מהר"ם אלשיך ג

זצ"ל שמעון אומר אני זכיתי בכל המשכון כיון שמת התוגר ודן שכל המשכון של שמעון מהכא ישראל שהלוה לגר על משכונו ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה השאר הכא נמי כיון שכבר נתן לו כל מעותיו כל המשכון שלו עכ"ל: הנה שדימו אותו לנכסי הגר שישראל שהחזיק משכון מחברו מהגר שזכה המחזיק כשמת הגר בעודף מהמשכון על חוב של ראשון וא"כ הכא נמי מצי שמעון לזכות במעות שלקח מראובן. אבל אי מדמינן ההיא דהגהות בשם ר"י להא לנ"ד קשה עלייהו מהא דכתבו התוס' דאפי' אמר התוגר לישראל תן מעותי לשמעון לא נסתלק עד שישא ויתן התוגר בידו של שני או שיאמר לראשון הניח על גבי קרקע והפטר ומה שכתבו שם התוס' הוא גמרא ערוכה כדכתיבנא אלא ודאי על כרחין יש לחלק ולומר דשאני משכון דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתא ואין צריך זיכוי מ"ה כיון דאמר התוגר לראובן שיתן משכונו לשמעון ונתן נעשה כאלו נשא התוגר המשכון מראובן ונתנו לשמעון אבל בהלואה דלהוצאה ניתנה אינו כן אלא דכיון שנעשו המעות ביד ראובן אפי' נתנם שמעון ואמר לו תנם לתוגר לא יצאו מרשות ראובן עד שיקבל התוגר כי אין שליחות לתוגר ומשום הכי אין ישראל זוכה בו כדכתיבנא: וא"כ עדיין הדין במקומו עומד בנ"ד שינכה שמעון מהדמים סך מה שנתן לתוגר על ריוח המעות והשאר יחזיר לראובן ואע"פ ששורת הדין כך הוא ראוי לתת חלק לשמעון מהמעות כיון שנמצאו בידו שבדברים כאלו אין מעמידין הדבר על שורת הדין מפני המחלוקת ויבצעו תמימים. זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי משה בכמוה"ר חיים אלשיך זלה"ה

ב שאלה ראובן היה חייב לשמעון סך מעות מכל כך סחורה שלקח ממנו והגיע זמן הפרעון ולא היו מעות ביד ראובן לפורעו ולקח ראובן המעות עצמם עליו בהלואה משמעון בדרך קאמבייו וקצץ עמו לתת לו כ"ח לק' באנקונא ושיפרע לו שני חדשים אחר הגעת הסחורה שישלח ראובן לאנקונא וראובן שלח הסחורה לנמל אלישייו לטעון אותה בספינה להוליכה לאנקונא כדי לפרוע לשמעון ושמעון קבל עליו אחריות ים ושוללים מהסחורה הנזכר שיעור החוב משעת נסיעת הספינה מנמל אלישייו עד שעת פריקתה בנמל אנקונא ומאותה שעה נסתלק האחריות מעל שמעון ונשאר על ראובן וגם כן משעה ששלח ראובן הסחורה ממונישטירייו עד טעינתה בספינה בנמל אלישייו היה האחריות על ראובן הלוה גם בשעת מהלך הספינה לא קבל שמעון עליו אלא אחריות ים ושוללים בלבד ולא שום היזק אחר מפסיד' הסחורות לערך ג' לק' כי כן המנהג וכל הסוחרים הרוצים להבטיח מבטיחים סחורות מאחריות ים ושוללים שלשה למאה קודם שישלחו אותם דרך ים ושמעון קודם נסיעת הספינה שלח לשלוחו לאנקונא שיבטיח הסחורה הנז' שלשה למאה והלכה הספינה ונמכרה הסחורה ונתפרע שמעון ולא הספיק המעות לפרוע כל החוב קרן וריוח וחזר שמעון לתבוע מראובן שארית החוב וראובן טוען שאינו רוצה ליתן אדרבא הוא רוצה שיחזיר לו שמעון יתר המעות שלקח מהריוח שקצץ עמו כי כבר נפרע כל הקרן ולקח יותר ושיחזירהו לו כי הוא רבית מפני שיש מבטיחים שלשה למאה וראובן מרוצה שיקח הקרן ודמי ההבטחה הנהוגה והשאר הוא רבית ושיחזיר לו מה שלקח יותר ושמעון טוען כך התניתי עמך ולכך נתתי לך מעותי תן לי שארית חובי כפי תנאי ואם אני הבטחתי מעותי מה לך. יורנו רבנו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה הנה בשאלה זו אין צורך להאריך כי כבר קדמנו הרי"בש ז"ל על כיוצא כזה סי' ש"ח וז"ל נרא' ברור שאסור לישראל להלות לישראל חברו דינר זהב השוה כ' דינרים על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרים לפי שזה הלואה וקוצץ לתת לו דבר קצוב ברבית ואע"פי שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי המשך מהלך הספינה עד שובה עדיין לא יצא מידי הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי ליה זוזי בעינייהו ולא דמי למרא והיינו ההיא דרב חמא דהוה מוגיר זוזי בפשיטי כפי מה שפירשו התוס' שהיה רב חמא מקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהיה פטור מלשלם ואף אם יחזור ויעשיר ואפי' הכי נאסר זה בגמ' כיון דלא דמי למרא דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיהו וכ"ש בנדון זה שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת פרעון. ואע"ג דהכא ההזיקו' מצויין אין בכך כלום דמי לא עסקינן דההיא דרב חמא שנאסר אף אם המלוה סוחר ים ומוליך כל אשר לו מצרי' באניות דהא יהבי טעמא בגמרא משום דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחתיהו ולא דמי למרא ומאי דשרי רבה בפרדיס' בתורי דנפיש פסידיהו התם זביני הכא הלואה דהתם כיון שהיה לוקח פירות הכרם ושהוא יעשה ההוצאות ואפשר שיארע קלקול בענבים וגם יפסיד ההוצאה שהם מרובות מפני קלקול שאפשר שיגיע לשוורים ה"ל קרוב לזה ולזה וכו' עד אבל כל שזה נותן לו מעות בהלואה ולריוח ידוע אף אם המלוה מקבל אחריות הספינה אסור אלא שהוא אבק רבית כפי מה שכתב הר"מ ז"ל בההיא דרב חמא וכמו שכתבתי למעלה עכ"ל. הנה כלל דבריו שהמלוה כ' דינרים ומקבל כ"ד על קבלת אחריות הספינה משעת טעינה עד שעת פריק' הוי אבק רבית כיון שהקדים לו מעות וא"כ בנ"ד שהיה חייב ראובן מעות לשמעון ונותן לו כ"ח לק' על קבלת אחריות הספינה משעת טעינה עד שעת פריקה באנקונ' נ"ד דכות'. איברא מסתברא דלא אמר שאינו רבית קצוצה אלא משום דאיירי שאינו מעלה שכר האחריות יותר על מנהג המבטיחים בלי קדימת מעות תחלה אי נמי אם היה מעלה שכר האחריות על המנהג דבר מועט כגון אם היה המנהג להבטיח בשכר האחריות ג' או ד' לק' והיה מעלה עד ז' או ח' או י' שהי' מקום לומר שמא זה נוח לו בעשרה שבוטח בו שלא יבוא עליו בעקיפין אם תאבד הסחורה מזולתו בד' למאה אבל להעלות משלשה למאה עד כ"ח שהוא סך גדול על הנהוג מסתברא דהוי רבית קצוצה שהוא דבר ניכר לעין שאגר נטר הוא דקא יהיב ליה. ודומה למלוה את חברו והתנה עמו שידור בחצרו בפחות ממה שדרכו להשכירו דהוי רבית קצוצה כמו שכתב הרמ"בם ז"ל וז"ל המלוה את חברו והתנה עמו שידור בחצרו חנם או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו וכו' עד הרי זה רבית של תורה ויוצאה בדיינין ע"כ. וכן כתב הטור וז"ל ורבית דאוריתא שהיא דרך הלואה בדבר קצוב יוצא' בדיינין וכן בהלוהו על חצרו ואמר לו ע"מ שידור בחצרו חנם או ישכירהו לו בפחות עכ"ל. והנה כך הוא התם משכיר בפחות כמו בנ"ד מעלה על שכר הנהוג באחריות סכום גדול וניכר לכל שהרי שמעון עצמו נתן ג' למאה והוא נוטל מראובן כ"ח לק' וגדולה מזו כתב מהר"ם בתשובה [במרדכי[ פ' איזהו נשך וז"ל וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצא' והוא חוזר ההלכ' עם בנך אעפ"י שהיית נותן ההוצא' על שהיה חוזר עם בנך ונמצא ההוצאה שאתה נותן שאינו שכר המעות מ"מ כיון שהי' התנאי כך שילוה לך מעות וכו' עד כיון שאתה קצבת לתת לו ההוצאה