מהר"ם אלשיך כא

זלה"ה סי' רל"ו בשם הריב"ש וז"ל לא מבעיא בנ"ז שבפירוש התנה אם תרצה היא ותבא שם להנשא לו אלא אפי' אמר סתם ונדין ל' שבועתו דלא סגי' דלא נסיב אפ"ה שבועת בטוי היא וחייב לתובעה ואם לא רצתה הרי הוא אנוס עד וכ"ש שאין במשמע אתן לפלוני אלא אם ירצה לקבל שהרי להנאתו נתכוון וסתמו כפירושו נמצא שאם לא רצה לקבל הרי הוא פטור גמור לא מדין אונס אלא שלא נתבטלה שבועתו והראיה מדתנן בפר' קונם קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נוטל לבניך כור חטים וע"כ לא בעי התם דלימא זהו כבודי אלא מפני שתלה נדרו בקבלתו ואמר אם אין אתה נוטל הא אמר אם אין אני נותן לא אמר אלא להנאתו של מקבל ואם לא רצה לקבל פטור ומאי דאמרינן בגיטין ע"מ שתתן לי ר' זוז נתנה בעל כרחו אינה מגורשת גיטין שאני כו' עד וכן בנ"ז שכיון שלא נשבע אלא לבקש קרובה של אשה לא נתכוון בשבועתו אלא להנאתה שדנין כוונת הנשבע כפי דברי המסרבים כדתנן היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו כו' מעתה אם לא רצתה אין כאן שבועה עכ"ל. וא"כ הכא איכא למימר דודאי שעל ידי השדכנים ומסרבין בו להנאת המשודכת ואבי' עשה הדבר ועשו עמו שיחזקנו במסמרות נזירות וא"כ אם עתה תאמר היא שאינה רוצה להנשא לו הוא פטור דלא נתכוון אלא להנאתה. אלא דאפשר שגם היא ואביה מושבעים לבלתי חזור בהם ואי אפשר לעשות כן עד יותרו משבועתם: ואיברא דאיכא לצדודי צדדין להתיר שבועתם לכתחלה בדרך אחד מהדרכים שהזכרנו אלא דמשום חומרא דנזירות טובא טוב לתקן בכל הצדדין שאפשר שיתיר אביה שבועתו ויאמר שאינו רוצה להתייחד עמה דרך חופה [אלא[ שלא בעת נדותה לצאת ידי דעת הרמב"ם דראויה לביאה בעינן וגם שיגרשנה אח"כ שהוא דרך השני ויהיו מעמד שלשת הדרכים כאחד או השנים הראשונים בלבד אם אביה מושבע ואינו עומד להתיר שבועתו זה הנלע"ד וחתמתי שמי

יד שאלה ראובן מת והניח אשה ושני בנים גדולים והניח סחורות ומטלטלין וירשו ונטלו אותן הבנים ומכרו ונשאו ונתנו בנכסים שנים רבות ואחר ו' או ז' שנים למיתת אביהם מת הבן הגדול משניהם והניח אלמנה ויתומים קטנים ואלמנת הבן תבעה כתובתה ובראות חמותה כך תבעה גם היא כתובתה מנכסי בנה באומרה כי הוא ירש מטלטלי בעלה המשועבדים לכתובתה ואותו השעבוד עודנו במקומו כי הנכסים הנשארים באו מכאן ורצתה חמותה להקדים לגבות קודם לכלתה וכראות כלתה כך מינתה את אחיה מורש' בקנין להטפל בדבר ונטל קנין אחיה שהיה מתרצה בפשרה בסך ידוע ואח"כ מתחרט המורשה מהפשרה שאומר כי אחד מהחכמים שהטפלו בקנין אמר לו שהיה הדין עם חמותה ע"כ נתרצה בדבר אך אם אין הדין כך אלא שהכלה קודמת אינה מתרצה וגם הכלה טוענת כי לא הרשית את אחיה בין לתקן בין לעות אלא סתם שהיתה ממנה אותו בלבד ועתה אומרת לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ועוד טוענת כי כשמינתה אותו מורשה אמרה בתנאי שהיא תדבר עמו קודם יעשה דבר לגלות לו כל ענייני העזבון על נכון יורנו מורה צדק אם הדין עמה או עם חמותה ושכרו יכפל מן השמים

תשובה תנן פרק הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהם ר"ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים הניח פירות תלושין כו' המותר ד"ט אומר ינתנו כו' ר"ע אומר ינתנו ליורשין ובגמ' מאי אריא מותר כולהו נמי דיורשין הוי אין ה"נ ואיידי דאמר ר"ט מותר אמר איהו נמי מותר וטעמא משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכתב הרי"אף ז"ל והלכה כר"ע וכן הרמב"ם ז"ל פ"א דהלואה וכל הפוסקים אלא מיהו מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ממטלטלי דאבוהון כדאמרי' פרק מי שהיה נשוי גבי ההוא דשבק קטינא דארעא כמו שכתב הרמב"ם פי"ח אך אין כופין לרש"י ז"ל משום דהויא מצוה דרבנן בעלמא כמו שכתב בפ' הנזכר ולבעלי התוס' משום כיבוד אב ואין כופין משום דמצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה וז"ל פרק הכותב פריעת ב"ח מצוה בדאיכא אחריות נכסים איירי דעלה איתמר מילתיה דרב פפא בערכין ואפ"ה אין נפרעין מנכסי יתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה נינהו אבל מנכסי יתומים גדולים נפרעין אבל בדליכא אחריות נכסים מצוה על היתומים ואין כופין כדמוכח פרק מי שהי' נשוי גבי ההוא דשבק קטינא דארעא וטעמא משום דהוי כיבוד מצוה שמתן שכרה כו' ע"כ אלא שהרשב"א מחלק ואומר שבמטלטלי דאבוהון מצוה וכופין ומטלטלי דידהו מצוה ואין כופין זה הוא דינא דגמרא: אבל הסכימו כל הפוסקים דהשתא דתקינו הגאונים דמטלטלי משתעבדי לב"ח מטלטלי דיתמי נמי משתעבדי לב"ח כמו שכתב הריא"ף ז"ל פרק הכותב וז"ל מיהו ה"מ בזמן דמטלטלי לא הוו משתעבדי לבעל חוב אבל האידנא דמטלטלי משתעבדי גבי ב"ח מניהו דיתמי וכ"כ הרמב"ם בהלכות אישות ובהל' מלוה ולוה אלא דכתב בב' המקומות דלא מהני אלא למאן דידע התקנה אבל אי כתב בשטר כתובה או בשט"ח שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי גובה בכל גוונא ממטלטלין כמו מהקרקעות וזו היא הסכמת כל הפוסקים ואלו הן הצעתן של דברים: ולפ"ז אלו היתה אשת ראובן במות בעלה תובעת כתובתה היתה נוטלת מטלטלי דשבק בעלה מן הדין כי מן הסתם נשתעבדו בכתובתה מטלטלי אגב מקרקעי כמנהג אבל השתא ששתקה והבנים ירשו סחורות אביהם ומכרוה והחליפו דמיהן אלף פעמים ואחר שנים רבים במות בנה ותבעה אלמנתו את כתובתה מעזבון בעלה ולמען הפקיע זכותה באה חמותה לתבוע גם היא איכא לספוקי אי אמרי' מטלטלי דשבק בעליך דהוו משתעבדי לכתובתיך ליתנהו בעולם לא הן ולא דמיהן ולא דמי דמיהן ומ"ה פקע שעבודייהו מנייהו א"ד מצינן למימר דמעיקרא במיתת בעלה הויא שעבוד כתובתה על אותן המטלטלין ותו לא פקע מהן ומדמיהן ומחילופיהן ומחלופי חלופיהן עד שעת גוביינא

ואמינא דהא מילתא תליא בפלוגתא דאביי ורבא בפרק כל שעה דגרסינן התם איתמר ב"ח אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כו' כי פליגי דזבין מלוה ואקדיש מלוה אביי אמר למפרע הוא גובה דכיון דמטי זמניה ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הוה קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאילו ה"ל זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא קא קני ע"כ וק"ל דהלכתא כרבא וא"כ בנ"ד נמי לא אמרי' דלמפרע הוו המטלטלין דשבק בעלה ודמי מכירתן בנכסי דידה אלא מכאן ולהבא והשתא אותן המטלטלין דהוו משתעבדי לה ליתנהו בעולם לא הן ולא דמיהן ולא חלופי חלופיהן ולא מציא למטרף מהלקוחות כי בר מטעמא דתקנת השוק א"א אחר כמה שנים אפי' היו הלוקחין כלם ישראל וכ"ש דרובם גוים ומנכסי הבן שמת כיון דפקע שעבודא דכבר אזדבנו המטלטלין המשועבדים אסתלק שעבודא מדמי דמיהן וליכא אלא טעמא דמצוה על היתומין לפרוע חוב אביהם והיינו אי הוה קיים הבן אבל אחר שמת ונשארו יתומים לאו בני מעבד מצוה נינהו כדבעי' למימר קמן: איברא דהוה אפשר לפלוגי בין המטלטלין המשועבדים לקרקע ולמימר דאי הוה קרקע דאלים שעבודא דב"ח עליה טפי ממטלטלים דאע"ג דאזדבן בגוונא דאי אפשר למטרף מהלקוחות דמחייב היורש דזבניה למפרע כתובה וב"ח מדמי הקרקע שמכר או מחלופיהן ומעתה הוה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר דמטלטלי נמי כיון דאשתעבדו בפירוש בשטר כתובה דינן כמקרקעי ממש וחייב לשלם מדמי מכירתם: אבל מצינו להרא"ש ז"ל שכתב כדברינו גם בקרקע עצמו כלל פ' וז"ל יתומים שמכרו בנכסי אביהם ויצאו על אביהם בעלי חובות ואינם יכולים לגבות הנכסים מיד הלקוחות אין בעלי חובות יכולים להוציא המעות מיד היתומים כי נכסיהם מכרו וקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואין לו לב"ח אלא משעת טריפה ושלהם מכרו ואפי' דין מזיק שעבודו של חברו אין כאן כי לא קלקלו את גוף הקרקע כלום אלא ילכו ב"ח ויגבו הנכסי' אם יוכלו ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דב"ח חוזר וגובה אותו מהם דהתם אע"ג דק"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה לא הוו כמו יתומים שקנו נכסים דלא משתעבדי לב"תחמשום שזה הקרקע שגבו כשם שהיה משועבד לאביהם כך היה משועבד לבעל חוב של אביהם מדר"נ כדאיתא פרק כ"ש ולכך בא ב"ח ונוטל שעבודו אבל יתומים שמכרו קרקע המשועבד לב"ח שלהם מכרו כדפרישית והמעות שקבלו לא נשתעבדו לבעל חוב מעולם ואע"פ שבאו המעות ליד היתומים מחמת קרקע המשועבד לב"ח לא אמרי' דמעות יהיו במקום קרקע לענין טריפת בעל חוב ודמיא להא דאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא ב"ח דראובן וקא טריף משמעון ופייסיה שמעון בזוזי דינא הוא דאתו בני ראובן ולימרו ליה לשמעון אנן מטלטלי שבק אבונא גבך ומטלטלי לב"ח לא משתעבדי אלמא שאלו המעות הם דמי הקרקע שמכר לו באחריות אינו יכול לעכבם בשביל הקרקע כ"ש בנ"ז שמכרו את שלהם שלא נכנסו המעות לשעבוד ב"ח תחת הקרקע עכ"ל והטור בסי' ק"ז כתב שהיה נראה לו לחלק בין קרקע למטלטלין אפי' אחר שתקנו לגבות מהמטלטלין אלא שאינו משיב על דברי אביו ואפי' בקרקע מודה לו וא"כ בנ"ד אפי' נימא דדמי מטלטלין לקרקע כיון שהתנו בפירוש דשעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי אפ"ה כיון דזבין יורש יתהון פקע שעבודייהו מנייהו וגביא אלמנת הבן לאלתר את כתובתה דלא עדיפי מקרקע ואע"ג דכתב הטור דממ"ש רב האי בההיא דיתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו דבתר דתקינו מזוני ממטלטלי דיתמי גבי נמי מן הדמים הנה הרא"ש ז"ל כתב פרק מ"ש עליו וז"ל דברי הרב תמוהין דהני זוזי לא אשתעבדו לבנות אלא שעבודייהו על נכסי אבוהון וכיון שמכרו ואין יכולין לטרוף הפסידו למה הדבר דומה למלוה על פה שיצאת על היתומים ומכרו נכסים שאין ב"ח גובה מן הדמים שבידם דלא הני זוזי שבק אבוהון ותדע שאין הבנות נזונות מדמי נכסים מועטים שקדמו ומכרו הבנים דאת"ל דניזונות מהן היכי מוכח מהכא מדרב אסי שיש זכות ליתומים בנכסים מועטים מהא דקאמר שאם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו והלא צריכין לפרנס הבנות מן הדמים ועוד דאמרי' בסוטה איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים ואם היו חייבים לפרנס הבנות מן הדמים למה הוא רשע ומאי אהנו מעשיו אלא ודאי הדמים שלהם עכ"ל הנה שהכריע הרא"ש ז"ל בראיות מוכיחות שלא כדברי רב האיי אלא שאף אם מכרו יתומים בנכסים מועטים שאין הבנות נזונות מן הדמים דכיון שנמכר מה שהיה משועבד להן פקע שעבודא מדמיהן: וגם בנ"י פרק מי שמת עלה דקדמו יתומים ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו