מהר"ם אלשיך כז

וכך ועמדו וקדשו דקי"ל הן הן הדברים הנקנים באמיר' שהוא מחמת אומדן דעת דחיבת איחתוני ושהיה בנשואין הראשוני' כדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ורוב המפרשי' ז"ל ושהי' ג"כ התנאי סמוך אל הקדושין כדדייק לישנ' דעמדו וקדשו או היה שנכתב בשטר חיוב' בעלמא לתת לחתנו פירות כסות וכלים שאם היא כתיבה בעלמא מ"ט דמאן דפליג עליה ואם היה בשעת הקדושין ובנישואין ראשונים הרי קנה בהכי כדאמר רב גידל דהן הן הדברים הנקנים באמירה

אלא ודאי דלאו בכל מילי קסבר ר"ת הכי דהיכא דנותן מתנה אדם לחברו או אב לבתו כדי שתהיה של מקבל לגמרי גוף ופירות או גוף מהיום בקנין מעכשו אף על פי שנשארו החפצים בבית נותן ואפי' שלא נהנה מהם המקבל המתנה קיימת ויורש בעל בתו המקבלת וכן לכל דבר אבל ר"ת לא. מיירי אלא בנדוני' שהיא נכסים הנכנסים ויוצאים עמה שניתנו להחזיר ולא למתנה מוחלטת בקנין סודר רק שכותב לתת פירות כסות וכלים שבכל עניינים אלו אזלינן בהו בתר אומדנא ומש"ה לא מבעיא אי לא הוו בנשואין ראשונים ושלא עמדו וקדשו מיד אלא אפי' היה בכל התנאים ההם כיון דאין הקניה רק מחמת אומדנא אחרת שהיא שלא כיון אלא שתהנה בתו אמרינן לה דכל עקר הקניה ההיא לא הוי אלא מחמת אומדנא אבל כשבאו ליד חתנו כבר זכה בהן ממש וכ"ש בנותן לבתו ע"י קנין סודר מתנה גמורה מעכשיו דודאי זכה הבעל ליורשה והיינו נ"ד שנתן לבתו מתנה גמורה מעכשיו: ועוד תימא במ"ש החכם המשיב שכתב שבנ"ד נמי כוונת הנותן היתה כדי שתיהנה בתו ולא נהנית לא בגוף החנות ולא בפירות ולא נתן אדעת' שיהנה הבעל ולא היא עכ"ל. כי הנה הם דברים בלתי מובנים דבשלמא התם בכותב לבתו פירות כסות וכלים קאמר ר"ת דאנן סהדי דאדעתא שתאכל היא עמו מהפירות ושתשתמש היא בכסות וכלים כמוהו כיון אבל בנ"ד מה שנתן לה עתה הוא החנות ולאו פירותיה ואיך היה דעתו שתהנה היא מהחנות האם תלך היא לישא וליתן או למכור בגדים בחנות כמוהו זה אין לו שחר וא"כ אדרבה אדעתא שלא תהנה נתן לה ואם הוא שמן הסתם כיון אדעתא שתהנה מן הפירות א"כ נמצא כיון לתת מה שנתן אדעתא שתהנה ממה שלא נתן ואם שכיון האב לתת לה החנות אדעתא שאחר מותו יאכלו פירותיה היא ובעלה אבל אם היא תמות קודם שנמצא שלא נהנית נתבטלה המתנה מעקרא דשלא תהנה לא נתן לה דומיא דההיא דר"ת שנתבטלה מתנת הנדוניא דאדעתא דהכי לא נתן ומ"ה לא ירית לה בעל א"כ נמצינו למדין לפ"ז שהאב שנתן לבנו הגוף מהיום ופירות לאחר מותו ומת הבן בחיי האב אין בן הבן לבדו יורש אלא יחלוק עם אחי אביו מטעמא דאנן סהדי שלא נתן לו האב אלא אדעתא שיבא לכלל הנאת הפירות שהוא במות האב תחלה אבל עתה שמת הבן תחלה נתבטלה המתנה ויחלקו אותה בני הזקן עם בן הבן שמת בשוה איש כאחיו: אך הנה בפירוש כתב רשב"ם פי"נ על משנה הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אפי' אם מכר האב ומת הבן תחלה דירשו בני הבן וז"ל ל"ש מת האב בחיי הבן ל"ש מת הבן בחיי האב שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעת שכתב לו האב וכשמת הבן ואח"כ האב ויש לו בנים לאותו הבן הם יורשים את כחו עכ"ל וכ"כ הנ"י על מאי דפליגי ר' יוחנן ור"ל על היכא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן תחלה אי קנה מוכר כתב הנ"י וז"ל מדלא פליגי ביורש הבן אלא במכר הבן ש"מ דאף ר"י דפליג במכר משום דאיגלאי מילתא דלא היה ראוי לבא ברשותיה דבן מודה דיורש הבן יורשו דבן כרעא דאבוה ובמקומו עומד עכ"ל וכ"כ התוספות שם דאפילו לרבי יוחנן אפילו במכר הבן ומת בחיי האב דהבן של בן יורשו: וכן כתב ה"ה פרק י"ב דזכיה ומתנה וז"ל ואפילו מת הבן קודם מיתת האב יורשי הבן מוציאין מיד הלוקח לכשימות האב וכן כתב רש"י ז"ל ופשוט הוא עכ"ל: וכן בהגהות אשר"י בשם הרי"ח דאם מת הבן קודם לאב דבן הבן יורשו ואם איתא דאמרינן דמן הסתם אנן סהדי שלא נתן האב אלא אדעתא שיבא הבן לידי הנאת אכילת פירות היכא דמת בחיי אביו תחזור המתנה וירשו בני הזקן עם בן הבן אלא ודאי אין מקום לדברים אלו כלל: עוד כתוב בתשובה הנזכר וז"ל ומצאתי להרמב"ן ז"ל פי"נ גבי הא דאמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק הביא דברי רבינו אפרים שכתב בלשון הזה וגם כותב כל נכסיו לבנו נמי מהיום ולאח"מ אע"ג דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מסלק ליה לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ולגבי בכור הוו ליה אותם נכסים כראוי לגבי הבן ואין אשתו נוטלת מהן כתובה וכו' עד והכין גמירנא מפומא דרבוותא ז"ל ועבדו בה עובדא ותמה עליו הרמב"ן ז"ל בהא דכותב נכסיו מהיום ולאח"מ והקשה עליו מהאי מעשה דסבת' ואח"כ כתב ז"ל שוב מצאתי בין תשובת הגאונים תשובה לרב עמרם ז"ל בנותן מתנה לבנו לאחר מותו ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב ואמר שאין אשתו של בן גובה מהן משום ראוי וכן בכותב לבתו לאח"מ ומתה בחיי הבעל לא ירית לה בעל לההיא מתנה דכיון דלא קמו ברשותיה שעה א' בחייה אין הבעל נוטל בראוי אלו דברי הגאון בקוצר וכנראה דבנותן מהיום ולאח"מ קאמר ואעפ"כ עשאו ראוי לכתובה ולבעל ומכאן קבל ה"ד אפרים ז"ל ואעפ"כ אינן דברים של עיון ואין לסמוך בהם עכ"ל הרמב"ן ז"ל ורצה החכם המשיג להסתייע מסברת רב עמרם ז"ל מה שגעל בה הרמב"ן ז"ל ואמר שאין לסמוך עליה ומהנראה שדחויה היא הסברא ההיא בעיניו לומר כי הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה יקרא ראוי שהרי בגמ' אמרו מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו כ"ג עדים בארץ גלעד מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה יאיר ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו וגו' מנין לפנחס שלא היה לו. לאלעזר אלא מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה פנחס ע"כ הנה שאינו נקרא ראוי אלא מה שעתיד לבא אחרי מותה וכמו שכתב רשב"ם על מה שאמרו שאין הבעל נוטל בראוי וז"ל בראוי כגון שמתה אשתו ואח"כ מת אביה דנחלה זו ראויה לה אלו היתה קיימת עכ"ל ועל דרך זו כתבו כל הפוסקים ומעין זה הוא עובדא דסבתא דיהבו לה מתנה ואחריה לבת ומתה הבת בחיי דסבתא דאמרו בגמ' שאין בעל הבת יורש מפני שהוא ראוי לבת אלו היתה קיימת במיתת סבתא דכך הוא מה שעתידה ליטול אחר מיתת סבתא אפי' אמר ואחריך מעכשיו לבת כמו מה שהיתה עתידה לירש מאביה דאין לה מעכשיו גדול מירושת אביה שמחיי אביה זוכה בה מן התורה אבל הא מיהא עד מיתת אביה לא זכתה בהן וכן עד מיתת סבתא דמ"ה האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא קנה דהוי כמו בדבר שלא בא לעולם וה"ה נמי מה שאירש מסבתא דלא עדיף מירושת אביה דודאי נמי לא קנה משא"כ בנותן הגוף מהיום לגמרי שקונה מעכשיו הגוף בקנין גמור דאם מכר הבן הגוף קנה לוקח אפי' מת הבן בחיי האב כדבעינן למימר קמן ולא הוי כאומר מה שאירש מאבא או ממתנה שניתנה למי שזה קונה אחריה וכ"ש לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וסייעתם דאם אמר לסבתא ואחריך לבת מעכשיו דלא הוי ראוי וירית לה הבעל דהשתא הוי ק"ו ומה אם מה שעדיין לא בא לרשות הבת משום דעתידה לזכות במעכשיו הוי מוחזק אע"ג דאי הוה הבת מוכרת מה שתירש מסבתא לא היה כלום כ"ש הכא דהגוף הוי מהיום שלה וכן במלוה למ"ד שאין הבעל יורש מלות אשתו הוי מהאי טעמא משום שלא היה ברשותה כלום מש"כ בקונה גופא מהיום שנעשה הגוף לגמרי מעכשיו ברשותה ומש"ה דחה הרמב"ן בשתי ידים סברת הגאון שהוא דלא כסוגין דגמ' וקאמר דאין לסמוך עליה כמו שעשה הריב"ש ז"ל כשהביאו לו תשובת הרא"ש ור"י ז"ל בנו ובענין אחר תשובת רבינו האיי ז"ל ולהיות על דברים הפך הדין אמר לאו הר"ש חתים עלה ולאו רבינו האיי גאון חתים עלה. והנה החכם המשיב רצה לומר דמשום תנאי ראשון שבנ"ד שכל ימי חייו לא יוכלו למכור או למשכן חזקת החנות דמש"ה הוי ראוי אע"ג דהוה הקנין במעכשיו ולא שת לבו שאין התנאי עושה מה שהוא מעכשיו ראוי שא"כ לדעתו אין הפרש בין גט על תנאי כשהוא במעכשיו לשאינו במעכשיו. איברא דאכתי איכא למידק עליה דהרמב"ן ולמימר דאין ה"נ דהויא מוחזק מעכשיו בגופא אבל פירי לא ירית להו מאבוה אלא לאח"מ וא"כ כדמיית בריה תחלה עדיין לא הוריש לו אביו הפירות נמצא שהן ראויין לבא כשימות האב אח"כ ואז מורישם לכל בניו בשוה וכן כשנתן הגוף מהיום לבתו ופרי לאח"מ ומתה היא תחלה עד שלא ירשה הפירות אין הבעל יכול ליירש מה שעדיין לא ירשה אשתו ובמות אביה ירשו הפירות בניו הנזכר או בת זו עם שאר בנותיו בשוה אם אין לו בן נמצא שלעולם אין הבעל בא לידי אכילת פירות ומה יועיל לו הקרקע בלא פירות לעולם והנה בנותן לבן בין הבנים הגוף מהיום ופירות לאח"מ יש מקום לצדד ולומר שבמות האב אח"כ שהבן יורש הפירות בקבר ומורישם לבנו אבל בנותן לבתו ומתה בחיי אביה אין לומר שבמות אביה יורשו בקבר ומורישה לבעלה דהא גמ' ערוכה היא דאין בעל יורש את אשתו בקבר. אמנם למיקם עלה דמילתא נייתי מימרא דגמרא עלה דהא דתנן בפ"ינ הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור וכו' והבן אינו יכול למכור וכו' גרסי' אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אמר ר"י לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי עכ"ל. ואיפסקא הלכתא כר"ל פרק החולץ והכי פסקו כל הפוסקים והנה הקושיא עצמה שהקשינו לדעת הרמב"ן ז"ל דכשיורשת את אביה הפירות בקבר אינה מורישה את בעלה קשיא נמי לר"ל דקאמר קנה לוקח דהוא אין הבן שמת קודם לאב יורש הפירות מאביו אלא בקבר ואין מוריש את הלוקח דלא שייכא ירושה בקבר אלא לראוי ליורש מן הדין אך לא ללוקח כלל וא"כ היכי קנה לוקח כיון שהפירות לא ירש הבן שמכר לו אלא בקבר נמצא שלעולם לא יבא הלוקח לידי אכילת פירות והיכי קאמר שאחרי מות האב קנה לוקח אבל לתירוצא דמילתא איכא למידק בהאי מימרא חדא מאי דעתיה דר"י דקאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי והא לית ליה בגופא כלל ותו דא"כ לר"י אפי' לא מת הבן תחלה אינו כלום קנינו ותו דהא בתר הכי אמרי' בגמ' והא איפליגו בה חדא זימנא דאתמר המוכר שדהו לפירות ר"י אמר מביא וקורא דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אמר לך