מהר"ם אלשיך קלו

צריך לבדוק אותו כדרך שבודקין לגטין ואי רמיז על הן הן ועל לאו לאו משיאין ע"פ כתבו אבל הרמב"ם היפך הסדר שכ' שמתחל' בדקו אותו ואח"כ כתב כי מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין על כתיבתו ותנשא ע"כ שנראה שאנו רוצים שיכתוב עדותו וכדי לדעת אם בן דעת הוא כדי לסמוך על מה שיכתוב אנו בודקין אותו תחלה ומהיכן אנו יודעים קודם שיכתוב שיודע עדות שאנו נזקקין לבודקו אלא ודאי הענין הוא שעל אשה עגונה ידועה לנו אשר לזה שנשתתק היה לו הכרה עם בעלה שידוע שהיה עמו ואנו רוצים שיכתוב ע"כ אנו בודקין אותו תחלה כדי שיכתוב עדותו שנסמוך עליו וא"כ אחר שעל מי שאנו יודעים שהיה לו שייכות עמו אנו באים לבודקו שיכתוב עדותו עליו ואיש כזה שאנו באים לזה שהיה עמו שיכתוב ודאי שאנו יודעי' מאיזה עיר הוא אין צורך להזכיר שם עירו דעל איש ידוע למי שנשתתק שהיה מכירו והיה עמו אנו באים לו ובודאי שעל בן עיר ידוע' אנו באים להכתיבו ומ"ה א"צ להזכיר בכתב שם עירו וכל זה הוא בשלא הוחזקו ב' יב"ש במקום ההוא דהא ק"ל כרבא דהיכא דלא הוחזקו לא חיישינן לתרי הילכך בנ"ד שבהורמוז לא הוחזקו תרי יהודה גבאי ולא בברוסה ודאי דמשיאין את אשתו ע"פ הכתב שהוא שכתב יוסף פיקו וליכא למיחש דלמא מ"ש היה ע"פ גוים שהלכו עמו והגידו עדות בלתי כדאי להתיר כענין מ"ש באגרת ששלחו מהורמוז שהעידו יהודי' ע"פ יצחק מעטוק ושמא על זה וכיוצא בו סמך יוסף פיקו דלאו מילת' היא שאם על כך היינו חוששין לא היינו מתירין בכל כתב וכל מה שהיו מוצאים כתוב בשטר איש פלוני אלא דמשום עיגונ' תלינן דעל דבר ברור היה מידי דהוה אגוי מל"ת מפי גוי דאע"ג דלא ידעינן אם הגוי ששמע זה ממנו היה מל"ת לית לן בה דתלינן להיתר' ה"נ דכוותא כ"ש שכתב תדעו שנהרג יהודה שמשמעו על דבר ודאי. ועל חששת הקיום על חתימת יוסף פיקו ידוע מחלוקת הפוסקים אם כשמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג אם צריך קיום ומסקנת גדולי הפוסקים היא שא"צ והכי אסיק מה"ר ז"ל בב"י הילכך בנ"ד אפי' הוה ידיע לן שלא נתקיים משיאין את אשתו כ"ש דספיקא הוי אם נתקיים אם לאו ולקולא לכולי עלמא הילכך אשה זו מותרת לינשא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

קיט שאלה יורנו רבנו ראובן ובנו הלכו לכפר א' להתעסק במלאכתם שם זה קרוב לשתי שנים ובחזרתם לעירם יצא עליהם קול שנהרגו ומאז עד עתה הם בבל יראו ובל ימצאו ועתה בהיות שם יהודים אחרים בכפר שמה עאקאר הלכו לטייל יום שבת בשדה ועברו עליהם ב' גוים ואמרו להם אתם יושבים ואין לכם לא אכילה ולא שתיה והשיבו להם כי היה שבת וגם שאין להם שוחט שהיהודים אינם אוכלים בשר אלא מאדם שיודע לשחוט אז אמרו להם הגוים ההם אמת עמכם חבל על היהודי החייט העור שהי' כאן שוחט והיה לו בן צורף ונהרגו שניהם בנחל אקמאר כך הוא שם הנחל כי אני וחברי היינו עוברים ובאים לאעקאר באותו הדרך ומצאנום הרוגים שם האב ובנו מושלכים כמו ד' אמות חוץ לדרך ואני הכרתי' מיד ואמרתי לחברי אלו הם היהודי' שהיה בעאקאר השוחט העור ובנו הצורף שיש לו כמו כויה בפדחתו והזקן היה לו מכח חרב בקדקדו שנחלק לשנים אבל בפנים לא היה להם שום מכה וצורתם קיימת אבל היו מתחילין להתפח כל זה אמרו הישמעאלים ההם מל"ת ואחר כך שאלו להם אותם היהודים ואמרו לגוים כמה יראה בעיניכם שאז היו הרוגים והשיבו הגוים שהסיחו לפי תומם כמדומה לנו שהיה להם כמו ג' או ד' ימים יורנו רבנו אם בזה העדות יש היתר לאלמנותיהם להנשא ושכרו כפול מן השמים

תשובה הנה השואל פירש לפני ענין מ"ש הגוי שהי' שוחט בעאקאר שהוא כי היו יהודים דרים בעאקאר והיה זה לו יותר משנה אחד שהיה להם החייט העור הזה לשוחט קבוע ובנו היה צורף ודר עמו שם ושהיה זה השואל ויהודים כל יושבי סינים מכירים אותם ויודעים שמותם הילכך כיון שכן הוא אע"ג דאין הגוי מל"ת יודע שמותם משיאין נשותיהם שכיון שידוע לנו שלא היה בעאקאר שוחט אלא החייט העור הזה ובנו הצורף שיש לו הסימן המובהק הנז' היה שם עמו והגוי מל"ת אומר שאותו החייט העור ובנו הצורף שהיו בעאקאר ראה אותם הרוגים בדרך המקום ההוא ואנו יודעים בשמותם את השוחט החייט ואת בנו הצורף משיאין נשותיהם אע"פ שאין הגוי יודע שמותן כהנהו עובדי דגמ' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל יצא הגוי וישראל מעמנו למקום א' ובא הגוי והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש ע"כ. הרי שכיון שאנו יודעים שלא יצא עמו אלא פלוני שאנו מכירין אותו אף ע"פ שאין הגוי מכירו אשתו מותרת בנ"ד נמי כיון שבעאקאר לא היה חייט עור שוחט אלא זה ולא היה לו שם בן אלא הצורף ההוא ואנו יודעים אותו ואת בנו משיאין את נשותיהם ואע"פ שלא היו אומרים הסומ' המובהק אלא שבנו הצורף מת ואנו יודעים מי הוא בנו הצורף הוי סגי כ"ש בסימן המובהק. ואע"ג שלדעת הרי"אף והרמב"ם בעי' דגוי מל"ת דלימא קברתיו בהאי נדון לא צריכינן לכך דהא כתב הריב"ש דמאי דמצרכי דלימא קברתיו היינו משום דחיישינן דאמר: בדדמי וא"כ לאו דוקא קברתיו דה"ה נמי אם טלטלו ולא היה פוצה פה ומצפצף סגי ומסתבר' דטפי הויא הוכחת מית' ודאי מאי דאמר הגוי דהתחילו להתפח מטלטלו דודאי דבהכי ליכא למיחש דאמר בדדמי ותו דבתשובה אחרת כתב דגוי מל"ת שראה את פלוני מת על שפת הים וששאל לצופה המגדל כמה ימים היו שיצא ליבשה ואמר לו ו' ימים וכתב דבהכי א"צ קברתיו ובנ"ד נמי הרי אמרו הגוים ההם שהיו כמו ג' או ד' ימים הילכך נשותיהם של אלו מותרות להנשא זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קכ שאלה ראובן קבל קדושין בעד בתו קטנה בת ב' שנים או פחות או יותר ואחר כך הלבשתו רוח אחרת ורצה שתתגרש בעודה קטנה שאינה מבחנת בין גטה לדבר אחר אם יש לסמוך על ר"ת דס"ל הכי או על רש"י ז"ל

תשובה להפק רצון השואל הזקיקני לשים על ספר שריות' דהאי ריבה אע"ג דמלתא דפשיט' היא דמיגרשא לכתחלה ע"י אביה דהא אכפול קדמאי ובתראי לאורויי כר"ת דאטו משום דרש"י ז"ל גברא רבא איהו מבטלינן אגבי' כלהו פסקני דעלמא והא אי בכל מילתא הוה אתינן למיחש ליחידא' לא הוינן דיינין שום דינא דהא ליכא הלכה פסוקה בשום מקום ובכדי איכתיב באורייתא אחרי רבים להטות דכל שכן דליכא למיחש לסברא דחד לגבי כולי עלמא וסהדא רבה ר"ת גופיה דעבד עובדא שלא כדברי רש"י ז"ל זקנו ומי יחוש אל כבוד זקנו יותר ממנו והיכי שבקינן רבינו האיי גאון ז"ל והתוס' וגמרא ירושלמית כמו שהביאו התוספות ובעל ה"ג והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והטור בנו וסמ"ג והר"ן ונמקי יוסף דלא למעבד עובדא כותיהו ולאו חדתא היא דכל יומא בכמה מילי נהגינן למעבד עובדא דלא כחד מגדולי המורים היכא דפליגי עליה רוב הפוסקים. וליכא למימר דבהאי נדון איכא למיחש לרש"י ז"ל משום דאלימא ראיה דיליה דמייתי ראיה מתנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זאת שמשלחה וחוזרת וקטנה דלית לה דעתא חוזרת דהא לאו ראיה גמורה היא דאיכא לאקשויי חדא דהא תרי טעמי מייתי בגמרא למפרך עלה דאתמר דבר תורה שוטה מקבלת גטה חדא מדאמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה פרט למי שאין לה יד להתגרש ומדתנ' דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זאת שמשלחה וחוזרת עכ"ל והשתא אפי' נימא דתנא דבי ר' ישמעאל ממעט שוטה וקטנה דדמי' לשוטה דחוזרת טעמא דרבי ינאי לא הוי אלא בשוטה דוקא דהא קטנה יש לה יד אביה להתגרש בה ועד דמסייעת ליה לרש"י ז"ל מינה תקשי לי' מדר' ינאי ותו דאדרבה מדבי דר' ינאי נשמע לר' ישמעאל כמו שכתבו התוספות וסברא היא דהא אפושי פלוגתא לא מפשינן היכא איתפרשא פלוגתא בהדיא ותו דמאן לימא לן דר' ישמעאל ממעט נמי קטנה דילמא לא היא אלא כמ"ש הנ"י בפשיטות דמפר' יצאת זאת שמשלחה וחוזרת דדוקא בשוטה אבל קטנה אביה יכול למונעה שלא תחזור הילכך ראיה דמייתי רש"י ז"ל מתנא ר' ישמעאל לא מכרעת כלל. וכ"ת דכיון דאי לאו שרצה אביה הויא חוזרת לא מהניא לה מאי דאביה מונעה וחוזרת קרינן בה דלא היא דהא האי דינא איתיה בגטין בקטנה דתנן וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ואיתיה נמי גבי שוטה ביבמות דתנן נשתטית לא יוציא ואם איתא דתנא דבי ר' ישמעאל בין בקטנה בין בשוטה מיירי אמאי לא איתניה ההיא תוספת' גבי קטנה דאיירי בגטין והוי נפקא שוטה מק"ו מקטנה דאביה מונעה מלחזור כ"ש שוטה שאין יכול למונעה אלא ודאי דדוקא בשוטה אתאמרה ולא בקטנה דהיינו משום דקטנה אביה מונעה שלא תחזור וכ"ת דאין ה"נ דבתרויהו איתניה בין בשוטה בין בקטנה דמש"ה איתניה סתם אלא דגמרא מקשי מינה ביבמות גבי שוטה ואה"נ דקטנה נמי אתא למעוטי א"א דהא ראי' דר' ינאי ודר' ישמעאל דתרויהו בהדי הדדי מייתי להו גמ' למפרך מניהו משמע דתרוייהו כי הדדי נינהו ובמאי דאיירי הא מיירי הא והנה ר' ינאי לא מיירי אלא בשוטה בלבד כמו שכתבו התוס' וא"כ תנא דבי ר"י נמי בשוטה דוקא איתניה. ול"ל דלתוספות גופיהו צריך ראי' דר' ינאי בשוטה דוקא מיירי דדילמא בקטנה נמי שייך למימר דלית לה גופא יד להתגרש בה אבל לא ס"ד דהא ר' ינאי מייתי מידה ויד אביה ידה מקריא כדאי' בגמ' מסכת גיטין דיד יתירה רבי לה רחמנא הילכך לא ממעטינן מידה אלא שוטה אבל קטנה פקחת בכלל ידה הויא יד אביה ומינה לר' ישמעאל דלא אירייא אלא בשוטה אבל פקחת קטנה מיגרשה ע"י אביה הילכך ראיה דרש"י ז"ל לא מכרעא והיכי תיסק אדעתין לחוש לרש"י מהאי טעמא כ"ש שכל הפוסקים חולקים עליו כללא דמילתא דכר"ת עבדינן עובדא לכתחלה והכי הסכימו בתשו' בתראי מהר"י ן' לב וזולתו זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: קכא שאלה ראובן ש"מ שהיה לו בן קטן ובכלל עניני צואתו אמר פלו' שמש אותי כראוי תנו לו כ' חתיכות ר"ל גאז"יטאש מנכסי בכל שבוע בשכר טורחו ובתורת מתנה מתנת בריא עכ"פ ואני את נפשי הצלתי ולא קנו מידו ונפטר מגו מרעי' ושאל השואל אם חייבים האפוטרופסים לתת לו החתי' הללו ואחר שנתים שלש שלא נתנו לו דבר התעצם המקבל ההוא בפני חכמי העיר וא' מהדיינים כתב ועשה פשרה שיתנו לו ח' חתיכות בשבוע ובעל הדבר הזה הוא עני מתפרנס מן הצדקה: תשובה הנה מה שאמר לו בשכר טורחו ובתורת מתנה אי אפשר