מהר"ם אלשיך קמ

שאלו היו מוצאים אותו הגוים ההם מוקף צ"פ היו פותחין אותו שמא חפץ חשוב משמן היה בו וע"ד זה באשה גם שלא תפתח יש לחוש שעל שרואה אותו בסתימת צ"פ מסיטה לנקש בו לדעת עי"כ מה שיש בו זה יתכן שסובר הרמב"ם והיא סברא נכונה מצד עצמה. ונבא אל הענין והוא שלדעתו פי' הסוגי' כך היא שלדעת אביי דמוקי ברייתא דמפקידין אצל ע"ה תרומ' איירי בכהן ע"ה רמי מההיא דתנן מפקידין תרומ' לישראל ע"ה ואין מפקידין אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה שהוא גס בה לאוכלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שאנו חוששין שמא על שלבו גס בה לאוכלה שמא ישלח ידו ויתן לתוך פיו קצת מהפירות ונמצאת תקלה לו ולמפקיד. לו שאוכל תרומה בטומאה ומתחייב כרת ולמפקיד שע"י נגיעה לטעום מהפירות נטמאו ומשני ר' אילע' התם בכלי חרש מוקף צ"פ עסקינן דאינו מטמא אלא מאוירו וכשהוא מוצא אותו כך יודע שלא נגע בתוכו ופריך וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה כשרוא' אותו מוקף צ"פ כמ"ש ומשני אלא אמר ר"י כאן בהוכשרו כאן בלא הוכשרו ומפרש הרמב"ם ז"ל דברים כסידרן דכאן בהוכשרו קאי אקמית' דהכא דעלה קיימינן וכאן דלא הוכשרו קאי אבריית' דרמינן מינה והכי פירוש' מאי דתני' מפקידין ואוקימנ' בכהן ע"ה מיירי בהוכשר כלומר עיקר החששא היא שלא יבא לאוכל' מפני שהוא לבו גס בה לאוכל' ומ"ה היכא דהוכשרו לא חיישינן שיבא לאוכל' ויהי' גרמת החבר המפקיד אצלו שיתחייב כרת דכיון דידע דהוכשרו מזדהר ליגע בהן שלא לטמאן משום דידע בנפשיה שאינו נזהר מטמא' או לפחות כשהוא בספק אם נגע בטומאה וכיון דמזדהר מליגע לא אתי למיכל מניהו אבל מתניתין דקתני אין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מיירי בלא הוכשרו דכיון דידע דלא הוכשרו לא מימנע מליגע בהן ומהיותו נוגע בהן ומטלטלן והוא לבו גס בה לאוכלן מושיט מהן לתוך פיו ומתחייב כרת שהוא טמא ואוכל תרומה ובההיא גופא דלא הוכשרו הוא מה ששנו דבישראל ע"ה מפקידין דתרתי בבי בחד גוונא איירו וממאי דאקשו מעיקר' בגמ' וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה נפקא דאם הוכשרו והן בכלי חרש מוקף צ"פ דבין בכהן ע"ה בין בישראל ע"ה אין מפקידין אא"כ לא הוכשרו דדרך נשים להסיט כלי מוקף צ"פ כדכתיבנ'. ואלו הן דברי הרמב"ם ז"ל אין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה לאוכלה שהוא שלא יגרום החבר שיעבור בלא יאכל מן הקדשים דק"ל שעל תרומה הכתוב מדבר ויתחייב כרת אבל מפקידין אצל ישראל ע"ה בכלי חרש המוקף צ"פ דבכהן אין מפקידין שמא תסיטנו אשתו נדה ומה שאסרתי בכהן והתרתי בישראל היינו בלא הוכשרו וזהו ובלבד שלא יהיו פירות מוכשרין שהוא שלהיות שאינן מוכשרין אין מפקידין אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה לאוכל' וישלח ידו ויתן ממנו לתוך פיו שמהנגיע' יבא לאכול מש"כ אם ה הוכשרו שיזהר מליגע ולא יבא לאכול ושמא תאמר תרתי ל"ל מוקף צ"פ ולא הוכשרו לז"א גזירה שמא תסיטנו אשתו נדה שבראות אשה כלי מוקף צ"פ תחשוב שבו דבר חשוב כזהב וכסף וכיוצא בהן ותסיטנו מש"ה בעינן נמי שלא הוכשרו ומינה שאם אינו בכלי מוקף צ"פ שאין בו חשש היסט כי לא הוכשרו מכ"ש דמפקידין לישראל ע"ה ולא לכהן ע"ה ומה שהזכיר מתחלה בכלי חרש מוקף צ"פ כיון דהעיקר הוא שלא הוכשרו ובבלתי היות כלי חרש מוקף צ"פ יצדק מה שאין מפקידין לכהן ומפקידין לישראל בלא הוכשרו והי' די יאמר אין מפקידין כו' אבל מפקידין לישראל כשלא הוכשרו הפירות היינו לאשמועינן דינא דכלי חרש המוקף צ"פ לאפוקי סברת ר' אילעא דבכלי מוקף צ"פ סגי קמ"ל דחיישינן שמא תסיטנו אשתו נדה כקושיית הגמ' באופן דאפילו בכלי חרש מוקף צ"פ בעינן שלא הוכשרו אבל אה"נ דבלא הוכשרו בלחוד הויא דינא הכי זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קכד שאלה יורונו רבותינו גאוני עולם אשר מפיהם אנחנו חיים שמעון מכר בית לגוי ואחר זמן חזר שמעון ומכר הבית עצמה שמכר לגוי לראובן וקבל עליו שמעון לסלק לראובן מכל מיני ערעורים שיוכל לבא על הבית הנזכר ושעבד לו מקרקעי אגב מטלטלי ואח"כ הפקיד שמעון ביד ראובן טבעות זהב ובא שמעון ואמר לראובן הטבעות שיש לי בידך חנם ללוי במע"ש ואחר שנתרצה ראובן בא הגוי שקנה הבית והוצי' לראובן בדין מן הבית וכשבא לוי ליקח הטבעות אמר לו ראובן בשעה שהודתי ליתן הטבעות לא היה לי ליתן כי שמעון חייב לי יותר משווי הטבעות בשעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ובשעה שהודתי ליתן לא הייתי יודע ששמעון חייב לי כלום ואלו הייתי יודע לא הייתי מתרצה ליתן לך מה שהוא משועבד לי ונמצ' שטעיתי במה שהודתי ליתן לך וכל דבר הנעשה בטעות חוזר. והנה יש מי שאומר שמאחר שהיו הטבעות בעין ביד ראובן בשעת מע"ש קנה לוי הטבעות ואין ראובן יכול לחזור ולא שייך לומ' כאן קנין בטעות וחייב ראובן ליתן הטבעות ויש מי שאומר שראובן יכול לחזור בו חדא שהוא קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר כדאיתא בסוף פ"ק דגטין בפ' עצמו ומהתם ק"ל דכל קנין בטעות חוזר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מהלכות סנהדרין דיין שטעה וכו' עד וכל קנין בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכן הביא נ"י בריש סנהדרין שכתב רבנו אלפסי ז"ל בתשובה מי שחייבוהו ב"ד שבועה חמורה ועשו ביניהם פשרה ואח"כ ראו שלא היה עליו כ"א חרם סתם יכול הוא לחזור בו שיש לו לומר אלו הייתי יודע שאין עלי שבועה לא הייתי עושה פשרה, וה"ל קנין בטעות ע"כ כ"כ בנ"ד י"ל אם הייתי יודע שאלו הטבעות משועבדות לי לא הייתי מתרצה ליתן לך מה שהוא משועבד לי וה"ל קנין בטעות וחוזר ועוד אין כאן מע"ש שכל זמן שנפקד היה יכול לעכב הפיקדון בידו ולתפסו בעד חובו לאו מנה לי בידך הוא כמו שכתב בפי' הריב"ש ז"ל בסימן ר"ז במעמד שלשתן ליתיה אלא היכא דאמר מנה לי בידך רוצה לומר שהיה מחוייב לתת לו המנה ועתה אומר לתתו לו לאחר כמו שהיה חייב לתת לו וכו' וכ"כ נמקי יוסף בפ' מי שמת וז"ל וכן הכתוב לעיל במעמד שלשתן המלוה והלוה והמקבל או המפקיד והנפקד והמקבל אבל אם אפשר שלא יהיה חייב כלום אפילו במעמד שלשתן לא קנה וקו"ח בנ"ד שבודאי אינו חייב לו כלום כי אין הטבעות שוות מה שהוא חייב לו וא"כ אין כאן מעמד שלשתן ויכול ראובן לחזור בו וכו' יורנו רבותינו גאוני עולם אשר מהם תצא תורה לכל גולת ישראל ושכרם כפול ומכופל מן השמים

תשובה דבר ברור הוא דכיון שלא באו הטבעות ליד ראובן בתורת משכון על דמי הבית אם יוציאנו הגוי ממנו אלא בתורת פקדון שאלו היה שמעון תובעו ממנו קודם שיוציאנו הגוי לא היה יכול ראובן לעכבו בידו מטעם שמא יטרוף הגוי הבית ממנו דמעיקרא לא נתסייב לתת לו משכון על הדבר כ"א שקבל אחריות ושעבד מטלטלי אגב מקרקעי א"כ כמו שהיה שמעון יכול ליטלו ממנו יכול ג"כ להקנותו לאחר בקנין או במע"ש וכמ"ש הריב"ש ז"ל סימן ר"ז דמע"ש איתיה היכא שהיה מחוייב לתת לו המנה ועתה אומר לתתו לאחר כמו שהיה מחוייב לתת לו אם לא היה נותנו לזה ואינו ממעט אלא בבעל לגבי אשתו דכיון שהיא אינה יכולה בחייו ליטול כתובה ממנו אינה יכולה להקנותה במעמד שלשתן כמו שלמד הרשב"א ז"ל ממה שלא הקשו בגמ' ותזבין כתובה במעמד שלשתן אבל בנ"ד שמעון עצמו היה יכול לתבוע פקדונו מראובן כיון דעדין לא טרף הגוי ממנו הבית. וכן אין מקום בכאן לקנין בטעות כיון שעדין הגוי לא הוציאו מהבית דאי מטעמא דנכסי שמעון משועבדים לראובן לכשיוציאנו משום הכי לא פקע זכותא דשמעון מלמכור מטלטלי דאלת"ה כל לוה שחייב בשטר ושעבד מטלטלי אגב מקרקעי נימ' נמי דכל קנין שנוטל מידו כל מי שקונה ממנו חפץ מנכסיו הוא קנין בטעות מפני שהם משועבדים אגב קרקע. הילכך הקנין הוא קנין וקנה אותו מי שיתנו לו במעמד שלשתן אבל מ"מ צריך לקבל עליו חרם שלא עשה בערמה כדי להבריח משמעון כמו"ש הרשב"א ז"ל גבי ההוא שלוה שלא באחריות כלל ואח"כ מכר שדהו ואינו מוצא המלוה מהיכן יגבה שחייבו לקבל חרם שלא עשה כדי להבריח. ועוד אני אומר שמטעמ' אחרינ' יכול ראובן אחר שהוציאו הגוי מהבית ליפרע מפקדון זה שת"י דלא ימנע אם מה שהקנה שמעון הפקדון ללוי היה בתורת מכר שמכרו לו הא קי"ל שכל מי שקונה קרקע באחריות וטרפוהו ממנו דנעשה כמלוה בשטר לגבי מוכר לטרוף מכל קרקע שנמכר אחר שקנה הוא וא"כ גם המטלטלין ששעבד לו שמעון לראובן אגב קרקע מן הדין נעשו כקרקע לטרוף אותן מהלוקח ומאי טעמ' אין טורפין אותן מן הלוקח משום תקנת השוק שלא יהיה מי שיקנה חפץ מחברו והרי לא אמרו כך אלא היכ' שבאו המטלטלין ליד הלוקח אבל היכא דעדיין הם ביד המוכר וכ"ש ביד המלוה של מוכר שא"צ להוצי' מיד הלוקח ודאי שנעמידם על ד"ת וגובה מהם וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל על ב"ח שמכר שטר שהיה לו על אחר בכתיבה ומסירה ובא ב"ח שנשתעבדו לו כל מטלטליו אגב קרקע ורוצה לטרוף השטר חוב מהקונה אותו כתב והביאו הטור סי' ס' וז"ל אע"ג שהדין בשאר מטלטלי כן אם היה ללוה שטר חוב על אחר ומכרו ב"ח גובה ממנו דטעמ' שאין גובין מטלטלין שמכר משום תקנת השוק אבל בשטרות לא שכיח ועוד שלא יצא השטר מרשותו לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הילכך חשיב שפיר ממונו לגבות בו ממנו ב"ח בכל וק"ו הדברים ומה אם השטר שכבר הוא ביד הקונה אותו משום דנשאר כח לב"ח למחול עם היות דלאו בשופטני עסקי' שמוחלין חובם סגיא האי טעמ' למיגבה מניה בעל חובו אפילו היכ' דכל גופו של מטלטלין אצ"ל שהו' ביד הב"ח שמכרו אלא גם הוא ביד ב"ח עצמו שנשתעבדו לו מטלטלי אגב מקרקעי לא כ"ש שגובה ממנו וכ"ש למ"ד דבמעמ"ש נמי ומלבד תשובה זו יש ראיות אחרות ברורות לדין זה שאין צורך להביאם ואם מי שהקנה לו שמעון הפקדון הוא לב"ח אחר שהיה לו והגבהו ע"י מעמ"ש אלא שלא הגיעו הטבעות ליד הב"ח השני גובה ראובן ממ"נ מהטבעות אם הב"ח שהקנה אותם לו שמעון הוא מאוחר לראובן שקנה הבית דאע"ג דק"ל דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה במטלטלין מה שגבה גבה היינו שגבה אותם והם בידו אבל אם הם ביד הב"ח ראשון ומשועבדים לו אגב מקרקעי והוא קודם ודאי שיכול ליפרע מהם ול"ל דכיון שהקנה לו הפקדון במעמ"ש נכנס ראובן תחת שמעון ונעשה לוה של הנמחה והוא החייב ולמה יקחם בחובו דהא לית' כי לא אמרו שנכנס מי שהמחהו אצלו במקום הממח' כלוה עצמו אלא כשהנמחה יש לממחה עליו חוב ומתחייב לפרוע לנמחה שנכנס במקומו אבל אם אינו אלא פקדון שיש לממחה בידו ומקנהו לאחר במעמ"ש לא נעשה הנמחה למקבל אלא שומר פקדון בעלמ' כמו שהיה לראשון כמו"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו בגיטין והביאו הטור ז"ל שלהי סי' קכ"ו