מהר"ם אלשיך טז

משמע אבל הכא בנ"ד שאמר בלשון לע"ז הדברים כנ"ל שמשמעות' בהווה בודאי הודאה גמורה היא וא"צ קנין ולא דמי לההיא דהרי"בש כאשר יראה המעיין. ולמה שטען שמעון שהיו ג' שותפין ואם הוא מחל חבריו לא מחלו משיב לוי שהשבועה שנשבע לו המוכר חיילה על חלקו אף אם לא יהיה מסויים וגם מזה הכח זכה אף אם נתבטלה קניתו כשנתקיים התנאי כיון שמצאה השבועה מקום לחול על חלקו שמחל ושמעון משיב שמשמעות אותו הלשון שאמר לאו הודאה היא אלא דרך שיחה. ולענין השבועה שטוען לוי משיב שאם זוכר בשבועתו שילך אל לוי שיקיים שבועתו ולאו בעל דברים דידיה הוא ואין השבועה מקיימת הקנין. ועוד כי שבועה בטעות היתה כיון שלוי קנה קודם קניית הביג והיה חושב שמעולם לא יקנה הכיג ולא יתקיים התנאי לעולם כיון שכבר פעם אחרת חזר בו מלקנות. ועוד כי קניית לוי מעיקרא לאו כלום היא כי הנה שותפו של לוי כשעמד לדין עם המוכר הודה שהמוכר גלה דעתו שהי' מוכר להם שליש המולקי והחזקה כדי שיהיו לו מעות לקנות כל המולקי הנ"ל ולוי הי' בעיר כשעמד שותפו לדין וכיון שלא נגמר קניית המולקי הנ"ל הוה ליה זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדרי זביני ואפי' לגבי החזקה לאו כלום היא. ולוי משיב שהוא שקר שלא גלה המוכר דעתו כלל אלא כמש"ל א"ל כבר קניתי המולקי בא ואמכור שליש המולקי והחזקה ואמר שהי' בעיר ולא ידע קודם לכת שותפו לדין אבל אחרי שנתחייב בא וספר לו כל הדברים והוא אמר לו שלא ידע לטען וטען מה שלא הי' ושמעון משיב שצריך שישבע הוא או המוכר שישבע מי שעליו לישבע עוד משיב לוי שאם זוכה בקני' ההיא מכח שבועתו שהקניה הג' שקנה שמעון לא חלה מפני שאם מכר לו ראובן פעם ג' בקנין ושבועה הוא מפני שאמר לו חכם שבעיר שאין לי] זכות כלל בבתים הללו ואין לו דין ודברים עמו לכך מכר לו בפעם הג' אבל אם יתברר לי שיש לי זכות בבתי, מכח השבועה לא חל הקנין הג' לשמעון והוא קנין בטעות שראובן אינו חשוד לעבור על שבועתו שנשבע לו ולחזור ולמכרם לשמעון אם לא מפני שאמרו לו שאין לי זכות כלל ודין ודברים עמו ולו הונח שקנית של שמעון הג' חל טוען לוי מראובן המוכר שיקיים לו שבועתו שמכר לו מולקי עם חזקה שלו בכ"א אלף לבנים ואם קניית המולקי לא באה לידי גמר הוא היה הסיבה שלא רצה ליתן בכ"ה אלף לבנים במדודים כאשר אמר השופט העיר והיה מוחל לו ה' אלפים לבנים והיה נותן לו אז הוגי"ט כרצונו וכיון שכן טוען לוי שיקיים לו שבועתו ושיתן לו המולקי והחזקה בסך הנז' וראובן המוכר טוען שלא מכר לו החזקה כ"א לקנות המולקי וכיון שהמולקי לא קנה גם החזקה אינו רוצה ליתן ולוי משיב לא היו דברים מעולם לא אמר ולא גלה דעתו שהיה מוכר לו החזקה כדי לקנות כל המולקי אלא בסתם קנה ממנו חזקה ומולקי בסך הנז' בקנין ושבועה ממנו ומאשתו כאשר הוא כתוב וחתום בשטר שבידו. עתה יורנו מורנו ורבנו אי זה הדרך ישכון אור הדין עם מי בכל אלו הטענות ושכרו כפול ומכופל מן השמים

תשובה הנה על חלק שותף שמעון אין ללוי תביעה כאשר בא בשאלה כי גם לוי אין תביעתו רק על חלק שמעון וגם על חלקו רואה אני את דברי שמעון בפשיטות בין מכח קנין ראשון בין מהב' בין מהג' בין מהראשון כי אחר קנין בשטר ושבועה מאי דקאמר לך לשלום עשה מה שתרצה לא סגי לבטולי כל הני דהא בלשון המורה סלוק יותר מזה כתבו הרי"בש והרא"ש ז"ל דלא מבטיל המקח או השכירות עד שיקנו מידו כמו שהזכיר שמעון בטענותיו והביאו שם ראיות ברורות וא"כ אין ספק ששטר ראשון עודנו קיים וחזק נכחו אז כחו עתה אחרי אומרו לך לשלום וכו' וכ"ש כי הדעת נוטה שכדי שיודה לו בסך השכירות עשה הוראת הסלוק ומה גם שרמז לו בפי' באומרו כיון שאין אנו מתפשרים לך לשלום וכו' כלומר כי בזה הוא חפץ. וטענת לוי שכיון ששמעון לא הוה יהיב ליה דמי הוי כאלו ראובן עייל ונפיק אזוזי לא דמי כלל דהא עלה דההיא כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ר"ח ז"ל כתב עייל ונפיק אזוזי דלא קנה בדגלי דעתיה דלא מיזבן לאשתלומי דמי למחר וליומא אחרינא בלא נסיצותא אלא בנחיצותא וזה נבון ע"כ. והטור סי' ק"כ וז"ל אי עייל ונפיק אזוזי פי' שתבע המוכר מעותיו מהלוקח פעמים שלש ודחו בלך ושוב ע"כ אבל בנ"ד לא גלה דעתיה שמכר לאשתלומי בנסיצותא ולא תבעיה מוכר שהרי מיד נזקק להתפשר עמו על השכירות ולא נתפשרו ואמר לו שמעון לך לשלום וכו' שוב לא תבעו כנראה מהענין וא"כ לא דחהו בלך ושוב ואפי' פעם אחת: ואי משום שאינו נותן דמים ואין אדם מוכר בלא דמים אין זה מעכב המכר דאטו כל מי שמאחר לפרוע נבטל המקח והרי כתב הרב המגיד בהלכות מכירה בשם ר"א דעד שלש שנים על הלוקח להביא ראיה שפרע ולא אמרינן שהמכר בטל מפני כך: ועוד דבנ"ד הרי האמינו כשנים שכתב בשטר שקבל המעות אע"פ שלא קבל כלום אלא ודאי דדעתו סומכת עליו הרבה וכל הני דברים ברורים הם: איברא דמה שטען לוי שמאחר שחזר שמעון ושותפו וקנו מראובן החזקה וכתבו שטר בקנין ושבועה ובתוספ' דמים ובתנאי מחודש שקונים בתנאי שיקנה השר המולקי שטען שע"י כן בטלו הקנין הראשון אם במה שסותר הראשון בענין הסך אם בענין חדוש התנאי נראה בטול לראשונה שהיתה בלי תנאי האי לכאורה הות נראה טענה כי הא דאמר שמואל ב' שטרות היוצאים בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אבל לאו מילתא היא ואיפכא ילפינן מהתה דהא פרק הכותב עלה דהא דתנן הוציאה ב' כתובות וגט א' גרסינן בגמרא אי בעיא בהאי גביא ואי בעיא בהאי גביא לימא תהוי תיובתא דר"נ אמר שמואל דאמר רב נחמן אמר שמואל ב' שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון לאו איתמר עלה אמר רב פפא ומודה ר"נ דאי אוסיף בה דיקלא לתוספת כתביה ה"נ בדאוסיף לה ע"כ. ופרש"י ז"ל לתוספת כתביה ולא אחליה לשעבוד לבטל זמן ראשון וכי אמר ר"נ ביטל שני את הראשון בדלא הוסיף לה מידי דאי לאו לבטולי קמא למאי כתביה עכ"ל הא קמן דהיכא דשטר ב' שוה לראשון מבטל שני את הראשון וכל היכא דאיכא תוספת אמרי' הראשון עדיין קיים אלא שנכתב שני משום תוס' דאי בעי לשעבוד קמא יהא בלא תוספת ואי בעי ההוא תוספת גבי מזמן בתרא וה"נ גרסינן בהדיא פ' נערה הוציאה עליו שני כתובות אחת של ר' ואחת של ש' גובה מזמן שני וכו' ומסיק כיון דלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה תלת מאה אמאתים הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גביית גבאי מאתים אי מזמן שני גביית גבאי תלת מאה ע"כ. וא"כ בנ"ד כשכתב שטר שני ה"ק ליה אי בעית שעבודא דמעות המקח מזמן ראשון קנה בלא תנאי ובלא תוספת דמים ואי בעית מזמן ב' ולארווחי תנאה דאי בעית לא תקנה אם אין השר קונה המולקי תוסיף עוד חמשים פרחים ולא ביטל שטר זה את זה הרי דמה שחשב לוי שמה שלא היו שוין הויא הוראת ביטול הראשון אדרבה הוא קיומו: ומה שטוען לוי שאם היה בחיריי איך אמר לראובן אינך צריך פיטור כיון שהשר לא קנה המולקי והיל"ל כבר קניתי גם בלי תנאי אדרבא משם ראיה אל הכוונה שכתבנו שעל היותו בוחר אז בתנאי יותר הזכירו והראיה שע"כ לא החליט לומר לו אני פוטר אותך סתם כי [אם[ אינך צריך פיטור כיון שהביג לא קנה כלומר שאם יקנה הביג לא תפטר וגם אח"כ שהפציר בו שיפטרנו סתם וחזר ואמר אני פוטר אותך סיים דבריו ואמר שלא קנה הביג יורנו שעודנו מחזיק בדבר כדכתיבנא: וא"ל שאחר שבזמן ההוא לא קנה הביג לא נתקיים התנאי שהרי זה דומה למקדש את האשה ע"מ שירצה אבא שלדעת האומר שפירושו עד שיאמר אין שאפי' אחר ימים ושנים עד מות אביו י"ל אין ולקיים התנאי וכתב ה"ה ז"ל פ"ז דאישות שלמדין מזה לכל תנאי ממון התלויים בקום עשה שזמן קיומם לעולם וא"כ כשקנה הביג אח"כ קנה שמעון למפרע הנה ששטר ראשון ושני כשבא לוי לקנות עודן קיימים: וגם מה שטען לוי ששטר ב' של שמעון בשנתקיים התנאי וקנה הביג לא קנה שמעון למפרע שנאמר שע"כ מה שקנה לוי בנתים בטל מטעמא דלא אמר ע"מ בל"הק כי אפשר שאומרו קון קונדיסייון היא כיתר תנאים שאינן כאומר מעכשיו וא"כ נתרוקן מקום לקנין לוי לחול בין שטר ב' לקנית הביג את המולקי ואע"פ שכתוב בשטר מעכשיו אינו חוזר אל התנאי כי התנאי היה ע"פ ולא נכתב בשטר נמצא שהוא כתנאי של אם יהיה או אם לא יהי' בלי מעכשיו וע"כ חלה קנית לוי. הנה בזה חשב לוי לתקן קלקל כי הלא אם אינו ע"מ כ"א כיתד תנאי ובלי מעכשיו כ"ש שלא קנה לוי כלום שהרי לפ"ז קנה שמעון מיד שכל תנאי שאין בו מעכשיו ואין בו ארבעה משפטי התנאים תנאי כפול וכו' הוי תנאי בטל ומעשה קיים לאלתר דהא קי"ל כר"מ וא"כ היאך חל קנין לוי כלל וגם שיש פוסקים דלא אפסיק הלכתא כר"מ אלא בגטין וקדושין הרי כתב הטור סי' רמ"ה וז"ל ואע"פ שרשב"ם וקצת גאונים כתבו שאין צריך כל אלו אלא לתנאי גטין וקדושין ד"ת פי' שצריך בכל התנאים וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ובהגהות הרמב"ם ז"ל פ"ו דאישות כתוב וז"ל שאלתות פרשת מטות ובה"ג פסק ג"כ דהלכה כר"מ. וכן פסק ס"ה ורב"ם בסימן ז' וכן רב"ש כתב דאי קי"ל כר"מ בגטין קי"ל נמי כוותיה בממון וכן התוספות פרק האיש מקדש גבי דברים שבלב ע"כ. הרי שאם אינו בעל מנת וגם המעכשיו אינו חוזר אל התנאי שעל פה קנה מיד שמעון ואין מקום ללוי לחול קנינו כלל ואם הוא בע"מ או שהמפכשו חוזר אל התנאי גם לוי עצמו מודה שלא קנה כלל וברור הוא כי כשנתקיים התנאי קנה שמעון למפרע: ומה שטען לוי שאחד שקנה הוא מראובן בהיות