מהר"ם אלשיך קמב

שלא אמר שלא היה רוצה לבא אלא שלא היה הוא מורשה בדבר מחמת כל הקהל כי מנו את החכם וכי מי שאומר שהעבירוהו ממורש' יהיה כאומר איני רוצה ללכת ואם על שלא נמצא אח"כ כשחזר השליח הוא סמך על תשובתו הראשונ' כי ידע שעל עסקי הקהל היתה הקריא' כאשר היה האמת ואם מעתה נתחדש ענין אחר שאינו מעסקי הקהל פנים חדשות הוא ויהי' דינו כמי ששלחו אחריו ולא מצאו השליח שאין מנדין אותו ואין כותבין עליו פיתק' כמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל. ועוד שאפילו לא הי' אומר מתחלה שנסתלק מהיות מורש' אלא שידע שהיו שולחים אחריו ולא נמצא נראה ממ"ש רש"י ז"ל בגמ' שכתב ולא בא שאמר שאינו רוצה לבא וכן דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל שכתב שנאמן השליח לומר לא רצה לבא וכן משאר הפוסקים שעל שלא נמצא לא מחייבינן ליה כאומר איני רוצה לבא כלל הדברים שאין על ראובן שום חייוב נדוי בדבר זה הוא הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קכו שאלה מעשה שהי' כך היה שבפני ב"ד העיד יהודי א' עדיות ז"ל במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתומין לתתא כד אתא קדמנ' ה"ר משה פילו והעיד בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום איך הוא אמת שבא פה הבחור הנחמד ה"ר חיים אגילאר ונתארח בביתו ואחר כמה ימים אמר לו שיבקש לו עגלה ללכת לפליבנה וילך משה הנז' ומצא תוגר א' ושלחו עמו אחר כמה ימים בא התוגר ההוא ואמר למשה הנז' הלא ידעת אם לא שמעת כי נהרג חיים שהלך עמי א"ל משה הנז' מהיכן אתה יודע א"ל התוגר אני הלכתי עמו עד כפר קיראנלא' ומסרתי אותו ביד ג' גוים ערלים כדי שיוליכוהו לפליבנ' ואחר ג' ימים נזדמן לי הדרך ללכת לפליבנ' ומצאתי לחיים הנז' הרוג נופל ארצה ופניו למעלה כל זה העיד לפנינו ה"ר משה פילו הנז'. סעדי' מר חיים דיין יוסף דילזום דיין. ישעי' בכ"ר יום טוב מנחם דיין מדאתברר לנא אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי אברהם סאואדייגו. אלעזר קופין. יוסף וידאש. יורנו המורה אם אשת חיים אגילאר הנ"ל אם היא מותרת לינש' ע"פ העדות הנזכר

תשובה אי מקרי מל"ת משום שהשיב על מה ששאל לו הישראל מהיכן אתה יודע הרי כתבו המפרשים שכיון שהגוי התחיל להסיח אע"ג ששאל לו הישראל אח"כ והשלים הגוי הענין מל"ת מיקרי וגוי מכוין להעיד לא הוי דבפי' נראה מדבריו דלספר מה שאירע לחיים אשר זה משה שלחו עמו כיון ומל"ת גמור הוא אבל מאי דאיכא לספוקי בשריות' דהך איתתא הוא חדא משום דלא אדכר גוי לא שם אביו ולא שם עירו דלא קאמר אלא חיים סתם ואי הוה אמר חיים אגילאר ניחא דכנוי מסתבר' דהוי במקום שם אביו ועדיף טפי דמלתא בריר' היא דטפי אישתכח תרי יצחק בן אברהם או יותר מתרי יצחק המכונ' כך וכך כי הכנוי הוא יותר מיוחד אל משפחה אחת מכלל ישראל ושם אביו כולל לכל העולם וראי' לדבר מעובדא דיצחק ריש גלותא דפרק האשה שלום שכתב הרא"ש כלל נ"א דריש גלותא היה כנוי או שם משפחה ונאמר שם במקום שם אביו וכן משמע מלשון רש"י ז"ל דעל' דההיא מימר' דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי דשכיב מקורטוב' לאספמי' אשאיל גמרא מי חיישינן לתרי יצחק או לא כתב רש"י ז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר אחת ע"כ דאיכ' למידק למה שינה השמות ולא אמר מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא בעיר אחר אלא לתרי יב"ש. ואפשר דרש"י כיון על פי דרכו ללמד שכך הוא ר"ג שהוא כנוי כמו בן שמעון שהוא שם אביו בין לאביי דחייש בין לרבא דלא חייש אף על גב דאפשר כיון ענין אחר כדבעינן למימר קמן, מכל מקום יש מקום ספק בזה כי זה הגוי לא אמר כנויו אלא שם אביו וכן לא הזכיר שם עירו ותני' בתוספתא אין מעידין עד שיהיו מכירין שמו ושם עירו הרי דשם עירו בעינן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאמר מ איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שיכיר שמו ושם עירו ע"כ הרי דשם עירו בעינן ובנ"ז לא הזכיר שם עירו ולא שם אביו ואפילו למהרי"ק שכתב שרש קס"ו דלא מצריך הרמב"ם ז"ל שם עירו אלא היכא שאינו מזכיר שם אביו הכא ליכא לא הא ולא הא וכ"ש למאי דמשמע ממ"ש שורש קפ"ה דלהרמב"ם אפילו בשם אביו בעי שם עירו כדבתיבנ' בתשובה אחריתי דמהדרנא בה לתרוצי דלא לפלוג מהררי"ק דידיה אדידיה. ותו איכא לספוקי בהאי נדון אי תשתרי הדא איתת' להרמב"ם ז"ל דס"ל דבגוי מל"ת אין מתירין אלא בדאמר קברתיו דאע"ג דשאר פוסקים לא מודו ליה כבר כתב הרשב"א ז"ל דאע"ג דאיהו לא סבירא ליה כותיה אפ"ה מי יקל ראשו להתיר שלא כדעת הרי"ק והרמב"ם ז"ל שהם גדולי עולם ועמודי ההורא'. אבל חששא קמיתא ליתא כלל בהאי נדון אע"ג דהגוי לא ידע לא שם אביו ולא שם עירו כיון שאמר למשה ששלח את האיש חיים עמו הלא ידעת כי נהרג חיים שהלך עמי וזה משה האיש מכיר כי חיים זה שהלך עמו הוא חיים אגילאר מעיר פלוני שנתארח אצלו תו לא בעי' מידי שהרי הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל בא עד א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת עכ"ל הרי שאע"פ שלא אמר לנו שם עירו אלא שמת יב"מ סתם כיון שהמשלחים יודעים שמן העיר ההיא שנשתלח שם הוא דמש"ה שלחו להגיד במקום ההוא סגי הילכך בנ"ד נמי כיון דהאי גברא ששלחו עם התוגר מכיר את האיש חיים שהוא חיים אגילאר ממקום פלוני אשתו מותרת והכי מוכחי כל הנהו עובדי דגמ' מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו הרי שאע"פ שהגוי לא הוה ידע כלל לא זה ולא זה השיאו את אשתו כ"ש הא דנ"ד שהגוי ידע שמו והאיש משה יודע שמו ומקומו. ותו מייתי בגמ' בה"ג מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכי' ובא גוי ואמר חבל על קולר של ב' בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכי' שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בס' בני אדם וכו' ובא גוי א' וכו' והשיאו את נשותיהם הנה דאע"ג דלא אדכר שמייהו ולא ידע מי הם ומאין המה כיון שאנו יודעים מי היו אותם שהיו הולכים עמו סגי ה"נ דכוות' כיון שזה העד יודע את האיש חיים שהלך על ידו עם אותו הגוי שמו וכנויו ומקומו ולא הוחזק במקומו אחר כשמו וכנויו בדרך שיהיה ספק איזה הוא אשתו מותרת גמור' לינש' ובמאי דכ' הרמב"ם דגוי מל"ת בעי דלימא קברתיו בהאי נדון אפי' לדידי' לא צריך דהא כ' הריב"ש בתשובה וז"ל לא הצריך הרמב"ם לאמר קברתיו אלא כשאין הגוי מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו והנהו הכי הוו שלא היה הגוי מזכיר המתים בשם אבל כשאומר הגוי מל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב כיצד משיאין על פי גוי מל"ת ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הנהו תלתא עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החילוק עכ"ל. והוא החילוק עצמו שחילק ה"ה גם הוא על הרמב"ם ז"ל. עוד כתב מה"ר זלה"ה בב"י חילוק אחר בשם ההר"י סאגיש ז"ל והוא דלא מצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דלמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא גוי וישראל מעמנו וכו' וההיא בקולר של בני אדם וכו' דנמצא הגוי בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם הגוי בעת ההריגה מודה הרמב"ם שא"צ שיאמר קברתיו ע"כ וטעמא דמסתבר הוא דטפי איכ' למטעי בעת מיתה דאמר בדדמי מבתר הכי דלפעמים הרואה עולה בדעתו שמת בדברים שרובם למיתה וטעי בהו מש"כ בשכבר מצאו מת מושלך בדרך וכיוצא בזה דליכ' חששא דבדדמי. הילכך מכל הני טעמי חיים אגילאר שהלך עם הגוי לפליבנא ע"י האיש משה מותרת לינשא זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי לתת אותה ביד השואל. אבל בתר דכתיבנא כל מאי דכתוב ומפורש לעיל חזינא למיחש דילמא ישתכח מפקפק בשריות' דהך איתתא ויתליה גרמיה במאי דלא כתיב בנוסחת דשאילתא דהאי משה דקא מסהיד ידע שם עירו דההוא חיים אלא שמו וכנויו בלחוד. ועוד כי גם שמו לא ידע אלא מפומיה דחיים עצמו ולא מפי אחר והן אמת דא"ה אי בבני מתא דהך משה או מגברא אחרינא דאשתכח בההיא מתא דזה משה כשנתארח חיים זה אצלו ידע דחיים ההוא הוא מעיר פלוני תו לא בעינן שהרי הגוי אומר שהחיים ששלח עמו זה משה נהרג וזה משה קא מסהיד שהוא אותו שהיה מתאכסן עמו ושהיה שמו חיים אגילאר ויש יודע שהאיש חיים שהיה בביתו הוא ממקום פלוני ובאותו מקום לא הוחזקו שנים בשם זה ואם ישנו הוא קיים וכיוצא בזה שאין דרך לחוש על אחר שאשתו מותרת בלי שום פקפוק אך אם זה משה אינו יודע רק שמו מפיו אך לא מאיזה מקום הוא וגם אין איש אחר במציאות שיודע כי האיש שהיה שם הוא ממקום פלוני ואי אפשר להתברר על פי הדרך הזה צריכנא למיקם עלה דמילתא. והנה במאי דלא איתיידע שמו שהוא חיים אגילאר אלא מפומיה דגרמיה שאמר למשה כשהיה עמו שכך שמו לית לן בה דהא מפומיה סגי וכדמשמע בגמרא מההוא דהיה על ראש ההר ואמר אני פלו' בן פלו' ונשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאו שנשתנה צורתו והשיאו את אשתו אע"ג דלא איתיידע שמיה אלא מפומי' וכן הטור סימן קי"ח שהעתיק תשובת הרא"ש אביו ז"ל מההוא ר' אשר שהלך ולמד מהרא"ש בטוליטול' והלך משם ואח"כ בא תלמיד א' וכו' עד יראה לי שאשתו של ר' אשר מותרת לינשא בעדות זו כדאית' בהדי' בשלהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות בפני חכמים א"ל בני היאך אתה יודע בעדות זו אמר להם אני והוא מהלכים בדרך ורדפו אחרינו גוים ונתל' בייחור של תאנה ופשחו והחזיר את הגוי לאחוריו אמרתי לו יישר כחך אריה אמר לו מנין אתה יודע שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שחרה לימים חלה ומת והשיאו את אשתו אלמא אע"פ שלא הכירו אלא ע"י שספר לו שמו ושם מקומו האירו את אשתו וכן בנ"ז שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו וכו' עכ"ל הרי בפירוש דלא איכפת לן אי ידעינן שמיה מפומי' או מאחריני. ועל מאי דלא ידע זה משה העד את מקומו אלא שמו וכינויו הנה כתבנו לשון התוספת' אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו וכ"כ לשון הרמב"ם ז"ל בשיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו. איברא דאשכחנ' להרא"ש ז"ל דכתב דהיכא דלא הוחזקו תרתי דשמייהו כשם זה שמעידין עליו לא צריכינן לשם עירו שכתב על עד שהעיד שמכלוף בן מלול נהרג קרוב לפאס וז"ל ניכר מתוך עדותו