מהר"ם אלשיך יז

תובעין משמעון שיתן יותר על החזקה שאמר בלשון לעז לאש קאזא שנו האזין פארא מי כו' הנה תשובתו בצדו שעל תובעו אז יותר אמר כן אך הוא סומך על שטרו וקנינו וכמו שהביא שמעון מהרא"ש והריב"ש שכתבו בפירוש שאין השטר מתבטל בכל כיוצא בדברי סילוק כאלו: ועוד כי אפי' נאמר שהדברים ההם שאמר בלשון לעז לאש קאזאש וכו' היו מספיקין לבטל הקנין אף עפ"כ לא קנה לוי שהרי הדברים ההם היו אחד קניית לוי ואחרי קנות השר את המולקי ולכן אצ"ל אם אומרו קון קונדיסיון הוא כשאר תנאים בלי מעכשו שהתנאי בטל והמכר קיים לאלתר על שאין בו משפטי התנאים כ"א אפי' נאמר שהוא כע"מ או מחמת המעכשו הכתוב בשטר שהמכר תלוי ועומד עד שיקנה הביג הדי בקנות הבוג את המולקי קנה שמעון למפרע וקניית לוי בטל לגמרי וא"כ כשנסתלק שמעון אח"כ ואמר לאש קאזאש וכו' היה צריך לוי לחזור ולקנות כי הקנין שקנה כבר לאו כלום הוא וכשנסתלק שמעון כבר כלתה קניית לוי ואיננה לקנות בה למפרע דהא גרסינן פרק האשה שנפלו לה אר"י משוך פרה זה ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דמפלגינן בין אמר מעכשו להיכא דלא אמר מעכשו וק"ו הדברים אם אפי' היכא דפירש ואמר שיקנה לאחר ל' יום לא קנה ביום ל' אלא במעכשיו שיקנה מעתה כ"ש בנ"ד שלא אמר לו שיקנה אחד הסילוק של שמעון אלא עכשו והשתא אי אפשר שהרי הוא ברשות שמעון בודאי דלא קנה לא עתה ולא אחר סילוק שמעון אלא היה צריך לוי לחזור אח"כ ולקנות ואדרבא שמעון הוא שחזר וקנה שלישית כי גם אם היה סלוקו סלוק הרי חזר וקנה ולא היה לו עכוב מקנין לוי כדכתיבנא. הנה דאלימא קניית שמעון למקני בהו וקנין לוי כאין נגדו ולא היה ללוי חלק ונחלה בחזקה ההיא ומבלי השיב על יתר פרטי טענות הכתובות בשאלות לנחיצות השואל הנה במה שכתבנו יש די בער קניית לוי לגמרי ולאשר קניית שמעון והדברים ברורים מבלי האריך הרחיב הענין יותר. זה הוא הנלע"ד

י שאלה ראובן קנה משמעון מאה או ר' ככרים ברזל שהם אלף או אלפים חתי' ברזל ואמר שמעון לראובן שהברזל הנזכר הוא תוך ספינת ראי"ש פלוני ושהוא עשה שליח לראי"ש הנזכר שיקנה הברזל הנ"ל כדי להבריחו מהמכס ומפני שהתוגרמים פורעים פחות מהיהודים ונתרצה ראובן לקחת הברזל תוך הספינה בלא קנין ובלא משיכה ובלא משקל ואח"כ בא לוי וקנה מראובן הברזל הנ"ל ולא משך ולא קנה ק"ס ולא שקל ולא העמידו ראובן בפני הראי"ש כדי שיתן לו הברזל הנ"ל אלא שאמר ראובן ללוי הנזכר הברזל הוא תוך הספינה אם תרצה לקנותו קנה ונתפשרו ביניהם וקנה לוי מראובן הברזל ונתן לו מקצת הדמים ושאר הדמים זקפן עליו במלוה ונטל לוי קנין לשולחם לו מעירו מלובשים בעניני סחורה ונסע לוי עם הספינה מהנמל ובאמצע הדרך בלבב ימים נלכדה הספינה ונטבעה בעונות ולא הגיע אל מחוז חפצה באופן שלא הגיע ליד לוי מהברזל כלום ועתה תובע ראובן מלוי את החוב אשר נשאר עליו משארית דמי המכר ולוי תובע אפי' הדמים שנתן לו באומרו כי המכר לא הגיע לידו נאמוד שנטבע בים והמכירה לא היתה בק"ס ולא משך ממנו ולא משלוחו התוגר ולא שקל ולא הגיע למקום חפצו כדי לפרוע שכירות המקום ולכן השב לי מעותי ילמדנו רבנו דבר המשפט

תשובה הנה לא איתשילא שאלה זו אלא לגבי לוי עם ראובן אבל ראובן נראה לשואל דקנה אבל לא היא דאפי' נתן ראובן לשמעון כל דמי הברזל לא קנה ואפי' אחר שנטבעה הספינה יכול לחזור ראובן בשמעון ומפיק ממוניה מניה. דהא גרסינן פרק הזהב ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא לסוף שמע דקא בעי למנסביה דבי פרזק רופילא א"ל הב לי זוזאי לא בעינא חמרא אתא לקמיה דר"ח א"ל כדרך שתקנו משיכה במוכרים כך תקנו משיכה בלקוחות ע"כ וכתב הרא"ש עלה בפסקיו וז"ל ואפי' מי שפרע ליכא מדלא קאמר אהך עובדא והא בעי לקבולי עליה מ"ש כדקאמר אהני עובדי דלעיל דליכא מ"ש אלא היכא דחוזר מחמת יוקרא וזולא אבל חוזר מחמת שירא להפסיד הכל אפי' מי שפרע ליכא וכ"כ ר"י ז"ל בנו בחשן המשפט סימן קצ"ח וז"ל לפיכך אפי' אם נאבד באונס ולא היה כס במוכר להציל ולא נתעצל בהצלה אפילו הכי הפסיד שאמר הלוקח או תן לי מקחי או החזר לי מעותי ואפי' מ"ש א"צ לקבל כיון שחזר בו מחמת הפסד עכ"ל וכן כתבו התוס' במסכת קמא וכ"כ בכ"י בשם רב האיי גאון פרק הזהב וכ"נ מלשון הרי"ף דכתב ואי איתניסו למוכר איתניסו ואית להו ללוקח למימר או תן לי את מקחי או תן לי מעותי וכן הוא נשון הרמב"ם בעצמו: הנה שאפי' נחשיב הספינה שהסחורה בתוכה ברשות שמעון מטעם שלא היה הראי"ש מכיר את זולתו ליתן שכרה יכול ראובן לחזור בלא מ"ש כיון דאיכא הפסד ונשרפו חטיו בעליה: הילכך כיון דראובן לא קנה ויכול ליטול מעותיו משמעון מכ"ש דלוי לא קנה מראובן ולא מבעיא השתא דקנה לוי מראובן במעות דאינן קונות אלא אפי' היה קונה בסודר לא קנה דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה וכלל שגור הוא בכל הגמ' מה מכר ראשון לשני וכו' וא"כ כמו שראובן חוזר בלי קבלת מ"ש כשנאנסה הסחורה כן יחזור לוי בראובן: ועוד דבשלמא ראובן אם היה שמעון מקנה לו נכסים היה אפשר שיהיו נקנים לו בסודר אבל ראובן שאין לו בגוף הסחורה כלל רק עונש מ"ש על חזרתו איך יקנה אותה אף בק"ס כיון שאין ממש בדבר הנקנה כ"ש שאפי' קנין של לוי זה לא היה כ"א מעות בעלמא שאפי' למ"ש לא קנה שהרי הסודר במקום מעות דמן התורה קאי וכי היכי דסודר לא קני אלא דבר שיש בו ממש ה"נ מעות לא קני אלא מטלטלי או מקרקעי אבל מי שאין לו בסתירה קניה אלא מ"ש בעלמא איך יקנהו לחברו אפי' ד"ת במעות: ול"ל דכיון דידע לוי דלא קנה לגמרי ונתן מעות דהוי כמתחייב בממון לחצרו דקני כדברי הרמב"ם ז"ל פי"א דמכיר' או כמקדש א אחותו דמתנה נתן לה דשאני התם דיהיב זוזי בכדי אבל הכא הא חזינא דעל סמך הסחורה נתן ודמי ללוקח קרקע ממי שיש עליו חובות הרבה שאעפ"י שידע כשקנה שיטרפוה ממנו חייב מוכר להחזיר לו מעותיו אחר טריפה כשיהיו לו מעות ולא אמרי' דהוי כנותן לו מתנה כיון דידע שלא תעמוד קרקע בידו וטעמא משום דאדעתא דארע' קא יהיב סבר דילמא יתרמו למוכר זוזי ולא יטרפוה ה"נ סמך שלא תאבד הסחורה ושרויח בה ועוד דאדרבא אפשר דאסיק אדעתי' אונסא דאורחא משום לאיתצולי מאחריות לא חש למיקני בראוי כי היכי דליהדר ביה משא"כ במתחייב עצמו ופשוט הוא

ומה שנכנס לוי בספינה שהסחורה בה פשוט הוא דלא קנה בהכי דהא הקונה סחורה מחברו במה כי שהלוקח בבית מוכר אצל הסחורה לא קנה בלא הגבהה או ק"ס: וכי תימא דילמא נתחייב לוי לפרוע שכר הספינה בעד הסחורה ובהכי קנה הסחורה מידי דהוה אשוכר את מקומה דמהני כדאמרי' פ"ק דמציעא דספינה לאו חצר מהלכת היא דמיא הוא דקא ממטו לה אבל הא ליתא חדא דמלשון השאלה נ' שלא נתחייב לוי מתחלה לבעל הספינה ליתן שכרה בעד הסחורה ההיא לומר שיקנה אותה בשכירות מקומה ועוד דאפי' נימא דנתחייב לא קנה כלום דהא בעינן דליקני אותה תחלה בקנין גמור למקני מה שבתוכה כדכתב הרמב"ם בפי' פרק שלישי דמכירה דשליח שקנה לעצמו וז"ל וכן השוכר המקום שאותן המטלטלין הנמכרין מונחין בו קנה ואין א' מהם יכול לחזור בו ואעפ"י שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו שהרי נעשו ברשותו וכבר ביארנו ששכירות קרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה ע"כ הרי דלא סגי במתחייב לפרוע השכירות עד שיקנה באחד מקנינים ופשוט בהרבה מקומות מ מהגמרא ובנ"ז אף שמטלטלין נקנין מן התוגר בכסף כאשר הסכימו רוב הפוסקים וספינה מטלטלין היא דבר ידוע הוא שאין גם אחד נותן דמי השכירות דבר עד הגיעם אל מחוז חפצם: ומהטעמים אלו אפילו ראובן משמעון לא קנה דהא גם הוא לא נתן דמי שכירות הספינה לקנות אגבה: וליכא למימר שכשהכניס שמעון מטלטליו במקום ההוא קנו לו מטלטליו את המקום ההוא ויכול להקנותו דומיא דמ"ש הרמב"ם בקני' צחיח סלע דהוי ע"י שטיחת פירות והעמדת שם בהמה וכיוצא בה משאר התשמיש וה"ה לשכירות כמ"ש ה"ה וז"ל ובפטור בשכירות ומסתברא שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו הרי זו חזקה כההיא דגרסי' בירושלמי דקדושין וכו'. לא היא חדא דהא אפי' היתה הסחורה בקרקע הרי לא היה דעת מקנה להקנותו הקרקע וע"כ לא קאמרי דמהני אלא כשמוכר ראובן לשמעון קרקע ואחר פיסוק דמים שוטח בו פירות או נותן כליו או תשמישיו בו אבל בלא מכירה או שכירות לא אמרינן דמה שנותן כליו או סחורתו בה קונה לו ממילא

ועוד שהרי קניה זו היא מדין חזקה ואין המטלטלין נקנין בה ובפירוש אמרינן בגיטין ופסקוהו הרמב"ם וכל הפוסקים שאם היה עציץ וזרעים לאיש אחד והקנה הכל לאחד שאם החזיק בעציץ אפי' עציץ לא קנה וכתב ה"ה וז"ל ופרש"י ז"ל החזיק בעציץ ולא משכו לקנות אלא עשה בו מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלין לא מקנו בחזקה ע"כ הרי בפירוש שאין מטלטלין נקנין ע"י שמוש והעמדת פירות וספינה מטלטלין היא ואין נקנית אלא במסירה כדאסקינן בהמוכר את הספינה ופסקוה כל הפוסקים וא"כ ודאי לא נקנית מקום הספינה ע"י המטלטלין שהכניסו בה וכ"ש להאב"ד והרמב"ן והרא"ש דאפי' בקרקע לא קני שטיחת פירות ושום תשמיש אלא כנגד טענה בחזקת ג' שנים ועוד כי כל זה היה אם שמעון היה בעצמו נותן הסחורה בספינה ואח"כ היה מקנה לראובן כל מה שקנה הוא אבל הוא לא שם אותה בספינה וגם שמעון לא עלה בדעתו להקנות לקונה מקומן וגם לא שום אחד מהקוני' לא כיון לקנותו ועוד כי ספינה מטלטלין היא ואין נקנית במעות מישראל אנא במסירה: ובר מן דין ובר מן דין מסתברא דמעיקרא לא ה"ל זכיה אפי' לשמעון בסחורה ההיא כדי להקנותה אפי' ע"י קנין לאחד דהא אסקינן פרק אז"נ דאין שליחות וזכיה לתוגר שאין נעשה שליח ואינו זוכה לישראל ואין ישראל זוכה לו והנה ה"ה כתב בשם הרשב"א ז"ל פ"ז דמכירה ששליח שקנה לעצמו ממעות משלחו אם שלח בהן יד בפני עדים או שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו קונה באותן מעות לעצמו וכ"כ ה"ר ישעי' וכתב עליו ר"י ז"ל בח"ה סי' קפ"ד דהכי מסתברא וכן דעת כל רוב הפוסקים הרי כי בהסתלק השליח משליחותו אין למשלחו זכיה באשר קנה במעותיו ואם כן התוגר הזה שנעשה שליח לשמעון וקנה הסחורה הרי הוא מעצמו כמסולק מהשליחות כי אין שליחות לתוגר נמצא כי לא זכה שמעון בברזל ההוא שקנה במעותיו ונמצאו מעות כמצוה אצל התוגר ואפילו להרמב"ם ז"ל שדחה דברי קצת המורי' שיכול שליח לקנות לעצמו מדמי משלחו ונאמן לומר שזקפן עליו במלוה היינו היכא דלא מסתלק משליחותו,