מהר"ם אלשיך קלה

דחתים ביה ישראל מהני דהא ההי' דכשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו לעדות אשה לאו שטרא הוה אלא שכתב איש פלו' מת שמפני שנשתתק בודקין אותו הא אי לאו הכי כל כי האי כת' מהני למי שלא נשתתק בלא שיכא ביה בדיקה ועוד דהא שטר בעד א' לאו שטרא מקרי ובעדות אשה כיון דמשיאין על פי עד א' כשאמרו דמפי כתב' מהני היינו אעד א' וכ"כ הר"ן דברי הרמב"ן ז"ל וז"ל ועד א' ומפי כתבו ואעפ"י שאינו מקויים משיאין וכן נראה מלישנ' דכל הפוסקים ומסתבר' דסברי דמאי דנקטי לישנא דשטר בירושלמי גבי פלוגת' דר"י ובברייתא דמסייע' לרבין היינו לאשמועי' דלרבין אפי' בשטר בשני עדים כשרים אין משיאין דהא בריית' דמסייעא ליה הכי ס"ל דהא קתני גדול כח העדים מכח השטר דהעדים שאמרו איש פלוני מת משיאין את אשתו מצאו כ' בשטר איש פלוני מת אין משיאין ואם אית' דשטר בעד א' הוא במה הוא כח עדים גדול הא עדים תרי ושטר הוא בחד אלא ודאי דאפי' בתרי פסיל דמפיהם בעינן ועל דבר מה שלא נזכר בכת' יוסף פיקו שם עירו של הנהר הרי כ' הרמב"ם וז"ל בא עד א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלו' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלו' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת עכ"ל. הרי שאעפ"י שלא אמר שם עירו אלא שמת יב"מ סתם כיון שנשתלח לעיר ההיא מן הסתם הוא שעל יצחק שמהעיר ההיא הם מעידים ה"נ בנ"ד כיון שזה יוסף פיקו כ' להורמוז תדעו שמת יהודה גבאי וידוע שעל יהודה גבאי הידוע שהיה בהורמוז הוא מדבר ואעפ"י שהכותב אינו יודע שהוא מתושבי ברוסה כיון שבני הורמוז יודעים שזה יהודה גבאי שהי' בהורמוז הוא מברוס' שכן כותבין לברוס' שיהודי א' מברוס' ששמו יהודה גבאי הוא הנהרג הרי הוא כאלו העד ההוא היה כותב איש פלו' מברוס' וגדולה מזו היא מ"ש הרמב"ם ז"ל שאעפ"י שהשליח לא ידע כלל מי הוא זה נסמוך על משלחיו ששלחוהו לעיר ההיא שודאי המה ידעו שפלו' מהעיר ההיא הוא המת כ"ש בנ"ד שהכותב יודע מי הוא שהוא יהודה גבאי שהי' מתגורר בהורמוז שודאי נסמוך על בני הורמוז שכותבים שהוא אשר היה תושב ברוס' וכן נראה ממ"ש מהרי"ק סי' קפ"ה על הא דכ' הרמב"ם ז"ל דמ"ש שאין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת דוקא מפני שאמרו כשתלך למקום פלו' אמור להם שמוכיחים הדברים שאותו יב"מ שמת הוא מאותו העיר שהולך שם שאל"כ למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום ולמה אשתו מותר ע"ב והוא מ"ש שמעין זה ויותר הוא מה שיש לנו לסמוך מ"ש ביחוד להורמוז שעל מי שהיה שם מדבר ועל יושבי הורמוז שכותבים שאשר היה בהורמוז הוא מברוסה שכ"ש הוא בברור ועל הנדון ההוא כ' הרמב"ם ז"ל שאין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת כך אין אומרים בנ"ד שמא על יהודה גבאי אחר שהיה בהורמוז אמר ולא ע"ז שהוא מברוס' ומה גם עתה שלא הוחזקו בהורמוז שנים ששמם כך ושהי' א' מברוס' ואחר מעיר אחרת וששניהם הלכו בדרכי' ולא ידעו איזה מהם הוא הנהרג ועוד שאם היה זה עולה בדעת למה כתבו בני הורמוז לברוס' שמת יהודה חושב עירם ולא חששו על האחר וכ"ש שזה שהוא מברוס' הוא שהיה הולך לאספהם אשר שם היו האמתלאות הגדולות שאותו שהוא מברוס' שכתבו כן מהורמוז הוא הנהרג שאעפ"י שכתבנו שאין אותו העדות מספיק להשיא את אשתו שהו' ע"י גוי' לא יבצר מהיות הוכחה גדול' שמה שנמצ' כתוב מיוסף פיקו שהאיש ההוא היה. ואע"ג דמהרי"ק סי' קע"ז על מ"ש הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלו' כך וכך צורתו כך וכך סימניו אין אומרים באומד הדעת פלו' הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכן בתוספת' אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו כ' דבהזכיר שם אביו תליא מילתא דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו בעינן שם עירו אבל היכא דמזכיר לא בעינן שם עירו ומייתי ראיה דהרמב"ם ז"ל כ' מצאו כ' בשטר מת פלוני בן פלוני משיאין את אשתו ואע"ג שלא הזכיר שם, עירו וכן ממה שכ' עוד הרמב"ם וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כו' וכ' שמת פלו' בן פלו' תנש' אשתו הרי שאינו מזכיר שם העיר מאחר שהזכיר האב ע"כ משמע דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו שם עירו בעינן והכא בנ"ד לא הוזכר שם אביו. לאו קושי' היא דטפי הויא סימנ' כינויו משם אביו דהא כמה איכ' בעלמ' דשמייהו כשם אביו אבל בכנוי לא אית' אלא במשפחה א' בישראל הילכך כיון דבנ"ד כ' יהוד' גבאי שמזכיר כנויו לא גרע מהזכיר שם אביו ואע"ג דמתשובה קפ"ה שכ' בה מהרי"ק דדעת הרמב"ם דמכשר היכ' שאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יב"מ וטעמ' שאמרו לו כשתלך למקום פלוני שמוכיחים הדברים שאותו יב"מ שמת הוא מאותו העיר שזה הולך שם וכו' משמע דס"ל לדעת הרמב"ם שאפי' במזכיר שם אביו בעינן שם עירו והוא הפך ממ"ש סי' קע"ז והנה מהר"י זל"הה בכסף משנה כ' דמהרי"ק מספק' ליה בדעת הרמב"ם אי בעינן שם עירו עם שם אביו אי לא ומ"ה כתב בתשו' אח' בגוונא חדא ובאחריתי אפכא ואנא לא אתקרר' דעתאי בהך תירוצ' דטפי מסתבר' למימר דלא מספק' כת' הכי אלא דדעתי' הוא דלהרמב"ם היכא דמזכיר שם אביו לא בעי שם עירו אלא דבההי' דאמרו לו ב"ד כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יב"מ והשליח אינו יודע מי הוא זה כת' מהרי"ק ודוק' משום שאמרו לו כשתלך למקום פלוני הא לאו הכי שם עירו בעינן היינו לאפוקי אם היו אומרים לו בכל מקום שתלך אמור להם שמת פלוני כי אז היה צריך לומר שם עירו משום דאיכ' תרתי לרעות' שהשליח אינו יודע מי הוא ועוד שגם המשלחים אינן יודעים מאי זה עיר הוא ואומרים שבכל מקום שבעולם שילך יאמר כך שבכללות המקומות אפשר דמתרמי שמא כשמא מ"ה בעי שם עירו מידי דהו' אמאי דתריץ מהרי"ק גופי' סי' קע"ז עלה דכ' הרמב"ם ראו א' עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני ב"פ ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו משיאין את אשתו במשמע שא שאע"ג שהזכיר שם אביו בעי שם עירו כתב מהרי"ק דהיינו טעמ' משום דאיכ' רעות' שנשתנה ולא הכירוהו ויש לחוש לתרי יב"ש ועל דרך זה יסבור במי שיאמר לו בכל מקום שתלך אמור להם שמת פב"פ שאחר שהוא כולל מקומות הרבה איכ' למיחש לתרי יב"ש. ובהכי למהרי"ק איתת' דא דנ"ד שלא נזכר שם עירו מילת' דפשיט' היא דשרי' למינסבא דלא בעינן שם עירו כדכתיבנא דהא תריצנא לישניה דהרמב"ם אליביה דלא תיקשי ליה מ"ש סי' קפ"ה. אבל מ"מ מטעמ' אחרינ' לא מסתברא סברא דמהרי"ק עליה דהרמב"ם דקאמר דלא בעינן שם עירו אלא היכא דלא קא מדכר שם אביו דהא מאי דמצרכי כל הפוסקים שם עירו הוא משום הא דתניא בתוספתא אין מעידין עד שמכירים שמו ושם עירו ולא קא מפליג מידי דמשמע דבכל גוונא שם עירו בעינן ולא עוד אלא דלישנא דעד משמע דעד דאיכא שם עירו לא סגי בשום הכרה אחריתי וכ"ת לישנא דהרמב"ם קשיתי' דקשיא דידיה אדידי' דבמצאו כתוב בשטר לא מדכר שם עירו וכן במ"ש וכן מי שנשתתק שכתב וז"ל מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקים לגטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין על כתיבתו ותנשא ע"כ ואינו מזכיר שם עירו ואלו במקום אחר כתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פ' כך וכך צורתו כך סימניו אין אומ' באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו ע"כ משמע דשם עירו בעינן וכן במ"ש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ ממקום פלו' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו ע"כ. הרי דשם עירו בעי' וכן לישנא דאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יב"מ כו' דייקא בדיוקא דמהרי"ק דממאי דאמרו לו כשתלך למקום פ' משמע דשם עירו עיקר אפ"ה אין בחילוק שמחלק מהרי"ק די לישב הלשונות בההוא כללא דכייל דהיכא שמזכיר שם אביו לא בעינן שם עירו דהא בההוא דהכישו נחש שמזכיר שם עירו ושם אביו צריך לדחוק לתרוצי ליה ובההוא דכשתלך למקום פלו' הוא גופי' דייק דשם עירו בעי' אע"פ שמזכיר שם אביו שהוצרכנו להשיב לדעתו שלא יסתור דברי עצמו מתשוב' אל תשוב' ועוד מה שהקשינו אליו מלשון התוספת' דלענין דינא הדבר קשה להתיר כשמזכי' שם אביו ולא שם עירו אבל לדידי לא קשו לישני דהרמב"ם אהדדי דהא בהדיא גלי לן תירוצ' למילתי' שכתב וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אפילו שמע מאש' ששמע' מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו היאך ראית כו' הרי דשאני לן בין שומע מפי אחרים למי שבא להעיד במה שראה דמי שמעיד שראה בודקין ודורשין כל הדרישות שאפשר מש"כ למי שמעיד מפי אחרים משום דקמא ליתיה קמן דנשיילי' וסומכין דמן הסתם הוה כראוי דמשום עיגונא היקלו דבהכי מיתרצי לישני דגמ' דק"ל דעדות אשה ליתי' בדריש' וחקירה: ובדוכתא אחריתי אמרו מעשה באדם א' שבא לפני ר"ט להגיד עדות אשה ואמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו כו' דקדק עמו ב' וג' פעמים וכיון דבריו והשיא ר"ט את אשתו ואמאי עבד הכי הא אין עדות אשה בדריש' וחקיר' אלא דכשבא העד להעיד בפנינו מה שראה מדקדקין עמו עד שיתברר הדבר והשתא בהכי איכא לתרוצי לישני דהרמב"ם ז"ל דס"ל דבשם עירו נמי שהוא דקדוק יתר לא מטרחינן להגיד אלא בבא להעיד בפנינו והיינו לישנא דישראל שאמר מת איש יהודי עמנו כו' עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו דהיינו במי שבא להעיד במה שרא' וההיא דנשכו נחש אבל מי שאומר מפי אחרים אנו סומכין שהראשון ידע העדות כתקנו אלא שא"א לדרוש ולחקור דליתי' קמן מדי דהוה אגוי מפי גוי מל"ת שכתבו הפוסקים דאע"ג דלא ידעינן אם הגוי הראשון הי' מל"ת אין לנו אלא זה שלפנינו שיהי' מל"ת אע"ג דקדמא' נמי בעינן הכי ואלו היה ידוע לנו בבירור שהראשון לא הי' מל"ת לא היינו משיאין ע"פ הב' אפ"ה אין אנו חייבים לבא לידי דריש' זו הכא נמי דכות' והיינו טעמא דמצאו כתוב בשטר דכיון דליתי' קמן מי שכתבו לא צריכינן לאהדורי אחר שם עירו והיינו טעמא נמי דמי שנשתתק וכתב מת פב"פ דלא מצריך שם עירו דמי שנשתתק כמאן דליתי' דנשיילי' דמי ואם בעל דין יחלוק ויאמר הא מצינ' למיכתב ליה שיכתוב שם עירו כשבודקין אותו אע"ג דטירחא הי' אף אני אומר לו דרך אחרת מדוייק בהרמב"ם והוא כי הנה פשיטא דלישנא דגמרא דקאמר כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו לעדות ואוקימנא בעדות אשה היינו שכתב איש אחד שנשתתק איש פלו' מת וכדי לדעת אם בן דעת הוא