מהר"ם אלשיך כ

אך דרך מכירה באומר אגב מקרקעי כיון שא"מ כבר אין הקרקעות שלו לא קנה ובנ"ד דכוותה כדכתיבנא ובפירוש אמרו בגמ' דאין שטר לא"מ ולא קנין ומ"ה מתנת ש"מ בקנין אינה כלום אם אינו ליפות כחו ומינה דה"ה כל תורת מכירה ופשוט הוא ומה גם שהרי פירש שלא בתורת מכר נתן אלא בתורת פרעון שאמר בעד פרעון חובו דדבר ידוע הוא שבכל העודף קונה היורש. ועל מה שמינה את פלוני אפטרופס לעשות במטלטלין לפי ראות עיניו וכו' כ' במרדכי וז"ל השיב ר"ג על ראובן שצוה לשמעון אפטרופוס תן לבני כך וכך ולבנותי כך וכך אז ודאי דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי אבל אם אמר ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי לסלק לבני בין רב בין מעט יש ללמוד שלא נתן מחיים כלום אלא שיסכים לאותו מעשה שיעשה שמעון אחר מיתת ראובן ומשעת יציאת נשמתו נפלו הנכסים לפני הבן ויצאו מרשות ראובן ואין לו לאפטרופוס שלו כלום אלא לנהוג בנכסי היורש כשאר אפטרופוס ואע"ג דהאי אדינ' אינו כתוב בפירוש ולא תנינן ליה גמרינן מתנת האב מוהעברתם ולא כשימלך האפטרופוס לא"מ וכ' ביום הנחילו את בניו האב מנחיל מחיים ולא האפטרופוס וזה ראובן לא הנחיל כלום הילכך זכה היורש ומדיוקא קא דמתניתין דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לא' וכו' על פיו ולא אפטרופוס. ואי תימא כיון דאמר עשייתך ככש יתי דבריו קיימים ועל פיו קרינן ביה הא ליתא דלא מצינו בכל הני לישני דש"מ דמהני אלא ל' יטול או ל' מתנה ששם מועילים דבריו בלא קנין וכו' אבל שיתן האפטרופוס לא"מ לא שאין כאן לא ל' מתנה ולא ל' ירושה ויצאו הנכסים ובאו לרשות היורש עכ"ל ועוד האריך בראיות. הנה מכל זה בפירוש שאפי' אמר פיך כפי ועשייתך כעשייתי לאו כלום הוא וכ"ש בנ"ד שלא אמר לא זה ולא זה בודאי זכה היורש ואין במעשה וחילוק האפטרופוס כלום וחוזר היורש ומוציא הכל בדין דאע"ג דסלקו המוריש לאו כל כמיניה אלא במאי דזכה אחר כך אבל במאי שלא זכה אחר ממילא זוכה בו היורש וברור הוא זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

יג שאלה ראובן קדש את רחל בת שמעון קטנה על ידי אביה ונשבע שלא לשדך ולא לקדש שום אשה עד כניסתו לחופה ולחוזק הענין הוסיף לקבל נזירות שמשון בפני עדים ככתוב וחתום בשטר ביד אבי הארוסה אשר זה נסחו בפנינו עדים ח"מ נתרצה ראובן הארוס ברצון נפשו מבלי שום זכר אונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה וקבל עליו בש"ח כראוי בלי מרמה ותחבולה כלל שלא לשדך ולא לקדש שום אשה כלל לא לשם אשה ולא לשם פלגש מהיום עד הכנסתו לחופה עם רחל הארוסה לא הוא ולא אחר בעדו לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים ולא ע"י שליח ולא ע"י שום שליח משום אשה שבעולם ולא בשום אופן בעולם עד כניסתו לחופה בע"ה ואם ח"ו יעבור וישדך או יקדש שום אשה שנזכר מלבד שיעבור על השבועה קבל ראובן הארוס הנז' להיות נזיר שמשון בן מנוח בבעל דלילה. וכך אמר ראובן הארוס הנז' בפנינו בפיו אחר שהודענוהו מהות וחומר הנזירות ואח' שהבין וידע אמר בפנינו בפיו אם אשדך או אקדש שום אשה בעולם בין ע"י בין על יד שלוחי בין לאשה בין לשלוח' עד הכנסי לחופה עם ארוסתי רחל הנז' מהיום עד סוף הזמן הנזכר הריני נזיר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה שעקר דלתות עזה כמי שנקרו עיניו פלשתים בכל חומרות נזירות שמשון ובכל חזוקי סופר ב"ד מבלי לאמר אנוס הייתי ומוטעה הייתי ולא הייתי יודע דיני הנזירות אלא נזירות זה יהי' עלי שריר וקים בכל תוקף וחוזק אשר יורה כל רב ודיין באופן יהי' קיים וזה בבטול כל מיני מודעות ומודעי דנפקי מגו מודעי ובפסול עדיהם לדעת הרשב"א וקנינא וכו' ונשבע כו' ועתה טוען הארוס ראובן כי רואה שהגיע פרקו לנשואין כי הוא בן י"ז או י"ח שנים וארוסתו עדיין קטנה בת ח' שנים וכשקבל הנזירות סבור היה שיוכל לסבול ולהמתין עד שתגדיל ועוד טוען שחשב שיתרצה אביו בדבר ועתה שאין אביו חפץ בו אינו רוצה לעבור על דעת אביו יורנו מורנו אם יש ממש בטענותיו אלה וכיוצא בהן ואם יש צד היתר בנזירות זה באי זה אופן שיהיה

תשובה הנה טענות הארוס הבאות בשאלה אינן כלום לבטל הנזירות ואין צורך לדחותן למוצאי דעת. אמנם נראה שאם יכנס עם ארוסתו לחופה ויגרשנה רשאי לישא אחרת כי כבר נתקיים הנזירות בהכנסו לחופה אע"פ שלא בעל חדא שכך הוא ל' הנזירות אם אשדך או אקדש שום אשה עד הכנסי לחופה עם ארוסתי רחל הנה דבכניס' לחופה תלה הנזירות. ואפילו אם נאמר דקי"ל דבנדרים אזלינן בתר אומדנ' כי ההוא שהי' טעון פשתן או צמר ונדר קונם צמר ופשתים עולים עלי מותר לכסות ואסור להפשילן לאחוריו כו' וההיא דהיו מפצירים בו שיקח בת אחותו ואמר קונם שהי' נהנית לי מותר ליהנות לו שלא נתכוון אלא לשם אישות וא"כ ה"נ דכוות' אמדן דעת הוא דלנשואין גמורים כוון. אעפ"כ בנ"ד לא אמרינן דאמדן דעתי' הוא על חיבת ביאה דהא תנן פרק אעפ"י נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנישואין גובה את הכל ר"א ב"ע אומר מן הנישואין גובה את הכל מן הארוסין בתולה גובה ר' ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואמרינן בגמ' מ"ט דר"א ב"ע משום דאזיל בתר אומדנא שאין אדם כותב תוספת אלא ע"מ לכנוס וכן בפרק נערה סוגיא דגמ' דר"א ב"ע טעמיה הוא משום אומדנא ואיפסיק' הלכתא כותיה וגרסינן עלה בגמרא בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה ושקלי וטרו בגמרא למפשטיה ובחר הכי בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל דלא חזיא לא א"ד ל"ש תיקו ע"כ ופסקו כל הפוסקים כההוא את"ל דר"א דחיבת חופה קונה ועל חיבת חופה בלבד אמדינן דעתיה שהוסיף לארוסתו לדעת ר"א ב"ע דאזיל בתר אומדנא וקי"ל כותיה: וא"כ ק"ו הדברים ומה אם במוסיף ממונו לארוסתו שהדעת נוטה שלא לחנם מפזר ממונו אלא על חיבת ביאה אעפ"כ אפילו מאן דאזיל בתר אמדן דעתיה קאמר דחיבת חופה סגי כ"ש בנ"ד דליכא ה"ט כלל דאפי' אי אזלינן בתר אמדן דעתי' סגי בהכי ולפ"ז אפי' אי לא היה מזכיר לשון כניסה לחופה בלשון הנזירות אלא לשון נשואין הוה סגי בהכי ומה גם ללשון הרמב"ם ז"ל שכ' וז"ל משתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה הרי שכניסה לחופה בלבד קרי נשואין וכ"ש שלא הזכיר אלא כניסה לחופה וא"כ ודאי דאי כניס לחופה עם ארוסתו רחל יכול לגרשה ונפטר מנזירותו אלא דלהרמב"ם צריך שלא תהיה נדה בעת החופה דראויה לביאה בעינן ובהכי סגי לכולי עלמא

עוד אני אומר שאפי' בלא חופה אם גירשה בטל הנזירות שהרי זה לשון הנזירות אם אשדך או אקדש שום אשה בעולם כו' עד הכנסי לסופה עם ארוסתי רחל כו' הריני נזיר כו' משמע עד יכנס לחופה עם מי שהיא ארוסתו אבל אם מגרשה לאו ארוסתו היא והוא לא קאמר אלא עד הכנסי לחופה עם ארוסתי: וכ"ת דלישנא דארוסתי היינו דהיא עתה ארוסתי אבל לעולם דאפי' אם מגרשה חייל הנזירות ליתא דהא תנן פרק השותפין האומר לחברו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר ופסקו כל הפוסקים ומעין זה הוסיף הטור וכתב קונם לביתי שאתה נכנס מת או מכרו לאחר מותר ע"כ. ואם איתא דבנ"ד אמרי' דארוסתי היינו שהיא עכשיו ארוסתי אבל חייל נמי נזירות לאחר שיגרשנה א"כ בההיא מתניתא נמי נימא דלישנא דביתך שאני נכנס או ביתי שאתה נכנס היינו דהשתא הויא ביתיה א"כ לעולם יהיה אסור אפי' מת או מכרו לאחר אלא ודאי דלא משמע אלא כל זמן דהויא ביתו וא"כ ה"נ דכותא דמכירה בבית וגרושין באשה חד הוא אלא דעדיין היה אפשר לומר דה"נ כיון דאמר ארוסתי רחל שמזכיר שמה הוי כאומר לביתך זה שאני נכנס דהזכרת שמה הוי באומר זה ותנן בית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או שמכרו לאחר אסור וא"כ מה שאמר ארוסתי רחל הוי כאומר לביתך זה שאני נכנס דאיכא לספוקי אי דייקינן לישנא דביתך דהיינו כל עוד שהוא שלך או לישנא הזה דמשמע לעולם וה"נ לישנא דארוסתי משמע בעוד שהיא ארוסתי והזכרת שמה הוי כאומר לעולם וא"כ באנו למחלוקת הפוסקים אי תפסינן בהא לשון ראשון או אחרון דלהרמב"ם ז"ל תפסינן לשון ראשון ומותר שכתב פ"ז דנדרים וז"ל האומר לחברו ככרי זו אסורה עליך כו' מת ונפל לו בירושה או שנתנה לו אחר במתנה ה"ז מותרת שלא אמר לו אלא ככרי והרי אינה עתה שלו עכ"ל וכן דעת הר"ן ז"ל ודלא כהרא"ש ז"ל כמו שכתב מה"ר זלה"ה בב"י מחלוקת על מימרא דירושלמי בארוכה. והנה גם אם נאמר דהזכרת שמה הוי כאומר זה כדאי הם הרמב"ם והר"ן לסמוך עליהם כנגד הרא"ש אבל מסתברא דלא דמיא הא להא ואפי' להרא"ש ז"ל דמחמיר התם הכא שרי מטעמי טובא חדא דהזכרת שמה לא דמיא לאומר זה דלא הוי אלא כמראה על מי שמדבר דאטו אם היו לראובן שני בתים ואומר לו חברו לביתך עליון או תחתון שאני נכנס דהיינו כהזכרת שם שהוא כמראה המקום שנודר עליו ולא אמר זה האם נאמר שיהא אסור אפי' אם מכרו הא ודאי ליתא דע"כ לא אמרו אלא באומר זה משום דמשמע דלא משום דהוי בית של חברו קא נדר בעוד שהוא שלו אלא דאבית גופיה קפיד לשוויה אנפשיה חתיכה דאיסור' ומש"ה קאמר זה אבל במזכיר שם הבית לא הוי אלא לאודועי על אי זה בית הוא מדבר וא"כ ה"נ דכוותה מאי דמזכיר שמה אינו [רק] להודיע מי היא ארוסתו שתולה את נדרו. ועוד דהתם באומר לביתך זה דסבר הרא"ש לתפוס לשון אחרון משום לישנא יתירא קא אתי עלה דלימא לביתך שאני נכנס ולשתוק דודאי שעל בית שלפניו שדר בו קאמר זה דהא לישנא דזה אינו אלא על בית שלפניו אלא ודאי דלשוויה אנפשיה חתיכה דאיסור' קא מכוין אבל בנ"ד הזכרת שם ארוסתו לאו לישנא יתירא הוא דע"כ צריך לפרש שם הארוסה שתולה בה הנזירות שאל"כ במה יודע מי היא הארוסה שעליה נדר כיון דאפשר שיש לו ארוסה אחרת. ועוד איכא למימר דהתם היינו טעמא דאמרינן דמאי דקאמר זה הוי לשוויה חתיכה דאסורא משום דאמר לשון זה על החפץ שבא לאסור עליו וע"כ כיון דבאומרו לביתך שאני נכנס ולא היה אומר זה הוה קא אסר על נפשיה הבית כל זמן שהי' שלו וכיון דהא מיהא חייל ביה איסור' מסתבר' דכשמוסיף דכסמוסיף ואומר זה דלאוסופי על איסוריה קא מכוין אבל בנ"ד אפי' לא הי' מזכיר שמה לא חייל על ארוסתו שום איסור דלאו לאוסר' הוא אלא שתולה איסור נזירותו בה וא"כ מאי דמזכיר שמה או אפי' היה אומר זו לא הוה אמרי בהכי תפוס ל' ראשון דלא שייך בהא שווייה חתיכה דאיסור' דאינה אלא תנאה לאיסור' ועוד הי' אפשר לבקש היתר לזה משום דדרך המשדכי' כי כל א' מהב' כתות מקבלת על עצמה להבי' הנשואין לידי גמר וא"כ נעשה כל כת כמקבלת ובנשבעת להנאת חברו וא"כ אם כת א' מתחרטת ומוחה בדבר הכת השני' פטורה משבועתה בלי התרת חכם דהוי כתולה שבועתו ברצון חברו דסתמו כפירושו וכמ"ש מה"ר