מהר"ם אלשיך קמג

של העד שהכיר אותו האיש הנקרא מכלוף בן מלול בטביעות עין אך לא ידע אם הוא בעל של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידע שהי' שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואין מכלוף אחר בעיר נ"ל דאיתת' שריא לינשא וראיה מעובדא דיצחק ר"ג והוא דומה לנ"ז שהרי המעידים לא העידו כ"א על שמו אבל לא הכירו את מקומו ואת אשתו אלא כך הי' שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה לא הוה אמר אביי חיישי' לתרי יצחק אלא ודאי ההי' הוה דלא הוחזקו ב' יצחק וכדשכיחי שיירת' והלכתא כרבא הילכך בנ"ז אפי' אי שכיחי שיירת' אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר איתתיה שריא לינשא וכן מצאתי בחבורו של הרמב"ם ז"ל שכתב בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת י"במ ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששים שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת. ועוד כתב ישראל שאמר שמת יהודי עמנו כך וכך צורתו כך וכך סימניו אין אומרים באומד זהו פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל. הנה בפי' דסבר הרא"ש דלא בעי' שם עירו וקשי' טובא הא אם תנא הוא ופליג אתוספת' ודוחק לומר דס"ל דתוספתא בהוחזקו ב' יב"ש קא מיירי דמנ"ל הא. ולמיקם עלה דמילתא אמינ' לאזדקוקי נמי לקושי' אחריתי עלי' דהר"אש ז"ל בסיעתא דמייתי מהרמב"ם ז"ל דהא סיעתא בתריית' דמייתי ממ"ש הרמב"ם ישראל שאמר שמת יהודי וכו' הוא איפכא ממאי דבעי לאתויי ראי' מינה. דהא בפי' כתב הרמב"ם עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו והיכי מייתי ראיה מיניה דלא בעי' שם עירו וראי' קמייתא נמי שהיה בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת כו' היכי יליף הרא"ש דלא בעי' שם עירו משום דלא קאמר אמור להם שמת י"במ ממקום פלוני דהא בכלל מ"ש לו כשתלך למקום פלוני הוא שם עירו דאי לאו דההוא יצחק הוה מאותו מקום לא היו אומרים שיאמר שם ביחוד שמת יצחק וכו' דמהאי טעמא בעי מהרי"ק למידק שרש קפ"ה דדעת הרמב"ם דשם עירו בעי' וא"כ היכי מייתי הרא"ש ז"ל ראי' ממאי דמשמע איפכא ואי ה"ל לאתויי ראי' מהרמב"ם ז"ל היה לו להביא ראי' מב' לשונות אחרים דמשמע מניהו דלא בעי' שם עירו שכתב וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני ונודע שהוא כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו ולא כתב שכתוב בו שם עירו. עוד כתב וכן מי שנשתתק ובדקו אותו וכו' עד וכתב שמת פלוני בן פלוני תנשא אשתו ע"כ. והנה משתי לשונות אלו הי"ל להביא מהרמב"ם ז"ל שאינו מזכיר בהם שם עירו וכן מהרי"ק דקדק ג"כ מלשונות אלו דמשמע דלא בעי' שם עירו שרש קע"ו וא"כ מה זה רא' הרא"ש ז"ל שמהלשונות דמשמע מיניהו דבעי שם עירו אייתי מיניהו ראי' דלא בעי ומלשונות דמשמע דלא בעי לא אדכר להו. ואגב אורח' איכ' לאהדורי בתר תירוצ' ללשני דהרמב"ם ז"ל דלא תקשי דידי' אדידיה דמלישנ' דמצאו כתוב בשטר וכו' ומלישנא דמי שנשתתק משמע דלא בעינן שם עירו ומלישנ' דישראל שאמר שמת וכו' משמע דבעינן שם עירו דכ' עד שיכיר העד שמו ושם עירו ול' בא א' ואמר אמרו לי ב"ד וכו' הכי דייק נמי כדכתי'. והנה מהרי"ק ז"ל שרש קע"ו כ' לתרוצי לישני' דהרמב"ם דשאני לן בין היכא דאדכר שם אביו להיכ' דלא מדכר דהיכא דאמר בן פ' לא בעינן שם עירו אבל כשאינו מזכיר אלא שמו בעינן שם עירו ומ"ה לישנא דמצאו כ' בשטר ולישנא דמי שנשתתק אתו שפיר שבשניהם שאו' פ' בן פ' אינו מזכיר שם עירו אבל לישנא דישראל שאמר וכו' שכתב שיכיר שמו ושם עירו היינו שאינו מזכיר אלא שמו ולא שם אביו והיינו דקא' שמו ושם עירו שהוא שמו בלבד. מ"ה בעינן שם עירו ע"כ ולישנא דתוס' נמי בהכי לא קשיא מידי דהכי תניא אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו כלומר עם שמו בלחוד בעינן שם עירו מש"כ אם נוסף על שמו איכא נמי שם אביו דתו לא בעינן שם עירו. ועדין צריכינן לתרוצי לישנ' דבא א' ואמר אמרו לו ב"ד כו' דמשמע דמשום דאמרו לו למקום פלו' הוא דלא אמרו לו שם עירו דמן הסתם דמשום שההו' מקום הי' עירו לא אמרו אבל א"ל שלא יוכרח דאפשר שאותם האנשים ירעו שבאותו מקום היה איש ששמו יב"מ ומ"ה שלחו שם שיחקרו בדבר אבל כשאותו הב"ד או אותם האנשים קבלו העדות אפשר שלא הועד רק שמת יב"מ סתם אך לא ידעו אם הוא אותו שממקום ההוא או אחר אלא שלא הוחזק שם זה במקום, אחר וע"כ שלחו המגיד לשם זה נר' להרא"ש ז"ל מוכרח בדברי הרמב"ם ז"ל דאלת"ה מאי קאמר ואין אומרים שמא יצחק ב"מ אחר הוא שמת דמה נפשך אי חשבינן כאלו אמרו בפי' שהי' יצחק ב"מ מאותו מקום ששלחו להגיד דבר לא ימנע מחלוקה הוחזקו במקום ההוא ב' יצחק ב"מ או לא אי הוחזקו למה אמר שאין חוששין ואי לא הוחזקו ב' באותו מקום פשיט' דאין חוששין אלא ודאי שאין אנו דנין כאלו אמרו שהו' מאותה עיר אלא אפשר שידעו ששם הי' איש ששמו כך ומן הסתם שולחים להעיד שם שמת ומ"מ קאמר דאין חוששים וטעמא הוא משום דכיון דלא הוחזקו אעפ"י שיהיו שיירות מצוייות אין חוששין והוא דסבר כרב' דפליג עליה דאביי בההיא דהאשה שלום דגרסי' התם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובה לאיספמי' ושכיב שלחו מהתם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטוב' לאיספמי' ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישי' רבא אמר לא חיישי' אמר אביי מנא אמינ' לה דההוא גיט' דאשתכח בנהרדע' וכתיב בצד קלוניא מתא אנדרולינאי נהרדע' פטרית ותרוכיתית פלו' אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר' יהודה נשיא' ושלח ליה תבדק נהרדע' כול' וכו' עד אמר רבא מנא אמינ' לה דאנהו שטרי דנפקי במחוז' וכ' ביה חבי בר ננאי וננאי בר חבי איגבי בהו רבה בר אבוה זוזי חבי בר ננאי וננאי בר חבי שכיחי טובא במחוזא ע"כ. ואיכ' למידק בהך סוגי' דלפום ריהט' דשמעתת' משמע דשלחו מהתם עדות שיהיו מעידים איך יצחק ר"ג שהיה בר אחתיה דרב ביבי ראו שמת. וע"ז שואל הגמר' אי חיישינן לתרי שיהיו שמותם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי ואביי אמר חיישינן ן ורבא אמר לא חיישינן ותמיה' לי טוב' שאם העדות היה שהכירו העדים שאותו יצחק ר"ג שהיה בן אחות רב ביבי הוא שמת היכי בעי גמרא אי חיישי' וקאמר אביי דחיישי' הא אם תסיק אדעתין שימצא רב ביבי אחר ושיהי' לו אחות ושהאחות היה לו בן ושמו יצחק ר"ג ושהי' הולך מקורטוב' לאוספמי' ומת והלא פרק כל הגט כשאמרו עדים לא חתמנו אלא בגט א' של יב"ש אמרו מהו דתימא חיישינן דילמא איתרמי מתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל דלא חיישינן ומהדרינן ליה גיטא כ"ש הכא דלא מתרמי שמיה כשמיה ושאמו אחות רב ביבי ושמת בלכתו מקורטוב' לאספמי' והיכי תיסק אדעתין לחוש לאחר ותו מאי סיעת' קא מייתי אביי שההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' דשאני התם דליכ' אלא שם האיש מש"כ בההוא דאיכ' סימני טובא ששמו יצחק ר"ג ושהיה בר אחתי' דרב ביבי וסיעת' דמייתי רבא נמי לדידי' דלא חיישינן משטרי דחבי בר ננאי וכו' דמגבו בהו במחוז' ומקשו בתו' דהא לאו סיעת' היא כלל דהתם ממונא והכא איסור' ומאי קושי' הלא כנגד זה איכא גבי איסור' שנשתלשו הסימנים וכולי האי לא מתרמי. אלא ודאי שאין הדבר כדמשמע לפום ריהט' ודייקינן בהכי לשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר א' ע"כ ומי לא ידע כי על זה היתה השאלה אך רש"י ז"ל הוקשה לו כל מה שהקשינו וגם לשון הגמר' שאו' מי חיישינן לתרי יצחק דמי לא ידע שעל יצחק הוא שואל והיל"ל מי ח חיישינן לתרי או לא אלא ודאי דכונת הגמ' היא לומר דלא שאילנא אי חיישי' לתרי יצחק ר"ג ושיהיו תרוייהו בני אחתי' דרב ביבי אלא. לתרי יצחק כלומר על הנוגע אל עצמו לא אל קרוביו שיהיו תרי שיהיו בני אחות רב ביבי ומשום שא"כ דייקי' נמי מאי דקאמר לתרי יצחק ולא אמר ר"ג דמשמע ששואל אפי' בשלא הוזכר רק שמו בלבד מ"ה כתב רש"י היכא דאיכא ב' יב"ש בעיר כלו' על ב' ששמות אבותם ג"כ שוין היו ושעל שמותם עצמם ואבותם היא השאלה לא ג"כ גם על קרוביו שאם הי' ג"כ העדות שזה שמת הוא בן אחות אדם פלוני ומה גם דשום כרב ביבי דלא שכיחי בכל דוכת' בהא לא שאיל גמ' אלא חיישי' לב' יוסף ב"ש כו' בלי סימנים יתרים וענין הוא שאין דעתו שכששחו מהתם להעיד אינו שקבלו המשלחים עדים שראו שמי שהיה שמו יצחק ר"ג ושהיה בר אחתי' דרב ביבי מת מקורטובה לאספמי' אלא שאלו ששלחו מהתם הוא שקבלו עדות שאיש אחד שהי' הולך מקורטובה לאיספמיא שמו יצחק ר"ג מת ואלו שקבלו העדות ידעו כי בר אחתיה דרב ביבי היה שמו כך ולא ידעו אחר ששמו יצחק ר"ג ע"כ שלחו אל עירו להגיד דבר אך לא שלחו להודיע שאותו שהי' בר אחתיה דרב ביבי הוא שמת ולא אחר שא"כ לא היה לנו לחוש על אחר ולא היה הגמ' שואל מי חיישי' וגם ראי' שהביא אביי לא היתה ראי' אבל בהאי גונא אתי כולה שפיר והתוס' מודים שסוברים מאשר הקשו על מה שהביא ראיה מממונ' כמ"ש והוא מ"ש שהוא דעת ה הרא"ש ז"ל על לשון הרמב"ם ז"ל כי מה שאמרנו אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם כו' אינו שידעו בודאי שאותו שמת הוא מאותו עיר ביחוד אלא שהועד להם שמי ששמו כך מת ושלחו לאותו מקום שידעו כי שם הי' מי ששמו כך ועדיין מסתפקין אם יש כיוצא בו במקום אחר בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק ב"מ כו' ואין חוששין שמא יצחק ב"מ אחר וכו' לימדנו שענין יצחק ר"ג האמור בגמ' ומ"ש רבא דהלכת' כוותיה דלא חיישי' הכי הוה כזה אמרו לי ב"ד שמת יצחק ב"מ שמה ששלחוה מהתם יצחק ר"ג שכיב כו' הוא ששלחו לומר למקום שהיה עירו דיצחק בר אחתיה דרב ביבי להגיד שמת יצחק ר"ג לאו שהועד בפניהם שהכיר שהיה בר אחתיה ומה שאמרו בגמ' ששלחו לומר יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוא שכיון שלא הוחזקו ב' יצחק ר"ג אלא זה שידעו שהיה בר אחתיה דרב ביבי ע"כ שלחו מהתם דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוא שמת אבל לא היה העדות אלא על שם יצחק ר"ג ועל זה היה הפסק כרבא דלא חיישי' וכן סיים הרמב"ם למלתיה שאין חוששין כו' כדמסיים התם. והשתא דכתיבנא דמאי דכתב הרמב"ם ז"ל כשתלך למקום פלוני וכו' אינו כאומר ממקום פלוני אלא שהמשלחים יודעים שבמקום ההוא יש מי ששמו כך ושולחים שם כי לא הוחזקו שם זה במקום אחר. ונבא אל כוונת הרא"ש ז"ל שהביא מהרמב"ם דלא בעינן שם עירו והיא שדעת הרא"ש ז"ל עליה דהרמב"ם ז"ל הוא כדעת מהרי"ק שורש קע"ז