מהר"ם אלשיך קלג

מאז. ועוד מטעמא אחרינא משלם לו כי השתא דהא ראובן ראה שהיו הזהובים הולכים ועולים שהרי תחלה היו בארבעיה חתי' והיו הולכים ועולים עד חמשים וע"ד זה ה"ל לאסוקי אדעתיה שעוד יעלו וה"ל לאתנויי שאפי' אם יעלו יותר יפרע לו בערך חמשים ומדלא אתני איהו דאפסיד אנפשי'. וליכא למימר נמי דלישקול השתא מה ששוה עכשו הסחורה ההיא שנתן בשלש מאות קוריינטיש ואח"כ יהיה הריוח או ההפסד לחצאין דהא קוריינטיש קצץ דדוקא בהלוהו חטים סתמא והוזלו הוא דאמרינן הוזלו נותן לו חטים. וכל זה הוא לדעת הריא"ף והרמב"ם שכתבו שה"ה למלוה על המטבע ופיחתו ממנו הוא דאצטריכינן לכל מאי דכתיבנא אבל לדעת הראב"ד ז"ל וסיעתו לא אמרו אלא דהוסיפו על משקלו החומש משום לתא דרבית' אבל היכ' דאיפחית כי נ"ד לא חשו לתועלת המלוה ולא יטול אלא כדהשתא. כלל הדברים דכיון שלא התנה מתחלה לקבל כפי שוויין בעת שנתנם וגם לא קצץ כך וכך זהובים שלא עשה דמים הפרקמטיא שנתן בזהובים אלא כך וכך קוריינטיש אפילו אם פיחתו מטבעות הכסף במשקלם אין לו אלא הקוריינטיש כמו שהם עכשו ויחלקו אח"כ בריוח ובהפסד כפי תנאם מש"כ בהלואת דמי' שנותן לו כמו שהלוהו על הדרך הנזכר למעלה מן הגמ' זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קיו עוד שאלה ראובן ושמעון שנשתתפו בזה האופן שנתחייב ראובן לשים ביד שמעון אלף פרחים קוריינטי' מפרקמטי' ומעות שימכור הפרקמטי' ויקנה אחרות וישא ויתן וכל הריוח יהי' לחצאין וה"ה ההפסד ח"ו ובאותו זמן שעשו שותפות היה הפרח של זהב שוה ט' שאהיש והפרח הקיריינטי ח' שאהיש וכשבאים לחלוק השותפות אחר ב' שנים או יותר שוה הפרח י"ד שאהיש או ע' חתי' אם יכול ראובן לומר לשמעון איני רוצה לקחת ממוני כ"א כפי הערך שנתתים לך כלו' בשעה שנתתי לך הפרקמטי' והמעות היו שוים האלף פרחים קוריינטי' תתע"ה פרחים זהב ולא אקח עתה כ"א התתפ"ה פרחים זהב משמעון או שיווים עתה ואם ישאר איזה ריוח וחלקהו לחצאין וכן אם ח"ו יהיה שום הפסד ושמעון אומר איני נותן לך ג"ז המעות הרצים פה עתה מ' חתי' לפרח והגרוש' בשיווייו והז' בשיווייו ואם אבא לתת לך מה שאתה שואל נמצא שכל מה שהרוחתי לא יספיק לך עם הקרן יורונו רבותינו הדין עם מי עם ראובן או עם שמעון

תשובה ממ"ש למעלה נתברר זה כי אחד הוא שאחר שלא נזכר רק קוריינטיש יקח גם עתה קוריינטיש ויחלקו השאר כפי תנאם זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קיז שאלה ראובן שהוציא מממונו אלף פרחים ואמר לשמעון הא לך מעות אלו ולך וקנה סחורות ומכור וקנה בהם וכל מה שתרויח יהיה בינינו לחצאין וכן ח"ו בהפסד ותמשך השותפות הנז' עד שנה או ב' שנים והתנו ביניהם שבכל ג' חדשים יעשו חשבון ממה שהרויח ויחלקו אותו ביניהם וכתבו שטר ביניהם והיה שמעון הולך ובא לראובן ואומר לו נבא ונעשה חשבון כמ"ש בשטר והיה ראובן דוחה את שמעון מחדש לחדש לאיזו סיבה שלא היה לו פנאי לעשות חשבון או שהי' מאמין את שמעון או לאיזו סיבה אחרת באופן שעבר כל זמן השותפות ולא עשו חשבון והלך לו ראובן למדינ' אחרת והניח הכל ביד שמעון אם יכול שמעון לשאת ולתת לו לבדו בשלו או בשל אחרים מאחר שעבר זמן השותפות או אם יכול ראובן לומר לשמעון אחד בואו אף אם עבר זמן השותפות כל זמן שלא עשינו חשבון ונתפרדנו איש מאחיו אתה משועבד לי וכל מה שהטרחת והרוחת בשלך ובשל אחרים יהיה לחצאין יורונו רבותינו אם הדין עם ראובן או לא: תשובה הנה היה מקום לדמות דין זה לדין המשכיר בית לחברו לשנה או שתים ועמד שם יותר מהזמן שכתבו המפרשים שמן הסתם על סך הקודם הוא עומד וא"י להוציאו אא"כ הודיעו ל' יום מקודם וגם לא בימות הגשמים והכא דכותא שכיון שעבר זמן השותפות ולא אמר לו לשמעון לא תשא ותתן בממוני וגם שמעון לא דבר כלום שמן הסתם השותפות במקומו עומד ואם שמעון הרויח או הפסיד יהיה השכר וההפסד ע"פ תנאם הראשון. אבל עלה ההיא דאמרינן שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע כתב הטור סי' קע"ו וז"ל וכתב הרמ"ה הא דאמרינן השכר לאמצע דוקא שלא קבעו זמן לחלוקתו א"נ קבעו זמן ועלה בו ריוח קודם שהגיע זמן חלוקתו אבל אם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן החלוקה שקבעו נוטלין לפי המעות ואפי' אם נזדמן ומכרוהו לאותו עסק ביוקר שנתייקר אחר זמן חלוקה כל אחד נוטל לפי מעותיו ע"כ. נראה דבשותפות ל"א דכיון ששתקו אחר זמן חלוקה נשאר הדבר כמו שהיה מקודם זמן החלוקה שא"כ למה נשתנה הדין במה שנתייקרה הסחורה אחר קביעות הזמן ממה שהי' קודם לכן אלא ודאי נראה דשותפות שאני כי אחר זמן קביעות השיתוף נעשה כפקדון אצל מי שהסחורה בידו ומה שמתייקר הוא לכל א' לפי ממונו. ומה שבדין השכירות שכתבנו אינו כן איכא למימר משום דהתם במאי דקאי שוכר בביתו ליכ' הפסד למשכיר אבל הכא גבי שיתוף דאי' שקיל וטרי שמעון בנכסי ראובן אפשר שיפסיד ולאו כל כמיניה דשמעון לאפסודיה לראובן בלי רשותיה כיון דעבר זמן השיתוף ולא מחייבינן ליה לראובן בהפסד מחמת שתיקותיה דאדרב' יאמר אנא אקביעותא דשיתוף קא סמיכנא. הילכך הוי כפקדון גבי'. ובמאי דהרויח שמעון באנו למחלוקת קצת המורים והרמב"ם ז"ל שכתב פרק ז' דמכירה וז"ל הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חברו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפתי אותן המעות על עצמי במלוה ואני אומר שאין דין זה דין אמת אלא המקקשל משלח כמו שיתבאר בדין העסק עכ"ל. ואנן כהרמב"ם נקטינן הילכך בנ"ד כל מה שנקנה בסך מעות ראובן כל הריוח שלו ואם היה הפסד ונפחת מהקרן שהי' לראובן בזמן החלוקה ישלם לו שמעון ואם היה ריוח בנכסי ראובן במה שנשא ונתן בהם שמעון ואחר כך חזר שמעון ונשא ונתן עוד בהם והפסיד כל אותו ההפסד על שמעון כי כבר קנו לראובן מעותיו במה שהרויח בתחלה בהן זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי

קיח שאלה הנה שלחו מהורמוז לברוסה כתב וז"ל קהלות קדושות שבעיר ברוסה שורותים אלו להודיע לכם איך בא פה הורמוז איש א' מעירכם שמו יהודה גבאי והלך מפה דרך עגאם ואחר ימים באו יהודים מאנשי עגאם ואמרו שהרגו אותו בדרך אשפאן ה' או ו' מיל מהעיר וזה עדותם מלה במלה אמרו שהם היו באספהאן כשנכנסה השיירא של הישמעאלים ביום שבת והיה בעיר אספהאן איש שמו יצחק מעטוק והי' אהוב לאותו יהודה גבאי והיה יודע אותו הישראל שזה יהודה גבאי היה רוצה לבא לאספהאן לפי שכשהי' זה יצחק מעטוק בעיר שיראז ראה אותו שם והי' רוצה לבא לאספהן ואמר לו בא ונלך יחד וא"ל איני יכול ללכת בזו השייר' כי יש לו מעט עסק אבל בשיירא האחרת אני הולך והוא הלך לאספהן ועזב אותו בשיראז וכשראה באספהן שנכנסה השייר' ביום שבת הלך ושאל להם אם היה שם שום יהודי עמהם ואמרו שהי' יהודי א' ובעבור השבת נשאר ולא בא עמנו ומזה ידע שהוא היה יהודה גבאי ואחר זה ראה שבא יום א' ולא בא ג' ולא בא הלך ושאל לישמעאלים לאמר מה זה המעשה שאמרתם שהיה עמכם יהודי אחד והנה עברו ג' ימים ולא בא אמרו אנחנו אין אנו יודעים מאומה מזה המעשה מה נעשה ממנו אבל אנחנו יודעים שהי' עמנו ובעבור השבת נשאר והנה סחורתו שלח עמנו וכשיצחק הנ"ל הלך לראות הסחורה ראה האלפורגה שלו שהיה של הנהרג וגם מלבושיו שהיה לובש הכיר אותם ומזה ידע שהנהרג היה יהודה גבאי ואחר זה הלך זה יצחק הנ"ל אצל השלטון ותפס את הישמעאלים שנשארו עמו ביום השבת שהראו אותם לו אנשי השייר' והודו שהם הרגו אותו ונתנו שחד לשלטון וגם לקח כל הנכסים של הנהרג ועזב אותם זה העידו הישראלים של העאגם שהיו עומדים שם בשעת המעשה ואחר כמה ימים בא ישמעאל א' ואמר שאני הייתי עם יצחק מעטוק בשיראז כשהיה יהודה גבאי בשיראז ואמרנו לו אני ויצחק הנ"ל תבא עמנו והשיב שלא היה יכול ללכת עמהם שהיה לו מעט עסק והלכו הוא ויצחק הנ"ל מאספאהן ואחר אירע מה שאירע והעיד הישמעאל כמו שהעידו היהודים ג"כ לפי שזה הישמעאל היה אהוב של שניהם של יצחק הנ"ל ושל הנהרג הי"ן והיה קר' אותו בשמו וגם כתב א' ששלח יוסף פיקו משיראז ואינו כותב כ"א תדעו שהרגו ליהוד' גבאי סתם כמו שיראו מכ"ת הכתב שאנו שולחים אותו עם זה הכתב ואנו ק"ק הורמוז ראינו לשלוח למעלתכם שורותי' אלו להודיע למכ"ת הענין שאם אולי יהיה לו שם אשה אם תהיה מותרת בעדות זה יראו מכ"ת ע"כ לשון הכתב ויורנו מורנו אם תצא דינה להתיר אם לאו

תשובה הנה העדות שעפ"י יצחק מעטוק לאו כלום הוא חדא דמאן לימא לן דההוא גברא הוה יהוד' גבאי מברוס' דהא לא אתידע ליה אלא מהאלפורג"ה ולאו מילת' היא ועוד דלא משיחין ל"ת הוו ועוד דודאי ע"י יסורי השלטון הודו ועדות הישמעאל נמי היא מה שהעיד יצחק מעטוק ולאו מילת' הוא ומה גם להרמב"ם דבעי דגוי מל"ת דלימא קברתיו אבל אי איכא להפוכי בזכותא דהך איתת' למשרי' הוא מההוא כתבא דכתב יוסף פיקו משיראז להורמוז שכתב סתם תדעו שהרגו ליהוד' גבאי מסוס הא דכתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני וידוע שהוא כתב ישראל תנש' אשתו ע"כ. איבר' דאיכא למידק חדא דילמא שני לן בין שטר שכתב הרמב"ם לכתב שמשלח אדם לחברו כי הא דנ"ד ועוד דבההוא כתב לא שם עירו כחוב בו ולא שם אשתו ותני' בתוספתא אין מעידין עליו עד שיכירו שמו ושם עירו ואפשר דבההוא שטר' הוה ביה שם אשתו ושם עירו או שם עירו וידוע שאין מאותו עיר חוץ לעיר אלא זה ועוד דדילמ' צריך קיום לחתימת יוסף פיקו כמה דסביר' ליה להרשב"א לדעת הרמב"ם ז"ל. ולמיקם עלה דמילת' שפיר בעינ' לאחותי נפשין מאי היא סברת הריא"ף ז"ל והרא"ש ז"ל בההיא גופא דמצאו כתוב בשטר דכתיבנ' דהריא"ף ז"ל אייתי בשלהי יבמות פלוגת' דאמוראי ולא כתב כמאן ס"ל וכן הרא"ש ז"ל מייתי פלוגתייהו התם סתם ולא פסק כחד מינייהו וז"ל הרי"ף התם ירושלמי מצאו כתוב וחתום בשטר מת איש פלוני נהרג איש פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו רבין בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו מתנית' מסייע' לדין ולדין מסייע' לר' ירמיה דתני' ע"פ עדים ולא ע"פ כתב' ולא ע"פ אורגמן ולא על פי עד א' ועכשיו משיאין עד