מהר"ם אלשיך טו

שמעון שעכ"פ יפטור אותו כי הוא ע"ה ואינו רוצה עליו ענין שבועה א"ל שמעון הריני פוטר אותך מאחר שלא קנה הבי"ג. אחר זה הלך ראובן אצל לוי ואמר לו דע לך שבעלי זה הבאקוף באו וקניתי מהם המולקי בל' אלף לבנים אם תרצה לקנות השליש מולקי וחזק' ערך המולקי כבר הוא מכור בי' אלפים לבנים שהוא השליש לערך החזק' מה תתן לי ונתפשרו ראובן ולוי כפי מה שיגזור נאמן אחד ביניהם לסך החזקה נוסף על הי' אלפים לבנים וקנה לוי מראובן ואשתו בשטר ושבועה וקנין שליש המולקי והחזקה ממנו ונכתב בשטר שקנה המולקי והחזקה הנז' בסך אחד ועשרים אלף לבנים וכשהלך ראובן לעשות שטר בערכאות שלהם עם בעלי הבאקוף לא רצה השופט לכתבו מפני שלא היה נותן מיד רק ט"ו אלף לבנים ואמר הדיין שאין הבאקיף נמכר בהקפה בדיניהם שיתן כ"ה אלפים לבנים במדודים ויכתוב הוגיט ולא רצה ראובן ליתן כי אם ט"ו אלף בהקפה וט"ו אלף במדודים סוף דבר לא נתפשרו. ואעפ"י כן תבע לוי הקונה הב' את המוכר ש שקיים בידו החזק' אעפ"י שלא נתקיים קניית המולקי והחזירו והתרה בו על השבועה ואמר לו שאיך ימכור לו החזקה בי"א אלף לבנים והקונים הראשונים היו נותנים לו ביותר וגם עתה נותנים לו ביותר. אח"כ קנה הבי"ג זאת החורבה בשביל באשא א' ובא שותף אחד של שמעון הקונה הראשון ותבע לראובן המוכר שיקיים בידם המכיר' השני' הנז"ל שנעשית ע"מ שיקנ' הבי"ג כיון שכבר נתקיים התנאי וקנה הבי"ג והשיב ראובן המוכר כי הבי"ג לא קנה רק לבאש"א ועמדו לדין ונתחייב ראובן מפני שכוונת הקונים בתנאי הנז' היה שיקנה אותה החורבה מי שיהי' בידו לבנות להם מה לי בי"ג מה לי בא"שא. וכיון שנתחייב ראובן וזכה שותפו של שמעון הנזכר הלך לו ראובן אצל שמעון ואמר לו הנה שותף שלך זכה כנגדי בא גם אתה וזכה בחלקך ותן לי מעותי ועל האמת היה שואל מהם יותר ממה שהי' התנאי ונכנסו ביניהם שיתנו לו סך יותר ושמעון השיב לכל השואלים אותו דבר בל' לעז לאש קאזאש נופאז"ן פארא מי טומילאש קיין קיג"ירינו טינגו נינגון פלייטו ני דימאדנא שוברי אילייאש. ושותף א' של לוי הקונה הב' עמד בדין עם המוכר שיקיים לו מכירת החזק' אע"פ שלא נתקיים מכירת המולקי ולא זכה בדין. סוף דבר דמוכר חזר ונתפשר עם שמעון הקונה הראשון פעם ג' בשטר וקנין ושבוע' ונתן המעות עתה בא לוי הקונה הב' ורוצה להחזיק בחזק' הנז' מכח שטר קנייתו שקנה המולקי והחזק' בכ"א אלף לבנים כנז' וטוען שקניית שמעון הראשונ' נתבטלה מאחר שלא נתפשרו בענין השכירות וא"ל למוכר לך לשלום א"כ מה קניה נשאר' ושמעון משיב שאף שא"ל לך לשלום לא פטרו מהקנין ושבוע' ולוי טען שמאחר שהמוכר לא מכר לו חזק' רק בשביל שיתן לו מעות בעדה ובשביל שלא נתפשרו בענין השכירות לא היה נותן לו שמעון המעות ודאי שפטרו מקנין ושבוע' שלא מכר לו חזקתו בחנם בלא מעות ושמעון משיב שכיון שהמוכר כ' לו בשטר המכיר' שקבל ממנו המעות ונשאר החוב עליו ע"פ נמצא שזקפן עליו במלו' ואע"פ שא"ל לך לשלום לא מפני זה מחל לו קנין ושבוע' רק היה בדעתו לדחותו עד שיתפשר לענין השכירות. עוד טוען לוי כיון שחזר שמעון וקנה פעם ב' מראובן בתנאי הנז' שיקנה הבי"ג ובסך אחר ממילא נתבטל' הקניה הראשונ' שהקנייה הב' סותרת אותה אם בענין הסך אם בענין התנאי שהראשונ' היתה בלי תנאי ובשני' היה על התנאי שיקנה הבי"ג ושמעון משיב שמה שהוסיף לו בשני' על הסך הנז' היה מפני שיודה לו ראובן המוכר באותו תנאי שתהי' הבחיר' בידו אם ירצה לקנות אף שלא יתקיים התנאי או אם ירצה שלא לקנות רק בהתקיים התנאי וראיה שהמוכר בלי תנאי מכר לו והתנאי היה להנאתו שהתנאי היה ע"פ ובשטר לא כ' תנאי כלל. ולוי טוען שאם הוא אמת שהתנאי היה בבחירתו ולהנאתו א"כ כשהלך המוכר לשאול לו פיטור השבוע' איך השיבו שלא היה צריך פיטור מאחר שאם היה בוחר לקנות בלי תנאי היתה הבחיר' בידו והוה מחוייב המוכר לקיים מכירתו ושמעון משיב כי תשובתו כך למוכר היתה מפני שהוא לא היה רוצה לבחור בקניה מבלי שיקנה הבי"ג ולוי טוען דברים שבלב אינם דברים איבעי ליה לשמעון לפרש תדע למה אינך צריך פיטור מן השבוע' לפי שאע"פ שהבחיר' היא בידי לקנות בלא תנאי איני בוחר לקנות בלי תנאי ולכך פטור אתה מן השבוע' ושמעון משיב דאדרב' המוכר היה לו לפרש ולענין הקני' הב' שקנה שמעון בתנאי שיקנ' הבי"ג טוען לוי שאף שנתקיים התנאי אח"כ לא נתבטלה קניתו למפרע מפני ששמעון אינו זוכר בבירור שאמר ע"מ דליהוי כמעכשו ואימר דלא קאמר אלא קון קונדיסייון ולא הוי פירושו ע"מ אלא פי' מילה תנאיית כמו אם יהי' כך וכו' ושמעון משיב שאם הוא אמר בל"ל אפשר מפני שהמוכר אינו מבין בע"מ וכוונתו הית' לומר ע"מ שזהו אצלו פי' ע"מ ופי' בתנאי הוא קון קונדיסייון פרטידו ועוד כי אף שלא יהי' בע"מ הרי קנה מהמוכר במעכשו וזמנו של שטר מוכיח עליו דתרוייהו הוי כמעכשו ונמצא שכשנתקוים התנאי נתקיימה קנייתו הב' למפרע קודם קנית לוי וקנית לוי לאו כלום היא אף אם נתבטלה קניה הראשונה כ"ש שמכח שתיהן הוא בא ולוי טוען שאם לא אמר בל' לעז לאו בתר כוונתו אזלי' אלא כל' ב"א ואם בלשון ב"א אינו כע"מ מה שנזכר מעכשיו בשטר לאו כלום הוא לגבי תנאה שהתנאי אינו כתוב בשטר רק הוא תנאי ע"פ ועוד כי לו הונח שאמר ע"מ וכשקנה הבי"ג נתקיים התנאי' וזכה שמעון כבר סילק עצמו כשהלך המוכר אליו אחר שזכה שותפו של שמעון וא"ל שיתן לו המעות והשיב לו' ולשואלים אותו בלע"ז לאש קאזאש נו פאזי"ן פארא מי וכו' כנ"ל ושמעון משיב שאם אמר כך לשואלים אותו למוכר לא אמר דברים אלו מעולם ולו הונח שאמר כך למוכר היה מפני שהיו שואלים שיוסיף על סך המקח נ' פרחים יותר על מה שנתפשרו קודם קנית הבי"ג כי איש אביון ועני הוא כדי שיתנם לו בעין יפה ובלב טוב אפי' שמן הדין לא היה מחוייב כיון שמזלו גרם שקנאה הב"יג והוא לא היה רוצה להוסיף לו מעות ולזה השיב לו כך ועוד שאין כאן לא כפירה ולא הודאה ולא היה דרך תביעה אלא מקח הוא שקנה בקנין ושטר והרי הוא שלו ולחזור להקנותו למוכר היה צריך קנין כמ"ש הריב"ש סי' תק"י וכ"כ הרא"ש כלל י"ג סימן כ"ה בביאור ועוד כי ב' שותפין היו עם שמעון ועדיין לא היה מסויים חלק שום מהם ואם הוא מחל חבריו לא מחלו ועוד כי לו הונח שתהיה הודאתו שאין לו דין ודברים הודא' ומחיל' בלי קנין מ"מ לוי באיזה דבר זכה כי קנינו היה קודם שיתקיים התנאי מקנית הבי"ג וכיון שקנה הבי"ג אחר קנייתו של לוי למפרע נתקיימ' קנייתו הקודמת לקני' לוי ונתבטל קני' לוי וא"כ אע"פ שמחל לו למוכר ולוי לא חזר אח"כ לקנות מהמוכר במה קנה ולוי משיב שמאחר בדין בחזק' הוא וחבריו מחלו להשיב אותו בלשון הנ"ל מפני ששואלים לו שיוסיף על הסך היה להשיב שאינו רוצה לתת פרוטה כיון שכבר זכה בדין אלא ודאי מדלא השיב כך אדרבה השיב לו האזין פארא מי טומילאש קיין קיזיירי וכו' כנ"ל ודאי בדרך הודאה הוי דא"צ קנין וכדכתב הר"ן ר"פ הכותב על ההיא דהאומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו דע"כ ל"ק התם דלא אמר כלום כשלא קנו מידו אלא מפני שאמר בלשון קדש דין ודברים אין לי על שדה זו דאינו לשון מחילה ולא לשון הודאה מפני שמשמעותו להבא