שיקח כ"כ סחורה כפי אשר ישומו אותה ב' שמאים לערך מעות בעין אם חייב שמעון למכור מיד הסחורה בשער שימצא לקיים שבועתו או אם יקח הסחורה כפי אשר ישומו השמאים לערך מעות בעין ובזה יהיה פטור מהשבועה

תשובה גם זה פשוט דהא פ' הכותב כתב ר"ת דג' דינים חלוקים למלוה ולניזק ולשכיר לבעל חוב אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בארעא וניזק אפילו אית ליה זוזי מסלק ליה בארעא ובשכיר אפי' לית ליה זוזי אמרי' ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי עכ"ל והוא מוסכם מכל הפוסקי' כמ"ש הריב"ש סי' ק' וז"ל והסכימו כל האחרונים דג' דינים חלוקים הם וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מלוה ולוה עכ"ל וה"פ הרא"ש ז"ל בפסקיו פ"ק דב"ק ובחשן המשפט והג"מ פ"ח דנזקי ממון ובמלוה ולוה והמרדכי פרק הכותב. וא"כ כיון דמלוה סתם כשיש לו מעות אין יכול לדחותו אצל שאר נכסים נ"מ בפירוש דבמתנ' ואומר לא תפרעני אלא במעות בעין דמכוין לאסוקי דרגא דאפי' לית ליה זוזי ליטרח וזבין ואייתי מעות כדין השכיר. ואע"ג דבלישנא דר"ת דכתיבנא קאמר לא מצי מסלק ליה בארעא ולא קאמר במטלטלין ל"ל דלגבי מטלטלין לא הוי דינא הכי אלא דמסלק ליה במטלטלין אפי' אית ליה זוזי מטעמא דכל מטלטלי מיטב הוא דאי לא מזדבני הכא מזדבני במתא אחריתי דהא מלבד דלא איתמר בגמרא האי טעמא אלא למזיק לגבי נזקין דכל מילי דמטלטלין מיטב ולא לכוללן בכלל מעות בעין הנה הריב"ש ז"ל בסי' ק' הביא ל' ר"ת והזכיר בפי' מטלטלין וז"ל בניזקין אע"ג דאית ליה זוזי יכול להגבותו מטלטלין או קרקע בשומא וב"ח אי אית ליה זוזי יהיב זוזי ואי לא יהיב מטלטלין ואי ל"ל מטלטלין למגבי ליה קרקע ע"כ וכן בפי' כתב הוא ז"ל שם סברת ר"ת על מטלטלין וכן בלשון שהביא הרא"ש ז"ל בב"ק בשם ר"ת לא הזכיר קרקע. וכ"כ רבינו ירוחם כתיב ששי דמשרים וז"ל כ' ר"ת בספר הישר וכן הרא"ש ב"ח גובה מעות כשיש לו מעות ואם אין לו נותן מטלטלין או קרקע כמו שירצה מלוה כי מטלטלין יותר טוב לו מקרקע ע"כ. העולה מכל זה בבירור דכשמתנה לפרוע במעות בעין שעולה מדין ב"ח סתם לדין שכיר דטרח וזבין מטלטלין ואייתי ליה זוזי דאל"כ מה הועיל בתנאו ולא מצי למימר ליה קח אותם בשווי דמים. וכ"נ בפירוש ממהרי"ק שורש צ"ה שכ' וז"ל דבר פשוט הוא שלא נתכוון זה הנשבע לפורעו במעות מנויות אלא כדי שלא יוכל לדחותו אצל מטלטלין שצריכי' שומא ולפעמים יושם לו שוה ק' בר' וגם כי יושם לו מטלטלין בשוויין מ"מ אינן מוכנים למכור ומוכנים לריוח והוצאה כמו המעות עכ"ל והוא בביאור מה שכתבנו. וכ"ת אכתי איכא טענת אונס דהא מפסיד אי זבין סחורותיו לאלתר ובכי האי גוונ' אמרי' זוזי אנסוה גבי האומר לחברו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשו במנה דק"ל שאם מכרה לאחר ביותר ממנה דקנה השני דאמרי' רווחא דזוזי אנסוה וכ"ש בהאי גוונא דהוי' פסידא אי זבין לאלתר דאיתקרי אונס ומצי למימר אדעתא דהכי לא אשתבעי. ליתא דהא התם אם אמר לו בפי' כשאמכרנה אפי' ביותר ממנה הרי היא לך מעכשו במנ' קנה הראשון כמו"ש הרב המגיד פי"א דמכירה בשם הרשב"א ז"ל וה"נ כשהתנה ואמר במעות בעין נעשה כאומר בפירוש שאפי' אם לא יהיו נלוה אלא מטלטלין יפרענו מעות כאשר הכרחנו שאל"כ מה כח התנאי יפה. ועוד דאין זה אונס כלל מה שאין יכול למוכרו מיד ביום שהגיע הזמן בלי הפסד דהא כשנתחייב בשבועה לפרוע לזמן קצוב לא היה הענין שיהיה הפרעון ביום ההוא בדווקא אלא שיהיה פרוע ביום ההוא ולא יעבור ממנו אך כל הימים שקודם יום הקצבה הם בכלל זמן הפרעון. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ח' והובא בח"ה על גדולה מזו על מי שנשבע לפרוע בכך ימים בחדש ואירע יום הקצבה בשבת שהרי אין לך אונס גדול מזה שא"י לפורעו משום מוקצה שהוא יותר מהאונס שבנ"ד וכ' שלא נפטר מהשבועה שהרי אין כוונת קצבת הזמן אלא שיהיה פרוע ביום ההוא והיה לו לפורעו בימים שקודם השבת וכן בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תש"ע כתב וז"ל שכל הנשבע לפרוע לזמן פלוני אין הכוונה שיפרע באותו זמן דוקא לא קודם לו שאם אתה אומר כן כל מי שפרע קודם זמנו עובר הוא על שבועתו ע"כ. וא"כ בנ"ד ה"ל לראובן לאהדורי בתר זוזי מקמי יומא דקביעות' או למזבן מסחורותיו פורתא פורתא כי היכי דלהוו ליה זוזי במשלם יומי קביעותי'. עוד כ' הרא"ש ז"ל בכלל הנזכר שאם נשבע לפרוע במעות בכך לחדש ואירע היום ההוא בשבת שאין ין מועיל לו התפסת מטלטלין או משכון ועבד על שבועתו כיון דהוה אפשר מקמי הכי וא"כ בנ"ז שנשבע לפרוע במעות בעין ג"כ אין תקנה במטלטלין וסחורות אלא שילך יתרפס ויביא מעות ופשוט הוא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

כג וששאלת ראובן צוה לשמעון בכתבו ללכת אצל לוי ולגבות בעדו ממנו נ' פרחים סולטנים במעות בעין והלך שמעון וגבה מלוי ל"ה סולטנים במעות והט"ו פרחים בחתיכת כסף שמשקלו יותר מר' דראמאש וכשחזר שמעון אמר לראובן הנה לך הל"ה פרחים שגביתי מלוי שחפרתי אותם בחקי אבל הכסף נגנב ממני ששמתי אותו באמתחת בין הלחם קלוי אם חייב שמעון לשלם לפי שגבה כסף ולא עשה השליחות כהוגן שהיה לו לגבות ממנו מעות ולתפור אותם בחקו כמו הל"ה פרחים ואם נאמר שעשה השליחות כהוגן שכסף ומעות בעין הכל דבר אחד אם חייב לשלם לפי שפשע לשום חתיכה במקום ההוא שא"ל

תשובה הנה לענין אם פשע במה שלא לקח הכל מעות אלא חתיכת כסף היה מקום לפטור השליח מהא דגרסי' פרק המפקיד