מהר"ם אלשיך קלד

מפי עד ודכוות' ע"פ כתב כן וע"פ תורגמן משיאין מתנית' מסייע' לרבין דתני' יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חברו גובה מנ"מ וע"י עדים גובה מנב"ח עכ"ל. ולא פסק לא כמר ולא כמר משמע דמספק' ליה הילכת' כמאן מנייהו ונפקא מינה דאין משיאין לכתחלה וכן הרא"ש ז"ל מייתי פלוגתיהו התם ולא פסק דינא משמע דאיהו נמי מספקא ליה וכן סמ"ג והנה הריטב"א ז"ל עלה דהא דכתב הרי"ף פלוגתייהו ביבמות כתב וז"ל הכא לא פסק הרי"ף הלכה כמאן אבל בפ' מי שאחזו כתב הא דתני' כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ומתנות ולעדויות ואוקימנ' בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בשאר עדויות לא דרחמנ' אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ. והר"ן נמי כתב בריש פרק מי שאחזו הרי"ף כתב בפ' בתר' דיבמות ירושלמי מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג כו' ולא פסק שם הרי"ף כלום ושמא סמך על מ"ש כאן ובעדות אשה אפילו מפי כתבם ע"כ הא קמן תרי אשלי רברבי דקא סברי דדעת הרי"ף ז"ל דמפי כתבם מהני ומוכרח הוא דאל"ת הכי קשי' דידיה אדידיה דביבמות משמע דמספקא ליה ובגיטין פסק בפשיטות דמפי כתבם מהני וכן הרא"ש ז"ל ביבמות מייתי ההוא פלוגתא דירושלמי ולא פסק כלום ובגיטין פסק דמפי כתב מהני דע"כ אית לן למימר דמאי דסתמו בחד דוכתא פרישו בדוכת' אחריתי. אבל עד השתא לא איתקרר' דעתין דדחיק' מילתא טוב' דלאו אורח' דהרי"ף לאתויי פלוגתא בחדא מסכתא ולמיפסק דינא במסכתא אחריתי ולא עוד אלא דכד פסיק הלכת' על מאי דשבק בפלוגת' לא מידכר להו דהל"ל דמגמר' דילן משמע דהלכה כרבי ירמיה והך קושי' גופא איתא נמי בהרא"ש ז"ל ומסתבר' לתרוצי למילת' במאי דכתב הרמב"ם וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג כל ני וידוע שהוא כתב ישר' חנשא אשתו וכתב עליו ה"ה וז"ל אפשר שכוונתו היא למעוטי אם הוא כתב תוגר והטעם לפי שלא הוכשר תוגר אלא במל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישר' אבל א"צ שיתקיים שיכירו מי הוא שכתבו שאם כן היה אומר רבינו והוא שיתקיים או שנודע מי כתבו ע"כ נמצא דדעת הרמב"ם לפ"ז שאם ידוע שהוא כתב תוגר אין כאן עדות ואם הוא כתב ישראל תנשא לכתחלה ומינה שאם הוא ספק לא תנשא לכתחלה ובהכי אתינ' לכוונת הרי"ף והוא דתנן שלהי יבמות מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני ב"פ ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ומקשו בגמ' ודילמא שד הוה ומשני דחזו ליה בבוא' אינהו נמי בבואה אית להו דחזו ליא בבואה דבבואה ודילמא צרה הויא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ופרש"י והכ' נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא ימצא אחר ותשב עגונה ע"כ בגמ' ומילתא דפשיט' היא דבה' לא שני לן אם הכירו שהיה ישראל או ארמאי דאפילו אי גוי הוה מל"ת היה ותנשא אשתו והשתא אי הוה סביר' לן דגוי מל"ת ע"י כתב מהני אם היינו מוצאי' כתב איש פלוני מת איש פלוני נהרג והוה מספקא לן אם החתום גוי או ישראל היינו משיאין את אשתו מש"ה הרי"ף ז"ל בתר דכתב מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו וכתב מה, שהקשה הגמ' ודילמא שד הוה ודילמא צרה הוי מייתי מיד פלוגתא דירושלמי מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת כו' כלומ' אע"ג דבעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת כו' לא שאיל גמ' אלא דילמא שד הוה או צרה הויא אבל אי גוי הוה לא איכפת לן דהא מל"ת הוא לא תיסק אדעתך למימר מה לי מל"ת בכתב מה לי ע"פ וכי היכי דבעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאוהו את האומר מהני ה"נ מצאו כתוב בשטר ולא מצאוהו את הכותב מהני ולא איכפת לן אי גוי הוה הכותב כמה דלא קפדינן בעמד על ראש ההר ולא מצאוהו אי ישראל או גוי הוה מ"ה סמך לזה פלוגת' דירושלמי דמצאו כתוב בשטר כו' ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ורבין בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו ומייתי מתניתא דמסייעא למר ומתנית' דמסייעא למר דמתניתא דמסייעא לר' ירמיה קתני דבעדות אשה משיאין עד מפי עד וע"פ כ' ומתנית' דמסייע' לרבין דקתני גדול כח העדים מכח השטר וגדול כח השטר מכח העדים גדול כח העדים שאם באו שנים ואמרו מת איש פלוני משיאין את אשתו ואם מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת אין משיאין את אשתו וגדול כח השטר שגובה מנכסים משועבדים מכח העדים שאינו גובה אלא מב"פ וכונת הרי"ף לומר הנה מלישנ' דפלוגתייהו בלחוד הוה אפשר לפרושי דפליגי היכא דשנים חתומים בשטר סתם ולא ידעינן אי ישראל אי ארמאי נינהו ומ"ה פליגי אבל אי הוו: ודאי ישראלים תרווייהו לכ"ע משיאין את אשתו מ"ה מייתי מתנית' דמסייעי למר ולמר לאשמועי' במאי קא מיפלגי דמתני' דמסייעא לרבין קתני בפירוש דגדול כח ב' עדים משטר שאלו באו ב' והעידו איש פלוני מת משיאין את אשתו ואלו בשטר אין משיאין את אשתו והא שטר דומיא דעדים שחתומים שני עדים כשרים ואפי' הכי אין משיאין דמפיהם בעינן ודומיא דסיפא וגדול כח שטר שגובה ממשועבדים מכח עדים שגובה מב"ח דבב' עדים כשרים קא מיידי הרי על כרחין דרבין דהך מתנית' מסייעא ליה סבר דאפי' ידעינן דב' עדים החתומים בשטר שכתוב בו איש פלוני מת הם ישראלים כשרים אין משיאין את אשתו דמפיהם ולא מפי כתבם. איברא דר' ירמיה אפשר לומר דלא מכשר אלא בהכי אבל בעד אחד וכ"ש אי לא ידיע אי כתב ישראל הוה או גוי לא מכשר ואפשר נמי דלא שני ליה כלל ובכל גונא מכשר אפילו היכ' דלא ידעינן אי כתב של ישראל הוה או של גוי דבמתניתא דמסייע' ליה לא אתפרש בה דסתם קתני דעד מפי עד מפי כתב משיאין ואפשר למימר דלא פליגי אמתנית' אחריתי אלא דלאידך מתנית' אפי' ב' ישראלים כשרים חתומים בשטר כתוב בו איש פלוני מת כו' אין משיאין את אשתו ולהך מתנית' עד בכתב מהני אבל דוקא דידעינן דישראל הוא אבל אי גוי הוא לא מהני ומינה דאי לא ידיע אי ישראל או גוי הוא מספיקא אין משיאין את אשתו אבל מסתבר' ודאי דאפושי מחלוקת לא מפשינן דלמר אפי' ב' עדים ישראלים כשרים בשטר אין משיאין ולמר אפי' חד ולא ידעי' אי ישראל אי גוי הוא משיאין את אשתו אלא די לנו שנאמר דמאי דחד פסיל בב' יהודים כשרים אידך מכשר בחד ישראל אבל דחד פסיל בב' ישראל כשרים בשטר ואידך מכשר אפי' אחד גוי לא מסתבר כלל. ובהכי אתינא לכוונת הרי"ף ז"ל דבתר דכתב דע"פ מי שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם השיאו את אשתו כל היכא דחזו ליה בבואה דבבואה ולא בעי' דידעו דישראל הוה משום דמ"לת הוא וכשר לא תימא דה"ה נמי אם מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת דאפילו גוי מהני דהא מל"ת הוא ומכשרי' אף על גב שלא נודע מי הוה הכותב כמו במי שעמד ואמר שהלכו ולא מצאו מי היה האומר ולהוי לך סייעת' מר' ירמיה דסתם קאמר משיאין את אשתו ובודאי דהלכת' כוותיה דהא מתנית' דמסייע' ליה דקא מכשרא עד מפי עד ועל פי הכתב דהיא כמסקנת דגמרא דילן משום הכי כתב הרי"ף פלוגת' ומתנית' דמסייעא אכל חד מנייהו כלומר הא קמך פלוגתייהו ומתנית' דמסייע' למר ולמר דמסייעת' דכל חד מנייהו שמעינן במאי פליגי דמאי דפסיל רבין לאו בעד א' ובספיק' אי גוי כתבי' או ישראל אלא אפי' בב' עדים ישראלים חתומים בו דמפיהם בעי' דפשיטא דמתנית' דמסייע' ליה כלומר ומני' נשמע לר' ירמי' דמאי דקא מכשר דוקא בכתב ישראל קא מכשר דאפושי פלוגת' מן הקצה אל הקצ' לא מפשינן דמר פוסל ב' עדים ישראלים בשטר ומר מכשיר עד א' גוי בשטר אלא ודאי דבמאי דפסיל רבין דהיינו בישראלים מכשיר ר' ירמי' אבל בגוי לא דלא בהכי מיירי רבין. נמצא דהרי"ף דינ' אשמועי' במאי דסמך אדינ' דעמד על ראש ההר כו' פלוגת' דירושלמי ומתניתא דמסייע' לכל חד מנייהו דבהכי הוי כאומ' דגוי מל"ת בכתב לאו כלום הוא הילכך לא מכשרי' אלא היכ' דהוי כת' ישראל והיינו סברת הרמב"ם ז"ל תלמידו דלאשמועי' דעת הרי"ף סהדא רבה הרמב"ם ז"ל א"נ איכ' למימר בהרי"ף ז"ל דמייתי ביבמות פלוגתא דירושלמי ופסק כמאן מנייהו הלכת' במי שאחזו והו' דלהכי מייתי מתנית' דמסייע' למר ולמר כלומר ממילא תשמע דהלכ' כר"י דהא בריתא דר"י אתיא כהלכתא דמשיאין עד מפי עד כמסקנ' דמתני' בתר שמצאו חבר לר' יהוד' בן בבא אבל ברית' דמסייע' לרבין דקתני העדים שאמרו פלו' מת כו' דמשמע דב' עדים בעינן אתיא דלא כריב"ב והיא דלא כהילכת' הילכך מאי דקתני נמי בההי' בריית' דמשיאין ע"פ כתבם הוי נמי הלכה ומ"ה לא אצטריך הרי"ף למיפסק התם כר"י דסמך על מה שהביא מסקנת המשנה בסמוך דמשיאין עד מפי עד דמינה משמע דבריתא דר"י הלכתא היא ומאי דכ' הרי"ף במי שאחזו חידושא אחרינ' קמל"ן דכתב מהני אפי' ממי שאינו מדבר ע"י שבודקין אותו דל"ת דכיון שאינו יכול לדבר לא יועיל כתבו מידי דהוה אהודאות והלואות וכל עדויות דעלמא דכיון שאינו ראוי להעיד בפה כתבו אינו מועיל כמ"ש הרמב"ם פ"ט דהלכות עדות קמ"ל דבעדות אשה מהני ע"י בדיקה ובהכי לא אצטריכי' למימר דמייתי פלוגת' דיבמות ושביק פסק' כמאן מנייהו הלכה למסכת גטין והכי משמע מהרמב"ם ז"ל דבתר דכתב דינא דמצאו כתוב בשטר איש פלו' מת כו' דמשיאין את אשתו כתב וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקים לגטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת כו' סומכין לכתיבתו ותנש' אשתו ע"כ הרי שאין נראה לו שמדין דמצאו כתוב בשטר האמור ביבמות יצא לנו דינא דכתב מהני בעדות אשה האמור במי שאחזו דחידוש' טפי הוא והיינו דכתיבנ' דבמאי דמייתי הרי"ף ביבמות שמעי' דכתב ישראל מהני כדכתיבנא ובמ"ש במי שאחזו הוא לחדש לנו חידוש אחר דאפי' מי שנשתתק שאינו יכול להעיד ע"פ כתבו מועיל: ובהני גווני דתריצנ' לדעת הרי"ף איכ' לתרוצי להרא"ש נמי במאי דכתב פלוגתא דירושלמי ביבמות ופסקא במי' שאחזו ועוד היה אפשר לתרץ לדעת הרא"ש ויובן בו קשר דבור התוס' בגמ' שאחר שכתבו שמה שחששו בגמרא דילמא שד הוה היינו במי שעמד על ראש ההר או במי שהי' בבור דשכיחי שדי' אבל בעיר דלא שכיחי לא חיישי' כתבו ובירושלמי פליגי היכ' דמצאו כתוב בשטר וכו' שיראה בלתי מקושר אלא דלא בעינן לארוכי כולי האי כללא דמילתא דעד א' מפי הכתב מהני והיינו נ"ד ומאי דחששנ' דילמא שטרא דמצאו כתוב בו איש פלו' מת לא הוי בכתב דעלמ' לא היא אלא כל כתב