מהר"ם אלשיך קלח

ליה בגירא או ברומח' וסברא ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחיה ע"כ ומדלא קאמר זמנין דמחו ליה בגיר' ורומחא וסבר' דהוא מכה דלא חיי בה וזמנין דהוי' מכה דלא מיית בה וקאמר היכא שעביד סמתרי משמע דאפילו במכה דאית בה כדי להמית קאמר דאפשר למעבד ליה רפואה דהיינו סברת רשב"א דקאמר מפני שיכול לכוות ולחיות דמיירי במגוייד במקום דלא חיי כמו שמכריעים התוספות וא"כ קשי' סוגי' דפ' האשה שלום לסוגיי' דפ' האשה בתר' דמהתם משמע דתנא דמתניתין סבר כרשב"א דחיישי לרפואה דאפשר למעבד ומסוגי' דהאשה בתרא דמוקי רבא דמסתמא הלכתא כוותיה מתניתין בסכין מלובנת דמשמע דאי איכא מלובנת מעידין כרבנן ולא חיישינן לתרופה דאפשר למעבד כדקאמר רשב"א. וברם דאי תרתי סוגיי הוו סתם גמ' כדאשכחן בדוכתי טובא בגמ' סוגיי מתחלפי אהדדי הוינ' אמרין דהרי"ף ז"ל דחה סוגי' דהאשה בתרא מקמי סוגי' דהאשה שלום ומ"ה אשמיט כל סוגי' דההוא פירקא דהאשה בתר' דמסיק בה אוקמת' דרבא דמתני' בסכין מלובנת דהוה משמע מינה דבשאין מלובנת מעידין וכתב סוגי' דהאשה שלום דהיכא דמחו ליה בגירא ורומח' דאיכא דעבד סמתרי וחיי וגירא ורומחא היינו מגוייד כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א דאהלות והיינו סברא דרשב"א דחייש לתרופה ואע"ג דדחי סוגי' דמתאמר' באתרא עלה דמתניתין במגוייד מקמי סוגי' דפ' האשה שלום אינו מן התימא כי הא דכתיב' גבי מאי דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז דאישות דפסק דהאומר הרי את מקודשת ע"מ שירצה אבא היינו עד שיאמר אין וקשיא עליה טובא דהא בגמ' עלה דההיא מתניתין בפ' האומר דתנן הרי את מקודשת ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודש' בעי בגמ' מאי רצה האב אי נימא דאמ' אין אימא מציעת' מת מת האב אינה מקודשת והא לא אמר אין אלא ע"מ שישתוק אבא אימא סיפא מת הבן וכו' ומסקנ' דגמ' דהיינו ע"מ שלא ימחה אבא ורצה האב היינו שלא מיחה והרמב"ם ז"ל דחה תרי אוקמתי דגמ' דאינהו שישתוק או שלא ימחה ופסק מאי דדחי גמרא לגמרי דהיינו שיאמר אין וכן הרשב"א נמי פסק כותיה וסבירא לי דהרמב"ם ז"ל סוגי' אחרינ' אשכח ופסק כותה דהיא פ"ק דקידושין דגרסי' התם כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת וקא' גמ' מאי רצתה ומאי לא רצתה אלימ' דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דריש' כי אמר' לא נמי הוו קדושין אמאי והא קאמרה לא אלא לאו רצתה דאמר' אין לא רצתה דשתקה. ותו גרסי' התם ומנא תימרא דשאני לן בין שדיך ללא שדיך דתניא אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליך וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימ' דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא וכו' עד אלא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק' כו' הרי כלא ההיא סוגיא דגמ' ריהט' בפשיטות דלישנא דרצתה דקתני בבריית' היינו דאמרה אין ולא רצתה דאישתיק' וא"כ רצה או לא רצה דמתני' דהאומר נמי הוי רצה דאמר אין לא רצה דאשתיק ומ"ה כ' הרמב"ם ז"ל האומר ע"מ שירצה אבא רצה האב כו' שאמר אין שדחה סוגי' דאתאמרת באתר' מקמי ההיא דפ"ק דריהט' כלא סוגיא דרצתה היינו שתאמר אין לא רצתה ששתקה הילכך ק"ו הדברים אי במאי דדחי גמר' בפירוש דמאי דקאמר ע"מ שירצה אבא רצה האב וכו' אין פירושו שיאמר אין אלא שישתוק או שלא ימחא סבר הרמב"ם שפירושו הוא שיאמר אין דמשום סוגי' אחריתי דמשמע מינה דרצה הוא שיאמר אין כ"ש הכא דלא אתמר בפי' פ' האשה בתרא דהלכה כרבא דמאן דקתני אין מעידין על המגוייד מיירי דוקא בסכין מלובנת אבל בשאינה מלובנת מעידין אלא דק"ל מן הסתם דהלכה כרבא לגבי אביי דודאי דדחינן לזה מקמי סוגי' דפ' האשה שלום דמפרש גמר' טעמא דמתני' דשלום בינו לבינה ומלחמה בעולם דהיינו משום דזמנין דמחו ליה בגירא ורומחא וסברא דמיית ואיכ' דעביד סמתרי וחיי ולא קאמר דסברא שהיא מכות מות ואינן של מות משמע דאפי' שיהיו מכות מות אפשר דעביד להו רפואה והיינו סברא דרשב"א דמוקי ליה אביי למתני' כותי' ומהאי טעמ' אשמיט הריא"ף סוגי' דהאשה בתרא דסמיך אמאי דכ' בפירק' דלעיל דחיישי' לרפואה כרשב"א דחייש דאפשר לכוות ולחיות והיינו נמי סברת הרא"ש ז"ל שהשמיטה גם הוא. אבל כולי האי לא סגי אלא אי תרי סוגיי דגמ' הוו סתמ' דגמ' א"נ תרי אמוראי דמר אמר סוגי' חדא ומר אמר חדא אבל הכא סוגי' דהאשה שלום וסוגי' דהאשה בתר' חד אמורא הוא דקאמר להו דהא רבא הוא דקא' פ' האשה שלום זמנין דמחו לי' בגיר' ורומח' וסברא דמת ואיכ' דעבד ליה סמתרי וחיי וכמה דכתיבנ' דמל"ת קאמר זמנין דמחו ליה וסבר' דהוו מכות מות ואינן כך וקא' איכ' דעבד וכו' משמע דאפי' במכות מות דהיינו מגוייד חיישינן לתרופ' כרשב"א דקא' אפשר לכוות ולחיות ורבא גופי' הוא דקא' בסוגי' דהאשה בתר' דמתני' דאין מעידין על המגוייד בסכין מלובנת וד"ה דמשמע דכשאינ' מלובנת מעידין כרבנן דרשב"א דלא חיישי לרפואה דיכול לכוות ולחיות הרי דקשי' לרבא דידיה אדידיה וליכ' למימר דדוק' באשה דקא מעידה על בעל' הוא דקא מחמיר רבא וחייש לסמתרי אבל בעד דעלמ' לא אחמיר כולי האי ומ"ה מגוייד בסכין שאינה מלובנת סבר דמעידין ולא חיישי' לסמתרי או לכוות וכו' דאם כן משמע דפשיט' ליה לרבא דשאני לן במת במלחמה בין עדות אשה על בעלה לעד אחרינ' דאשה לא מהימנ' ועד אחר מהימן וא"א דהא אבעי' בגמ' אי עד א' מהימן במלחמה או הוי כאשה דאמר' בדדמי ובעו למפשט' מהא דר"ע דאמר כשירדתי לנהרדע' בעיבור השנה מצאתי נחמי' איש בידלי ואמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י על פי עד א' אלא ר' יהוד' בן בבא ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים המדינה הזאת משובשת בגייסות כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין האשה ע"פ עד א' מאי מדינה משובשת בגייסות לאו אע"ג דמדינה משובשת בגייסות כך מקובלני שמשיאין ע"פ עד אחד אלמא עד אחד מהימן במלחמה ומוכיח רבא בגמר' דאין משם ראי' ועדיין תבעי לן ואם אית' דרבא פשיט' ליה דשאני לן בין אשה על בעל' לאיניש דעלמא מעיקרא אפי' בעי' ליכא. איברא דאיכ' לדחויי להך ראיה דדלמא באשה פשיטא ליה דחיישי' אבל באיניש אחרינא מספק' ליה אבל בלאו הכי אין סברא לחלק בין אשה לאיניש אחרינ' אלא במלתא דתליא בסבר' דאשה אמר בדדמי טפי מגברא אבל במלתא דתליא ברפואה אי חיישי' דאיכא מאן דעבד רפואה דאיהי חשש' דחוששין ב"ד דילמא יעשו לו רפואה ויחי' או לא לא שאני לן בין גבר' לאיתת' דאנן הוא דחיישי' דהא בין בגבר' בין באיתתא פליגי רשב"א ורבנן על המגוייד אי מעידין ולא חיישינן לכוות ולחיות דאי סברא דרבנן אם אין מעידין משום דיכול לכוות ולחיות כרשב"א והדרא קושיא לדוכתא דקשיא דרבא ארבא וצריכינן למימר דמאי דקאמר רבא בפ' האשה בתרא דמתני' דקתני אין מעידין על המגוייד בסכין מלובנת וד"ה לא קאמר הכי אלא דבעי לאהדורי לאוקומי למתני' כד"ה אבל מ"מ רבא גופי' חייש לסברת רשב"א דחייש למאי דאפשר למעבד ליה רפואה בכויה או סמתרי וגלי דעתי' רבא דחייש לרפואה במאי דקאמר בפ' האשה שלום דטעמ' דשלום בינו לבינה ומלחמה בעולם משום דאמרה בדדמי דסלק' דעתא כל הני איקטול ואיהו פליט ואת"ל כיון דשלום בינו לבינ' נטרא עד דחזיא זמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסבר' ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחיי הרי דהתם גלי דעתי' רבא דחייש לרפואה כרשב"א אלא דבתר הכי בפירקא בתר' מוקי למתני' כד"ה וסמיך למאי דקאמר התם דאפ"ה חייש לסברת רשב"א והשתא בהכי איתברר לן טעמא דהרי"ף דמייתי משנה דהאשה בתרא כצורת' דפשטא דמתניתין כרשב"א ואיכמיט כל סוגיא דגמרא אוקמתא דאביי ואוקמת' דרבא משום דאיהו כ' לעיל מימרא דרבא דחייש לסמתרי כרשב"א דסבר הרי"ף דמהאי סבר' עשה רבא עיקר ולא קאמר בתר הכי בסכין מלובנת אלא דהדר לאוקומי סתם מתני' כד"ה ומש"ה הרי"ף בתר דכ' ההיא מימרא פרק האשה שלום סמך עלה ולא אייתי אוקמתא דרבא בהאשה בתר' אלא צורת' דמתני' דפשטא היא דחייש לרפואה כרשב"א והרמב"ם ז"ל שלא כתב דין מגוייד לא דין המשנה ולא חדא מתרי אוקמתי דגמר' כמו שתמה עליו ה"ה דאע"ג דמה"ר זלה"ה בב"י כתב דבמאי דכתב הרמב"ם ז"ל ראוהו צלוב והעוף אוכל בו אע"ג דדקרוהו או ירו בו חצים אין מעידין עליו שמת בזה כיון אדין אין מעידין על המגוייד כפשט' דמתני' דמשמע אפי' אינה מלובנת דחייש לכוות ולחיות כרשב"א כמה דכתיבנ' דאפי' רבא גופי' חייש לסמתרי ולהוכוחי טפי הך סבר' ממאי דקאמר רבא זמנין דמחו ליה בגירא או רומחא ואיכא דעביד סמתרי דמהתם מוכח דחייש רבא לתרופ' כרשב"א מש"ה אמר ההוא לישנא דדקרוהו או ירו בו חצים אינו מעיד עליו שמת והיינו מגוייד כמו"ש הרמב"ם ז"ל בפרק א' דאהלות מגוייד חתוך או מדוקר ואע"ג דבלישנ' דהרמב"ם אית לן קושיי ופירוקי לא בעי' השתא לאורוכי דכללא דמילת' היא דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א מחמרי טפי מהרמ"ה דלהרמ"ה היכא דאתגייד בסכין מלובנת דוקא הוא דאין מעידין אבל אי איתגייד בשאינה מלובנת מעידין ולא חייש דילמא יכוו אותו ואתסי אא"כ ידוע שכוואוהו אח"כ ולכל הני רברבי אפי' בסכין שאינה מלובנת אין מעידין מספק דחיישינן אמאי דאפשר ליכוות ולחיות. והשתא בהכי נחתינן לנ"ד דהא דאסהיד היהודי דאשתאר עמיה שהרגו הד' והאחד נשאר מוכה על צלעותיו מכה נחלה עד גדר שאומרים הב"ד מקבלי העדות שיראה לפי דבריו שהי' מסוכן מאד ועוד שהשוללים אמרו כיון שסופו למות אין תועלת ממנו ושעל כן השליכוהו לים בידיו קשורות בריזא א' נראה ודאי דהיינו מגוייד כמו שפרש"י בחבורות חרב. והרמב"ם שפי' מדוקר דאפי' למאי דנראה מרוב הפוסקים דמגוייד דמיירי ביה בגמ' היינו מגוייד דלא חיי, אם לא שיכוו המכה ובפירוש נראה בנ"ד מלשון העדות דההו' גברא נמי לא הוה חיי במכות שבצלעותיו שהיתה מכה נחלה שהיה מסוכן מאד כי לישנא דמסוכן לחוד משמע קרוב אל המות מאל החיים הילכך במאי דאוסיפו ואמר מאד ודאי לטפויי אתא היינו דודאי אם לא ע"י כויה לא חיי ועוד שבפירוש אמרו השוללים כיון שסופו למות מהמנה אין תועלת ממנו יראה שהיתה מציאותה באופן שלא היה חי ממנה כגון שהיתה נוגעת ללב או חתוך מגיע לאברים פנימיים שנקיבתה במשהו או חתוך חיתוך רחב שא' אפשר לחיות ממנה דממאי דלא אמרו שהיתה מכתו קשה להרפא אלא החליטו ואמרו כיון שסופו למות יראה שהכירו שהיתה מכת מות והיינו מגוייד ואפשר דטפי מניה דהתם מיירי במאי דיכול לכוות ולחיות והכא אפשר דאף בכוות לא חיי או לפחות הוי