מהר"ם אלשיך קמט

דבטלה דעתה אצל כל נשי דעלמא. וכההיא עובדא דפ' המפקיד מההוא דהפקיד כשותא גבי חבריה והוה ליה לדידיה נמי כרי' דכשותא א"ל לסרסיה מהא רמי אזל איהו רמא מאידך המופקד ומסקי בגמ' דהשמש פטור במה שהשליך מכשות הפקדון לשכר שהרי לא אמר לו מזה השלך ומזה אל תשלך ובעל הבית פטור שהרי לא אמר לו מזה השלך הרי דאע"ג דקאמ' מזה השלך כיון דאיהו לא אסיק אדעתיה דהויא קפידא אמרי' דשמש פטור וכ"ש בנ"ד דאנן סהדי דשמעון לא אסיק אדעתיה דאיהי תקפיד ותערע' דודאי שהיא הפסידה שלא אמרה לו מזה אל תתן לקבורתו וכן יש להביא ראיה מהאומר לשלוחו הולך מנה לפלו' ב"ח והלך ונתנו לו שלא בעדים דפטור השליח כיון שלא אמר לו שיתן לו בפני עדים משום שחשב שלא היה מקפיד וה"נ דכותא. כלל הדברים כי מה שנתן שמעון לצורך קבורה קודם שהיא תערער ומה שהיה חייב בעלה לשמעון יפרע שמעון והשאר חקת היא לתשלום סכי כתובתה זה הוא הנלע"ד וחתמתי שמי

קלד שאלה ילמדנו רבנו זבולון לחוף ימים ישכון ושלח לו ראובן סך סחורה וצוה לו בכתב ידו ישים אותה סחורה בפונדק א' עד עת בואו וזבולון עשה כאשר צוה לו ראובן ושם הסחורה הנזכר בפונדק אחד וקודם בוא ראובן בעל הסחורה הנזכר הוצרך והוכרח ללכת אל ארץ אחרת ובעת הליכתו הדלת סגר אחריו והניח המפתח ביד הנער משרתו וצוה לו לבלתי תת המפתח ביד שום נברא בעולם כ"א ביד ראובן בעל הסחורה הנזכר ויהי בימים ויבוא שמעון ויקח כל אותה הסחורה וישם אותה בספינה א' מפרשת דרך ים למחוז חפץ ראובן בעל הסחורה הנזכר ויהי בדרך נטרפה ונשברה הספינה הנזכר ונטבעה סחורת ראובן הנזכר קרוב ליבשה מקום אשר שם נשברה הספינה והצילו מהסחורה הנזכר מה שיכלו והשאר טובע וצולל כעופרת במים אדירים וכפי הנשמע שנתחייב שמעון הנזכר לרב החובל של הספינה הנזכר לתת לו משא לספינתו כאשר תוכל שאת ובזאת הסיבה הכניס עצמו בתגר זה ויהי כשמוע ראובן את כל המאורע ויחרד חרדה גדולה וילך לו הלוך וצעוק וצווח ככרוכיא על שמעון על המעשה הרע שעשה לשום סחורתו ויעמידהו לדין וטען עליו על מה ועל מה עשה לו הרע הגדול הזה כי רע עליו המעשה שעשה ששם הסחורה שלא ברשותו וגם בלא דעת נפש בעליו לא טוב ושמעון טען והשיב לו ואמר כי הוא לא ראה ולא ידע ולא נגע בסחורתו אלא שרב החובל עצמו לקח אותה ושמה בספינתו וטען שנית ואמר שבפניו נתפשר ראובן עם רב החובל ונתרצה לשום סחורתו בספינה הנזכר והשיב לו ראובן כי ח"ו לא נהיה כדבר הזה ומעשה שהיה כך היה שהוא בא אליו עם רב החובל לחלות פניו ישים סחורתו שם באותה הספינה הוא השיב לה' כי שמע דיבת רבים אומרים על אותה ספינה היותה ישנה ומעותדת וראויה להשבר וכעת אין בפיו מילין עד שילך ויראה בעיניו השתי ספינות והדבר אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר ולאמת ראובן דבריו אלו הוציא מעשה ב"ד מקבלת עדיות שנתקבלו בפני ב"ד חשוב על ענין זה וזה תוארו. העיד לוי איך גם הוא נמצא עם זבולון כשבאה הסחורה הנז' וראה ביד מביאי הסחורה הנז' כתב יד ראובן שלוח לזבולון מזכירו ומזהירו שבשום צד לא ישים דבר מסחורתו בשום ספינה עד אשר יבוא הוא וכעת היה מחלה פניו ישים אות' הסחורה בפונדק עם שאר הסחורה שהיה לו שם מקדמת דנא. העיד יהודה שראה רב החובל ולשמעון הנז' ואיש יהודי א' עמו הולכים דרך ישרה למקום הפונדקאות שהסחורות בתוכה וסחורת ראובן בא' מהם ותכף בא הנער משרת זבולון ואמר לו לא ידעתי מה לעשות כי המפתח היה בידי שהפקידה בידי זבולון בעת הליכתו והוא צוה לי לבל אתן אותה כי אם ביד ראובן בעל הסחורה ועתה אומרים שאם לא אתן להם המפתח שיפתחו הדלת בעץ א' ואמר לו הזהר והשמר ואל תעבור על דברי זבולון ואז הנער הנז' הלך לו עם המפתח ושראה מעט עץ ביד שמעון הנזכ' ובה שעתה בא שמעון ואיש יהודי שהיה עמו עם הראיז וצוו והוציאו הברזל מהמגאזין וטענו אותו בספינ' הנז' ושמעון עם הראיז הלכו להם לארץ מושבו והאיש יהודי ג"כ הלך לו לארץ אחרת ושאחר שני ימים באו לו ליהודה המעיד כתבי' מראובן הנ"ל עם יותר סחורה והיה מבקש ומחלה פניו יקבל אותה הסחורה השלוח' לו עתה עם כל שאר סחורתו שהיה שם מקודם והכל כא' ישים בספינה פלוני שהיתה שם זולת ספינת רב החובל הנזכר ושהשיב לו כי כן עשה לו ככל אשר צוה בסחורה השלוחה לו עתה אבל הסחורה הראשונה שכבר שמו וטענו אותה בספינה האחרת שמעון ואיש יהודי עם רב החובל של הספינה עצמה ואין אחר מעשה כלום גם העיד יששכר שבהיותו שם בארץ מגורי שמעון ראה את בנימין שהיה מוכיח לשמעון על אשר הרע לעשות וכן היה. אומר למה, ככה עשית לשים את סחורת ראובן בספינה האחרת שלא מדעתו אשר הראו לך כתבו והיה משיב לו ואומר שמעון הנז' כבר שמתי אותו לפי שבמקום הכתב שהיה כתוב בו לבל יושם סחורתו בספינה זו היה אחורי הכ' ועכ"ז חזר בנימין להוכיחו ואמר לו לא טוב עשית עכ"ל העדיות שהעידו ונתקבלו עדותן בפני ב"ד חשוב כמדובר ונכתב ונחתם כדת מה לעשות לזכות ולראיה ולמופת בין האנשים האלה ועתה יורנו מורנו מאור עינינו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והיכי לדייני דייני להאי דינא ע"כ נוסח השאלה אשר נשאלה בימים חלפו למו לרב א' מרבני העיר להשיב עליה שסדרה ראובן בעל הסחורה וכתב בה קצת מתשובות שמעון וזה היה קודם בוא פה שמעון וקודם עומדת לדין כי רצה ראובן להיות לו. תשובת שאלתו עמו כשיעמוד לדין עם שמעון כשיבוא ועתה באלו הימים שעברו בא שמעון פה ותבעו לדין פה לפני חכם א' מחכמי העיר ושמעון השיב לו קצת מהטענות הנז' ועוד אמר לו כי יש לו טענות אחרות להשיב לו כשיחזרו ויעמדו לדין כאשר נזכיר' להלן בע"ה ואז הוציא ראובן בפני החכם ההוא המעשה ב"ד מקבלת העדיות הנז' התחום מיד הב"ד עצמו שנתקבלו בפניהם וכפי הנראה יש הפרש בין ל' המעשה ב"ד הנז' ובין ל' העדויות הנז"ל בשאלה וגם הב"ד שחתמו במעשה ב"ד ההוא לא חתמו כדרך החותמי' בכל מעשה ב"ד וכיוצא בו כ"א כתבו מכתב ידם כל א' תוספ' דברי' בחתימת' כדרך כדרך החותמי' בהלכות וכדי לברר הדברי' אזכיר פרטי האנשים הנזכר בשאלה זו בפרטן מי הם. ראובן הנזכר הוא כר' מנשה פיגו ושמעון הנזכר הוא ה"ר משה הירחי והאיש יהודי שהיה עמו הנזכר בעדות יהודה הוא החכם ה"ר משה ברוך ורב החובל הוא רב החובל מספינה הא"גא של הרגליים והספינה האחרת שהיה רוצה כ"ר מנשה לשום בה סחורותיו היה ספינת קייפניק ראיס ולוי העד הראשון הוא ה"ר שמואל שאווארייגו ויהודה העד הב' הוא ה"ר יהודה אבולאפיי' ויששכר העד הג' הוא כר"ש אלחריף ובנימין הנזכר בעדותו שהיה מוכיח לשמעון הוא ה"ר משה ן' שאנ"גו וזבולון הוא כר' אהרן די שיאש ונערו משרתו הוא מנחם. ועדויות אלו נתקבלו שלא בפני הבע"ד כנראה מתוך המעשה ב"ד. והנה נוסח העדויות עצמה מלה במלה כאשר המה כתובים במעשה ב"ר עצמו שהוציא עתה כר' מנשה הנ"ל בפני החכם אשר התחילו לעמוד לפניו ולדון החתומים מיד הב"ד עצמו שנתקבלו בפניהם עם לשון חתימותיהם במותב תלת' כחדא בי דינא הוינא יתיבין אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנ' כר' מנשה בר' יצסק פי"גו מ"ק ואמר לנא דעו רבותי כי יש לי עדות לקבל והעדיות הולכים לדרכם למדינת הים בעת הזאת ואין צד ואופן להודיע לנתבע שלי יבוא יעידו בפניו לכן במטו מניכו תקבלו עדותן ובכן הוזקקנו לדבריו והביא בפנינו העדים ואלו דבריהם. העיד כר' שמואל שאוארייגו שראה ברודושטו השנה הזאת הוא וכ"ר יצחק קא' קא"גי"ני עגלות נושאות משאות מברזל מה"ר מנשה הנ"ל וביד החמרים כתב יד מה"ד מנשה הנ"ל שלוח לה"ר אהרן די שיאש וקרא הכתב ההוא כר' יצחק הנ"ל והיה כתוב בו שהברזל ההוא שמחלה פניו ישימהו במאגאזין עם הברזל האחר ושבשום צד לא ישימהו בשום ספינה עד אשר יבוא הוא ע"כ. העיד הישיש כר' יהודא אבולפייא שבהיותו ברודושטו שנ' זאת בהוגארה שלו אמרו שכבר באו הראיס מספינה האגא והחכם ה"ר משה ברוך וה"ר משה הירחי ואחר שעה ראה הוא אותם לנזכר הראיס והחכם כה"ר משה ברוך וה"ר משה והלכו הם דרך ישרה למאגאזיני' אשר היה בהם ברזל ותכף בא בחור אחד איש יהודי שמו מנחם והוא ניכר בא' מעיניו ואמר לו יש לי מפתח ממאגאזין אחד אשר בו יש ברזל מה"ר מנשה הנ"ל שהניח בידי ה"ר אהרן הנ"ל ושלא אתן המפתח ההוא רק ביד בעל הברזל כר' מנשה הנ"ל ואמר הוא לבחור הנ"ל מנחם כן תעשה לא תתן המפתח רק ביד הבעל ושאמר לו הבחור מנחם הנ"ל אם לא אתן המפתח אומרים שיפתחו בעץ א' וראה מעט עץ ביד כר' משה ירחי הנ"ל והבחור מנחם הנ"ל הלך לו עם המפתח ושבאותה שעה הנ"ל החכם ה"ר משה וה"ר משה עם הראיס צוו והוציאו או הברזל מהמאגאזין ושמו אותו בספינת הראיס הנ"ל והראיס עם ה"ר משה הלכו לאנדריאנופלו והחכם ה"ר משה הלך לו לקושטאנטינא אנטינא ואחר כל אלה הדברים אחר שני ימים באו חמרים עם עגלות ובא היילקין ראיס מספינה האגא והביא לו חבילה של כתבים ואמר לו הנה אלו הכתבים באים לך תראה מה טיבם ושבתוך הכתבים ההם באים שני כתבים א' מה"ר מנשה הנ"ל וכתב אחר מה"ר משה ן' שאנגולו והשני כתבים הנזכר היו בסגנון א' רק שה"ר משה ן' שאנ"גו הנ"ל היה כותב באריכות יותר מה"ר מנשה וה"ר מנשה היה כותב לו בכתבו שיעשה ככל אשר כ' לו ה"ר משה ן' שאנ"גו ושהיו כותבים לו בכתבים ההם ה"ר מנשה וה"ר משה ן' שאנג"ו שהיו שולחים לו בעגלות ההם נ' שקים מלאים צמר וחמשה תיבות מלאות א"זירו וד' מינקיש מאנטאש וט"ו פאניש עופרת וג' סלים מלאים מדברים של ברזל ושני טונקיש ממטלטלים מביתו ובסוף מה"ר משה ן' שאנ"גו היה כותב לו שסך ככרי ברזל שהיה לו לכה"ר מנש' הנ"ל במאגאזין א' ברודושטו מקום מושבו שישימהו עם כל הסחורה הנ"ל בספינת קייפיניק ראיס ושהסחורות הנ"ל ששלחו לו שם בספינה מקייפיני' הנ"ל אבל הברזל כבר שמו כר' משה ירחי והחכם כה"ר משה ברוך הנ"ל בספינת האגא הנ"ל ושבדברים האלה השיב הוא בתשו' לה"ר משה ן' שאנג"ו הנ"ל ע"כ ואנן בי דינא כל הדברים הכתובים לעיל שמענו מפי העדים הנ"ל מלה במלה וכתבנו וחתמנו פה שמותינו להיות לעדות ולראיה ביד ה"ר מנשה והיה זה פה העיר' גאליפול ביום א' כ"א לחדש אלול משנת ה' אלפים וג' מאות וי"א ליצירה והכל שריר ברור וקים. להיותי טרוד טרד' שאינ' של מצו' לא בא מידי לסדר מה ששמעתי לפי מה שהשעה צריכ' וחליפי פני החכם הלזה יכתוב מה שעיניכם רואות נאום נרצעכם שמואל עטיאה מהבל ימעט הצעיר עשה ן' פישי, הצעיר כותב לפי השעה נרצעכם