מהר"ם אלשיך קמד

דמפליג בין היכא שמזכיר שם אביו להיכא שאינו מזכיר דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו בעינן שם עירו והיינו ההיא דישראל שאמר וכו' דמסיים בה הרמב"ם ז"ל שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו דהיינו כשמזכיר שמו בלבד בעינן שם עירו ובהנהו דמצאו כתוב בשטר פלוני בן פלוני מת ובההיא דנשתתק וכתב פב"פ אין מזכיר שם עירו משום שמזכיר שם אביו והיינו לישנא דתוס' דקתני עד שיכירו שמו ושם עירו דהיינו שכשמזכיר שמו בלבד בעינן שם עירו וההיא שכתבנו דבא אחד ואמר אמרו לי ב"ד כשתלך למקום פלוני דלא מקרי כמסיים מקום ואומר ממקום פלוני מש"ה לא קאמר שאמרו לו ממקום פלוני משום שאמר יצחק ב"מ שמזכיר שם אביו. ומעתה נבא אל כוונת הרא"ש ז"ל במה שהביא מהרמב"ם ז"ל והוא כי דעת הרא"ש שכשאומר שמו ושם אביו כי ההיא דמכלוף בן מלול א"צ שם עירו ומה שהביא ראיה מב' לשונות דהרמב"ם א', דבא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים אמור להם שמת יב"מ וכו' ומלשון דישראל שאמר כו' דמסיים בה עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו היינו שרצה להכריח החילוק הזה מהיכא דמזכיר שם אביו, כי ההיא דנדון דידיה דמכלוף בן מלול להיכא שאינו מזכיר דכשמזכיר לא בעינן שם עירו ואי אינו מזכיר שם אביו בעינן ולזה הבי' שתי לשונות אלו כלומ' ראה ל' שכ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל שמזכיר שם אביו ואינו אומר ממקום פלוני וראה מה שעוד כ' ישראל שאמ' וכו' עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו כלומר שלמה בל' הקודם לא אמר ממקום פלו' כמו בזה אלא ודאי דבל' הראשון שהוזכר שם אביו לא בעינן שם עירו ובשני שאומר שמו שהוא בלי שם אביו אומר שם עירו והוא במה שהכרחנו שאו' כשתלך למקום פלו' אינו כאו' שם עירו אלא שידעו ששם היה דר מי ששמו יב"מ ולא הוחזק במקום אחר ע"ב שלחו שם ומ"ה ניח' לי' להרא"ש להביא מלשונות אלו שמשניהם לומד החילוק להתיר בלי שם עירו כמכלוף בן מלול משום שנזכר שם אביו מלהביא מלשונות דמצאו כתוב בשטר ודנשתתק וכו' א"נ אפשר דניחא ליה להרא"ש לאתויי מהני מלהביא מלשונות האחרים והוא דלו יונח כי הב' לשונות ההם דמצאו כתוב בשטר ודנשתתק שמזכיר בהם שם אביו ולא שם עירו הם הכרח אל לשון או' עד שיכיר שמו ושם עירו דלא מיירי אלא היכ' שאינו מזכיר שם אביו שאל"כ קשה דידיה אדידיה אפ"ה ניח' לי' לאתויי מהכא משום שדרך הרמב"ם לבקי בספרו ללמוד תחתון מעליון שבדינים הראשונים שמבי' מודיע מה שאח"כ סומך על מה שלמעלה וע"כ אם הי' מביא הרא"ש ז"ל מל' דמצאו כתוב בשטר ודשנשתתק שאינו מזכיר בהם שם עירו ה"א דמאי דלא כ' שם עירו היינו משום דסמך על מ"ש למעלה עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו אבל לעולם אימא לך דבעינן שימצא בשטר שנמצא כתוב שמו שיהיה ג"כ שם עירו וכן במה שכותב מי שנשתתק צריך שיכתוב ג"כ שם עירו אלא שקצר וסמך על מ"ש למעלה מש"ה כתב הרא"ש ל' שכ' למעלה דבעי שמו ושם עירו שאין לומר שמה שלא כתב שם אביו אלא שמו ועירו הוא שסמך אל מ"ש למטה במה שמצאו כ' בשטר ובמי שנשתתק שכתוב בהם שם אביו כי הלא אין סומך במה שלמעלה על שלמטה אלא ודאי דבהא תליא מילת' כי למטה שמזכיר שם אביו אינו מזכיר שם עירו ולמעלה שאינו מזכיר שם אביו אלא שמו מזכיר שם עירו ומזה לומד לנדון דידיה שמזכיר שם אביו דלא בעי' שם עירו וזהו אפי' אם לא היה ראי' מל' דכשתלך למקום פלוני כ"ש שמשם ראיה ג"כ כמ"ש ובין כך ובין כך כוונת הרא"ש ז"ל לדייק ל' הרמב"ם דמשום שאומר שמו ולא שם אביו אומר שם עירו במ"ש שיכיר שמו ושם עירו ומינה דכשמזכיר גם שם אביו לא בעי' שם עירו ומזה למד לנדון שלו של מכלוף בן מלול דאיכ' שם אביו ולא שם עירו העולה מזה דלהרמב"ם והרא"ש ז"ל לא בעינן שם עירו היכא דמזכיר שם אביו ולפ"ז בנ"ד דהוי חיים אגילאר כשם אביו כמ"ש למעלה שהכנוי במקום שם אביו הוא איתתא זו שריא לינשא והתוספתא אינה חולק' בדין זה כמ"ש מהל' שהוא שיכירו שמו ושם עירו שהוא כי שלא נודע רק שמו צריך שם עירו וכל זה הוא בדאיכ' שיירות מצויות אלא שלא הוחזקו ב' משם זה דאיכא חדא לטיבות' וחדא לרעותא דבהכי מיירי מ"ש הרא"ש ז"ל כמפורש בדבריו בתשו' הנזכרת כמ"ש התוס' והרמב"ן והרשב"א ז"ל דבהכי מיירי עובדא דיצחק ר"ג דפליגו בה אביי ורבא והלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ר"ג הן אמת אשכחנא להריב"ש ז"ל סימן תק"ח על יצחק בן פאראח שאמרו שמו ושם אביו ולא נזכר שם עירו אלא דרך כלל שהיה ממלכות קאשטילייא והיה חדא לטיבותא שלא היה שיירות מצויות והוחזקו ודאי הרבה יצחק בן פאראח במקומות מלכות קאשטיליי' ואסר את האשה דתרתי לטיבותא בעינן. אמנם מה שעשה עיקר הריב"ש למיסרה הוא במה שהביא מהרמב"ן והרשב"א ז"ל שדעת הרי"ף הוא דתרתי לטיבות' בעינן אין שיירות מצויות ושלא הוחזקו ב' יוסף ב"ש והנה הטור סי' י"ז כתב וז"ל ורב אלפס כ' אפי' שכיחי תרי בהאי שמא או שכיחי שיירות משיאין עד דאיכ' תרתי לריעותא וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ע"כ. וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו שהוא דעת הרי"ף ז"ל ובתשו' כלל נ"א והוא דעת המאור לדעת הרי"ף ומסכים עמו כמו שנכתוב בס"ד הרי דפליגי במאי דסבר הרי"ף ז"ל דהרמב"ן והרשב"א והריב"ש עמהם סברי דהרי"ף בעי תרתי לטיבות' והרא"ש והטור סברי דלא בעי אלא חדא ולכאורה נראה דבפירוש פסק הרי"ף ז"ל כרבא פרק א האשה דכיון דלא הוחזקו אף על גב דשיירות מצויות משיאין את אשתו דבהכי מיירי פלוגתא דאביי ורבא גבי יצחק ר"ג בהסכמת כל הפוסקים. אבל הענין הוא כי הצד השוה שבכל הפוסקים הוא שראו בהרי"ף קושיא דידיה אדידיה ולפי מה שתירץ כל אחד לדעת הרי"ף יצא להם חילוק בדעתו והוא כי בפרק כל הגט פסק כרב אשי דהוא בתרא אליבא דאיכ' דאמרי על סברת דר' זירא דתרתי לטיבותא בעינן דלא כרבא וכן בפרק קמא דמציעא ואלו בהאשה שלום בעובדא דיצחק ר"ג דהוה אזיל מקורטובא לאספמי' ושכיב פסק כרב' דכיון דלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירת' משיאין את אשתו ולא חיישינן לתרי יצחק דבהכי מיירי התם לכל הפוסקים הרי דבחד' לטיבותא סבר הרי"ף ז"ל דסגי ובתירוצ' דהרי"ף פליגי דלהרא"ש ז"ל לא קשי' דמשום עגונה היקלו. וז"ל הרא"ש ז"ל בתשובה ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבות' וכו' עד לדבריך תקשי לרי"ף דידיה אדידיה שהוא פסק ביבמות הלכת' כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוס' הוכיחו דעל כרחין מיירי בשכיחי שיירת' ולא הוחזקו כו' ורי"ף לא פסק בהדי' אלא כך כתב וז"ל הא מילת' כיון דלא איפסיק' בהא הלכתא עבדי' לחומרא כו' עד ונראה מתוך דבריו דבגט שאפשר לבעל לכתוב גט אחר עבדי' לחומרא אבל בפלוגת' דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק צריך להתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות עכ"ל וכ"כ מהרי"ק שכתב בעל ההשלמה בפ"ק דמציעא גבי פסקא דרב אלפס דמשמע דחיישינן במקום שהשיירות מצויות כרבי זירא וז"ל אלא אי קשי' הא קשי' דגרסינן במסכת יבמות כו' עד רבא אמר לא חיישינן ופסק הרב כרבא דודאי מקורטובא לאספמיא ותירץ בעל המאור דבמית' הלכתא כרב' מפני שאינה יכולה להכחישו ודיקא ומנסב' ומתוך חומרי וכו' מש"כ בגט שיכולה להכחישו וכו' ע"כ לשון בעל ההשלמה בשם הר"ז הלוי עכ"ל. הרי דלדעת הרי"ף במיתה דתרתי לרעות' בעינן לאוסר' לינשא הילכך בנ"ד אי הוי ביה חדא לטיבותא איתתא שרי' להרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל וכ"ש לבעל הלכות ור"ח שכתב הר"ן פ' כל הגט דאפילו לגבי גט פסקו כרב' דלא למיסר עד דאיכ' תרתי לריעות' כ"ש במיתה ואפילו להרי"ף ז"ל שגבי גט פסק דתרתי לטיבות' בעי' גבי מיתה סברי בעל המאור והרא"ש והטור דגבי עגונ' דמיתה בחדא לטיבותא אבל לפי מאי דכתב הריב"ש מהרמב"ן והרשב"א וכן נראה מהנ"י מתרצי מהאי דקשי' עליה דהרי"ף דידיה אדידיה בדרך אחרת דלעולם אימא לך דסבר הרי"ף דתרתי לטיבות' בעי' בין בגט בין גבי מיתה ומאי דפסק כרב' גבי יצחק ר"ג שהיה הולך מקורטובא לאספמי' הוא משום שאין זה כגט שבפ' כל הגט דהתם היינו משום שנמצא חוץ למחיצתו מש"ה חיישינן לאחר ואלו היה נמצא הגט בעיר המוזכר בגט הוה אמרינן כאן נמצא וכאן היה וגבי יצחק ר"ג הרי העדים אומרים שיצחק ר"ג שיצא מקורטובא מת וכיון שיש כאן יצחק ר"ג בקורטובא יש לנו לתלות שזה שיצא מכאן היה ולא שבא אחר לקורטובא ויצא ומת זו היא סברת הרמב"ן והרשב"א לדעת הרי"ף וע"פ הדבר הזה אסר הריב"ש ז"ל אשת אברהם בן פאראח מפני שלא נודע מקום שיצא למקום ידוע ומת בדרך כדי שנאמר כיון שלא היה נודע שהיה אחר משם זה במקום ההוא לא נחוש לאחר אלא כאן נמצא וכאן היה כי באברהם בן פאראח לא היה כ"א שמת איש ששמו כך במקום פלוני ולא ידעו מאי זה מקום היה. וכ"כ בנ"י וז"ל כיון שהעדים שראו שמת באסמפיא ראו שאותו יצחק יצא מקירטובא עמהם ובא לאספמיא לא חיישינן שמא אחר הוא שבא לקורטוב' והוא היה שבא עמהם ואותו של קורטובא אזל ליה לעלמא אלא אמרי' כאן נמצא וכאן היה ואין תולין באחר שאינו ידוע. והנה גם לפי התירוץ ההוא שכתבו הרמב"ן והרשב"א שעל פיהם אסר הריב"ש בנדון שלו יש היתר גמור לנדון שלנו כי הנה הטעם עצמו שכתבו שע"כ פסק הרי"ף כרבא דלא חיישינן הוא כפי נדון שלנו ממש כההוא של יצחק ר"ג כי כמו ששם מפני שידעו שיצחק ר"ג היה בקורטוב' ולא נודע שהיה שם אחר משם זה ושיצא ללכת לאספמי' לא נחוש שאחר ששמו כך הלך לקורטוב' ויצא והוא היה שמת כ"א כאן נמצא וכאן היו נ"ד נמי שמעיד משה פילו שיצא מפליפופול לפליבנ' בחור ששמו חיים אגילאר ושלא היה אחר באותו מקום ששמו כך וזה יצא לפליבנא והועד שנהרג בדרך אותו שיצא משם לא נחוש שמא אחר ששמו כך בא לפליפופול ויצא ללכת לפליבנ' ונהרג בדרך נמצא שאפילו להרמב"ן והרשב"א והריב"ש שסוברים דלהרי"ף בעלמ' בעי תרתי לטיבותא הכא מודה דלא חיישינן וכ"ש שהגוי אומר שאותו שהלך עמו ע"י משה פילו שמסרו בידו הוא שנהרג שאיך נחוש שמא בא אחר לפליפופול ונתארח גם הוא בבית משה פילו והוא שלחו ג"כ עם הגוי הזה זה לא חשב אנוש. והנה כל זה כתבנו בהנחה דנ"ד אפשר דאיכא חדא לטיבותא וחדא לרעותא וראוי לדעת דילמ' תרתי איכא לרעותא דשיירות מצויות והוחזקו ב' משם זה אך הנה דבר מפורסם בפי הכל שבאותו הדרך לפליבנ' אין שיירות מצויות ומה גם למ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ועוד אני אומר דאיתתא דא שרי' לכ"ע כי נמצאו הרוגים ואין דרך המוציאין לעמוד על אם הדרך אלא מוליכין אותם למקום ייחוד והורגים אותם ואין לדבר אלא מקומו ושעתו ואנו תולין אלו האנשים הלכו שמה ומצאום רוצחים שמה והרגום הילכך